yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    המוסף לשבת • 20.07.2017
    צבא העם בע"מ
    עם כל הכבוד לאתוס של "צבא העם", בצה"ל מבינים שזה לא מספיק כדי לנצח במלחמות העתידיות לפי תוכניתו של הרמטכ"ל איזנקוט, שנחשפת כאן לראשונה, בשנת 2020 יורכב המערך הלוחם מארבעה צבאות נפרדים, ויהיו בו שווים יותר ושווים פחות יחידות כמו סיירת מטכ"ל, שלדג ושייטת 13 יפעלו תחת המטרייה של פיקוד העומק כצבא מקצועי לכל דבר אוגדות ההכרעה הסדירות יקבלו עדיפות משמעותית על פני אוגדות המילואים ומערך הגנת הגבולות יסתפק במה שנשאר
    אלכס פישמן

    חדר התחקירים בבסיס של אחת היחידות המיוחדות בצה"ל נראה כמו אמפיתיאטרון קטן, בנוי כחצי סהר. על הבמה הקטנה ניצב קצין בדרגת סגן־אלוף, מפקד של יחידת קומנדו אחרת, המשתייכת לזרוע האוויר. מבחינת היושבים באולם זה היה עוד דיון מקצועי שגרתי. הקצין שעל הבמה הציג מבצע שביצעה יחידתו באחת הזירות המרוחקות משטח ישראל, כשהוא משתמש בצילומים של מערכות אלקטרואופטיות מתקדמות ביותר שתיעדו את החלקים הקריטיים במבצע. הקהל היה מורכב מכמה עשרות קצינים, מפקדים ברמות שונות של יחידות הכוחות המיוחדים: סיירת מטכ"ל, שלדג, שייטת 13 ויחידות עלומות אחרות, כולל מפקדי יחידות מיוחדות במילואים. בשורות הראשונות ישבו בכירי אותן יחידות מיוחדות, מכל הזרועות, כולל ראשי פיקוד העומק. קשה היה להבחין מי שם מחיל הים, מי מחיל האוויר, מי מהמודיעין ומי מזרוע היבשה. בקהל ישבו גם כמה אנשים בלבוש אזרחי מגופי הביון האזרחיים.

     

     
    צבא העוצבות הזירתיות: מילואימניק בגבול עזה | צילום: אלכס קולומויסקי
    צבא העוצבות הזירתיות: מילואימניק בגבול עזה | צילום: אלכס קולומויסקי

     

    המפקדים שגדשו את האולם לא עסקו הפעם בהכנות למלחמה עתידית. הלקחים שהם שמעו ימומשו במבצעים הקרובים, אולי מחר בבוקר. בזמן שהם ישבו בדיון, פקודים שלהם ביצעו פעילויות שונות מעבר לגבולות המדינה, בזירות קרובות ורחוקות. אלה הכוחות המקיימים פעילות רציפה, במשך כל ימות השנה, במסגרת מה שמכונה "המלחמה שבין המלחמות" (מב"מ). הכוחות המיוחדים הם "המגפיים על הקרקע" של צה"ל, העוסקים באיסוף מודיעין ובכל מה שאמור להביא את האויב פחות מוכן למלחמה הבאה.

    הכנס התקופתי הזה, שמתקיים כמה פעמים בשנה, נראה למתבונן מהצד כמעט כמו מחזה סוריאליסטי. שכן רק בשנתיים־שלוש האחרונות הפכו כל אותן יחידות מיוחדות, שהיו בבת עיניהם של מפקדי הזרועות, לגוף מתואם אחד. עד אז פעלה כל יחידה כזו עם תורת לחימה ועם אמצעים משלה. ביומיום הן תיפקדו כחוד החנית של הזרוע אליה השתייכו – סיירת מטכ"ל באמ"ן, שייטת 13 בחיל הים, שלדג בחיל האוויר ויחידות מסווגות נוספות, אבל בזמן מלחמה חיפשו בשבילן עבודה, ולא תמיד הן מיצו את יכולותיהן.

