תעצרו את העיר

8:00 בבוקר, צומת סירקין בפתח־תקווה, בדרכנו לתל־אביב, מפעילים ווייז כדי למצוא את הדרך המהירה ביותר. כביש 5 מצפון חסום בפקק, כביש 471 מדרום עמוס עד צוואר. ההצעה הכי מהירה של ווייז: שעה ו־10 דקות. זה עוד לפני שנבנתה דירה אחת מתוך 16,000 הדירות שאושרו לבנייה באזור כפר סירקין הסמוך, ואשר דייריהן ייסעו גם הם על אותם כבישים פקוקים מדי בוקר.

חברי מטה המאבק בהוד־ השרון. "נסיעה של 3־2 ק"מ בבוקר לוקחת 30-20 דקות

ולא רק הם: גם עשרות אלפי דייריהן של 16,000 דירות נוספות בראש־העין הסמוכה ישתתפו באותה חגיגת פקקים. ואם זה לא מספיק - גם דייריהן של עוד 1,200 דירות שנבנות במתחם מושב נחלים הסמוך, שהסתפח לפתח־תקווה. כלומר: בתוך חמש שנים יהיה מהיר יותר להגיע לתל־אביב מבאר־שבע מאשר מאזור פתח־תקווה וראש־העין.

ישראל בקדחת בנייה. המרוץ לבנות כמה שיותר כדי להוריד את מחירי הדיור ולאפשר לזוגות לרכוש דירות במחיר סביר גורם לממשלה לבנות עוד ועוד, בהליכי בנייה מזורזים. מרוב מהירות, בפרויקטים רבים מתחילים את אכלוס הדירות עוד לפני שבנו - ולעתים אפילו לפני שתכננו - תשתית כבישים שתאפשר לקלוט את כל הדיירים החדשים שייתוספו לאזור. התוצאה: עומס הולך וגובר על הכבישים ויצירת צווארי בקבוק בכניסות וביציאות מהשכונות וגם בתוך הערים. הבעיה חזקה במיוחד באזור השרון, בו מתוכננות תוספות בנייה עצומות.

צפיפות התחבורה בישראל לקילומטר כביש היא הגבוהה במדינות ה־OECD. לפי דו"ח לשנת 2014: 2,500 מכוניות לקילומטר כביש. מנגד נבנות כאן דירות בקצב של כ־100 אלף בשנה. דו"ח בנק ישראל שהוגש כבר ב־2015 מלמד: "התוכניות בתשתיות תחבורה חורגות מלוחות הזמנים המתוכנן (...) ההתקדמות האיטית פוגעת ביכולת לתכנן את מיקום המגורים והעסקים, ומגבילה את יכולת הממשלה להפנות משאבים למטרות אחרות". לפי הדו"ח, רמת התחבורה הציבורית בערים הגדולות בישראל נמצאת בתחתית ביחס ל־41 מטרופולינים ב־23 מדינות ב־OECD.

זה לא מפריע לאביגדור יצחקי, ראש מטה הדיור (הזרוע המבצעת של קבינט הדיור שהקים האוצר), לומר בריש גלי: "אני מודה, פתח־תקווה וראש־העין כלואות, ויש להן בעיות תחבורה קשות מאוד. אבל אני בונה, רק בונה. התכנון של התחבורה לא מעניין אותי. אני בונה דירות. אחר כך נדבר על התחבורה ועל התשתיות". ובהזדמנות קודמת אמר: "שייקחו שק שינה בבוקר יום ראשון, יגיעו לעבודה, יישנו על הרצפה ויחזרו ביום חמישי. זה לא מעניין אותי. אני לא אחכה לכבישים בשביל לבנות דירות".

מי שסובל ויסבול הם אנשים שרכשו דירות בשכונות החדשות בציפייה לאיכות חיים גבוהה, ולא דמיינו עמידה יומיומית בפקקים אינסופיים. יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה, ח"כ דודי אמסלם מהליכוד, המליץ השבוע בדיון בנושא: "זה לא עובד ככה. צמצמו את נפח הבנייה והתאימו אותו ליכולת הקיבול של התחבורה".

