אין צורך באשליות. בישראל של היום מועמד ממוצא מזרחי לא יכול לשפר את מצבם של המזרחים דווקא. הוא יכול אולי לשאוף לצמצום פערים, שעדיין יש להם היבטים של מוצא, אבל לא מעבר לכך. גם ברק אובמה, כדאי לשים לב, התקווה הגדולה, לא סיפק את הסחורה. אפשר להתווכח על הכשלים ועל ההישגים שלו. על דבר אחד אין ויכוח. הוא לא שיפר את מצבם של השחורים. "מנהיגים שדומים לך", כתב ויליאם דריטי במגזין אטלנטיק, "לא פועלים בהכרח בדרך שתיטיב עימך". הנתונים מעניקים גיבוי לדברים שכתב.
ולמרות זאת, המוצא חשוב ברמה הסמלית. לא כדי להפריד. להפך. הניכור שבין תנועת העבודה לבין המזרחים כלל הרבה מאוד מרכיבים. חלקם מוגזמים, חלקם מופרכים, חלקם מדומיינים, ורובם לא קשורים להוויה של העשורים האחרונים. במובן הזה, תוצאות ההצבעה בפריימריז מסמלות מהפך. זה לא חשוב מי מהשניים, עמיר פרץ או אבי גבאי, ינצח בשבוע הבא. מפלגת העבודה עשתה צעד רציני, אמיתי, כדי לחסל את הניכור. בדרך כלל זו מפלגה שאוכלת את מנהיגיה. אבל אם יימשך מצעד ההתפכחות, זו יכולה להיות נקודת מפנה. אולי אפילו תקומה של ממש למפלגה הכל כך חבוטה.
זה יקרה בתנאי אחד: שהמנהיג שייבחר לא יגרור אותה שמאלה. משום שהמותג "שמאל" תפוס גם על ידי גופים שפועלים נגד ישראל יותר מאשר נגד נתניהו. ואם זה יקרה, גם עשרה מזרחים בעשירייה הראשונה לא יעזרו. יש דרך אחרת, שתומכת במדינה יהודית ודמוקרטית ולא במדינה דו־לאומית. יחד עם "יש עתיד" של יאיר לפיד, יכול להיווצר בישראל מרכז חזק ורציני. למפלגת העבודה יש הזדמנות לבצע מפנה. ימים יגידו אם היא עמדה במשימה.
*
בישראל יש נטייה מוזרה לשדרג חוות דעת של "יועץ משפטי", יהיה מי שיהיה, למעמד של דברי אלוהים חיים. המציאות קצת שונה. בפסקי דין רבים יש מחלוקות בין שופטי ביהמ"ש העליון בשאלות של חוקתיות, סבירות ומידתיות. וטוב שכך.
על הרקע הזה, צודקת שרת המשפטים ביוזמה לשינוי שיטת המינוי של יועצים משפטיים של משרדי הממשלה. משום שיש משהו לא תקין במצב שבו יועץ שמחזיק בדעות של הבית היהודי יכתיב לאישיות פוליטית ממרצ חוות דעת בסוגיות של, נניח, הצעת חוק בנוגע לגזענות.
בעצם, כבר היינו בסרט הזה. ח"כ לשעבר חיים אורון ממרצ יזם הצעת חוק שביקשה להשוות בין מעמדו של מי שנפגע מפעולת איבה לבין מי שנפגע ממעשה גזעני. המשפטנית פליאה אלבק, שעמדה בראש המחלקה האזרחית בפרקליטות, כתבה חוות דעת מאלפת לגופו של המציע במקום לגופה של ההצעה: "מדינת ישראל אינה יקרה לו ... (הוא) אינו מבין שמוטלת עליו חובת נאמנות למדינת ישראל". לקרוא ולא להאמין.
רוב היועצים לא שייכים לזן הזה. אבל יש יועצים שהם יותר פוליטיקאים ממשפטנים. הם לא מסייעים לעבודת השרים או הממשלה. הם רק מפריעים. יועצת שאוסרת על גורם ממשלתי לבטל שירות לאומי בעמותה שרודפת אחרי קציני צה"ל בעולם – יש אחת כזאת - היא לא משפטנית. היא סובלת משיבוש דעת. כשיועצת כזאת ממשיכה לנפק חוות דעת זה אבסורד. ואת האבסורד הזה יש לסיים.
*
העבריין המורשע באסל גטאס, לשעבר ח"כ, נכנס השבוע לכלא. בין אורחי הכבוד במסיבת הפרידה היו האיסלאמיסט המורשע השייח' ראאד סלאח והמחזאית עינת ויצמן, שאמרה בדברי הפרידה שלה: "באסל, אתה ההשראה לכל מה שעשיתי ובלב כבד אני נפרדת ממך מורי וידידי". זו המחזאית שתומכת בחרם על ישראל, אבל יש לה את החוצפה לדרוש תקציב ממדינת ישראל. זו הפעילה הפוליטית שהפכה לחלק מהקואליציה האדומה־ירוקה, שמאל קיצוני וג'יהאדיסטים, שמוכרת היטב ממדינות המערב, והבסיס הרעיוני המשותף שלה הוא אנטישמיות. היא בסך הכל רצתה להעלות הצגה בשירות המנטור הרוחני שלה, והצליחה להעמיד בסימן שאלה את קיומו של פסטיבל עכו. גטאס חצה את הקו ועבר מהזרוע התעמולתית של הקואליציה לזרוע הביצועית. ויצמן עדיין בזרוע התעמולתית. אסור לזלזל בכוח ההרס שלה. ייתכן שתצליח למוטט את פסטיבל עכו. גטאס בכלא. אבל השליחה שלו ממשיכה במלאכת ההרס.
*
רוב מבקשי המקלט בישראל הגיעו מאריתריאה. הם זוכים להגנה קבוצתית משום שיש חשש שהחזרתם לארצם תוביל אותם לכלא, לעינויים או לגיוס כפייה ממושך. זו העמדה של נציבות האו"ם לפליטים ושל ארגוני זכויות. דוחות שונים בשנתיים האחרונות הפריכו את הטענות על עינויים, ובמדינות אירופה מתנהל דיון על זכאותם של האריתריאים למעמד פליט, בדומה לוויכוח המתנהל בישראל.
המחלוקת הגיעה לבית המשפט האירופי לזכויות אדם, בעקבות עתירה של אריתריאי שבקשתו למקלט בשווייץ נדחתה, והוחלט על החזרתו לאריתריאה. הוא טען שהוא עריק, ושצפויים לו עינויים. לאחרונה התקבלה הכרעה תקדימית, פה אחד, שלפיה הרשויות בשווייץ פעלו כדין, האיש רק התחזה לעריק, וכי "החזרתו לאריתריאה אינה סותרת את האמנה האירופית, מכיוון שלא צפויים לו עינויים". בראש ההרכב, אגב, עמדה שופטת משוודיה.
המכון למדיניות הגירה ישראלית הוא הגוף היחידי בישראל שמציג את התמונה הרחבה יותר, שכוללת הן את הדוחות השונים והן את פסקי הדין באירופה. יונתן יעקובוביץ, אחד מחוקרי המכון, מזכיר שרבים מהאריתראים בישראל, בכל מקרה, נחשבים לתומכי המשטר. צריך להוסיף שפסק הדין לא מאפשר החזרה המונית מהיום למחר, וצריך לזכור שחלק מהאריתריאים אכן זכאים להגנה. פסק הדין רק נוטה לקבל את עמדת אלה שטוענים שהמצב באריתריאה השתנה. וכיצד ישפיע פסק הדין על המצב בישראל? תגובת רשות ההגירה: "אנו במעקב תמידי אחרי החלטות המתקבלות בעולם ולומדים את המשמעויות של ההחלטות".
סיפור ה"הדתה" תופס גובה. שפע הפרסומים בעניין היה גורם לאורח מכוכב זר לחשוב שזו הבעיה של מערכת החינוך בישראל. ההתקפה האחרונה הייתה על "מסע ישראלי", פרויקט שסובל, לפי החשד, מנטיות ציוניות. אוי ואבוי. בחוגים ישראליים מסוימים מדובר במשהו שבין חטא לפשע. נכון שמדובר בחוגים שוליים, אבל כוחם רב להם בתקשורת. אחת התלמידות התלוננה על כך שכמה מחברותיה אמרו שהן יתחילו להדליק נרות בערב שבת. אסון. מאות אלפי נשים בישראל מדליקות נרות כעניין של אווירה ומסורת ומורשת וזהות. זה כולל גם מצביעות מרצ והעבודה. זה ממש לא בסדר. ולכן, הגיע הזמן, בשם האיזון, לארגן במקביל ל"מסע ישראלי" גם "מסע אנטי־ישראלי", שיצביע על פשעי הציונים, שיסביר שאין עם יהודי וכן הלאה.
נכון שלא שמענו על תלמיד אחד שהפך לדתי או לחרדי בעקבות שטיפת המוח המסוכנת בחסות העמותות הקלריקליות של שר האינדוקטרינציה נפתלי בנט. אבל לפי הדיון הציבורי היה אפשר לחשוב שהמוני תלמידים מהזרם החילוני עוברים לישיבות בהתנחלויות.
ועוד באותו עניין: בשבוע שעבר כתבתי על ביטול מפגש בין תלמידי בית ספר תיכון יהודי לבין תלמידי בית ספר תיכון דתי. היו שתי סיבות לביטול – הדרישה ללבוּש צנוע והדרישה להפרדה בין בנות לבנים. עסקתי רק בסיבה אחת: לבוש צנוע. קוראים העירו לי שהיה חשוב לציין שיש סיבה נוספת. הערה צודקת. ¿