    גם השפה השתנתה לחלוטין. היום כבר לא מדברים במונחים של צוותי קומנדו, אלא על אגד של כוחות מיוחדים הפועלים בתיאום זה עם זה, תחת המטרייה המקצועית של פיקוד העומק. במלחמה יהיה הכוח המסיבי הזה – הכולל מאות רבות של לוחמים בסדיר ובמילואים – הזרוע האסטרטגית של צה"ל ביבשה, שתכה במדויק במטרות קריטיות בעומק האויב. עד 2020 אמור היקף הכוחות המיוחדים לגדול עוד יותר, כמות הפעילות שיוכלו לבצע תוכפל ותשולש, ובהתאם לכך גם תגדל כמות המיפקדות שינהלו את המבצעים הללו במטכ"ל ובפיקודים.

     

    מה שצומח לנגד עינינו מזכיר מאוד את פיקוד המבצעים המיוחדים האמריקאי, SOCOMׂ. זהו פיקוד פונקציונלי (בניגוד לפיקוד מרחבי) שמכשיר ומפעיל "צבא אחר", כזה שחושב ופועל בצורה שונה מן הצבא הקונבנציונלי. הצמיחה של הכוחות המיוחדים היא תוצר של השינוי הדרמטי שהתחולל באופי הלחימה ובאופי האויב: יותר התמודדות עם טרור ועם גופים "היברידיים" – שמתנהגים כמו מדינה ופועלים בדרכי טרור – כמו חיזבאללה, חמאס, דאעש, טאליבן ואל־קאעידה. מבחינת צה"ל מדובר במעבר לצבא מקצועי שיפעל במקביל ל"צבא העם". צבא אחר.

     

    לוחמים בני 53

    במשך כמה עשורים "נקרע" הצבא בין האתוס של צבא עם שוויוני והתנדבותי לבין הכורח שבצבא מקצועי. ככל שנרכשו מערכות נשק מתקדמות ויקרות, הדיגיטציה השתלטה על חיינו, והסייבר נכנס למגרש של שדה הקרב – כך הלך וגדל הצורך בצבא המקצועי. בעידן הרמטכ"ל גדי איזנקוט מגיע התהליך הזה לשיא חדש. אמנם לא נחצה עדיין קו הגבול המפריד בין צבא העם לצבא המקצועי, אבל ב־2020 כבר אפשר יהיה לראות הבדלים תהומיים בין סוגי השירות והצבאות השונים.

     

    "צבא הכוחות המיוחדים" יתבסס על צבא קבע, בעיקר קבע קצר. בסיירת מטכ"ל, למשל, לוחמים יחתמו על שלוש שנות קבע ויעברו קורס קצינים. כל אותם עשרות הקצינים החדשים הללו בסיירת מטכ"ל אמורים – על פי חזונו של הרמטכ"ל – להזין בבוא היום את חטיבות החיר"ם (חיל רגלים מעולה) בסדיר ובמילואים, ולטייב אותן. בקומנדו הימי חותמים קבע כבר מזמן. בשלדג יחתמו חלק מהלוחמים קבע. 

    הכשרת החיילים הללו יקרה מאוד. אך מכיוון שהם יהיו מקצועיים יותר וישרתו לאורך זמן, אפשר יהיה לגייס פחות אנשים. כך שבתמהיל הסופי, מחצית מן המשרתים בכוחות המיוחדים, בעיקר הלוחמים, ישרתו במסגרת קבע ראשוני. קצינים ולוחמים בעלי מקצועות מיוחדים יוכלו להמשיך בשירות קבע עד גיל 35. הקצונה שתקודם לדרגת סגן־אלוף תשרת עד גיל 42. מי שמיועד לתפקיד אלוף־משנה ומעלה, משך שירותו לא יוגבל. הסידור הזה יהיה נכון גם לכלל צבא הקבע במסגרת ההסכמים עם האוצר.

     

    "צבא היחידות המיוחדות": לוחמי שייטת 13 | צילום: גדי קבלו
    "צבא היחידות המיוחדות": לוחמי שייטת 13 | צילום: גדי קבלו

     

    ברור לחלוטין שתנאי השירות של הכוחות המיוחדים יהיו שונים מאלה של צבא המתנדבים הקונבנציונלי, והמשכורות יהיו גבוהות יותר.  

