אימץ את המאבק

זה לא היה סתם: לירז רוסו, הידוע יותר בכינוי "סטטיק" מהצמד המפורסם ביותר במדינה, סטטיק ובן־אל, הצטרף אתמול למאבק שמנהלת הקהילה הגאה על זכויות האימוץ, מהזווית האישית שלו — הזווית של ילד מאומץ. סטטיק, שגדל במשפחה מאמצת בחיפה, כתב פוסט ארוך ומרגש על חייו כילד מאומץ וקרא למדינה לחזור בה מעמדתה נגד מתן אישור אימוץ לזוגות חד־מיניים.

"מדינה יקרה שלי, האם איבדנו את זה סופית?!" כתב סטטיק בפוסט שזכה לאלפי שיתופים ותגובות. סטטיק ציין בפוסט שהוא עצמו סטרייט, וכי "יש תואר שאני סוחב איתי — מאומץ". בראיון ל"ידיעות אחרונות" לפני כתשעה חודשים סיפר סטטיק כי הוא אומץ בגיל ארבעה חודשים וכי הוא לא פתח את תיק האימוץ שלו עד כה, ואולי יעשה זאת בעתיד הרחוק.

אף שבישראל אמנים לא תמיד נוהגים למהר ולהביע עמדה בעניינים אקטואליים, סטטיק התייחס באופן ישיר למשרד הרווחה, שביקש מבג"ץ לא להתיר אימוץ על ידי זוגות חד־מיניים בשלב הנוכחי. "לא נמאס לעם הכי רדוף בתולדות ההיסטוריה מרדיפת מיעוטים?" תהה סטטיק, "די, חלאס. 2017. הקהילה הלהט"בית בכל מקום, והרוב המוחלט כבר מבין שלשפוט אדם לפי הנטייה המינית שלו זה פשוט בורות וראייה חשוכה לשמה. כולנו ישראלים. לכולנו מגיעות זכויות זהות. אנחנו דמוקרטיה של 2017, לא של 400 לפנה"ס! כמו שהקהילה תורמת את שלה לקהילה, אם זה בצבא, במשטרה, ברפואה, בבידור ובמשרות בכירות בכל הענפים — כך גם מגיע לאותם האנשים לחיות את חייהם על פי העדפתם האישית, כמו כולנו, ומי שלא מבין איך זה כמו כולנו — פשוט עיוור. פונה אליכם, אחיי ואחיותיי הסטרייטים: דמיינו שהיה אסור לנו לאמץ? להתחתן? היינו שורפים את הרחובות ולא מנהלים מחאה שקטה ומבוקרת".

אך ליבת הפוסט של סטטיק עסקה בהיותו מאומץ. "הפירוש הישיר של זה הוא שאם בגדול לא היו תופסים אותי שני הורים מדהימים, הייתי כנראה מוצא את עצמי נתון לחסדים של משרד הרווחה ומגיע כנראה לאיזשהו בית־יתומים כזה או אחר. אתם יכולים לדמיין שהיה יוצא משם לירז שונה לגמרי שכנראה לא היה מגיע לחצי ממה שיש לי היום, והיה נאבק בכל שאר התארים הקשים כמו "יתום", "חייל בודד" והכי קשה, פשוט לבד בעולם. קשה לי לדמיין את עצמי בגילי בלי אף אחד. בלי משפחה. בלי אמא. בלי אבא. בלי שאי פעם חגגו לי יום הולדת כמו שצריך. בלי טיול בר מצווה לחו"ל. בלי מי שיצעד איתי לחופה". סטטיק הוסיף כי למזלו הוא חמק מהגורל הזה כשאומץ על ידי "זוג הורים מדהימים", אבל בקלות המצב יכול היה להיות שונה. "האם אתם תשללו מילד או ילדה שנתונים לחסדי המזל מבחינת האם יאמצו אותם או לא, על סמך ראייה חשוכה? על סמך חוסר בסובלנות? על סמך אי־הבנת השונה? על סמך אפליה לא מוצדקת בעליל שלא מגובה בשום הוכחות וההפך? אתם תשללו מילד את הסיכוי שלו להגיע למשהו? להשיג? לשאוף? לחגוג? לשמוח? או יותר מהכל — לא להיות לבד?"