במידה מדיום

"המדיום הוא המסר" היא קביעתו המפורסמת של מרשל מקלוהן, חוקר התקשורת החלוצי. שלשום מלאו 106 שנה להולדתו ובתזמון מדויק להכאיב, סוף השבוע האחרון הדגים עד כמה האמירה שלו עדיין רלוונטית: מפרשנים שהזדרזו להכריז בטוויטר הלחוץ והקצרני שנבואות הזעם של השב"כ היו מוגזמות, ועד עוצמת התמונות של רימוני הלם מתפוצצים בשידור חי. מהסמכותניות המלאכותית של המומחים לענייני הדקה ועד הצילומים של שר הביטחון מקבל תדריכים ומוריד הנחיות.

לכן בסיקור המהומות בירושלים והפיגוע בחלמיש, אין הבדל משמעותי בין הערוצים — למעט "כאן", שלא דיווח על הפיגוע בליל שישי. אמנם הוא היה היחיד ששידר לאורך כל היום, אבל נותר בחוץ ברגע האמת (ועוד שידר פרק בסדרה בשם "חדשות מעולות"). "בהרצה" או לא — ככה לא מטמיעים נוכחות בציבור.

כמובן שלכל גוף חוזקות וחולשות בתחום התוכן — מגישים, כתבים, מרואיינים וכו' — אבל בסוף כולם פועלים באותו המדיום ועל כן מייצרים את אותו אפקט. ובאירוע כמו רצח של שלושה בני משפחה, התחושות הן בעיקר של הלם, חרדה וזעזוע. המתיחות סביב הר הבית מוסיפה גם פחד ופאניקה, בשל האפשרות שזהו רק פרק השקה לעונה מדממת.

בהינתן שזוהי התודעה שהמסך הקטן מעצב, פוחתת החשיבות הספציפית של הדמויות השונות שלוקחות חלק בריטואל. מבין אינספור הדימויים החזקים שמופקים כל העת, כמה דרמטיים יכולים להיות העימותים בין דוצל"מ (דובר צה"ל ללא מדים) רוני דניאל לנמב"ש (נספח המשטרה בערוץ 2) משה נוסבאום, כשבתווך לכוד אמנון אברמוביץ' האומלל? מול מטבח מגואל בדם, מי יזכור את הקורקטיות העניינית והמרעננת של שיבל כרמי מנסור?

"המדיום הוא המסר", אמר מקלוהן. ובסוף השבוע המדיום הודיע חגיגית: במזרח התיכון אין כל חדש.

שביל הבריחה

"תום יער עושה את שביל ישראל", yes Comedy, 22:00

כמו "טלוויזיה מהעתיד" של הזכיינית רשת, גם הפרויקט של תום יער ב-yes מעיד על עליית מדרגה ברומן בין נציגי הדור החדש של סצנת הסטנד־אפ לבין גופי השידור המרכזיים: לא עוד תפקידי משנה ב"ארץ נהדרת", "גב האומה" ו"היום שהיה", אלא טיסות סולו של ממש. במקרה של יער זה באמת היה רק עניין של זמן.

מסעה של הקומיקאית המוכשרת מצפונה של הארץ ועד דרומה הוא שילוב בין דמותה האקסצנטרית והבוטה — היא בפירוש לא בדרנית לכל המשפחה כפי שעלולים לטעות צופי "ארץ נהדרת" — לסצנות נוסח לואי ת'רו. יער לא אמורה "לעבור מהפך", כפי שתוהה באירוניה שלומי שבן בפרק הבכורה, והמטרה היא גם לא "לעשות דרך" כמו שנוהגים לחרטט בריאליטי. הסיפור די פשוט ואפקטיבי, כמו שהומור צריך לפעמים להיות: אישה מצחיקה פוגשת טיפוסים משעשעים בתנאים שמסבים לה סבל רב ובליווי חמור העונה לשם מתן. זה הדיל ולפי שני הפרקים הראשונים הוא משתלם למדי. ובסוף שבוע כמו האחרון — על אחת כמה וכמה.