    אגב הדיפרנציאציה בין המשרתים במסלולים השונים מתקיימת בזרועות האוויר והים וביחידות מסוימות של זרוע המודיעין כבר שנים. מפעיל של כלי טיס לא מאוישים, שתופסים היום נתח נכבד של המערכה מן האוויר, חותם היום ארבע שנים קבע. מערך התחזוקה בחיל האוויר מורכב בחלקו הגדול מנגדים שיכולים לשרת עד גיל 53. לא הגיוני להפקיד את האחריות לתחזוקת מטוס קרב שמחירו מאה מיליון דולר בידי חייל בשירות חובה. צבא היבשה ב־2020 פשוט סוגר פערים. חלק הולך וגדל ממנו הופך למקצועני.

     

    שניצלים ואנטרקוטים

    באותו אולם תחקירים ישבו גם מפקדי חטיבת הקומנדו, שהוקמה בתקופת כהונתו של איזנקוט. חטיבת הקומנדו לא שייכת פורמלית ל"צבא הכוחות המיוחדים". זוהי הזרוע המובילה של "צבא מספר 2", לצורך העניין, המורכב מעוצבות ההכרעה הסדירות של צה"ל – אוגדה 36, אוגדה 162 ואוגדה 98. לאותן עוצבות יש מרכיבים רחבים למדי של כוחות מילואים, האמורים להיות בכשירות דומה לזו של הכוחות הסדירים.

    חטיבת הקומנדו – המאגדת את דובדבן, אגוז, מגלן ורימון – מבטאת תפיסת עולם מבצעית של כוח מסיבי, שיכול לפעול באופן עצמאי לאורך זמן בנקודות ההכרעה בשטחי האויב (בניגוד לכוחות המיוחדים, הפועלים בצוותים קטנים ביעדים איכותיים). הנוכחות של מפקדי חטיבת הקומנדו בכנסים הללו היא אמירה של הצבא: הרמה המקצועית הנדרשת מהחטיבה דומה לזו הנדרשת מצבא הכוחות המיוחדים. גם בחטיבת הקומנדו הכוונה היא להחתים את הלוחמים לשירות קבע קצר.

    ביחידת הכלבנים "עוקץ" – המלווה את כל יחידות החוד של צבא היבשה – יחתמו לפרק זמן ארוך עוד יותר. חלק מהלוחמים ישרתו שבע שנים, משך זמן השירות של הכלב: יתגייסו עם הגור, יעברו איתו תהליך אימון של שנתיים ביחידות המיוחדות השונות, ואחרי חמש שנות פעילות יפשטו מדים והכלבן יוכל לאמץ את הכלב.

     

     

    "צבא הגנת הגבולות": צלפית ביחידת קרקל
    "צבא הגנת הגבולות": צלפית ביחידת קרקל

     

    כל סיפור אהבה כזה בין כלב ללוחם עולה למדינה הון עתק. ההוצאה הישירה על רכש כלבים עומדת על 2.5 מיליון שקל בשנה. הוצאות עקיפות של בניין כוח הכלבים, גורייה לפיתוח יכולות, וטרינרייה וכו' מביאות את ההוצאה – רק על הכלבים – לכמעט 3.5 מיליון שקל בשנה. עם זאת, היכולת להחזיק את הכלבנים לאורך כל זמן השירות של הכלב בצה"ל חוסכת בהכשרות של כלבנים חדשים, ומבטלת את תקופת ההסתגלות של כלב לכלבן חדש.

     

    סיפור הכלבים הוא רק משל. זהו שם המשחק גם ביחידות חוד אחרות: הכשרות ארוכות ויסודיות יותר, ניסיון קרבי רב יותר ואמצעי לחימה, מודיעין ותקשורת שהם המילה האחרונה.

    כבר היום, חטיבת הקומנדו היא אחת החטיבות הפעילות ביותר בתחום שיתוף הפעולה עם יחידות לוחמות זרות. לפני שבועות ספורים תירגל גדוד "אגוז" של החטיבה עם צבא קפריסין הנחתה, שהייה ולחימה ב"עומק שטח האויב" באי השכן. אנשי חטיבת הקומנדו מתאמנים עם מקביליהם מגדודי ה"ריינג'רס" האמריקאיים בארץ ובחו"ל ועם צבאות נוספים, הכל כדי להכשיר את הקרקע לשיתופי פעולה אפשריים בעתיד על פי מתארי הלחימה האזוריים.

