חמישי 23 בנובמבר 2017
ידיעות אחרונות
ההתחלה. השראה מהפיינטרסט, האינסטגרם והפייסבוק | צילום: מהאלבום הפרטי
זמנים מודרנים  • 23.07.2017
יומן בלבן
יופי כידוע מגיע בשלל צבעים וצורות, אז למה אישה צעירה עם שיער מלבין תיתפס בעיני רבים כזקנה או מוזנחת? הסטייליסטית רביד מנשה, יצאה למסע שורשים, נפרדה מהצביעות התכופות במספרה, ושרדה כדי לספר: כן, לבן זה יפה
רביד מנשה

בעשור האחרון הרבה מהחיים שלי מועברים ברשת. בגלל ובזכות העסק שלי, בית הספר "סטייל גורו", הפכתי להיות שופר להרבה נשים בתהליכי הסטייל שלהן בדרך לקבלה עצמית, גילוי הסגנון האישי ויציאה לקריירה עצמאית בתור סטייליסטיות. ולמרות זאת, זאת הפעם הראשונה שאני כותבת בפומבי על התהליך אולי הכי משמעותי שאני עוברת בשנים האחרונות וכנראה משהו שעובר על הרבה נשים שמחפשות את הדרך ליצור תהליך דומה אצלן. למעט פוסט אחד בפייסבוק, לא הצהרתי על כך בפומבי.

 

זה לא שאני מסתירה את זה, אני הרי ממשיכה להצטלם ולעוף על עצמי ברחבי הרשת בכל הזדמנות, והתהליך הזה, זה בערך הדבר הראשון שרואים כשמסתכלים עליי. אז לא, לא הסתרתי את זה, פשוט לא שיתפתי.

 

היום, שישה חודשים בתוך התהליך, אני מבינה שלא רציתי לכתוב על זה בפומבי כי באיזשהו מקום פחדתי שאחזור בעצמי מהחלטה שכבר פורסמה קבל עם ופייסלנד.

 

הפסקתי לצבוע את השיער הלבן שלי.

 

ימים נוראים. ההתחלה קשה | צילום: עומר מסינגר
ימים נוראים. ההתחלה קשה | צילום: עומר מסינגר

 

 

אני זוכרת גילויים של שערות לבנות מגיל צעיר מאוד. כמה צעיר? בואו נגיד שאני זוכרת את עצמי יושבת על שולחן בי"ס ותולשת שיערות לבנות. בשנות ה־20 לחיי, כמו רבות וטובות, רציתי לבדוק מקרוב את האמרה שבלונדיניות נהנות יותר. אז אני לא יודעת אם בלונדיניות נהנות יותר, מה שבטוח זה שהן לא יודעות שהן מלבינות כי בלונד זה אחלה הסוואה לשיבה. כשנפטרתי מהבלונד חיכתה לי הפתעה חדשה. המון שערות לבנות, והייתי רק בת 27. לא היה לי ספק לרגע, היה לי ברור שאני חייבת לצבוע כי שיער לבן בגילי זה לא מתאים. אחרי הלידות זה הפך להיות קשה יותר ויותר לתחזוקה. צביעת השיער הפכה להיות המטלה השנואה עליי ביותר וזו שתמיד דחיתי לרגע האחרון עד שכבר לא הייתה לי ברירה.

 

בהתחלה הקפדתי לצבוע במספרה בקביעות אך מהר מאוד הצביעה עלתה לקצב של אחת לשלושה שבועות, שזו הוצאה כספית גדולה ואם תוסיפו לזה את הזמן, החנייה וכל הווג'רס מסביב אז המטלה השנואה עליי כרגע הפכה להיות עוד יותר שנואה. הבנתי שאני חייבת להתחיל לצבוע בעצמי. בימים שקדמו לצביעה הייתי מתבכיינת על כך שממש אין לי כוח לצבוע והייתי מוסיפה בדיחה שאני מפסיקה לצבוע. בחצי שנה שקדמה להפסקת הצביעה התחלתי לקחת את עצמי ברצינות. מה כבר יקרה אם אפסיק לצבוע ואתן לשיער הטבעי שלי לגדול?

 

אז התחלתי לעבוד על תוכנית פעולה. בתור מרצה לסטיילינג ודימוי גוף וכמי שמכשירה סטייליסטיות לתפקיד חייהן, הפחד הכי גדול שלי היה להיראות רע ומוזנחת בשלבי הביניים. 

