אנשי הדממה
כשאולמרט הסתבך, ביקורת מהקואליציה הביאה להתפטרותו. אבל זה לא יקרה עם נתניהו בפרשת הצוללות: לאף שר אין אינטרס להשמיע קול ולהקדים את הבחירות ראש הממשלה עצמו דווקא רוצה שישמעו גם מה שלכאורה אמר בסודיות - כדי שיחשבו טוב לפני שינסו להדיח את מי שדואג לישראל מול העולם מה שלא ברור זה איך הפרקליטות הודיעה שהוא אינו חשוד כשאפילו לא נחקר
מחכים לג'ינג'י
לפני שבוע הצטרף היו"ר החדש של מפלגת העבודה למפגינים מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה בפתח־תקווה. אבי גבאי, שאינו יו"ר האופוזיציה ואינו יכול לשאת דברים במליאת הכנסת, מנצל כל הזדמנות כדי לקרוא להחלפת הממשלה.
באותו פורום, שגדל והולך מדי מוצ"ש, קרא גבאי לראשי הקואליציה להוכיח אחריות מיניסטריאלית ולהביע עמדה ציבורית על אחריותו של ראש הממשלה. לדבריו, הם לא יכולים להתחבא מאחורי היועץ המשפטי לממשלה ולחכות להחלטתו. הרי יש גם עניין מוסרי שגלוי לעין, כמו העובדה שבן דודו של ראש הממשלה, שהוא גם עורך דינו, לא יכול לנהל מגעים קואליציוניים ובמקביל לייצג חברת צוללות.
אבל אפילו גבאי, האיש שבעצמו התפטר מהממשלה על מה שהוא מכנה עניינים עקרוניים, לא באמת ציפה ששרי הקואליציה יביעו עמדה. גם הוא יודע שבסוף־בסוף – הכל תלוי בג'ינג'י. לא הג'ינג'י מאמריקה, שלדון אדלסון, אלא זה מפתח־תקווה, היועץ המשפטי לממשלה, שההחלטה על גורלו של נתניהו תיפול אצלו.
לראשי הקואליציה – דרעי, בנט, ליברמן וכחלון – אין שום אינטרס לזעזע עכשיו את המערכת. אף אחד מהם לא רוצה בחירות. דרעי מנוע מלדבר על שחיתויות מתוך בית הזכוכית שבו הוא נמצא, ליברמן לא חולם למסור את משרד הביטחון מבלי להילחם עליו עד טיפת דמו האחרונה, בנט דוהר על איזשהו סוס, אלא שהסוס – מפלגתו ורבניה – דוהרים לכיוון אחר, וגם כחלון איבד את המוטיבציה להפיל את הממשלה ברגע שגבאי התיישב בכיסא של יו"ר המחנה הציוני.
בליכוד, כמו בליכוד, אף אחד לא עושה גלים. אבל דבר אחד ברור: אם אחרי כל הגרירה הזאת יוחלט על הגשת כתב אישום, אותו מקום שאיש ממנו חי עוד לא חזר – הצעקנים הכי גדולים בליכוד, אלה שמגינים עליו בכל מקום, יהיו הראשונים שייעלמו. ברגע שהוא ייאלץ לעזוב הם יבעטו בו.
אבל עד אז אף אחד לא קם ושובר כלים. זה לא כמו שהיה עם ציפי לבני ואהוד ברק – לבני מתוך המפלגה וברק מתוך הקואליציה – שהביאו להתפטרותו של אולמרט. כאן אף אחד לא יקרא תיגר על ראש ממשלה מכהן, בטח לא בתוך הליכוד. גם שם מזהים את גודל הסבך שבו נמצא נתניהו. גם שם רואים את גודל המתח: הראיון החפוז בערוץ 20, הזימון הבהול של חברי סיעת הליכוד והדרישה מהם לצאת להגנתו, הנסיעות הרבות לחו"ל וההבלטה של קשרי החוץ שלו. נתניהו לוקח את המיתוג הכי חזק שלו, של מנהיג בינלאומי שאין לו תחליף, ומקרין אותו פנימה: אני בשורה אחת עם טראמפ, פוטין, מקרון. אני האיש עם המזוודה. האיש שלכם מול העולם.
לכן, לא מן הנמנע שהמיקרופון שנשאר פתוח בשיחה סגורה בין נתניהו לבין ראשי ממשלות הונגריה, פולין, צ'כיה וסלובקיה, ואיפשר לעיתונאים בחוץ לשמוע את ראש ממשלת ישראל תוקף בחריפות את האיחוד האירופי – לא היה טעות. אם יש משהו שנתניהו רוצה לשדר עכשיו זו עוצמה. גם כאיתות לקואליציה שלו, אבל גם כדי שצריך יהיה לחשוב טוב לפני שממליצים על הדחתו. בכל זאת, הרי יש גם מדינה שצריך לחשוב עליה.
אבל נתניהו לא מצליח לבלום את החקירות. הוא עדיין נתון בידי המערכת הזאת. בכל יום מתגלה דבר חדש, נחשפים קשרים, נקשרות פרשות. האפשרות שמיקי גנור יחתום על הסכם עד מדינה מעידה שהחוקרים יודעים איזה ערך יהיה לדברים שיספר. השאלה היא האם הם כבר יודעים עד לאן הוא יוביל אותם. האם זה יסתיים בצמרת הביטחונית, שנראית ברגע זה כמו תמנון רב־זרועות, או שאולי מערכת הביטחון היא רק חלק מהסיפור הכולל ומי יודע לאילו מערכות נוספות זה עוד יתגלגל.
הדבר הכי מופרך בכל מה שאנחנו רואים עכשיו זו הודעתה של הפרקליטות שנתניהו לא חשוד. על סמך מה אפשר לקבוע דבר כזה. הרי נתניהו אפילו לא נחקר. איך אפשר לומר שהוא לא ידע כלום אם הוא לא זומן אפילו פעם אחת להעיד?
אבל גם אם נתניהו לא היה מעורב בפרשות, הוא עדיין יצטרך להסביר איך כל הדברים האלה התרחשו תחת אפו, על ידי האנשים הכי מקורבים אליו, והוא לא ידע.
אבות המזונות
פסיקת בית המשפט העליון השבוע היא לא פחות ממהפכנית. אבל מה שבעיקר הופך אותה לדרמטית, זה האופן שבו היא הולכת להשפיע באופן ישיר על מאות אלפי אבות וילדים, שבמשך שנים ציפו לשינויו של חוק מיושן, לא שוויוני, שגרם לטרגדיות אישיות ומשפחתיות רבות שהגיעו אפילו להתאבדויות.
הרכב מיוחד של שבעה שופטים קבע שהורים גרושים במשמורת משותפת לילדים בני שש עד 15 (כשלמעשה מדובר ב־18) יחויבו במזונות משותפים בהתאם ליכולות הכלכליות שלהם. עד היום, הנטל היה על הגבר, ששילם מזונות לאישה גם אם המשמורת משותפת וגם אם האישה השתכרה יותר ממנו. המציאות הזאת רוששה לא מעט אבות, שהתקשו גם לשלם מזונות וגם לחלוק משמורת משותפת על כל המשמעויות הכספיות של הדבר. במקרים רבים מי שסבלו מכך הם לא רק האבות, אלא גם הילדים, שמצאו עצמם קרועים בין האמהות לבין האבות המתוסכלים, שלא הצליחו לגמור את החודש.
הנה דוגמה מהשנה האחרונה, החלטה אחת מתוך אלפי החלטות אומללות של בית המשפט לענייני משפחה.
מדובר בפסק דין של השופטת שושנה ברגר, סגנית נשיא בית המשפט לענייני משפחה בחיפה. האבא מרוויח 6,326 שקל נטו. האמא – 9,925 שקל נטו. לזוג שלושה ילדים במשמורת משותפת. האמא דורשת מבית המשפט לפסוק לה 6,000 שקל למזונות (2,000 לכל ילד), ו־60% מהוצאות שכר הדירה, המים, הארנונה, החשמל והגז בדירה שהיא מתגוררת (כ־2,400 שקל). האבא טוען שאינו צריך לשלם מזונות, מכיוון שהילדים נמצאים איתו כמחצית מהזמן וגרושתו מרוויחה יותר ממנו. והשופטת? היא אומרת שנכון שיש כאן משמורת משותפת שהיא לטובת הילדים. אבל חוק זה חוק ואסור לסטות ממנו. וכמו שכתבה שופטת העליון, עדנה ארבל, לפני כמה שנים: "חובתו המוחלטת של האב לשאת בצרכים ההכרחיים של ילדיו הקטינים חלה בין אם המשמורת נמסרת לאם, בין אם היא נמסרת לאב, ובין אם היא ניתנת במשותף לשני ההורים".
השופטת החליטה להפחית בגובה המזונות וקבעה שהאב יצטרך לשלם 2,550 שקל בחודש, בתוספת מחצית מכל תשלומי החוגים, הלימודים, צהרונים, שיעורים פרטיים, סל תרבות, קייטנות, טיפולי שיניים, בריאות וכו'. משמעות הפסיקה: האבא, שמטפל בילדים כמחצית מהזמן, נותר עם 3,777 שקל בחודש, לפני תשלום המחציות. מתוך זה הוא צריך לשכור דירה, לשלם חשבונות, לשלם מחציות ולקיים את ילדיו, בעוד האם פותחת את החודש עם 12,475 שקל. השופטת קובעת, שגם קצבאות הילדים וכן כל מענקי החינוך וההטבות שקשורים לילדים יעברו לאם, כך שהיא תפתח את החודש עם כ־13,500 שקל נטו. האב נידון לחיי עוני ויחד איתו שלושת ילדיו, שבמחצית מהשבוע נמצאים איתו. אם לא ישלם לגרושתו, ההוצאה לפועל תיכנס לתמונה. כרטיסי האשראי שלו יבוטלו, רישיון הנהיגה שלו יישלל והוא עלול להיכנס לכלא.
כל זה נגמר השבוע. בית המשפט יצר שוויון מלא בין ההורים. זה לא אומר שהם יתחלקו שווה בשווה בהוצאות, אלא שהחלוקה מותנה בהכנסות שלהם. כך ששוב לא יתרחשו מקרים אבסורדיים שבהם אמהות שמרוויחות משכורות שמנות גוזלות בגלל חוק לא שוויוני את השקלים האחרונים של האבות.
ההחלטה כל כך הגיונית ומוצדקת, והמצב הקודם כל כך שיווע לצדק, שלא ברור איך הגענו לכך שבית המשפט העליון צריך היה להכריע במה שמובן מאליו: שאבא ואמא שווים בפני החוק, ולא ייתכן מצב שבו אחד ההורים – תמיד האב – הוא נחות מעצם היותו גבר. במשך השנים היו ניסיונות רבים לשינוי העיוות הבלתי נתפס הזה, שהתבסס על מציאות שהתאימה אולי לשנות ה־50 של המאה שעברה, כשמרבית האמהות היו עקרות בית והאבות היו אחראים על פרנסת המשפחה. אבל כל הניסיונות לשינויו כשלו. מסקנות חד־משמעיות של ועדות מומחים שהמליצו על שינוי יסודי בשיטת המזונות ועל השוואת מעמד ההורים כנהוג בעולם המערבי – לא יושמו.
ארגוני נשים כמו ויצו ונעמת (המתוקצבים על ידי המדינה), לצד שדולת הנשים וארגונים נוספים, ניהלו מאבק אגרסיבי נגד השינוי המתבקש. ארגונים פמיניסטיים, שהיו אמורים לקדם את השוויון ההורי, התנגדו לכך בתוקף. למרות מה שמקובל בעולם הנאור, למרות הנזק לילדים, למרות מסקנות המומחים. הנימוק היה שהאבות ינצלו את שינוי החוק לטובתם. למשל, הם ידרשו משמורת משותפת רק כדי להימנע מתשלום מזונות.
השבוע, אחרי החלטת העליון, דיברתי עם א', אדם שבמשך שנים נלחם את מלחמותיהם של האבות הגרושים.
"מה שהכי מקומם", הוא אמר, "זו ההתגייסות המוחלטת של ח"כים וח"כיות מהצד ה'נאור' של המפה הפוליטית נגד יישום השוויון ההורי. נגד השוויון במזונות, נגד ביטול חזקת הגיל הרך האנכרוניסטית. מפלגות כמו המחנה הציוני ומרצ אימצו טרמינולוגיה מגדרית קיצונית שאינה מתאימה לתקופתנו, הפוגעת באופן ישיר במאות אלפי ילדים. היא פוגעת גם בנשים, מכיוון שהיא מקבעת חשיבה חשוכה שתפקידה של האישה הוא להישאר בבית ולגדל את הילדים, ואילו תפקידו של הגבר הוא לפרנס.
"כגוש מלוכד הם הצביעו נגד כל הצעה לשינוי. נגד כל הצעה לשוויון. זהבה גלאון ומרב מיכאלי, שמדגישות את ערכי הצדק והשוויון, סחפו אחריהן את מפלגותיהן בקיצוניות מגדרית בלתי נתפסת – והרחיקו המון אנשים כמוני, שלא הבינו על מה ולמה. אבות רבים, נשואים או גרושים, חברים של גרושים, אחים ואחיות של גרושים, הורים של גרושים וסתם מכרים של גרושים – לא ישכחו במהרה את עמדת המחנה הציוני ומרצ. חלקם גם לא יצביעו לאותן מפלגות בעתיד.
"כשזהבה, מרב ושלי יחפשו את 'הקולות האבודים' וישאלו לאן הלכו המנדטים – מישהו צריך לומר להן: הם פה, מתחת לאף. פעם הם היו שלכן – אבל טובת ילדיהם הייתה חשובה להם יותר".
ההפתעה של אלקין
הצעת החוק להגבלת כהונת ראש ממשלה לשתי קדנציות רצופות עלתה השבוע בכנסת. ח"כ מרב מיכאלי הגישה אותה עוד בכנסת הקודמת, ובמושב הקודם של הכנסת הנוכחית העלתה אותה להצבעה והיא נפלה על חודו של קול. בינתיים הוגשו שתי הצעות חוק דומות של אחמד טיבי וקארין אלהרר, ושלוש ההצעות הוצמדו ועלו ביום רביעי להצבעה בזו אחר זו.
נתחיל מהסוף: הצעה הגיונית, שנועדה למנוע את מה שאנחנו רואים עכשיו – כהונה ארוכה שמנציחה כוחניות, שחיתות וסיאוב – לא עברה. הקואליציה הפילה אותה. אם הפרשות האחרונות לא יכריעו אותו, יכול ראש הממשלה להמשיך בכהונתו עד שהוא, או המדינה, יקרסו.
אבל הדיון בכנסת סביב החוק העניק לחברי הכנסת כמה דקות של נחת.
מיכאלי הציגה את החוק. השר אלקין עלה לענות בשם ראש הממשלה. אלקין אוהב את ההופעות האלה על הדוכן. הוא תמיד בא מוכן, ובעיקר נהנה להפתיע את חברי המליאה. כך עשה כשבאותו יום עלה לענות כשר לאיכות הסביבה בעניין החוק לחומרים מסוכנים והביך את ח"כ יעל כהן פארן, מציעת החוק, כשהזכיר לה שאת מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה, ישראל דנציגר, מינה יו"ר המפלגה שלה, אבי גבאי.
כשעלה לדוכן להציג את התנגדות ראש הממשלה לחוק להגבלת הכהונה הוא הביא איתו את תקנון יש עתיד. הוא הסביר שהחוק להגבלת ראש ממשלה לשתי קדנציות אינה מתאימה לשיטת המשטר בישראל, שהיא דמוקרטיה פרלמנטרית, אלא רק למדינות שבהן הבחירה בראש ממשלה היא אישית.
בואו תסתכלו מה היה קורה במפלגה כמו יש עתיד אם החוק הזה היה עובר, אמר אלקין. על פי התקנון, יאיר לפיד הוא יו"ר התנועה בכנסת ה־19, ה־20, ה־21 וה־22. הוא עצמו הכתיר את עצמו לארבע קדנציות, ולא כמו ראש הממשלה שצריך להיבחר לתפקיד. נניח, אמר אלקין, שלפיד היה נבחר לראשות הממשלה בקדנציה הקודמת והיה עכשיו מסיים שתי קדנציות. מה זה אומר, שהוא היה ממשיך להיות יו"ר המפלגה, אבל לא יכול היה להתמודד על ראשות הממשלה? שהוא היה ממנה מישהו אבל ממשיך לכהן עוד שתי קדנציות כיו"ר המפלגה?
לפיד לא נשאר חייב. אלקין, הוא צעק, כשאתה היית בקדימה, למה היית האדריכל של פינוי עמונה הראשון? למה פינית נשים וילדים מביתם? כי אז היה לך נוח להיות שמאלן?
אח"כ עלה לפיד לענות לאלקין. הוא אמר, שמה שנתניהו לא הספיק לעשות בארבע קדנציות הוא כבר לא יעשה, ושצריך להודות שרואים עליו את השחיקה, שהוא לא מה שהוא היה לפני שלוש שנים.
אתה יודע, אמרתי ללפיד, זה לא כל כך מופרך מה שאלקין אומר. נניח שהיית ראש הממשלה שתי קדנציות רצופות. מה זה אומר, שבקדנציה השלישית שלך כיו"ר המפלגה יהיה מועמד אחר מטעמך לראשות הממשלה?
מעולם לא חשבתי על האפשרות, אמר לפיד בגילוי לב, אבל אחרי שתי קדנציות בראשות הממשלה אני מבטיח רשמית לפרוש מהחיים הפוליטיים.
אבל כדי שכל זה יקרה צריך בחירות, שכרגע לא עומדות בפתח. בעוד שבוע תצא הכנסת לפגרה ארוכה, עד אחרי החגים. הנתון הזה מבטיח שמה שלא יהיה – הבחירות לא יתקיימו לפני 2018. ומכיוון שהן לא יתקיימו אחרי תחילת 2019, כי צריך יהיה להעביר תקציב, הרי שניתן לקבוע שהן יתקיימו איפשהו בין תחילת 2018 ל־2019. זה אומר, שהממשלה הזאת, שניבאו כי לא תוציא את שנתה הראשונה – תשרוד לפחות שלוש שנים.
גם אם החקירות יבשילו בסוף לכדי כתב אישום, קשה לראות איך זה קורה לפני התאריכים האלה. הדרך מוכרת לנו היטב והיא ארוכה ומפרכת: המלצת משטרה, פרקליטות, יועץ משפטי לממשלה, טיוטת כתב אישום, שימוע – רק לקבוע תאריכים לשימוע לראש הממשלה ייקח חודשים.
כשלכל זה מתווספת אמירתו של יו"ר הקואליציה, דוד ביטן, מפי אדונו, כי גם אם יוגש כתב אישום נתניהו לא מתכוון להתפטר – הרי שקיבלתם את לוח הזמנים להחלפת ראש הממשלה. ¿
לפנייה לכתב/ת 