     

    אגב, גם הצבא הירדני עבר תהליך דומה. שליש מהכוח המשוריין והארטילריה שלו הוצאו בשנה האחרונה משירות – על אנשי הקבע שלהם – ובמקומם הוקמה עוצבת קומנדו. זה לא היה פשוט. תהליך התאמת הצבא הירדני למציאות האזורית חייב את החלפת ראשי המטכ"ל הירדני, כולל הרמטכ"ל.

    בצה"ל לא תביא המהפכה להחלפתו של הרמטכ"ל. דווקא איזנקוט, שלא הגיע מן הכוחות המיוחדים, היה זה שהכריע פעמיים בהתפתחות הזרוע ארוכת הטווח של צבא היבשה. עם סיום כהונתו כאלוף פיקוד צפון הוא עמד בראש הוועדה שהמליצה על הקמתו של הפיקוד התשיעי בצה"ל – פיקוד העומק – שהוא מפקדת הגג של הכוחות המיוחדים. גם בתקופות שבהן הוטל ספק בצורך בפיקוד העומק, נוכח התנגדותן של הזרועות שהפעילו את הכוחות המיוחדים, איזנקוט התעקש על חיזוקו.

     

    חטיבת הקומנדו היא חוד החנית של עוצבות ההכרעה הסדירות, הכוללות צוותי קרב חטיבתיים משוריינים ויחידות יבילות אוויר (מוצנחות ומוטסות). כשם שחטיבת הקומנדו מתאמנת חצי שנה ונמצאת חצי שנה בתעסוקה מבצעית, כך גם כל יחידות החי"ר המתמרנות בצבא הסדיר יעברו בשנה הקרובה למצב חסר תקדים, כמותו לא היה בצה"ל כבר יותר מ־20 שנה: 17 שבועות אימונים, 17 שבועות תעסוקה מבצעית, וחוזר חלילה. הריטואל הזה אמור להביא את היחידות המתמרנות הסדירות – חי"ר, שריון והנדסה – לכשירות מבצעית שבהגדרות הצבא נמצאת ב"אחוזון העליון". עיקר תקציב היבשה בתוכנית העבודה הרב־שנתית "גדעון", שמוביל איזנקוט, מוקדש לעוצבות ההכרעה הללו. או כפי שהגדיר זאת קצין בכיר: "אוגדות ההכרעה יאכלו 'אנטרקוטים' והשאר יסתפקו ב'שניצלים'".

     

    הלוחמים ואנשי הקבע באוגדות ההכרעה – כמו ביחידות המיוחדות – ייהנו מעדיפות ברורה בתנאי השירות בהשוואה למסה הגדולה של תומכי הלחימה למיניהם. לוחם ירוויח 30 אחוז יותר. איש קבע במערך הלוחם שישלים שירות קבע ארוך (עד גיל 42) ישלים במהלך השירות שני תארים אקדמיים על חשבון הצבא. במערך הקבע שאינו לוחם יתאפשרו לימודים אקדמיים – על חשבון הצבא או על חשבון משרת הקבע – באמצעות מתן ימי לימוד תוך כדי שירות. במקרים מיוחדים יממן הצבא גם שנת לימוד ראשונה לתואר שני. יש כאן כוונה להקפיץ את רמת האקדמיזציה של הצבא ולפתות את הצעירים – בעיקר במערך הלוחם – בלימודים אקדמיים.

     

     

    "צבא אוגדות ההכרעה": טנקים בצוק איתן
    "צבא אוגדות ההכרעה": טנקים בצוק איתן

     

    אגב, ביחידות הסייבר – שהן שם קוד למערך הטכנולוגי המתקדם של הצבא – הפיתויים שונים. המתגייס למערך הסייבר מתחיל את לימודיו האקדמיים ביום הגיוס. האוניברסיטה מגיעה ליחידות ומכשירה חיילים לתואר ראשון במדעי המחשב תוך כדי שירות. כדי להשאיר את לוחמי הסייבר לשירות קבע של עוד ארבע־חמש שנים הם מקבלים תמריץ בדמות מענק של 19 אלף שקל אחת לחצי שנה. כך שהדיפרנציאציה הולכת ומעמיקה גם בתוך המערך הטכנולוגי עצמו.

