חברים אין רק בפייסבוק
אחרי שהמרחב הווירטואלי שינה לגמרי את המרקם החברתי, אנשים מתגעגעים לדבר האמיתי: קשר ממשי בין בני אדם, מחוץ לרשת. סטארט־אפים בעולם ובישראל מפתחים עכשיו אפליקציות שמסייעות לחבר בין אנשים שחולקים תחביבים משותפים, לקשר בין אמהות צעירות שמתגוררות בסמיכות ולהוציא אותן למפגשים שכונתיים, ואפילו למצוא חבר/ת אמת ולנהל איתם שיחה מלב אל לב על כוס קפה. קבלו את המהפכה הטכנולוגית החדשה: בחזרה לאוף־ליין הישן והטוב
באחד מסופי השבוע הלוהטים של יולי, טל שמואלי ישב בחדר מוקף במיטב המוחות שאסף. שמואלי, שעובד בשנתיים האחרונות בתפקיד ניהולי במחלקת השיווק של הרשת החברתית לינקדאין בדבלין, הגיע לארץ לביקור מולדת כדי לחגוג את יום הולדתו ה־33. ואיך הוא חוגג? בעזרת Hackamethon.
למי שצריך תרגום, "Hack" היא אחת המילים השימושיות ביותר בלקסיקון של דור המילניום — מונח שמשמעותו המקורית היא פריצת מחשב ואשר הפך עם הזמן למטאפורה לפתרון יצירתי וממזרי מחוץ לקופסה. "בחמש השנים האחרונות, שבהן אני עובד בסביבה טכנולוגית, נחשפתי לא פעם ל־Hackathon — אירוע שבו עמיתים וקולגות מדיסציפלינות מקצועיות שונות מתכנסים כדי לפתור ביחד בעיה עסקית או טכנולוגית, בזמן קצוב", מסביר שמואלי. "הכוח של המודל טמון באמונה שהכל אפשרי כאשר האנשים הנכונים נמצאים ביחד באותו החדר".
אירועי Hackathon, שבהם מעצבים גרפיים, מפתחי תוכנה ומומחים לחוויית משתמש עובדים יחדיו על פרויקט כלשהו, הם עניין שבשגרה בכנסים ובמפגשים שמניעים את עולם ההיי־טק. שמואלי לקח את המודל הטכנולוגי־עסקי הזה, הוריד ממנו את הכסף הגדול והכניס בו את המילה me. וכך, במקום אפליקציה או אתר, הנושא המרכזי של המפגש שהתרחש ביפו היה שמואלי עצמו. "הרעיון נולד סביב יום ההולדת שלי, כאשר מצד אחד רציתי לערוך חשבון נפש עם עצמי בנוגע לעתידי, כהיי־טקיסט בן 33, ומצד שני רציתי למצוא דרך לנצל לטובה את תשומת הלב שהורעפה עליי באותו התאריך", הוא מספר. "הרצון ללמוד יותר על העולם דרך החברים והמשפחה שרוצים בטובתי הוליד את ה־Hackmethon, אירוע שבו התכנסנו, חברים טובים, קולגות ובני משפחה שלי, שוחחנו וקיימנו סיעור מוחות שהנושא המרכזי שלו הוא אני והמסלול המקצועי שלי. בסופו התחייבתי לרעיון אחד שאותו אוציא לפועל ובאמצעותו 'אשיק מחדש' את חיי".
