הסטטוס־קוו הקדוש

הר הבית הוא מקום קדוש, בסטטוס־קוו אין שום קדושה. שבועות אמונים לסטטוס־קוו נשמעות מכל עבר. "אין לנו כל כוונה לשנות את הסטטוס־קוו" מצהירים הדוברים. אם אשכחך סטטוס־קוו, תישכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי... אלא שאם משהו לא עובד טוב, אפשר וצריך לשנותו, ואז המצב החדש יהיה המצב הקבוע – סטטוס־קוו חדש.

השארת השליטה בהר הבית בידי הווקף לאחר מלחמת ששת הימים הייתה טעות גדולה. אמירתו של משה דיין "מה אנחנו צריכים את כל הוותיקן הזה", ביטאה אטימות ביחס לרגשות היהודים למקום. הר הבית, משכנם של שני בתי המקדש שחרבו, הוא לא איזה כאב ראש דתי שאפשר להתעלם ממנו. למקום יש משמעות גדולה עבורנו היהודים, ורגשות היהודים הם גורם שאי־אפשר וגם אין סיבה להתעלם ממנו. את האמונה המוסלמית בחופש פולחן דתי לבני כל הדתות, ואת הפלורליזם המוסלמי, אפשר היה לראות היטב במשך מאות שנים, כאשר מיהודים נמנעה גישה למקום. ועכשיו, 50 שנה אחרי השחרור, זכותם של היהודים לעלות להר בלי להיות מוקפים בחבורות של צעירים במימון התנועה האיסלאמית, שנדבקים אליהם ומציקים להם. מגיע גם ליהודים לבקר בלי הפיקוח המביש והמטריד של אנשי הווקף.

אף אחד לא מדבר על המסגדים, אבל למה שיהיה למסיתי הווקף מעמד כלשהו ברחבת ההר? בשערי הכניסה? למה יהודים מורשים להיכנס רק דרך שער המוגרבים? למה רק מעטים כל כך? למה בכל פעם שיש מהומות במקום נמנעת רק כניסת יהודים? למה אי־אפשר להסתובב חופשי? למה לתת לשונאי ישראל הללו מעמד של מדינה בתוך מדינה? הווקף ניצל במשך שנים את השאיפה הישראלית לשקט: הסתה חמורה בדרשות יום שישי, נזק ארכיאולוגי חסר תקנה, מסתור למתפרעים, מצבורי אבנים שנועדו לראשי היהודים – מתחם טרור עוין, אקס־טריטוריאלי. אבל אי־אפשר לפייס את התוקפן, צריך לעמוד מולו.

ב־28 בספטמבר 2000 עלינו להר הבית. העלייה להר באותו זמן ביטאה את ההתנגדות לכוונתו של אהוד ברק למסור את המקום לפלסטינים. אבי, אריק שרון, התנגד לכך בכל ליבו, וכך גם רוב מכריע בישראל, כפי שהוכח בכל מערכות הבחירות מאז. עלינו דרך שער המוגרבים, אריק הוביל ומספר חברי כנסת מהליכוד הצטרפו לביקור. איש רשות העתיקות הסביר. מאות שוטרים איבטחו, ראיתי הרבה יותר שוטרים ממפגינים ערבים על ההר. איזו מין ריבונות יש לנו, אם כדי לערוך ביקור קצר ברחבה צריך כזה כוח אבטחה? המחזה כולו הרגיז אותי, ישראל לא נהגה כריבון הבוטח בעצמו אלא באיזה חשש, בגלל השליטה שנמסרה לווקף.

זה מה שצריך לעשות: לשלוח את אנשי הווקף, מי הביתה ומי לכלא. למלא את ההר באנשי ביטחון כדי שכל אחד, גם אם הוא יהודי, ירגיש בטוח, ולדאוג שהריבונות שלנו בהר לא תהיה סיסמה ריקה. √