"איבדנו אמון"

פתח־תקווה היא מקרה בולט, ולא פלא שבה מתנהל מאבק חריף של התושבים. העיר גדלה בשנים האחרונות כמעט ב־100 אלף תושבים בעקבות בנייה מסיבית. כעת, עם התוכנית של שר האוצר, משה כחלון, לבניית עוד עשרות אלפי יחידות, יוצאים התושבים וראש העיר למאבק שמטרתו למתן את הבנייה האגרסיבית, ולגבות אותה בתוכנית פיתוח כוללת של האזור מבחינת תחבורה ותשתיות.

צילום : ידיעות אחרונות

מטה המאבק של התושבים, בשיתוף העירייה ומועצת דרום השרון, בחר בכותרת החריפה "נטו כחלון, נטו פקקים". הם דורשים לחזור להליך התכנון המקובל, שמבטיח שיתוף ובקרה של מומחים, שייתנו את דעתם על היכולת או אי־היכולת של האזור להכיל שכונות ענק נוספות, ועל העדיפות האפשרית של פרויקטים של התחדשות עירונית (פינוי־בינוי).

הליך תכנון מקובל דווקא התנהל לגבי הבנייה במתחם המחנה הצבאי סירקין במזרח העיר, שצפוי להיות מפונה לטובת שכונת מגורים. המדינה רצתה 12,000 דירות, התושבים וראש העיר התנגדו, ובסוף, לדברי התושבים, התפשרו על 8,000. נותרה פתוחה הסוגיה של דרך הבנייה, השלבים והתשתיות. אלא שמכיוון שהתהליך לא היה מהיר מספיק, ובקבינט הדיור ממהרים כאמור, החליט יצחקי להעביר אותו לותמ"ל (ועדה לקידום מתחמי בנייה מועדפים, שמטרתה בנייה מהירה עם פחות מגבלות בדרך). וכך על הדרך אושרה תוכנית נוספת, לבנייתן של עוד 4,000 יחידות דיור בתוך כפר סירקין, במרחק של מספר קילומטרים, על שטחים חקלאיים פתוחים, ללא שום התחשבות בעובדה שגם היום זהו אחד האזורים הפקוקים בארץ.

לא הרחק מסירקין, במושב נחלים, נבנות עוד 1,200 דירות שסופחו לפתח־תקווה. שם יש כבר ניסיון. ירון קדושים, הנציג החרדי במטה המאבק, וגם יו"ר ועד הפעולה של השכונה החרדית גני הדר בפתח־תקווה, הסמוכה לסירקין: "אני ניהלתי בשעתו את המאבק נגד הבנייה במתחם נחלים. כפי שהתרענו אז, היום השכונה הזו סובלת מקריסת תחבורה מוחלטת וזה יהיה אלפי מונים יותר גרוע אם גם מתחם סירקין ייבנה כפי שהוא מתוכנן".

אודי ויזנר, תושב שכונת הדר גנים בפתח־תקווה, הגובלת גם היא במתחם העתיד להיבנות, וחבר מועצת העיר לשעבר: "פתח־תקווה רק מתחילה להתאושש מעשור של בנייה מופרזת ללא תשתיות מתאימות, וכבר היום כל צירי התנועה באזור קורסים וסתומים. הבנייה הצפויה, שמשתלבת עם פרויקטים נוספים בסביבה, תעלה עוד כ־100,000 כלי רכב לכבישים, שיהפכו את חיי התושבים לגיהינום".

ראש העיר, איציק ברוורמן, נחוש: "לא נקבל אף תוכנית בנייה ללא פיתוח של תשתיות ופתרונות תחבורתיים תחילה. אביגדור יצחקי אמר שיעקוף אותי, שייקח את היתרי הבנייה ויעביר אותם לוועדה המחוזית. אסור לאפשר במדינה מתוקנת שפקיד ידבר בשפה כזו. אנו דורשים להחזיר את הדיון בתוכניות מהותמ"ל לרמה המחוזית. לא ייתכן שאחרי למעלה משנה וחצי של התנהלות מול מוסדות התכנון במחוז, מגיעה ועדת השרים ומחליטה לקצר את הדרך ולהתעלם מהטיעונים שלנו, שחלקם אף התקבלו".

