רביעי 21 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    "חלק רוצים שאעשה איתם סלפי". פרידמן בפעולה | צילום: אלעד גרשגורן
    ספורט • 10.07.2017
    חתונת הזהב
    גל פרידמן, האלוף האולימפי היחיד של ישראל, מצא מקור פרנסה חדש: צלם אירועים • "לא בטוח שהעבודה קלה יותר מאשר להיות בים. בשבוע שעבר צילמתי אירוע בחום של 40 מעלות"
    אורן אהרוני

    בסימן טוב ובמזל טוב עמד ביום חמישי שעבר הזוג המאושר, טלי היימן ונמרוד עיני, תחת החופה. הכתובה נחתמה, הרב בירך, החתן שבר את הכוס, והאורחים חדי העין ודאי הבחינו בפרט יוצא דופן באירוע. אחד מהצלמים שתיעדו את הארוע המרגש היה גל פרידמן.

     

    כן, אתם לא טועים. מדובר בלא אחר מאשר האלוף האולימפי היחיד של מדינת ישראל. אותו אחד שב־25 באוגוסט 2004 ריגש מדינה שלמה כשניצח בתחרות לגלשני מיסטרל - וגם גרם לשרה אחת לקפוץ על הפודיום באתונה - הפך בחודשיים האחרונים לצלם חתונות.

     

    בראיון מיוחד ל"ידיעות אחרונות" מספר פרידמן (41) מה הוביל אותו להסבה המקצועית, אילו תגובות הוא מקבל באירועים, מה יותר קשה - לצלם או לגלוש, ואיך הוא רואה את עתיד השייט בארץ.

     

     

    על הדוכן מספר 1 באולימפיאדת אתונה 2004 | צילום: ראובן שוורץ
    על הדוכן מספר 1 באולימפיאדת אתונה 2004 | צילום: ראובן שוורץ

     

     

     

    איך בכלל הגעת לתחום?

     

    "בהתחלה הייתי מצלם בספורט, כתחביב, במהלך האימונים בים. את המצלמה לקחתי מחבר. לפני כשמונה חודשים שברתי את היד והייתי מושבת לגמרי מגלישה, אז פשוט צילמתי כל הזמן. הפידבקים שקיבלתי היו ממש טובים, ואז התחלתי להתמקצע ולהתפרנס מזה. למדתי לבד הרבה דברים וגם נעזרתי בחברים שעוסקים בתחום".

     

    ואיך הפכת לצלם חתונות?

     

    "יחסית במקרה. אילו היו אומרים לי לפני חודשיים שזה מה שאעשה, הייתי עונה: מה לי ולזה? יום אחד ביקש ממני דותן, מנהל האירועים באולם 'על הים', לצלם כמה תמונות עם העיצוב החדש לגן האירועים שלהם. אמרתי לעצמי למה לא? זה בסך הכל פה, בקיבוץ שדות ים, מטר מהבית. הגעתי וצילמתי 20 דקות, כי מיהרתי לטוס לחו"ל, אבל הם אהבו מאוד את התמונות. איך שחזרתי ביקשו ממני לבוא עוד כמה פעמים, ומאז פשוט הולך לי מצוין. לא חשבתי שככה אתחבר לזה".

     

    אתה עושה רק חתונות או גם חגיגות בר־מצוה, ימי הולדת?

     

    "כרגע אני מצלם בשביל שני גני אירועים. זה עדיין חדש בשבילי, אבל התחילו לפנות אליי גם אחרים ויש לי כבר הזמנות לחתונות בספטמבר. אני לא סוגר עניינים לבד אלא עובד עם צוות, ולא שולל שום דבר. כל עוד אעשה משהו שאני אוהב וכיף לי".

     

    איך התגובות?

     

    "יש הרבה, והרוב מזהים. גם הזוגות וגם האורחים שלהם. חלקם רוצים שאעשה איתם סלפי. קצת מצחיק שיוצא שהצלם מצטלם, אבל זה כיף. יש כאלה שמופתעים שזה מה שאני עושה ושואלים שאלות, אז אני מסביר שזה התחביב שלי ושאני מתחיל עכשיו לעשות את העניין יותר מקצועי ולהתפרנס ממנו. יש כאלה שמפרגנים ואומרים לי כל הכבוד על המדליות".

     

    כמה פעמים שאלו אותך אם אתה עושה גם מגנטים?

     

    "כמעט אף פעם. נכון שלמגנטים יצא איזה דימוי של צילום נחות, אבל הייתי בכמה אירועים עם צלמי מגנטים, וזו ממש אמנות".

     

    היום כל אחד יכול לצלם בסמארטפון, במה זה שונה ממך?

     

    "לא בגלל שמכירים אותי פנו אליי, אלא מפני שאהבו את התוצאה. זה לא שמי שלומד שנים יהיה בהכרח צלם טוב. אתה יכול ללכת לקורסים וגם לצלם בסלולרי. יש כאלה, כמוני, שלומדים לבד. אני יכול לשבת שעות על המחשב, לקרוא וללמוד".

     

    יש טיפים שאתה יכול לתת לצלם מתחיל?

     

    "זה מתחלק לשניים. הדבר הראשון שחשוב הוא הפריים שאתה תופס, ואחר כך אלה טכניקות הצילום. כי בסופו של דבר העין שלך, זווית הראייה, יקבעו מה שאתה רוצה לתוצאה הסופית. לי היה יתרון, כצלם של הספורט הימי, שידעתי מראש מה אני רוצה לתפוס. כאחד שצילמו אותו הרבה, יכול להיות שגם זה משהו שעזר לי. הייתי המון שנים בצד השני של המצלמה, ידעתי מה הצלמים מחפשים, בטח אחרי שביימו אותי ואמרו לי באיזו פוזה לעמוד".