לחלקנו ערב כזה נשמע כמו תסריט אימים, אך עבור שמואלי, שאחרי פיילוט מוצלח כבר שוקד על הפיכת ה־Hackmethon לאתר אינטרנט ונוסחה שכל אחד יכול לאמץ — אין דבר יותר הגיוני ממנו. "פייסבוק אולי יודע מה מעניין אותך לקרוא, באיזו סדרה תרצה לצפות, ואפילו אחרי מי תרצה לעקוב, אבל הוא לעולם לא יכיר אותנו באינטימיות המשתווה לזו של אנשי המעגל הראשון בחיינו, וגם אם הפער הזה יצטמצם, לנצח יחסרו לפייסבוק היכולות הפיזיות לחבר בין המידע הזה ובין תשוקותינו והפוטנציאל שלנו", הוא אומר. לדבריו, האירוע שאירגן לעצמו מציע אלטרנטיבה לכל מה שפייסבוק וטוויטר לעולם לא יוכלו לספק. "רבים מסתפקים בידיעה חיצונית, שטחית ולא אישית על המתרחש בחיי האנשים היקרים להם. קריאה מרפרפת של סטטוסים, מבטים חטופים בתמונות, מאפשרים לנו לדעת רק את מה שהאנשים האלה בוחרים לחלוק איתנו, אבל בשום פנים זו אינה תקשורת אמיתית, בטח לא מערכת יחסים. לחוויה הבין־אישית, לתובנות ולאהבה של הסובבים אותנו אין תחליף טכנולוגי, וזה מה שהופך את המודל של Hackmethon לכל כך עוצמתי".
אחת על אחת
את מה ששמואלי למד ביום הולדתו ה־33 בישראל, מגלים ומיישמים עכשיו כמה יזמים בחו"ל. משהו בעומס הגירויים והמסכים המתחלפים סביבנו הכין את הקרקע לקאמבק המסעיר של קשרים אישיים, אוף־ליין. עוד ועוד מחקרים מצביעים על כך שהרשתות שהתרגלנו לכנות "חברתיות'" למעשה מזיקות לחיי החברה שלנו, וכי בילוי זמן ניכר בפייסבוק, בטוויטר או באינסטגרם רק מוביל לתחושת בדידות, ניכור וריקנות. "רשתות חברתיות מאפשרות לנו לכמת את החברים הווירטואליים שלנו, להשוות את עצמנו לאחרים ולהטביע את האכזבה מהתהליכים האלה במרחבים המספקים הקלה זמנית", טוען פרופ' גרהם דאבי מאוניברסיטת סאסקס באנגליה במאמר שפורסם לאחרונה.
התשובה למעגל האכזרי הזה עוברת דרך השאיפה המתחדשת להחליף את המזויף באותנטי, את המיידי והזמין באיכות עם עומק, את אשליית הרשת החברתית במודל הישן והטוב של חברות אמת וחוויות עם תוכן, מחוץ למחשב ולטלפון. עם זאת, מכיוון שבכל זאת הורגלנו לדפדף ימינה, לגולל ולבהות בסמארטפון במשך רוב שעות היום, השאיפה הזו מתממשת דרך דור חדש של אפליקציות ופלטפורמות שמקוות לעשות בדיוק את זה, ואפילו יותר.
בינואר 2016 הושקה בארה"ב האפליקציה VINA, שזכתה מיד לחיבוק חם מצד התקשורת והמשתמשים. הלוק הוורוד והמזמין והמיתוג האגבי — "כן, זה טינדר ל־girlfriends!" מברך אתכם בחדווה המסך הראשי — לא משאירים מקום לספק: VINA מבטיחה למצוא לבחורה במצוקה חברות חדשות — במקום סטוצים ללילה כמו בטינדר. "כשעברתי לסן פרנסיסקו ב־2013, פייסבוק כבר היה בעיקר אמצעי לשימור קשרים חדשים", מספרת אוליביה פול, המייסדת והמנכ"ל של האפליקציה. "יצאתי להרבה דייטים אונליין וגיליתי שאני נתקלת בהרבה 'חברים' פוטנציאליים ושלטכנולוגיה יש יכולת טובה למצוא התאמות בין אנשים — ולא רק בתחום הרומנטי".
אחרי כמה שנים של עבודה בהיי־טק, פול החליטה לייסד קבוצת נשים קולגות שתיפגש מדי חודש לנטוורקינג וכוס יין, ובהמשך השיקה את VINA, כדי לספק לאחווה הנשית ממד של אחת על אחת וזמינות. "בתוך כמה שבועות היו לנו יותר מ־100 אלף נרשמות, בכ־150 מדינות", היא אומרת ל"ידיעות אחרונות". "ראיתי שזו בעיה שרק חיפשה פתרון. החיים שלנו כל כך עמוסים היום, כך שכלי העוזר למצוא חברים על בסיס ערכים ותחומי עניין משותפים מתאים לנו בול". פול מספרת שאין יום שבו היא לא מקבלת אימייל עם סיפור נוגע ללב על החיבורים שהמיזם שלה מאפשר. "נשים מוצאות את השושבינה לחתונה, את חברת האמת, מתחברות מחדש למישהי מהעבר — חברויות אמת חשובות בדיוק כמו קשרים רומנטיים, הן משנות את חייהן של נשים".