"אנחנו לא מפונקים"

פתח־תקווה אינה היחידה. גם בעיריות ראש העין, כפר־סבא, הוד־השרון, הרצליה ורמת־השרון הבינו שללא פתרון בעיית התחבורה אין טעם להמשיך ולבנות בקצב מהיר אלפי דירות חדשות. כך לדוגמה, תוכנית המתאר שבה הוצע להקים "עיר מגדלים" סביב מחלף גלילות, שתביא להכפלת האוכלוסייה ברמת השרון לכ־110 אלף תושבים בתוך פחות מ־20 שנה, נדחתה על ידי חברי המועצה.

בהרצליה הצליחו התושבים לעצור, לפחות זמנית, תוכנית לבניית 30 אלף יחידות דיור בשטח שבין העיר לרעננה, שתכפיל את אוכלוסיית העיר. לטענתם, אישור תוכנית המתאר נעשה באופן חפוז ובלא הליכים ראויים של שיתוף הציבור. בימים אלה מתגבש בעיר מאבק תושבים נגד תוכניות הבנייה בשכונות גן רשל ונחלת עדה, שם מתכננים להוסיף 15,000 אלף יחידות דיור. בעיר כולה תוכנית המתאר מדברת על תוספת של יותר מ־50,000 יחידות דיור.

אושרי יניב, אדריכל ותושב שכונת נחלת עדה, ממובילי המאבק: "נורא קל ליצחקי לבוא ולהגיד שאנחנו מתנגדים לבנייה. זו אמירה פופוליסטית. אין לנו בעיה עם בנייה, אבל זו צריכה להיות בנייה מידתית, שמלווה בפתרון תחבורתי, שמגיע במקביל לבנייה ולא אחריה".

התושבים טוענים כי לפי דו"ח של יועצת תנועה, המהנדסת נורית כספית, ללא פיתוח כבישים חדשים צפוי כשל תחבורתי הן בדרכים הראשיות הסובבות את הרצליה והן בעורקים המרכזיים שלה. לטענתם, במצב הנתון, גם אם ייושמו רק 10% מתוכנית הבנייה שכחלון מייעד לאזור, מערכת התנועה תקרוס. "לא ייתכן שבנו את הרצליה במשך כ־80 שנה, ועכשיו התכנון הוא להכפיל את מספר התושבים שלה בתוך 15 שנה", אומר יניב. "הכישלון של המדיניות הזו כבר נראה. אתה נוסע לראש־העין, להוד־השרון, ואתה רואה אנשים תקועים בפקקים כבר בתוך החניון של הבניין שלהם. אז אם רואים שזה נכשל שם - למה ממשיכים עם זה? כל תוכנית המתאר של הרצליה מבוססת על רכבת קלה, אבל כיום כבר מדברים בבירור על כך שהיא לא תיבנה בימינו".

בתחרות עם מנהטן

גם בהוד־השרון הרוחות סוערות. תוכנית המתאר מדברת על הגדלת האוכלוסייה מ־52 אלף תושבים ל־150 אלף בעתיד, והגדלת מספר הדירות מ־17,000 ל־48 אלף. כרגע יש כ־16,600 דירות שכבר אושרו. ראש העיר, חי אדיב, פנה השבוע לשר האוצר במכתב ובו דרש שלא להיכנע ליזמים שרוצים להוסיף עוד דירות.

קובי חנוך, חבר בוועד הפעולה שקם ביישוב, אומר שהיישוב הוא איחוד של ארבע מושבות ולכן תשתית הכבישים בו מותאמת ליישובים כפריים עם בתים פרטיים. "ברחובות רבים אין עד היום אפילו מדרכות. במשך השנים העיר צמחה, וכעת מנסה העירייה להעביר תוכנית בנייה שתעמיד את הוד־השרון בתחרות ישירה עם מנהטן. לא הגזמתי, אדריכל ערים אמר את זה בעצמו. לפי התוכנית, רוב העיר, וגם הרחוב הראשי שלה, דרך רמתיים, יהפכו למגדלים. איפה בדיוק יעברו כל כלי הרכב? איפה הם יחנו? ודרך אגב - מאיפה תגיע שמש או רוח לרחוב? ב'מתחם הפועלים' עומדות לקום 1,000 יחידות דיור חדשות. רוב הרחובות כל כך צרים שבקושי רכב אחד יכול לעבור. אין יציאה לכביש 4, והרחוב הראשי היחיד שגובל במתחם, מצד צפון, הוא רחוב שרת שכבר היום הוא פקק רציני".

