שני 19 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    יאיר שגיא
    24 שעות • 15.07.2017
    השיגעון הדביק של הקיץ
    בזמן שהילדים בהיי מההתעסקות, ההורים מבועתים מהלכלוך, מריח הדבק וגם מסכנת הכוויות. קוראים לזה סליים, חומר גלם דביק שילדי דור המסכים מכינים לבד מחומרים ביתיים או קונים בחנות. המטרה: למעוך, לגלגל, לכדרר, להעביר מיד ליד וליהנות מהמגע הרך. "זה כזה דביקי נעים להעביר את הסליים מיד ליד ואז למתוח, כמו נזלת, אבל לא מגעילה", אומרת מיה קריטנשטיין, 10, מאבן יהודה
    איריס ליפשיץ־קליגר

    הכל, כמו תמיד, מתחיל באמריקה גדולת הממדים, זו שהופכת טרנדים לדולרים. אז קבלו את הטרנד הלוהט, גם של קיץ 2017: קוראים לזה סליים, ואם יש לכם ילדים בגילאי 6 ומעלה בטוח נתקלתם בתופעה הדביקה הזו, שיש לה 3.5 מיליון אזכורים באינסטגרם, סרטוני הדרכה ברשת שגורפים מיליוני צפיות, ושממוצע החיפוש שלה זינק באחרונה בתשעת אלפים אחוזים.

     

    צילום: איריס קליגר

    צילום: איריס קליגר

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    אז מה זה בדיוק? מדובר בכדורים דביקים, במרקם של פלסטלינה ממש רטובה, או ג'לי שאי־אפשר למחוץ, או כמו שאמרה לנו אחת הילדות: "זה כאילו שאת לוקחת ביד חילזון ומועכת אותו. זו התחושה". מה הילדים עושים עם הסליים? פשוט מעבירים אותו מיד ליד, מרגישים את התחושה של החומר הדביק, ואם בוחנים זאת מבחינה פסיכולוגית, זה מאוד ברור. דור המסכים והטאץ' שכבר מזמן לא בונה בבוץ או משחק בגוגואים, מתענג על היכולת להרגיש חומר אמיתי בין הידיים. כי למרות הטכנולוגיה הדוהרת הצרכים האנושיים והאבולוציוניים שלנו לא השתנו.

     

    "זה כזה דביקי נעים, כיף להעביר אותו מיד ליד, לגלגל אותו לכדור ואז למתוח אותו לכל מיני כיוונים ואז הוא מתחיל לנזול כמו נזלת, אבל לא מגעילה, אלא כיפית כזו וכל הזמן צריך לתפוס את החלקים שנוזלים ולהחזיר אותם בחזרה תוך כדי איסוף ומעיכה וכדרור של החומר הדביק", מתארת באופן ציורי מאוד מיה קריטנשטיין, 10, מאבן יהודה. ובת דודתה אמבר קרן מוסיפה: "מאוד נעים לשחק עם זה".

     

    את מיה ואמבר אני פוגשת בחנות הצעצועים "ורוד־כחול" באבן יהודה, אליה הן מגיעות כדי להצטייד בעוד סליים במגוון צבעים זוהרים, שמגיע בכוסיות קטנות, או במארז בצורת ביצים. המחירים: החל מ־5 שקלים ליחידת סליים.

     

    צילום: יאיר שגיא
    צילום: יאיר שגיא

     

    יש כמובן מי שכבר מכינים את הסליים לבד מחומרים שנמצאים בבית, עניין שכרוך בהרבה מאוד לכלוך, וגם גורם נזק לכפות הידיים, עד כדי מקרים של כוויות קשות, למורת רוחם של ההורים. תופעת ההכנה העצמית חזקה בעיקר בארצות־הברית, שם הילדים מוכרים באינטרנט או במחנות הקיץ ערכות של סליים שהכינו לבד בבית. וכמובן שהתפתחה גם סביב העניין תעשייה של סרטוני יוטיוב שמסבירה את רזי ההכנה ומנפקת לצעירים בעלי החוש המסחרי ברחבי ארה"ב הכנסה של מאות אלפי דולרים.

     

    בחזרה למכסחי השדים

     

    הסליים לא נולד היום. מקורותיו בבלילה חלקלקה שחברת הצעצועים מטאל התחילה למכור אי שם בסבנטיז. עכשיו הוא רק עושה קאמבק, ומי שהעניקו לו את הרוח הגבית היו קודם כל ערוץ ניקולודיאון, שם נחשפו הילדים לאותו חומר צמיגי ירוק שנשפך מתוך דליי ענק על ראשי האורחים בערוץ, וגם סצנה מתוך הסרט מכסחי השדים, שבה תועדו ביל מאריי וחבריו מקיאים את החומר הצמיגי והירוק, שלימים יהפוך לכדורי הסליים בידיהם של ילדי קיץ 2017.

