מלמדים בשפת M

ג'ארד מניו–יורק מיישם על תלמידי נהלל את הטריקים מבית הספר שבו עבד בהארלם טיילור מבולטימור הצטיידה בחצאיות ארוכות כדי ללמד בבית הספר הדתי בקריית–מלאכי רינה משיקגו כבר החליטה: הבית הבא שלה יהיה במצפה–רמון בזמן שמערכת החינוך מתמודדת עם מחסור חמור במורים לאנגלית, כ–100 מהם הגיעו מארה"ב וממדינות נוספות כדי ללמד בחופשת הקיץ במסגרת תוכנית תלמ"א סאמר סקול, גרסת הפריפריה

כשראש עיריית קריית־מלאכי, אליהו זוהר, נכנס לכיתה ג' בבית הספר עציון בעירו, הוא מביט דקות ארוכות במורה שונה שרה עם בנות הכיתה המתוקות את שיר ה־abc, שומע אותן מקשקשות איתה באנגלית שרק למדו ולרגע לא ברור מי מתרגש יותר. "אני מקנא בכן", הוא מתוודה. "לפני 40 שנה, כשהייתי ילד, לא היה לי דבר כזה. אף אחד לא לימד אותי אנגלית, ואף אחד לא נתן לי את הביטחון לעמוד ולדבר אנגלית לפני אנשים. זו המתנה הכי גדולה שאנחנו יכולים לתת לכן היום, מתנה לעתיד שלכן".

קריית־מלאכי היא אחת מעשר רשויות מקומיות שמקיימות בימים אלה את תוכנית "תלמ"א קיץ" (תלמ"א = תוכנית לאומית למצוינות אנגלית), הנערכת במקביל ל"בית הספר של החופש הגדול". במשך שלושת השבועות הראשונים של חודש יולי ממשיכים התלמידים להגיע לבית הספר ולומדים אנגלית בדרך חווייתית. עם שירים, קוסם, בלונים, כלי נגינה ואפילו עם שיעורי אמנות, יוגה וסדנאות בישול - והכל באנגלית. בכל כיתה יש שני מורים – מורה מבית הספר שהילדים מכירים ומורה דובר אנגלית שמגיע מחו"ל. עבור רבים מהם זו תהיה הפעם הראשונה שבה הם נתקלים בדובר אנגלית כשפת אם.

 

העברית נשארת בחוץ

בכיתת הבנות של המורות שונה דוידוביץ' ואורלי הדר מדברים אך ורק אנגלית. אורלי למדה לעמוד בפיתוי לעבור מדי פעם לעברית, ושונה פשוט לא יודעת עברית. "ההשתתפות בתוכנית נותנת לבנות קפיצה אדירה", מספרת המורה אורלי, "אני רואה את זה במבחנים וגם בשיעורים, שיש להן יותר ביטחון לדבר ולקרוא. יש לי תלמידה שעלתה עם משפחתה מאתיופיה לפני שלוש שנים. ההורים שלה בקושי מדברים עברית, והיא כבר מקשקשת באנגלית. מדהים לראות איך היא קיבלה אומץ לדבר ולשיר בשפה שנייה בזמן שהיא עוד רוכשת את השפה הראשונה".

 

 
שונה דוידוביץ' )משמאל( ואורלי הדר. שנה במזרח | צילום: גדי קבלו
שונה דוידוביץ' )משמאל( ואורלי הדר. שנה במזרח | צילום: גדי קבלו

 

 

לדבריה, ההחלטה לדבר רק אנגלית היא המרכיב המשמעותי ביותר בהצלחת התוכנית. "משדרים להן שמותר לטעות ומה שחשוב זה להתנסות", היא אומרת, "זה מחזק להן את הביטחון לקום ולדבר בשפה שהן לא מכירות. אז בהתחלה הן לא מבינות מה שונה אומרת ומסתכלות עליי כדי שאתרגם להן, אבל אחרי כמה שיעורים מסתדרות לבד ואפילו נהנות מאוד".

 

מה את למדת מהמורים האמריקאים שאיתך בכיתה?