לדבריו, מהנדסת תחבורה שבדקה את העיר הגישה חוות דעת לוועדה המחוזית, לפיה העיר נמצאת כבר היום ב"כשל תחבורתי". כל חלקה המערבי של הוד־השרון כלוא למעשה בתוך שני צמתים בלבד המאפשרים יציאה ממנה צפונה וגם דרומה, על דרך רמתיים (ועוד "יציאונת" ברחוב שרת בנתיב בודד). וכך נסיעה של 2־3 ק"מ כדי להגיע ליציאה מהעיר בבוקר יכולה לקחת 20־30 דקות. היועצת כתבה: "בדיקה שערכנו בשני הצמתים לאורך דרך רמתיים (שרת־רמתיים וז'בוטינסקי־רמתיים) מצאה כי הצמתים, שכבר היום בכשל, לא יתפקדו כלל".

בניגוד לערים אחרות, שיש להן מספר מחלפים המחברים אותן עם כביש 6, להוד־השרון יש שני מחלפים חלקיים בלבד, ויציאה אחת ממזרח העיר לכיוון כביש 40 דרך רחוב קטן. תושבי מערב העיר שחוזרים הביתה מכביש 6, חייבים לרדת בקצה המזרחי ולהמשיך כל הדרך מערבה ברחובות העיר הפנימיים.

גם בראש־העין, שאוכלוסייתה עומדת לשלש עצמה בתוך עשור, מפנים אצבע מאשימה למטה הדיור, בטענה שהמדינה לא ממלאת את חלקה בהסכם הגג שנחתם ב־2014, ומאפשר לעירייה להקים שתי שכונות חדשות, פסגות אפק וגרין סיטי, חלקן במסגרת מחיר למשתכן ומחיר מטרה. זוהר ראובני, תושב שכונת פסגות אפק: "העירייה ממשיכה לשווק קרקעות, אבל בינתיים המדינה לא דואגת לתשתיות ראויות. כשאנחנו פונים למשרדי הממשלה אומרים לנו לפנות לעירייה, וכשאנחנו פונים לעירייה מפנים אותנו בחזרה למשרדים. אנחנו רוצים את ראש העיר יד ביד איתנו מול הכאוס הזה".

כרגע מאוכלסות כמה אלפי דירות מכלל 16,000 הדירות שייבנו בשתי השכונות. פסגות אפק כבר נחשבת לכישלון, כאשר חלק מרוכשי הדירות לא עוברים לגור בהן וקבלנים מדווחים על קשיים במכירת דירות נוספות - בשל התשתיות הלקויות והיעדר מחלף ראוי שמחבר לכביש 5. לטענת התושבים, בשכונות עדיין לא נסללו כבישים, לא נבנו מבני ציבור, טיפת חלב, גני ילדים. שנת הלימודים מתקרבת, ושמונה גני ילדים עדיין לא מוכנים. "הורים קיבלו שיבוץ לילדיהם, וכשנסעו לראות באיזה גן מדובר נתקלו בשלט 'כאן בונים'. עד שהגנים ייבנו, הילדים צפויים להיקלט בגנים זמניים בכיתות בתי ספר", מספר ראובני.

לדבריו, "תוספת הדירות בשכונות האלה, יחד עם תוספת הבנייה המתוכננת במתחם סירקין (כ־6 ק"מ מראש־העין) ובעיר החרדית אלעד (5 ק"מ, כ־10,000 דירות) - יביאו לאסון אורבני בלתי הפיך", אומר ראובני. כבר היום שני הכבישים המרכזיים המשרתים את ראש העין, 5 ו־444, עולים על גדותיהם. לדברי התושבים, לצאת מהעיר לוקח כ־20 דקות. "מבחינתנו כביש 444 כבר היה אמור להיות היום מורחב לשלושה נתיבים לכל כיוון, וזה עוד לא קרה. לאחרונה וכנראה בעקבות ההתקרבות לשנת בחירות התחלנו לראות שמעט מהפיתוח שעוכב זמן רב מתחיל לצאת לפועל, אבל זה בעיקר בעקבות המחאות של התושבים", אומר ראובני. כעת דורשים התושבים לעצור את שיווק הדירות עד להקמת תשתיות ראויות מסביב.