    במהלך השנים – על רקע אילוצי תקציב, שינויים באיומים, דגשים חדשים בבניין הכוח ושינויים חברתיים – הלך צבא היבשה וקטן. אנחנו נפצה על הקטנת היקף האוגדות המתמרנות, אמרו בצבא, באמצעות הכנסת אמצעי לחימה חדשים ושמירה על רמה אחידה וגבוהה של כל האוגדות המתמרנות – בסדיר ובמילואים. אבל ב־2020 נגלה שהצבא לא עומד במשימה הזו. הרמטכ"ל איזנקוט החליט שה"שפיץ" של הצבא חייב להיות מושלם, גם אם זה על חשבון כוחות מתמרנים אחרים. את הלקח הזה הפיק איזנקוט בעקבות הביצועים הבינוניים של צבא היבשה במלחמת לבנון השנייה, שהפתיעו אפילו אותו כראש אגף המבצעים. איזנקוט הגיע לתפקיד מאוגדת איו"ש, ונדמה היה לו אז שפעילות הבט"ש המוצלחת בגדה מלמדת גם על יכולותיו של צה"ל בלחימה.

     

    המכולות האדומות

    איזנקוט ויתר, מראש, על השוויוניות. זה עדיין לא נראה לעין, אבל כבר עכשיו הולך ונפתח פער איכותי בין האוגדות המתמרנות הנקראות "עוצבות הכרעה" (או: "צוותי קרב חטיבתיים גדעון") לבין עוצבות המילואים המתמרנות, המכונות בפי הרמטכ"ל "עוצבות זירתיות", והעוצבות המרחביות. בניגוד לתפיסה המקורית – כמות קטנה יותר של עוצבות מתמרנות ברמה אחידה – נולד לכאורה "הצבא השלישי" בסדר העדיפויות. אמנם העוצבות הזירתיות הן עוצבות משוריינות לכל דבר ועניין, ובתוכניות האופרטיביות של הצבא הן שותפות מלאות לביצוע משימות התקפיות. אבל כבר עכשיו הן לא נמצאות בעדיפות הראשונה לקליטת אמצעי לחימה איכותיים מתקדמים. למשל, בשנים הקרובות מתכוון הצבא להצטייד בעוד מאות ערכות מיגון לטנקים ולנגמ"שים כבדים, ובכמה מאות נגמ"שים כבדים חדשים. רובם יוקצו לעוצבות ההכרעה הסדירות, שאמורות להגיע עד אז לשיא הכשירות שלהן. הרמטכ"ל איזנקוט עומד מאחורי ההחלטה העקרונית הזו וגורס שמצבן של אוגדות המילואים – הן בתחום הציוד ובוודאי בתחום האימונים, שהפכו אינטנסיביים בשנתיים האחרונות – מאפשר להן לבצע בצורה טובה את המשימות שיוטלו עליהם בלחימה.

    הנימוק לחוסר השוויון הזה הוא לא רק תקציבי. האוגדות הסדירות אמורות לתת את המענה המיידי להידרדרות בכל אחת מהגזרות, לכן הציוד המתקדם יגיע אליהן בעדיפות ראשונה. זה נימוק הגיוני, אבל מנטלית זה לא יעבור, ועלול ליצור משבר אמון במערך המילואים. כבר במבצע "עמוד ענן", כשלחלק מפלוגות השריון הסדירות הוכנסו מערכות "מעיל רוח" להגנה אקטיבית מפני נ"ט, הורגשה התמרמרות רבה בקרב פלוגות מילואים שאמורות היו לפעול לצד הסדירים, ובאותן משימות, ללא "מעיל רוח". "הדם שלנו זול יותר משל הסדירים?" שאלו אז המילואימניקים הצעירים.

     

    לזכותו של צה"ל ייאמר שבשנתיים האחרונות הוא מודה, בינו לבין עצמו, שמשהו חורק בתהליך האימון של צבא היבשה. הצבא משקיע באימונים יותר מארבעה מיליארד שקל בשנה – כפול מהמלצות ועדת ברודט, שבחנה את תקציב הביטחון ב־2007. אלא שהימים הרבים והשקעות העתק שמוקדשים לאימונים לא מניבים את התוצאות הנדרשות בשדה קרב מודרני. בצה"ל יודעים את האמת: ניצול הזמן בהכשרות הוא לא מספיק טוב, והמתקנים מיושנים ולא מותאמים לזירות הלחימה הצפויות.