ומה קורה אם החברה הפוטנציאלית לא באמת פורטת על מיתרי הלב? "גם אם אין כימיה, עדיין תצאי מהמפגש כשאת מכירה מישהי חדשה, שמעת את הסיפור שלה", אומרת פול. "מניסיוני, נשים מתנהלות בעולם העסקי עם זיקה חזקה מאוד לחיבורים אישיים, הכל מתחיל מכימיה כלשהי ויכול להוביל לעסקאות ולמהלכים חשובים. אז במינימום, הוספת עוד חיבור לרשת הנטוורקינג שלך, לכי תדעי לאן הוא יוביל". באופן לא אירוני בכלל, בסבב גיוס הכספים האחרון שלה — שהניב 1.4 מיליון דולר — VINA נהנתה גם מהשקעה כספית של טינדר, האפליקציה ששינתה את חוקי המשחק בכל הנוגע לרומנטיקה זמינה.
באופן דומה, וכשהן נישאות על כנפי החיבורים המהירים שמספקות טכנולוגיות מתחום הדייטינג, הושקו בחודשים האחרונים שלל אפליקציות דומות שפונות לשני המינים, אך מחסלות — באמצעות אלגוריתמים מתוחכמים — כל סיכוי לפלרטוט או לרמיזות מיניות. האפליקציה ME3 למשל מפתה את המשתמשים "לדרוך מחוץ למסלולים הטבעיים של החיים" ולהרוויח חברויות מדהימות המבוססות על תחביבים משותפים ועניין משותף בנושאים כמו דת, קריירה ועוד. הנוסחה פשוטה: האפליקציה יוצרת "שבטים" של שלושה אנשים, מתוך ההנחה ששלושה הוא מספר המשתתפים האופטימלי לאינטראקציה חברתית מהנה.
האפליקציה Patook משתמשת באינטליגנציה מלאכותית כדי לסנן קונוטציות שאינן אפלטוניות. "ערכנו סקר בקרב 2,000 מבוגרים ושאלנו עד כמה קשה להם ליצור חברויות, והופתענו לגלות שרק אחד מכל שלושה משתתפים אמר שמדובר במשימה קלה", מספר המייסד אנטוני דאהר, לשעבר מהנדס במיקרוסופט שהרעיון צץ אצלו באמצע המקלחת. האפליקציה, שמורגלת למצוא ולסלק מחמאות שלא במקומן, רמזים מיניים ושאר סממנים בלתי נעימים של הצ'ט הטינדרי, מבטיחה קשרי איכות ולא כמות עם אנשים בסביבה הגיאוגרפית של הגולשים.
"השימוש בטכנולוגיה כדי ליצור מפגש מחוץ למרחב שלה עצמה הוא בעיניי התפתחות טבעית של הרשתות החברתיות, שמכרו לנו את הרעיון שאנחנו יכולות למצוא את החברה הכי טובה שלנו כך סתם, במקריות, על בסיס כמה שאלות גנריות ומקסימום תמונה", אומרת ד"ר ענבר מיכלזון דרורי, חוקרת תרבות דיגיטלית במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר־אילן. "דווקא בגלל שהרשתות החברתיות פיתו אותנו להאמין ש־500 חברים הם אכן סוג של חברים, אנחנו עכשיו מוכנים גם לפגוש אותם פנים אל פנים".