ראש עיריית ראש העין, שלום בן משה, אמר לנו אתמול: "המצב הזה לא יכול להימשך. אנו מגבשים התניות תחבורתיות שאם לא יממושו בתוך שנתיים עד חמש – אעצור את הבנייה בעיר. הובטח לנו מחלף ליציאה וכניסה מהשכונה החדשה שאמור כבר היה להסתיים, אבל בנייתו תחל רק בתחילת 2018. עד היום אוכלסו כבר 4,000 דירות, ואין ספק שלא נוכל להמשיך ולקלוט משפחות חדשות ללא הסדרת התנועה והתחבורה הציבורית. לגבי המחסור בגנים, אנו בונים באטרף, ועד הדקה ה־90 הם יהיו מוכנים".

מחכים 24 שנה לכביש

צפונה יותר, בכפר יונה, צפויה אוכלוסיית היישוב לשלש עצמה מ־22 אלף תושבים ל־60 אלף. לפני שלוש שנים החלה להיבנות ביישוב שכונה של כ־2,060 דירות, שרונה, סמוך ליישוב ינוב שממזרח. אכלוסה צפוי להתחיל ב־2018. השכונה צמודה לכביש 57 ולכביש עוקף 562 שייסלל בקרוב. אלא מה: כביש 57, המחבר את השכונה לכביש 6, הוא צר, מיושן ולא ערוך להכיל את כמות הרכבים המתוכננת לשכונה החדשה. הקמת כביש רחב ונוח תוכנננה כבר לפני 24 שנה - אבל עדיין לא נראית באופק. ראש העיר, אפי דרעי: "התחילו לדבר על התוכנית להעתקתו כבר ב־1992, ועדיין אין תחילת ביצוע. במשרד התחבורה התחייבו שיש לזה תקציב, ושיתחילו לבצע את העבודות בשנת 2018, עם צפי לסיום ב־2020". בעירייה אומרים שהבעיה היא לא רק הגישה לשכונת שרונה: אי סלילת הכביש מונעת את התפתחות העיר ובניית אלפי יחידות דיור. כמו כן, כיום כל התנועה מכביש 6 מערבה לנתניה עוברת דרך כביש 57 שהוא למעשה רחובה הראשי של כפר יונה, דבר שיוצר פקקים בלתי נסבלים לאורך כל היום כמעט, וגם סכנה.

עוד צפונה, בחריש, נבנתה עיר חדשה שלמה שאמורה לקלוט 60,000 תושבים, סמוך מאוד לכביש 6, אלא שבמסגרת התכנון שכחו דבר פשוט - לחבר אותה לכביש 6 בחיבור יעיל. עד כה אוכלסו בקושי כמה אלפי דירות בעיר, ודייריהן עומדים כל בוקר בפקקי צוואר בקבוק. רק לאחר שהאיכלוס החל, לפני כשנה, הוקצו מיליארד שקל להרחבת צומת חריש הסמוך. בינתיים, כל מי שמגיע לחריש מכביש 6 צריך לפנות שלוש פעמים בצמתים מרומזרים פקוקים ומעצבנים.

ובמעבר חד דרומה: שכונת כרמי גת מצפון לקריית־גת, שנמצאת בבנייה, תהיה ממש עיר קטנה עם 25 אלף תושבים. תנאי לאכלוס השכונה היה הקמת מחלף שיחבר אותה לכביש 35 המוביל לבאר־שבע. התוכנית התירה אכלוס של 700 משפחות ראשונות מתוך 7,000 עוד לפני השלמת המחלף. נכון להיום, בניית שני המחלפים המתוכננים בכניסות לשכונה החדשה נמצאת באיחור ניכר, מה שגוזר מצור תחבורתי על השכונה ועיכוב במתן היתרים לאכלוס.