    כאן נכנסת לתמונה, במסגרת תוכנית "גדעון", תת־תוכנית בשם "אביב", שתגיע לשיאה מ־2020 ואילך. במסגרת "אביב" מקים צה"ל מערך של מתקני אימונים מתקדמים סמוך לאזורי התעסוקה של אנשי המילואים והצבא הסדיר: רמת הגולן, בקעת הירדן ועוד. כך שהיחידות הלוחמות יתאמנו בסביבה הדומה ככל הניתן לאזורי הלחימה הצפויים. ברמת הגולן ייבנה מתקן ענק המדמה עיר ומכשול גדול של חיזבאללה. יוקמו גם שלושה מרכזי סימולציה ענקיים. גדוד ייכנס בשלמותו למתקן כזה ויבצע במקביל סימולציה של כל המקצועות – החל בנהיגה וכלה בסימולטור שמאתגר את מיפקדת הגדוד בצורות הקרב השונות. הסימולטור היבשתי יהיה מחובר לסימולטור שבו מתאמנים באותה עת טייסי 16־F, שיעניקו סיוע אווירי לגדוד המתאמן. המטווחים הישנים ייעלמו, ואת מקומם יתפסו מטווחים אלקטרוניים. ואלה רק כמה דוגמאות לאופן שבו צבא היבשה יתאמן בסוף העשור.

    גם לימוד האויב ישתנה. בין היחידות ינועו 17 מתקנים ללימוד מודיעין אויב שיכונו "המכולות האדומות". החיילים והקצינים ייכנסו למכולות הללו ויקבלו שם את המידע העדכני ביותר לגבי יכולות האויב שיעמוד מולם.

     

    כל הפעילות הזו תנסה לצמצם את הפערים המקצועיים שהולכים ונפתחים בין "הצבא השני", של עוצבות ההכרעה, לבין ה"צבא השלישי", צבא המתנדבים, המורכב בעיקר מאנשי מילואים. במקביל, כדי להתגבר על אחת מנקודות התורפה הקשות ביותר שנחשפו במלחמת לבנון השנייה – הפעלת המיפקדות – הוקם בשנה האחרונה בית ספר לפיקוד ושליטה תחת פיקודו של אלוף נוסף בזרוע היבשה, האלוף יוסי בכר. בית הספר הזה מכשיר מיפקדות מרמת הגדוד ועד רמת הגיס.

    לצד "שלושת הצבאות" צומח ענף פונקציונלי רביעי, חדש יחסית, בזרוע היבשה: "מערך הגנת הגבולות". הוא נמצא באחריותו המקצועית של חיל האיסוף הקרבי ועוסק בהגנת גבולות קלאסית בפיקודים השונים באמצעות גדודי איסוף, הגדודים המעורבים, יחידות מילואים שיזומנו לתעסוקה, יחידות הגששים וכו'. כל מה שנוגע לבניית תמונת מודיעין סמוך לקו הגבול ולמניעת חדירה מיידית לשטח ישראל נמצא במערך הזה.

     

    כן חשוב הגיל

    בתחילת יולי מינה הרמטכ"ל חמישה תתי־אלופים חדשים. הגיל הממוצע של הקבוצה הזו הוא 44.5. לפני שנה היה הגיל הממוצע של אלופי משנה שקודמו לדרגת תת־אלוף 45.6. יש כאן מגמה שמכתיב איזנקוט לאחראים על משאבי האנוש בצה"ל: הצבא הולך להיות צעיר יותר. הרמטכ"ל לא מוכן לראות מג"דים בני 36־37. מבחינתו, הם צריכים לעשות תפקיד ראשון של מג"ד בגילאי 32־33. כך שגם המ"פ יגיע לתפקידו צעיר יותר. סגן־אלוף שיגיע לגיל 42 ולא יימצא לו אופק קידום – ישוחרר. רב־סרן שלא יימצא כשיר לתפקיד סגן־אלוף ישתחרר בגיל 36, למעט 900 רבי־סרנים המוגדרים כ"מוקדי ידע". כדי לצמצם את היקף צבא הקבע בעתיד הקרוב, וכדי להצעיר את הצבא עוד יותר, הוחלט לקצר את פרק הזמן המינימלי בין דרגת סרן לרב־סרן מארבע לשלוש שנים. כמה מאות מקצועות מטה ותומכי לחימה יאוזרחו. נגדים מקצועיים שהצבא זקוק להם – ושכבר מתוגמלים היום טוב יותר – יוכלו לשרת עד גיל 53 ולצאת עם פנסיה מלאה.