”אני לומדת מהם בעיקר להתמקד בחיובי. הם מטפלים אחרת מאיתנו בבעיות משמעת. אם למשל ילד מפריע, הם לא יעירו לו כמו שנהוג אצלנו, אלא ישבחו את הילדים האחרים שמתנהגים יפה. אחר כך, כשהילד המפריע ישתתק, הם ישבחו גם אותו וזה מקסים בעיניי. גם אימצתי את הרעיון של לא לדבר עברית בשיעורי אנגלית, כי הבנתי כמה זה חשוב ועוזר כשמדברים רק אנגלית. אם פעם הייתי נלחצת שהתלמידים לא מבינים וממהרת לתרגם להם, היום אני מנסה להסביר אחרת, להיעזר בידיים או בשפת הגוף או לדבר לאט יותר - עד שיבינו. זה דורש ממני יותר מאמץ, אבל זה שווה את זה".

 שונה דוידוביץ‘ (28) היא מורה כבר חמש שנים והספיקה ללמד שנה במזרח הרחוק לפני שהגיעה לישראל. "בגלל שאני לא יודעת עברית אני מעודדת את התלמידות ללמד אותי עברית בהפסקות וזה ממלא אותן גאווה. כשאני עושה טעויות והן מתקנות אותי, הן לומדות שזה בסדר לטעות, שלכולנו עוד יש מה ללמוד, וזה מחזק להן את הביטחון העצמי. הגענו לזה שהן מלמדות אותי מילים חדשות ולמחרת בוחנות אותי עליהן וזה כיף להן ולי".

 

 

אלון פוטרמן
אלון פוטרמן

 

 

אף שהתוכנית מיועדת למסיימי כיתות ג'־ה', בקריית־מלאכי, בשל קשיי תקציב, התוכנית פועלת רק בשכבת מסיימי ג'. על פי החלטת העירייה, היא פועלת בכל בתי הספר בעיר, מתוכם שישה בתי ספר תורניים ואפילו שניים חרדיים, שם בכלל לא מובן מאליו שהתלמידים ילמדו מקצועות ליבה, ודאי שלא בחופש הגדול.

"אנחנו לא רוצים להחליף את משרד החינוך", מסבירה טובה דורפמן, מנכ''לית קרן שטיינהרדט בישראל, אחת משתי הקרנות הפילנתרופיות המממנות את התוכנית. "אנחנו לא מכינים את הילדים למיצ"ב אלא לחיים. יש כיום מחסור של מאות מורים לאנגלית, רובם בבתי הספר היסודיים, ובעיקר חסרים מורים שמדברים אנגלית כשפת אם. אנחנו משלימים את מה שחסר, ושואפים להתחיל מהגיל הצעיר ביותר שבו מקנים את הבסיס של לימוד השפה".

המורים מגיעים ברובם מארה"ב, אבל יש גם בריטים, קנדים ואוסטרלים. כולם מגיעים לארץ בהתנדבות. דרישת הסף למורים שמגיעים מחו"ל כפולה: שתהיה להם תעודת הוראה ושזה לא יהיה ביקורם הראשון בישראל, כדי שלא יצפו לסיורים תירותיים בים המלח או מצדה, ויהיו מחויבים כל כולם לתוכנית. ואכן, רוב המורים שמגיעים היו פה בעבר במסגרת "תגלית" או תוכניות אחרות, ורובם המכריע גם "זכאי עלייה" שההזדמנות להתחבר מחדש לישראל ולשורשים היהודיים קורצת להם מאוד.

 

המטרה: להרגיש שווים

בינתיים, בכיתת הבנים, המורות נתנאלה בצלאל וטיילור שטרן מלמדות על צבעים ועל איברי גוף. גם הן מקפידות לדבר רק אנגלית. כשאחת מסבירה השנייה מדגימה, ולהפך. אחר כך הם משחקים משחק כדור שמלמד איך לנסח משפטים נכון. "אני אוהב מאוד ללמוד אנגלית עם טיילור", אומר לי התלמיד אחיה. "היא מדברת אנגלית יפה, והמורה נתנאלה עוזרת לנו להבין".

"האתגר בתוכנית הזאת מצא חן בעיניי", מסבירה טיילור שטרן (24) מבולטימור, "זו התנסות מקצועית מצוינת בשבילי".

 

ידעת שאת מגיעה לבית ספר דתי?