 

ברגע שהחלטתי להפסיק לצבוע הבנתי שאני צריכה לצבוע פעם אחרונה כדי שתהיה לי שהות להכין תוכנית פעולה לתהליך, לחפש השראה, למצוא פתרונות הסתרה ובכלל להבין לתוך מה אני נכנסת.

 

מסתירה בסטייל | צילום: מהאלבום הפרטי
מסתירה בסטייל | צילום: מהאלבום הפרטי

 

 

סבלנות ואהבה עצמית

 

אז הנה אני, בת 37, אוטוטו שבעה חודשים ללא צביעה, זוהרת כמו שלא נראיתי מעולם. הלבן בשיער משתקף בתוך העיניים ויוצר סוג של הילה מהפנטת. תיארתי לעצמי שאני אוהב את התוצאה אבל לא שיערתי שאיהנה גם מהדרך. יש לי עוד כמה חודשים טובים עד שהראש יהיה לבן לגמרי אבל אני מבינה בעת כתיבת שורות אלו את מה שלא עלה בדעתי מעולם - לפעמים הדרך היא גם מטרה. לגלות בתוכי את הסבלנות הדרושה לתהליך מהסוג הזה (כזה שאין שום קיצורי דרך), להיות מסוגלת לעמוד מאחורי החלטה שקיבלתי, אפילו אם הדרך אינה נטולת משברים, ולחזק את עצמי בבחירה הזו ובדרך גם להעניק, בלי מודע, רשות לאחרות לאפשר לעצמן את הבחירה שהכי נכונה להן, ללא קשר למודל היופי הראוי - זו זכות שאני מקבלת בענווה.

 

מתחברת לשורשים

 

לקחתי על עצמי את הפרויקט בידיעה שזה הולך להיות מאוד מאתגר, ואסור לי לצפות להיראות אפילו "נורמלי" בחודשים הראשונים. אבל בתוך חודשיים גיליתי שאני ממש אוהבת אפילו את השורשים. קראתי להם "הכתר שלי" ומהר מאוד הפסקתי לטשטש ולנסות להסתיר.

 

מחוברת לשורשים  | צילום: מהאלבום הפרטי
מחוברת לשורשים | צילום: מהאלבום הפרטי

 

 

מה שלא הפתיע אותי היו המבטים. בתור לסופר, בכניסה לבית הספר של הילדים, בכל מקום הרגשתי שמסתכלים עליי. אנחנו נוהגים לצלוב את מי ששונה מאיתנו או שונה מהנורמה וזה מה שהרגשתי בהתחלה מהמבטים, אבל עם הזמן המבטים הפכו לחיוך ואפילו לשאלות מתעניינות והבנתי שאני עושה משהו שהן היו רוצות לעשות אבל אין להן אומץ.

 

גידול שיער לבן אצל נשים צעירות מתקשר כנראה אצל הרבה אנשים לאומץ כי זו אחת התגובות הנפוצות שאני מקבלת: "יו… איזה אומץ יש לך" (לא אומץ, סתם עצלות). מסתבר שאחת התופעות הטבעיות ביותר מצריכה אומץ כדי להתהדר בה באופן טבעי כשאת אישה. אחסוך מכן את המובן מאליו - גבר מלבין נחשב חכם, סקסי, מצליחן, אישה - נחשבת מוזנחת וזקנה.

 

ככל שקיבלתי יותר תגובות ושאלות הבנתי שאני עושה את זה לא רק בשביל עצמי. אני עושה את זה בתור פמיניסטית שיודעת שגדלנו לתוך נורמות מעוותות של מה אסור ומה מותר לנשים, וגם בתור בעלים של בי"ס לסטיילינג שיודעת שאנחנו צריכים ייצוגים שונים ומגוונים של יופי בקרבנו כדי שכל אישה תרגיש בנוח בעור שלה ובנתונים הטבעיים שבהם היא התברכה.

 

אני הכלאה מוזרה בין אישה מטופחת שמתפרנסת ממראה חיצוני ומרצה על הקשר בין מראה חיצוני להרגשה הפנימית, לבין מי שלא רוצה להיות משועבדת לחברות קוסמטיקה והטיפוח בשם אותה מטרה. הפסקת הצביעה היא איפשהו בין עצלות לשחרור, ואני אוהבת את התוצאה.