     

    אגב, מלכת הסליים שזכתה בתואר כבר ב־2015 היא קרינה גרסיה מארצות־הברית, יוטיוברית שמעלה סרטוני הדרכה להכנת עבודות יצירה לבד בבית, וקפצה על רכבת הסליים.

     

    "לא מעט ילדים גם בארץ כבר מכינים את הסליים שלהם לבד בבית במקום לקנות מוכן בחנות", אומר שמוליק סאיג, הבעלים של "ורוד־כחול". "הם מגיעים אליי לחנות וקונים גלונים של דבקים נוזליים מכל הסוגים, פשוט גומרים את מלאי הדבק. הם מערבבים בתוך דלי כמויות ענק של דבק נוזלי עם נוזל כביסה או אבקת כביסה, בדרך כלל פרסיל בצבע ירוק, מערבבים ומערבבים בדרך כלל בידיים, עד שמגיעים לעיסה אחידה במרקם צמיגי ירוק ושקוף". מהעיסה הזו, אומר סאיג, הם מכינים כדורי סליים, שאותם הם מניחים בכוסות פלסטיק חד־פעמיות, ופשוט משחקים. ויש גם מי שמוסיפים לעיסה צבעי מאכל, אבקה נוצצת, שמן תינוקות, אבקת סודה, עמילן תירס, וג'ל גילוח לייצוב המרקם או הוספת עניין.

     

    אז כן, הסליים הזה הוא חתיכת מפגע שמלכלך את הבגדים, נדבק לשיער ואם הוא נוחת על הרצפה אין ברירה אלא להעביר סמרטוט. ושלא לדבר על הנזק הבריאותי שיכול להיגרם לעור הידיים ולקנה הנשימה, וכן על מצבים של אלרגיה לרכיבי הסליים, וגם החומרים המסוכנים שילדים כבר מוסיפים לסליים, ונפגעים כתוצאה משאיפה או מגע.

     

    "גועל נפש של משחק", אומרת אמא שפגשנו בכניסה לחנות, "אבל יאללה, הילדים שלי מתים על זה, אז נתרגל לעוד שיגעון חדש". ואילו אמא אחרת מודיעה: "אליי הביתה זה לא נכנס. שמעתי גם שיש ילדים מכינים כזה לבד בבית מחומרים בעייתים וזה ממש לא לעניין".

     

    במקום ריטלין

     

    גם לדעתה של רחל, אמא לשלושה ילדים מאזור השרון, מדובר במשחק מסוכן: "ביום שבו התחיל החופש הגדול, תפסתי את הבן שלי ועוד חבר מכינים סליים. על השיש היו גלון דבק נוזלי שרק מהריח החריף שלו אפשר היה להתמסטל, והם התעסקו בזה שעות, כי צריך כוח כדי לערבב את הבלילה של הדבק הנוזלי ונוזל הכביסה. היו במטבח שלושה דליים עם נוזל כביסה ורוד של אריאל ושניים עם נוזל כביסה ירוק של פרסיל. בדלי אחד הם אפילו פיזרו נצנצנים בהמלצה שקיבלנו מחברות בכיתה ויצא להן סליים זוהר ומדהים. מיותר לתאר איך היה נראה המטבח שלי. הכל דביק, כולל ידיות המקרר, השיש, הרצפה. גם את הבגדים של הבן שלי זרקתי לפח. התכנון שלהם היה למכור את הכדורים שהכינו, שחלקם גם עושים קולות בזכות סודה לשתייה ששילבו בעיסה. הלקוחות המתוכננים היו הילדים בשכונה וילדים שחוזרים בהסעות מהקייטנה. הם למדו הכל דרך האינטרנט, אבל אני עצרתי להם את עניין המכירה. הבן שלי ממשיך לקנות סליים מוכן בחנות, הוא מת על זה".

     

    לעומת רחל, לשירה אמא לשני ילדים המשוגעים גם הם על הסליים, אין שום בעיה עם העניין, להפך. "אין שום פסול לתת לילד לשחק בסליים. להפך זה מרגיע, זו עבודה מוטורית מצוינת לידיים. כל הכנת הכדורים, כמו גם העיסוי והלישה שלהם זה ריפוי בעיסוק נהדר, במקום לתת להם ריטלין לריכוז", היא צוחקת ומוסיפה: "זה נפלא עבור דור ילדי המסכים, למרות שהילדים שלי יודעים שאני לא מרשה לשחק עם סליים בתוך הבית. די, נמאס לי לנסות להסיר את החומר הדביק מהפרקט, המקרר והכיסאות".

     


    פרסום ראשון: 15.07.17 , 20:06