"כן, קיבלנו את השיבוצים מראש. אמרו לי שזה בית ספר דתי ושצריך להתלבש בהתאם, אז דאגתי להצטייד מראש בחצאיות ארוכות שאני לא לובשת בדרך כלל. חששתי שזו תהיה בעיה, אבל מהר מאוד התרגלתי וזה ממש בסדר. בבוקר הבנים שרים בתפילה ואני לא מכירה את זה מהבית, כי בבתי ספר ציבוריים באמריקה אין כניסה לענייני דת. אבל מצאתי שזה מאוד מרגש אותי. הקול של הילדים מקסים ואני שמחה על החוויה החדשה והמעניינת".

 

יש מצב שתעשו עלייה ונראה אתכן פה מלמדות אנגלית באופן קבוע? 

"חברים דיברו איתי על זה וכשבדקתי גיליתי שזה פחות מסובך משחשבתי. אני עדיין לא יודעת מה יקרה בעתיד, אבל אפשר לומר שהזרע הזה כבר נשתל במוחי ואני בהחלט חושבת על זה. תלמ"א יוצרת לנו חיבור לישראל שלא דרך חלון אוטובוס התיירים. אנחנו חלק מהקהילה, מהחברה. זה מרגיש שיש לנו פה כבר משפחה וכולם דואגים לנו".

המורה נתנאלה בצלאל משמשת כרכזת האנגלית בבית ספר עציון. "אני בהחלט רואה שיפור ברמת האנגלית של הילדים שהשתתפו בתוכנית הזאת", היא אומרת. "רמת הלא־קוראים (non-readers) אצלנו הצטמצמה מאוד, והילדים חזרו מהחופש הגדול עם אוצר מילים גדול בהרבה מכפי שיצאו. זה פרויקט מבורך מאוד, כי הילדים אצלנו לא מקבלים דברים כאלה בדרך כלל".

"קובעי המדיניות אצלנו בעירייה מבינים שחשוב שהילדים יקבלו מה שהם עצמם לא קיבלו כילדים", מאשר מנהל אגף החינוך בעיריית קריית־מלאכי, מיכאל בן־שטרית. "המטרה שלנו היא לתת לילדים האלה כלים שירגישו שווים ושהם יכולים. אלה ילדים שלא ייקחו שיעורים פרטיים ולא ייסעו לסאמר סקול, ובזכות תלמ"א גם הם זוכים להשתפר באנגלית".

 

תלמ"א נולדה על רקע החלטת הממשלה לפתוח את בתי הספר היסודיים בחודש יולי במסגרת תוכנית "בתי הספר של החופש הגדול" שהגה שר החינוך לשעבר שי פירון. המענה שנתנה התוכנית בתחילה היה למסיימי כיתות א'־ב' בלבד, מה שהוליד צורך טבעי לייצר מסגרת חינוכית גם לתלמידים בשכבות הגיל הבוגרות יותר. סיעור מוחות של כמה קרנות פילנתרופיות, בראשן קרן שוסטרמן, קרן שטיינהרדט ורשויות מקומיות רבות, הוביל להחלטה לפתוח תוכנית קיץ משלימה, שתתמקד במקצוע ליבה. המקצוע שנבחר הוא אנגלית. וכך, בעוד שבמהלך שנת הלימודים מקבלים התלמידים 4-3 שיעורי אנגלית בלבד בשבוע, בחודש יולי הם זוכים לשלושה שבועות רצופים, חמש שעות בכל ביום, של אנגלית בלבד. המחיר להורים תלוי באשכול הסוציו־אקונומי שאליו משתייך היישוב, ויכול לנוע בין 0 ל־400 שקל. משרד החינוך לא משתתף בינתיים במימון, אבל מעודד את התוכנית וגם היה מעורב בקביעת התכנים.

על הפרויקט מנצח ביד רמה אלון פוטרמן, מנכ"ל תלמ"א. פוטרמן (35), איש חינוך ויזם חברתי, תושב אשקלון, היה בעבר היועץ הבכיר של שרת החינוך יולי תמיר ושימש כמזכיר ועדת דורנר לבחינת מערכת החינוך המיוחד בישראל. הוא מייסד הפורומים לחינוך בדרום, מייסד ומנהל תוכנית "שגרירי אל על", מרצה למנהיגות חינוכית בקורסי הפיקוד של צה"ל ומשרד ראש הממשלה, וחבר בוועד המנהל של ארגונים חברתיים רבים ובראשם "לוחמים ללא גבולות".