     

    מה התמונה הכי יפה שצילמת עד היום?

     

    "היו הרבה תמונות מיוחדות, כאלה בים. יש תמונות שעשיתי מתוך מטוסים וגם באירועים, למרות שזה חדש, יש תמונות שאני מאוד אוהב. תמונות מרגשות. לכל תמונה יש את הסיפור שלה".

     

    תרצה להפוך את הצילום למקצוע עיקרי?

     

    "תמיד עשיתי משהו שאני נהנה ממנו, שיש לי תשוקה אליו, ואז אני נשאר שם. כמו שהיה בשייט, ברכיבה על אופניים, בסאפ או בכל דבר אחר. אני תמיד אוהב להתמקצע ושואף לפרפקציוניזם".

     

    חלש בפוליטיקה וביח"צ

     

    פרידמן הוא גדול הספורטאים האולימפיים של ישראל, ללא מתחרים. מעבר לעובדה שהיה היחיד שזכה במדליית זהב, באתונה 2004, הוא גם היחיד שעמד על הפודיום פעמיים (ארד באטלנטה 1996). חוץ מזה, הוא גם היה פעם אחת אלוף עולם, וליקט עוד שלוש מדליות כסף ושלוש ארד באליפויות עולם ובאליפויות אירופה.

     

    בפוליטיקה וביחסי ציבור הוא מצטיין הרבה פחות, תכונה שהרחיקה אותו מעסקנות הספורט וממדורי הרכילות, וספק אם הצעירים של היום יזהו אותו ברחוב.

     

    אתה מכיר עוד מקרה בעולם של אלוף אולימפי שמצלם חתונות?

     

    "חתונות לא, אבל ראיתי שקצת אחרי שהתחלתי לצלם ניק דמפסי, מדליסט הכסף האולימפי בגלישה מלונדון 2012 וריו 2016, מצלם עבור איגוד השייט הבריטי".

     

    צלם חתונות מרוויח בערב אחד מה שאתה היית עושה בחודש כמאמן שייט.

     

    "כשאני מסתכל על כמות העבודה של צלם, אני לא יודע אם הוא מרוויח כל כך הרבה. שוכחים שצילום אירוע זה יום שלם, עם לא מעט הכנות, ואחרי זה יש את כל העבודה מסביב - לערוך תמונות, להכין אלבומים. חוץ מזה, לא בטוח שהעבודה קלה יותר מאשר להיות בים. בשבוע שעבר צילמתי אירוע בחום של 40 מעלות. אתה עומד בשמש ולא מפסיק לצלם".

     

    והסיפוק מהעבודה, אפשר להשוות?

     

    "כן, כל עוד אני נהנה ואנשים אוהבים את התוצאות".

     

    מה תמליץ לילדיך, ספורט או צילום?

     

    "אלה בת השמונה, איל בן החמש וחצי וליהיא בת השלוש נכנסו למים כשהיו בגיל חודשיים. הם שוחים ואוהבים את המים. על הגדולה אני יכול להגיד שמצד אחד היא מאוד מוכשרת, אבל גם מאוד ליידי כזאת, ולא נראה לי כרגע שהיא בכיוון תחרותי. הבן יותר תחרותי ולא מפחד מכלום בים. אני רוצה שיעשו ספורט, אבל הם יחליטו לבד. אם ירצו לגלוש אני אתמוך, אבל בטח לא אכריח".

     

    איך אתה רואה את השייט הישראלי, יש עתיד?

     

    "יש, ויש דברים שצריך לתקן. בנבחרת הבנות זה עובד מצוין ובבנים עדיין לא. אני מכבד את האנשים שמנהלים את הענף ומאחל להם הצלחה, אבל ייקח זמן עד שנראה תוצאות".

     

    איך הגענו למצב שמדליסט אולימפי נמצא מחוץ למערכת?

     

    "בתקופה שאימנתי את נמרוד משיח, זה התחיל מחוץ למערכת. באו גופים פרטיים וזה נתן לי ראש שקט. הייתי מחליט מה שאני רוצה בצד המקצועי, והייתה אפשרות להתרכז בעבודה. שלוש מדליות באליפויות עולם זה לא הולך ברגל. אחר כך, כספורטאי שתמיד רוצה שדברים יהיו מושלמים, היה לי קשה להתפשר בעניינים מקצועיים בגלל פוליטיקה או פרינציפים".

     

    אצלנו אין כבוד למדליסטים אולימפיים. החותר מיכאל קולגנוב נאלץ לעזוב לגרמניה, את אריק זאבי הצליחו להרחיק מאיגוד הג'ודו.

     

    "אני מתאר לי שככה זה היה גם אצל אריק. יש לו דברים אחרים לעשות, והוא לא חייב להתפשר בכל מחיר. זה ללא ספק פספוס שהאנשים הכי מוכשרים בענף לא מקבלים צ'אנס, והכוונה לא רק למדליסטים. יש המון ספורטאי עבר עם ידע, שיכולים להכשיר את הדור הבא, וחבל שזה לא נעשה".

     

    "הרוב מזהים אותי. יש כאלה שמופתעים שזה מה שאני עושה ושואלים שאלות, אז אני מסביר להם שזה התחביב שלי ושאני מתחיל לעשות את העניין יותר מקצועי ולהתפרנס ממנו"

     

    "זה ללא ספק פספוס שהאנשים הכי מוכשרים בענף לא מקבלים צ'אנס, ולא רק המדליסטים. יש המון ספורטאי עבר עם ידע שיכולים להכשיר את הדור הבא, וחבל שזה לא נעשה"