אם השבוע היה נוחת פה חייזר, הוא היה חושב שלאיש הכי פופולרי במדינה קוראים אבי גבאי ושבנימין נתניהו כבר אורז מזוודה לקראת מאסר עולם בצינוק מבודד.

אז בואו נעמיד את הדברים על דיוקם. במדינה דמוקרטית יש שתי דרכים לצאת מהבית ברחוב בלפור: אחרי מערכת בחירות כושלת או ברכב של שירות בתי הסוהר. נכון לרגע זה, נתניהו רחוק מאוד משתי החלופות האלה.

התחושה שמנסים לייצר כאילו "עוד שנייה זה נגמר" לא הוגנת מכל כך הרבה בחינות. היא לא הוגנת כי הגרפים בסקרים שהתפרסמו השבוע גרמו לנתניהו להיראות כמו גוליבר באי הגמדים. 13% מהציבור חושב שגבאי, שניצב במקום השני בסקרים, מתאים להיות ראש ממשלה. מדובר על בערך שליש מ־34 האחוזים שעדיין רואים בנתניהו את האדם המתאים ביותר לתפקיד הזה.

היא לא הוגנת גם כי נכון לרגע זה נתניהו לא חשוד בפרשת הצוללות, ולא ב"בזק", ואפילו טרם זומן למסור בהם עדות. תיקי 1,000 ו־2,000 עודם נחקרים, ואם יוגש בהם כתב אישום נגדו התמונה תשתנה לחלוטין, אבל בינתיים -תנו לטחנות הצדק לעבוד.

מעבר לפרשיות, ישנם החיים עצמם. למרות מגרעותיו הרבות, נתניהו מנהל מדיניות חוץ טובה מאוד, ששיאה האחרון הוא ביקורו המאוד מוצלח של ראש ממשלת הודו. השניים פשוט נראו בעיצומו של רומן דביק.

באספקט הביטחוני: אנחנו חיים בשכונה הכי מופרעת בעולם, שתי מעצמות־על מתפוצצות אחת על השנייה מאות מטרים מהגבול, אבל אצלנו רבים מה המשמעות של הקלף האחרון בטאקי.

רוצים כלכלה? החזרי המס שקיבלתי בחודש יוני על שתי בנות בגילי הגן יממנו חופשה משפחתית בחודש הבא.

ויש עוד. אז לא יכול להיות שאת כל תחלואי המדינה נייחס לנתניהו - ואת ההצלחות הכבירות ליד המקרה.