     

    המטרה היא פיקוד צעיר יותר וצבא יבשה מודרני המותאם למציאות האזורית. אלא שהעמקת הדיפרנציאציה בתוך הצבא וחלוקתו למעין "ארבעה צבאות" עלולות לייצר סדקים באתוס של צבא העם. ערך השוויוניות – לא רק בין אלה שמתגייסים לאלה שלא מתגייסים, אלא גם בתוך מערך המתגייסים עצמו – הולך ונשחק. טמונה כאן סכנה, שכן שחיקת אתוס ישראלי מרכזי כמו שוויוניות בשירות עלולה לפגוע במוטיבציה של בני הנוער להתגייס. פעם נהגו לומר: "או סיירת או ניירת", כלומר: אם אני לא מגיע ליחידה הטובה ביותר, אני אסתפק בשירות סמלי. היום זה עלול להפוך ל"אם יש כמה צבאות בצה"ל – אני לא מוכן לשרת בצבא סוג ב' או ג'". אם שיעור המתגייסים יירד בגלל שינוי פניו של הצבא, גם החברה וגם צה"ל ייראו אחרת. לצבא מקצועי יש מחיר.

    תהליכים דומים, ומדאיגים לא פחות, מתרחשים בקרב אנשי הקבע. דו"ח ממד"ה (מחלקת מדעי ההתנהגות) מ־2016 בדק את הלכי הרוח של המשרתים נוכח גל הקיצוצים הענק והתהליך של הצערת הצבא, שהגדיר רף פרישה מקבע בגיל 42. הדו"ח מצביע על תחושות קשות מאוד של אנשי צבא הקבע ביחס למחויבות של הצבא כלפיהם. כשנשאלו אם ימליצו לחבריהם להמשיך בשירות קבע ארוך, 50 אחוז השיבו בשלילה. רק 69 אחוז אמרו שיש להם אמון בפיקוד הבכיר שלהם, לעומת 82 אחוז בסקר שנערך שנה קודם לכן. הדו"ח מלמד על תחושת ארעיות של אנשי הקבע ועל חוסר יציבות ארגונית, וזהו אחד המחירים שהצבא ישלם בתוכנית "גדעון".

     

     

    איזנקוט עם מפקד אוגדה 98 , תא"ל אורי גורדין, בתרגיל של חטיבת הקומנדו עליה הוא ממונה
    איזנקוט עם מפקד אוגדה 98 , תא"ל אורי גורדין, בתרגיל של חטיבת הקומנדו עליה הוא ממונה

     

    לתוכנית "גדעון" יש עוד מחיר כבד: לצד קיצוץ 4,000 תקנים של אנשי קבע, שמשמעותו פיטורים המוניים, עוד כ־2,000 תקני קבע קוצצו מהצבא ה"מסורתי", בעיקר בצבא היבשה, והועברו למערך הטכנולוגי העילי. עיקר התקנים שבוטלו בצבא היבשה הם של נגדים במקצועות תומכי הלחימה, והדבר בא לידי ביטוי בכל פינה במערך הלוגיסטי – החל בחימוש וכלה במחסני החירום. לכן חשים מפקדי השדה שהבסיס המקצועי של אחזקת הכלים – טנקים, נגמ"שים וכו' – הולך ונחלש.

    שני המרכיבים הללו – תחושותיהם של אנשי הקבע והפגיעה במערך הלוגיסטי – מעמידים בסכנה את כל תוכנית "גדעון". בנו בניין לתפארת, אבל היסודות שעליו הוא עומד מעורערים.

     

    fishmanalex1@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 20.07.17 , 18:44
    yed660100