תגובות

ממשרד האוצר נמסר: "בפרויקטי דיור חדשים הממשלה נותנת מענה תשתיתי באמצעות הסכמי גג עם הרשויות המקומיות ותקציב ייעודי ממשרד התחבורה. הממשלה גם החליטה להשקיע עשרות מליארדי שקלים במערכות הסעת המונים ולקדם שינוי התנהגות, שיביא להגדלת כמות הנוסעים בכלי רכב ומעבר לתחבורה ציבורית, תחבורה בלתי ממונעת ונסיעה בשעות שאינן שיא".

 מעיריית חריש נמסר: "ביציאה ובכניסה מחריש אין פקקים. בכניסה לכביש 6 בהבוקר אין פקקים. אחה"צ יש פקק ביציאה לואדי ערה - כמו ברוב היציאות של כביש 6, והוא לא ממשיך לכניסה לחריש. ברור שככל שיגדל היישוב תהיה בעיה, שאיתה בא להתמודד כביש 611, שהוחלט השבוע על התחלת התכנון שלו".

 מעיריית הוד־השרון נמסר: "תוכנית המתאר 2050 גובשה על ידי אנשי המקצוע המובילים בתחום, בשיתוף הציבור שנמשכו למעלה משנתיים. התוכנית מגדילה את השטחים הפתוחים מ־15 מ"ר לנפש ל־26 מ"ר לנפש, וכוללת פארקים, שיקום נחלים ושבילי אופניים. התוכנית מיועדת למימוש הדרגתי לאורך 30־40 שנים, בהתאם לקצב פיתוח התשתיות. התוכנית לא כוללת 'מגדלים', אלא בנייה משולבת ומדורגת. במסגרת הליך אישור התוכנית הציג צוות התכנון של העירייה שורה של התניות תחבורתיות שבלעדיהן, חד־משמעית, לא יקודמו פרויקטים שונים".

מעיריית הרצליה נמסר: "ראש העיר הדגיש כי לא תהיה בניית שכונות חדשות ללא תכנון כולל ומקיף של פתרונות תחבורה ותשתיות. זוהי גם הסיבה המרכזית לכך שהעירייה ביקשה למשוך את תוכנית המתאר לעיר, שלא נתנה פתרונות מלאים לנושא. מעולם לא היה בכוונת עיריית הרצליה לאשר היקפי בנייה של עשרות אלפי דירות בצפון העיר. אנחנו ממשיכים בתוכניות ההתחדשות העירונית, הכוללות פינוי בינוי, תמ"א וכד', במידתיות, באחריות ותוך שיתוף הציבור".

איך להגיע הביתה בשלום

מחפשים לקנות דירה בשכונה חדשה? איך תבדקו אם צפויות לכם הפתעות בנושא הנגישות התחבורתית ועומס התנועה ביציאה בבוקר לעבודה, בפיזור את הילדים במוסדות החינוך, ובחזרה מהעבודה?

האדריכל רם מרש, בעלי משרד "מרש אדריכלים": "כדי שלא נקנה דירה בשכונה שתהפוך לקטסטרופה תחבורתית, אני ממליץ לפנות לרשות המקומית שהמידע העדכני נמצא ברשותה, ולבדוק: כמה יחידות דיור מתוכננות בשכונה, כמה יציאות כבישים מתוכננות, לאן הן מתחברות? האם יש פתרונות תנועה, גישה וחנייה סבירים באזור מוסדות החינוך? האם יש בשכונה מוקדי משיכה (מועדון הופעות, בית קולנוע וכדומה), שעשויים למשוך קהל רב מחוץ לשכונה, והאם קיימים שם פתרונות תנועה וחנייה סבירים שאינם באים על חשבון הדיירים, ו/או פתרונות תחבורה ציבורית? והכי חשוב: אל תתביישו לשאול דברים שאתם לא מבינים".

מרש מוסיף שמבחינה זו, יש יתרון לרכישת דירה בשכונה שנבנתה במסגרת "הסכם גג" (בין הרשות המקומית למדינה), שכן המדינה מתחייבת להקדים את בניית כל התשתיות לפני אכלוס הדירות. לגבי שכונה רגילה שאינה במסגרת "הסכם גג", דברים עלולים להתעכב מסיבות שונות, שלא תמיד לרשות המקומית יש שליטה עליהן, בעיקר כשמדובר בסלילת כבישים ברמה הארצית, שנמצאים באחריות חברת "נתיבי ישראל", ובסלילת מחלפים.