"כשמחפשים בגוגל 'לימוד אנגלית בחו“ל' מקבלים רשימה ארוכה של הצעות עבודה במדינות במזרח הרחוק ואפילו במדינות ערב", הוא מסביר, "אבל ישראל לא קיימת על המפה הזו. אנחנו יצרנו תשתית להבאת מורים לאנגלית לישראל. אנחנו יוצרים רשת קשרים למורים שבאים, כדי שירצו לחזור. והמספרים מדברים בעד עצמם: השנה היו לנו 1,000 מורים מחו"ל שהגישו מועמדות, אבל לצערנו בשל מגבלות תקציב יכולנו להביא רק 100". לדבריו, למעלה מ־90 אחוז מהמורים שהשתתפו בתוכנית רוצים להמשיך בה, וכמעט כל המורים שהגיעו מחו"ל דיווחו על העמקת הקשר עם ישראל בעקבות התוכנית. 94 אחוז מאמינים שהתוכנית תרמה לפרופיל המקצועי שלהם. "תלמ"א דורגה כתוכנית החינוך המובילה בישראל", מסכם פוטרמן, "וכעת יש לוודא שהיא ממשיכה להיות כזו גם כשהיא פועלת בפריסה גיאוגרפית רחבה יותר, עם כלל מגזרי החברה הישראלית".

 

פוט דה בול אין דה באסקט

כ־140 קילומטרים צפונה משם, ומרחק כמה אשכולות במדד הסוציו־אקונומי, מנהל ג'ארד ווטרס (28) שיעור אנגלית בכיתה בנהלל. אחרי שלימד בהיברו סקול בהארלם ניו־יורק, הגיע לישראל במסגרת תלמ"א.

 

הרעיון ללמד בישראל הגיע ממנהל בית הספר, ובעידודה של מורה אחרת מבית הספר שכבר השתתפה בתוכנית. "רציתי לראות איך זה להיות מורה בישראל, כי בבית הספר שלי אני עובד עם מורה ישראלית", מסביר ווטרס. "היתרון שלי הוא שאני יודע כבר איך זה לעבוד בזוג, כי כך אנחנו מלמדים היום. ההבדל הוא ששם אני מלמד בכיתה א' ופה אני מלמד ילדים בכיתה ה', בני 11, והם הרבה יותר גדולים. זה לא מאוד שונה בעיקרון, אבל קשה ללמד בקיץ כי הילדים רגילים שבית הספר נגמר כבר והם בחופש, ופתאום הם צריכים לחזור לבית הספר וזה לא קל להם. הם רק רוצים לשחק כדורסל ולא ללמוד אנגלית. אבל אנחנו משתדלים לעשות שיעורים אינטראקטיביים שיעניינו אותם ולא ירגישו כמו בית ספר. למשל היום למדנו על כדורסל והשתמשנו במילים מהמשחק כדי ללמוד מילים באנגלית כמו pass ו־block".

החיים במדינה אחרת לא זרים לווטרס, בן לאבא איש צבא שעבר ממדינה למדינה במסגרת שירותו בצבא ארה"ב. "גרנו במקומות כמו מרוקו, יפן, הולנד, דרום־קוריאה", הוא מספר, "בכל מקום שאליו הגענו תמיד למדתי את התרבויות השונות והשתלבתי, וכך אני נוהג גם פה. אני לא נתקל בבעיות משמעת עם הילדים הישראלים, זה רק שהם לא מוותרים ועומדים על שלהם, גם אם האדם שעומד לפניהם הוא מבוגר. עם המורה הישראלית אני מסתדר מצוין, אם נראה לי שהיא רוצה להוביל אני נותן לה ולהפך".

בחזרה לדרום. רינה פורסטר (52) משיקגו החליטה לעשות עלייה בעקבות ההצטרפות לפרויקט והיא תגור ותלמד בשנה הקרובה במצפה־רמון.

לישראל הגיעה אחרי שלימדה בדרום־קוריאה ובווייטנאם, אבל בארץ הקודש זה הרגיש אחרת. "איך שהמטוס נחת בישראל הרגשתי שהגעתי הביתה", היא נזכרת, "קשה לי אפילו להסביר את זה במילים אבל פתאום הרגשתי שהכל מסתדר".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
כל התגובות לכתבה "מלמדים בשפת M"
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים