רגע על ריגה

מה דעתכם על חופשה בריגה? בירתה היפהפיה של לטביה היא גן עדן לחובבי ערים עתיקות, אדריכלות, אוכל טוב, מסעדות ובתי קפה. והמיקום שלה, שתי אצבעות משוודיה, מספק מפלט נהדר מהחום של הקיץ הישראלי

יואב קרןעדכון אחרון: 24.07.17 , 00:15

זה נראה בדיוק כמו הברז שמוזגים ממנו בירה מהחבית, רק שבמקום בירה יוצא מתוכו שוקולד. ואני לא מדבר על שוקו או משקה קקאו, אלא על שוקולד נטו, שוקולד אמיתי, משובח, מריר במידה הנכונה, שוקולד במצב צבירה נוזלי שעושה חשק לשתות ישר מהברז. כך שדיאטה או לא דיאטה, כשאתם נכנסים למוזיאון השוקולד של ריגה והמדריכה הלטבית החביבה מוזגת לכם כוס שוקולד חם מתוך חבית מתכת גדולה, אין סיכוי שתגידו לה: לא, תודה.

מוזיאון השוקולד נמצא ברחוב Miera מספר 22, בין ארובות של בתי חרושת מהמהפכה התעשייתית, חומות מעוטרות בגרפיטי ובתים מפוארים שידעו ימים יפים יותר. האמת שהמילה "מוזיאון" קצת גדולה עליו. מדובר במרכז המבקרים של מפעל "לאימה", חברת הממתקים הגדולה ביותר בלטביה, ויש בו כל מה שאפשר למצוא, ובכן, במרכז מבקרים של מפעל שוקולד: החל במצגות אינטראקטיביות שמסבירות איך הופכים פולי קקאו לשוקולד, דרך תערוכה של מוצרי החברה ממאה השנים האחרונות, ועד מכונה שמדמה את פס הייצור.

אבל לא בגלל זה כדאי לבקר שם, אלא בגלל יהודי בשם אליהו פרומצ'נקו.

בשנות ה־20 של המאה הקודמת היה פרומצ'נקו הבעלים של מפעל "לאימה". ב־1933, כשעלה היטלר לשלטון, הוא לקח איתו כמה מכונות ועובדים, עלה על אונייה לארץ ישראל, וכך ניצל מציפורני הנאצים, שהשמידו 90% מיהודי לטביה. כאן, ברמת־גן, הקים פרומצ'נקו בית חרושת קטן לשוקולד. הוא קרא לו בשם "עלית", והשאר היסטוריה.

תעלת המים שחוצה את ריגה

מפעל "לאימה" התאושש מהמכה, וגם כיום, אחרי יותר מ־80 שנה, הוא ממשיך לייצר שוקולדים מסביב לשעון ויושב באותו מקום בדיוק. אבל את פרומצ'נקו לא שכחו שם. כשהמדריכה שמעה שאני מישראל, היא הסתכלה עליי כאילו הרגע הסגרתי את ישו לרומאים.

ריגה בירת לטביה, אחת משלוש הרפובליקות הבלטיות של ברית־המועצות לשעבר, היא בין הערים היפות באירופה, אבל נראה שהתיירים עדיין לא גילו אותה. לכן הטיסות אליה והשהייה בה זולות יחסית ליעדים אחרים. העיר העתיקה שלה תזרוק אתכם ישר לימי הביניים, רק בלי הסירחון של הביוב. השוק המקורה העצום הוא גן עדן לחובבי האוכל הטוב, יש בה מסעדות ובתי קפה מצוינים, האנשים נחמדים, וכמעט הכל במרחק הליכה. מזג האוויר בחורף ובאביב קר מאוד, בכל זאת אנחנו נמצאים שתי אצבעות משוודיה, אבל בטמפרטורה של 2 מעלות מתחת לאפס מרגישים כאן נעים יותר מאשר ביום חורף ממוצע בתל־אביב, ובקיץ אפשר אפילו להשתזף על חוף הים הבלטי.

מספיקים שלושה או ארבעה ימים לחופשה בעיר. הנה כמה תחנות חובה:

העיר העתיקה

הכניסה לבניין גילדת שחורי הראש

תחשבו על אולפן בהוליווד שהקימו בו סט שלם של עיר מימי הביניים, עם כנסיות מפוארות, בניינים בעלי חזיתות צבעוניות, סימטאות ציוריות ומסבאות שמגישות בירה בכוסות חרסינה ענקיות. תדמיינו שנקלעתם לשם בסוף יום צילומים, אחרי שכולם כבר הלכו הביתה ונשארו רק כמה פועלים לנקות ולסדר את התפאורה. זו, פחות או יותר, התחושה של מי שמטייל בעיר העתיקה של ריגה בתקופה שבה ביקרנו אנחנו.

לא אכנס כאן להיסטוריה של מי כבש מה ומי רצח את מי באותם ימי ביניים אפלים, ורק אומר שמי שמבקר בריגה חייב להקדיש לפחות יום אחד לעיר העתיקה.

הרובע העתיק משתרע בין נהר הדאוגבה לבין תעלת המים שחוצה את העיר. המבנה הבולט ביותר בו הוא המגדל של כנסיית סנט־פיטר, וממרפסת התצפית שנמצאת בגובה 72 מטר נשקף נוף מרהיב של העיר כולה. יש מעלית, כך שלא צריך לטפס מדרגות אינסופיות (כרטיס כניסה ועלייה לתצפית: 9 יורו לאדם).

עוד נקודות ראויות לציון: בניין גילדת שחורי־הראש הצבעוני והמצועצע; "שלושת האחים" - שלושה בניינים צמודים זה לזה הנחשבים לעתיקים ביותר בריגה; גשר המנעולים שמעל התעלה, העמוס מנעולים שהשאירו שם זוגות אוהבים כאות לאהבתם הנצחית; "בית החתול", שעל גגו עומד כבר מאות שנים חתול מתכת שחור, ומוזיאון הכיבוש.

קניות בשוק

אבל הקסם האמיתי טמון דווקא בדברים הקטנים: סימטה צרה שזורקת אתכם אלף שנה אחורה, דוכן שמוכר בבושקות מסורתיות לצד בבושקות של מיניונים ושל בוב ספוג, כיכרות כמו ברומא, רק בלי ההמולה והצפיפות. ואינספור בתי קפה, מסעדות וברים.

השוק המרכזי

במילה אחת: דגים. בשתי מילים: המון דגים. וכשאני אומר דגים אני מתכוון לדגים מיובשים בשלל גדלים. ולדגים טריים בשלל צורות. ולקרפיונים חיים ששוחים בתוך בריכה. ולדגים מעושנים. ולדגים כבושים. ולערימות של קוויאר כתום. ולאיברים פנימיים של דגים. ולפירות ים (כן, אני יודע שזה לא דגים) - תמנונים שלמים וצדפות וסרטנים ושרימפסים ומה לא. ולקופסאות שימורים של שפרוטים ריגה, משהו שלא טעמתי מאז הצבא. ועוד כל מיני דברים לא מזוהים שאפשר רק לנחש שבאו מהים.

וזה רק בחלק של השוק שמוקדש לדגים.

תצפית על העיר העתיקה ממגדל כנסיית סנט-פיטר

השוק המרכזי של ריגה, כמה דקות הליכה מהעיר העתיקה, נחשב לאחד השווקים המקורים הגדולים ביותר באירופה, אם לא הגדול מכולם. הוא מחולק לכמה אולמות, לפי תחומים: אולם של דגים, אולם של בשר, אולם של ירקות, פירות וחמוצים, שאין לי מושג מה הם היו לפני שהפכו לחמוצים, ואולם של מאפים, עוגות ומזון יבש. וכמו בשווקים באירופה, ולאחרונה גם בישראל, הוא משופע בדוכני מזון מהיר, בתי קפה קטנים וברים חביבים. רוב שטח השוק מקורה, אבל יש גם חלק פתוח ובו דוכני ירקות, חנויות מזכרות ושפע דוכני פרחים שהופכים את הביקור לחוויה צבעונית במיוחד.

כתובת: Negu iela 7.

רובע האר־נובו

רובע האר־נובו נמצא במרחק של פחות מחצי שעת הליכה מהעיר העתיקה, שבמהלכה מדלגים מימי הביניים ישר לסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20.

ריגה נחשבת לאחת מבירות אדריכלות האר־נובו של אירופה (בצרפתית: Art Nouveau - האמנות החדשה), עם כ־800 בניינים שנבנו בסגנון הזה, רובם מרוכזים בכמה רחובות שזכו לשם "רובע האר־נובו". אפשר לאהוב ואפשר לראות בזה קיטש מזעזע, אבל קשה להישאר אדישים למראה הבתים שחזיתותיהם מעוטרות בעשרות פסלים ותבליטי אבן של נשים (וקצת גברים) לצד יצורים דמיוניים, בעלי חיים, פרחים וענפים משורגים, ספינקסים מצריים, סאטירים יוונים וצורות גיאומטריות.

הרובע הוא כמו מוזיאון פתוח לאדריכלות, אבל יש בו גם מוזיאון של ממש, שהוא בעצם דירה שלמה מתחילת המאה ה־20 שמעוצבת ומרוהטת לעייפה בסגנון האר־נובו - מהסכו"ם בחדר האוכל דרך חדר השינה (כולל סיר לילה ססגוני ליד המיטה) וחדר המשרתת הצמוד למטבח (כולל מכונת תפירה), ועד לאמבטיה ולשירותים (כולל, ניחשתם נכון - עוד סיר לילה). מומלץ, ולו רק כדי לראות איך חיו אז בני המעמד הבינוני פלוס.

כתובת: Alberta iela 12. כניסה: 5 יורו לאדם, עוד 2 יורו עבור אישור לצלם.

יורמלה והחוף הבלטי

בקיץ, כשהטמפרטורות מטפסות מעל ל־20 מעלות, כדאי לבקר בעיר הנופש יורמלה (Jurmala) שלחוף הים הבלטי, כ־40 דקות נסיעה מריגה. יורמולה, הנמתחת לאורך רצועת חוף של כ־32 ק"מ, ידועה במעיינות המרפא שלה, חופיה המכוסים חול לבן, הארכיטקטורה הייחודית והפארק הימי Līvu akvaparks, המכיל שלל אטרקציות לילדים ולמבוגרים.

מה אוכלים?

Folkklubs ala: בר־מסעדה בתוך מרתף, לא רחוק מהנהר, עם בירה מצוינת, אוכל לטבי נהדר והופעות של להקות מקומיות. ארוחה זוגית שכללה פטה כבד, שתי מנות של קציצות בשר עם כרוב ותפוחי אדמה, שלוש כוסות בירה של חצי ליטר וקינוח, עלתה לנו 33 יורו.

כתובת: Peldu iela 19

Tokio City: אוכל יפני עם וריאציות מקומיות (למשל, סושי עם גבינה) לצד אוכל לטבי. הלכנו על האופציה הלטבית - מרק סלק עם בשר, מרק חמוץ עם בקר, עוף וחתיכות קבנוס, וביף סטרוגנוף עם פירה בפסטו. ומאחר שמדובר בכל זאת במסעדה יפנית, שתינו סאקה חם ומעולה (26 יורו לארוחה זוגית).

כתובת: Kri jana Barona iela 2

Pelmeni XL: מסעדת מרקים עממית. לוקחים מגש וקערה, בוחרים באחד משלל סוגי המרקים, מוסיפים כיסונים, שמים בצד סלטים וחמוצים - ומשלמים לפי משקל.

כתובת: Kalku iela 7

Black magik bar: קיים מאז 1752 ונראה כמו בית מרזח של פעם, עם מלצרים ומלצריות בתלבושות מסורתיות ומגדלים של בקבוקי "בלק־בלזם", המשקה הלאומי של ריגה, שהוא בעצם ליקר עשבי תיבול ומהווה בסיס לקוקטיילים, עוגות ומה לא. מעל אחת הדלתות יש ויטראז' צבעוני בצורת מגן־דוד. בית כנסת באמצע מסבאה? לא נשמע הגיוני. אז פתחתי את הדלת - ומצאתי את עצמי בשירותים.

כתובת: Kalku iela 10

ישראלית ילידת ריגה ממליצה בחום גם על המסעדות Muusu (כתובת: Skarnu iela 6), Ferma (כתובת: Valkas iela 7) ו־Prego (כתובת: Antonijas iela 6A).

מודיעין שלום

טיסה: יש טיסות ישירות מנתב"ג לריגה בחברת הלואו־קוסט WIZZ AIR או בחברה הלטבית Air Baltic. טיסה ב־WIZZ בפסח, כשהמחירים בשיאם, עלתה לנו כ־350 דולר לאדם (עם טרולי בלבד שעולים איתו למטוס). הטיסה נמשכת כארבע שעות.