yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: כפיר בולוטין
    24 שעות • 08.07.2017
    המחאה מנצחת
    "הקומה השלישית" היא הצגה חכמה על הצורך בחמלה
    שי בר יעקב

    המחאה החברתית של קיץ 2011 זכתה למעט התייחסויות בתיאטרון או בספרות. אחת היצירות הבודדות שכן ניסתה להתמודד עם המציאות המבלבלת של אותו קיץ סוער הוא הסיפור "הקומה השלישית" מאת אשכול נבו, שיצא לאור בספר "שלוש קומות" לפני כשנתיים. כעת זוכה הסיפור לעיבוד בימתי שנכתב על ידי דפנה אנגל, שהייתה אחראית כבר בעבר לעיבוד קודם לספר של נבו, "משאלה אחת ימינה".

     

     

    גיבורת הסיפור היא דבורה, שופטת בדימוס החיה לבדה בדירה גדולה המשקיפה על השדרה שבה מתרחשות ההפגנות. הרעש שלהם מפריע לה לישון והיא יורדת לרחוב לבקש קצת שקט, אבל במקום שקט היא זוכה ללגלוג ודרישות למעורבות, ובתוך כל זה מתחילה לצוף במוחה גם דמותו של בנה, שהתנתק ממנה ומבעלה המנוח אחרי שנים של סכסוכים. בין האנשים שמסתובבים בשדרה יש גם איש אחד יותר מבוגר, המחליט לעלות אליה לדירה. בינו לבין דבורה, הממשיכה לנהל שיחות עם בעלה המנוח, מתפתחת מערכת יחסים מורכבת, והוא מביא אותה לידי שינוי יחסה למפגינים הצעירים, וגם לבן הנעלם.

     

    צמד הבמאיות הצעירות, מאיה ניצן ואלה ניקוליבסקי, בנו הצגה גמישה וקצבית, שיש בה מעברים עדינים בין הומור לכאב ובין רגעים המוניים לרגעים אינטימיים. הן גם הוציאו ביצועים אמינים מצוות השחקנים, שבראשו עומדת יונה אליאן־קשת, העושה תפקיד מרשים ומרגש כשופטת הקשוחה הלומדת אט אט לפתוח את ביתה ואת לבה לזרים. לצדה מצטיינים אילן דר, בתפקיד הבעל המת־החי, ויורם טולדנו, בתפקיד הגבר הפולש לחייה. גם אור בן מלך, בתפקיד הבן הזועם, ושלומי טפיארו, כמנהיג הצעירים בשדרה, עושים עבודה טובה. 

    בסך הכל, מדובר בהצגה אנושית, חכמה ורגישה, המדברת על הצורך בהקשבה, חמלה ופתיחת הלב, הן ביחסים בין הורים לילדים והן ביחסים בתוך החברה.

    "הקומה השלישית", תיאטרון בית ליסין

     


    פרסום ראשון: 08.07.17 , 20:42
    yed660100