לדבריה, הנהייה המחודשת לקשרים בין־אישיים שהאפליקציות החדשות משווקות היום במרץ היא התפתחות טבעית. "מפגש ללא תיווך טכנולוגי נמצא היום בעלייה, כי האפשרויות של התקשרות דרך הרשתות קצת ממצות את עצמן. למעשה, הרשתות החברתיות לא המציאו את עצמן מחדש כבר כמה שנים טובות, ואנחנו עם אותו פוסט ולייק ושיתוף מהימים הראשונים של הקמתו", היא מסבירה. "דווקא על רקע השימוש המסיבי ברשתות, להיפגש פנים אל פנים נתפס כמשהו חדש ומרענן".
ערוץ בייבי
מישל קנדי, יזמית האפליקציה Peanut, לקחה תופעה רשתית אחרת שנשים ישראליות מכירות מקרוב — קבוצות אמהות בפייסבוק — והעניקה לה אפליקציה משלה. קנדי לא צריכה להטריד את עצמה בפלרטוטים, הבייבי שלה מיועד לאמהות מתחילות הכמהות למפגש עם נפש תאומה בסביבתן הגיאוגרפית. בכניסה הראשונה האפליקציה שואלת את האם הטרייה על המין והגיל של העולל, ומציעה כמה אופציות לנושאים ולבעיות שבהם מתחבטות אמהות צעירות: מחסור בשינה, מזון תינוקות אורגני, חיבה לאופנה, העדפה של שגרה נוקשה או "זרימה" ועוד. אחרי השלב הראשוני, תמונות של אמהות חייכניות מבקשות דפדוף למעלה (יצירת קשר) או דפדוף למטה (לא תודה). הצעד הבא והמתבקש הוא כוס קפה ביחד, סיבוב בפארק השכונתי ואולי גם חברה טובה עם תחומי עניין משותפים.
"כשנולד לי ילד, גיליתי שלקנות ספרים וחיתולים זה לא מספיק", מספרת קנדי. "רוב החברות שלי לא היו ממש זמינות — או שלא היה להן ילד או שהן גרו רחוק מדי, ולעשות משהו עם תינוק שכולל נסיעה ברכב נראה לי אז כמו משימה צבאית". קנדי מצאה את עצמה, לדבריה, "בת 30 ומשהו עם קריירה מצליחה ותיאורטית מוקפת בחברים אבל בפועל תקועה בבית ובודדה". אחרי כמה וכמה דייטים כושלים עם אמהות אחרות, שהתבררו כ"מפגשים מביכים שבסופם שתינו מגלות שהדבר היחיד המשותף לנו הוא שאנחנו אמהות", קנדי החליטה לרתום את הרקע שלה כשותפה לשעבר באפליקציית היכרויות והשיקה בפברואר השנה את Peanut. "אני חושבת שלא צריך לסבול בבית בשקט", אומרת קנדי. "הבנתי ששימוש בטכונולוגיות ליצירת קשרים עם אימהות אחרות הוא קריטי ואני מאמינה שטכנולוגיה והחיים האמיתיים לא חייבים לסתור זה את זה. אנחנו רואים יותר ויותר שאיפה להתחבר לאנשים הדומים לנו, בין אם מדובר באמהות ובין אם בשכנים או בסתם בני אדם".
לאן שלא נפנה, הרשת מלאה בפתרונות ל"מציאת חברים". הפודקאסט Together מדריך מאזינים כיצד ליצור חברים, והספר "Lifeboat", שזמין להורדה ברשת, מבטיח להיות "מדריך מעשי לחברות נהדרת". ההסבר לפריחה המסיבית הוא הבידוד והניכור הגוברים, בעיקר בקרב אנשים שגם עובדים בבית, הגעגוע למפגשים אישיים על כוס יין או המחסור בזמן פנוי להכיר אנשים חדשים. נראה שלא ירחק היום שבו נסנן גם את החברים הפוטנציאליים על בסיס סלידה משווארמה או חיבה ל"סיפורה של שפחה".