 

אחרי כמעט 7 חודשים ללא צביעה | צילום: אביגיל עוזי
אחרי כמעט 7 חודשים ללא צביעה | צילום: אביגיל עוזי

 

 

מסתירה בסטייל

 

לשבועות הראשונים קניתי תרסיס צבע מיוחד בצבע של השיער שלי. היה לי חשוב, בעיקר בהגיעי להרצאות על במות גדולות מול קהל שלא מכיר אותי, לטשטש את הלבן כדי שלא ייראה מוזנח ולא אצטרך להתחיל להסביר את הסיטואציה. זו הייתה הדרך הכי קלה.

 

מכל שיטות הכיסוי שניסיתי בעברי (טושים ושפתונים למיניהם), הספריי היה ללא ספק הברקה, והאמת שקצת חבל שגיליתי אותו רק עכשיו כשאני כבר לא צריכה אותו, כי הוא נתפס על השיער וכמעט לא משאיר סימנים על הקרקפת. זה השתלב מעולה עם יתר השיער שלי.

 

הדבר השני שהתנסיתי בו זה כיסויי ראש (כן!). בעיניי זה אחד האקססוריז הכי מיוחדים שיש לאישה, אבל בארץ זה מקושר מאוד למגזר הדתי, שתמיד נמנעתי מממנו. עכשיו גיליתי שזה הזמן לחגוג את האקססורי החדש שלי. התנסיתי בשילובים שונים של קשירות והתאהבתי במיוחד בשילוב של קשירת טורבן ועגילים גדולים.

 

צילום : ידיעות אחרונות
צילום : ידיעות אחרונות

 

 

עוד החלטה חכמה שעשיתי, מכיוון שהתפנו לי זמן ותקציב ועניין ה"מוזנחת" המשיך לרחף מעליי, החלטתי להשקיע בסדרת טיפולי פנים במטרה למצק ולהבהיר כתמים על הפנים. כך, כשאסתכל במראה לא אראה מישהי סתם מוזנחת אלא טבעית מבחירה. כי אם שיער לבן זה מבגר הלא שפנים חלקות הן סממן של נעורים ואני אולי נושקת ל־40 אבל מרגישה לגמרי בת 22.

 

ימים נוראים

 

הבנתי די בהתחלה שהחלק הכי קשה זה החודשים הראשונים. לכן בשלב הזה חיפשתי תובנות מקדימות לגבי שלבי הביניים שמאוד הרתיעו אותי. השבועות הראשונים שבהם הלבן מתחיל לבצבץ, ואחריהם החודשים שבהם כולם נועצים בך מבטים מוזרים ואת לא מצליחה לחמוק מהם, או כאלה שמיישירים מבט ואומרים לך: "את חייבת לצבוע!" מה באמת? לא שמתי לב שיש לי שורשים!

 

נשים מעוררות השראה

 

החלק הכי חשוב אולי בכל תהליך ההכנה שלי היה למצוא נשים צעירות, יפות ו... מאפירות! כאלה שהשיער הלבן לא ביגר אותן או גרם להן להיראות רע ומוזנח. אז ניגשתי לעבודת תחקיר באינסטגרם ובפינטרסט וגיליתי אושיות כמו: Annika Holdt, Sarah Harris. מצאתי גם עמודים וקבוצות בפייסבוק:

 

אפורות ויפות

 

Grey and proud

 

GGG Going Gray Beauty Guide

 

Silver is the new you

 

הסוד בתחקיר אינטרנטי טוב הוא להכיר את מילות המפתח הרלוונטיות, קבלו: grey transition, transition to grey, natural grey hair

 

חיפוש מהיר חשף אותי לעולם מופלא של נשים רגילות, לא דוגמניות, שעושות את המעבר בדרך הקשה - כן, עם הרבה סבלנות… ובטובן, בחרו לשתף בתהליך.

 

אחרי שראיתי אחרות, הבנתי שאני חייבת לראות איך אני אראה בשיער לבן. יצרתי הדמייה של עצמי בשיער מאפיר בפוטושופ והצמדתי ללוח השראה שלי. זה היה... מרגש!

 

רוצה גם? נסי את האתר taaz.com, שמאפשר הדמייה של צבעים ותסרוקות לשיער.

 


פרסום ראשון: 23.07.17 , 18:31