"הרשתות החברתיות אכן שינו את האופן שבו אנחנו חושבים על חברות, קשרים עם אנשים, אינטימיות ויחסים בין־אישיים בכלל", אומרת מיכלזון דרורי. "יש לנו היום מנעד הרבה יותר רחב של אפשרויות לקשרים וכל קשר מתאפיין בצורה מעט אחרת, בהתאם לטכנולוגיה שדרכה הוא נוצר. אחת הנשים שראיינתי לעבודת הדוקטורט סיפרה שהיא נמצאת בפייסבוק רק כדי להתעדכן מה קורה בקבוצות שהיא חברה בהן, ובשביל לדעת מתי נפגשים ואיפה. נראה שרק שם, כשיש מספיק אנונימיות מצד אחד ואינטימיות מצד שני, יכולות להיוולד אפשרויות חדשות לגמרי של התקשרויות אנושיות".
לדבריה, ריבוי קבוצות פייסבוק שמקיימות מפגשים ב"שטח" ממלא בישראל כרגע את הצורך שעליו מבקשות לענות אפליקציות החברות החדשות בחו"ל. מתברר שלגיאוגרפיה בכל זאת יש עדיין תפקיד משמעותי בחיי החברה שלנו. "אחרי שחווינו את השטחת הגבולות של מקום וזמן, וראינו שיכולים להיות לנו חברים מכל העולם שאיתם נתקשר בכל זמן שנרצה, עכשיו חוזרים לקשרים מקומיים, לאנשים שניתן לפגוש במרחק חצי שעה ממך. זאת לא לגמרי חזרה אחורה כי ללא האפליקציות שמשתמשות בג'י־פי־אס כדי לדעת את מיקומנו זה לא היה קורה, אבל זאת כן בחירה לחזור לתקשר עם אנשים שהם בטווח הפגישה האפשרית שלך".
טל שמואלי, שאחרי ה־Hackmethon שיזם חוזר כעת לאירלנד חמוש בתובנות משנות חיים בחסות חבריו ומשפחתו, מסכם זאת כך: "אינטימיות, כנות ומידת הנוכחות שקשר אנושי מחייב מתבררות לעיתים כצעדים מאתגרים ולא תמיד נעימים, אך מאפשרים חוויות הרבה יותר עמוקות ומשמעותיות". כעת, כך המיזמים החדשים בתחום רוצים לשכנע אותנו, כל העושר הזה נמצא במרחק של קליק. •
טיולים ובילויים: "חוויות חד־פעמיות עם מקומיים"
המרדף אחר החברות האותנטית הוא לא נחלתן של אפליקציות בלבד. בעולם המקביל של פלטפורמות אינטרנטיות (אתרים בתשלום) המילה הלוהטת ביותר בשנה האחרונה היא experiences — חוויות בזמן אמת. לפני כמה חודשים הצטרפה ענקית הדירות להשכרה Airbnb למיזמים כמו EatWith הישראלי ו־Verlocal האמריקאי והשיקה — בהשקעה כספית חסרת תקדים ועם מסע יחסי ציבור מושקע — פלטפורמה מקבילה בשם Airbnb Experiences, שפונה למטיילים, לאנשים בביקור עסקים ולכל המעוניין ב"חוויות חד־פעמיות עם מקומיים". מסופ"ש בחברת אמנית בת 80 מסן־פרנסיסקו, ועד לסדנה להכנת פסטה עם שף צעיר בלונדון, מדובר במוצר משלים שמעמיק ומבסס את האתוס של Airbnb — לחוות את המקום, לא סתם "לטייל" בו.
במקביל צובר תאוצה המיזם בעל השורשים הישראליים Funzing. ב־2015 גייס המייסד אביגדור זמורה כ־1.5 מיליון דולר לפלטפורמת הבילויים הפועלת, נכון להיום, בתל־אביב, בלונדון, במנצ'סטר ובסינגפור. "חוויות ייחודיות בחסות אנשים כמוך", מבטיחה הפלטפורמה, שבה ניתן למצוא סיור טבעוני בשוקי תל־אביב, טיול לילי בזכרון־יעקב או הרצאה על ההיסטוריה של ירושלים. הדגש של Airbnb ושל Funzing, ועוד פלטפורמות כמותן, הוא על חיבור עם אנשים מקומיים בסביבתם הטבעית והאפשרות לחשוף פינה אותנטית ולא תיירותית של החוויה האנושית — בתשלום, מן הסתם, כשהתמורה היא זיכרונות שאין להם מחיר.
לפנייה לכתב/ת 
