בשש השנים שחלפו מאז פטירת אמה מתהלכת השחקנית ורד פלדמן בתחושה שסיפור חייה הוא תפוח אדמה הלוהט בין כפות ידיה. "זה זהב", היא מודה, "זה משהו שמבעבע בי ויושב עליי כמו מזוודה כבדת משקל, אבל אני חייבת להיות מדויקת. לא מעניין אותי לתעד את מה שהיה, מעניין אותי מה אני רוצה לומר באמצעותו ואת ה'מה' הזה אני עדיין מחפשת".
עד כמה הסיפור הזה נוכח בחייך?
"הוא הולך איתי כל הזמן מפני שאני לא יכולה להיות מישהי אחרת, אבל אני גם לא מתרגשת ממי שאני ולא מתלהבת ב'וואו, איזה סיפור מרתק יש לי'. לבתי הבכורה קראתי איזבל על שם אמי. ברוסיה קראו לה איזבלה וכשעלתה ארצה הסתומה עיברתה את שמה לבלהה. לבתי השנייה קראתי אליס ורק אחר כך נודע לי שלסבתא שלא הכרתי, אמא של אבא שלי, קראו אליס. עכשיו אני בחודש השישי ויש לי בבטן עוד בת, ואין לי מושג איך נקרא לה. אני אבודה".
מיום שנולדה ידעה פלדמן (35), בתה היחידה של הבמאית והמורה למשחק בלהה פלדמן ז"ל, שהן תא משפחתי של שתי נשים. "אמא שלי הייתה אישה יצרית, סוג של חלוצה ופורצת דרך", היא מספרת. "כשהגיעה לגיל 30, מה שנחשב באותם ימים ל'רווקה זקנה', היא החליטה לא לוותר על האמהות ושמה פס על מה יגידו. היא טסה לארצות־הברית, למי שהיה אהוב נעוריה, שאלה אם הוא מוכן לעשות לה ילד והוא הסכים. גדלתי בידיעה שאיפשהו בעולם יש לי אבא, שמעולם לא חי איתנו ולא היה בתמונה. כשהייתי בת שנה נסענו לסן־פרנסיסקו להכיר אותו. רציתי לקבל ממנו אישור לאהבה, אבל יש לו נשמה של נווד, הוא לא היה יכול לגדל אותי, ומערכת היחסים הזאת הייתה מסובכת נורא. לא קראתי לו אבא. אף פעם לא הוצאתי את המילה הזו מהפה. אמא, שהייתה עשירה ביכולת הנתינה שלה, פיצתה אותי על החסך".
כשהייתה בת חמש ניעורו ספקות בלב אמה המנוחה. "לא היה שום דמיון חיצוני בינה לביני, וגם לא ביני לבין מי שהיא חשבה שהוא האבא הביולוגי שלי. היא חשדה שאני בתו של קובי אסף, שחקן לשעבר ודוקטור לשפת גוף, שאיתו היה לה 'וואן נייט סטנד'. אמא, כדרכה, עשתה את הבחירה הכי נכונה ולא שיתפה אותי בספקות שלה. כשחלתה בסרטן קיבה והייתה על ערש דווי, קובי בא לבקר אותה, להיפרד. פתחתי לו את הדלת, הייתי יחפה, הוא ראה את כף הרגל שלי וכמעט התעלף. אני לא רואה שום דבר חריג בכף הרגל, אבל כשקובי סיפר על כך לאמא חזרו אליה הספקות שקיננו בה בעבר. ואז נפתחה התיבה. הוא התעקש לעשות בדיקת דנ"א, שלושתנו עשינו בדיקת רוק, באותו הערב אמא נפטרה והתוצאות הגיעו בשבעה".
התחלת לקרוא לו "אבא"?
"לא. הייתי בת 30 והכרתי גבר בן 60. אני לא יכולה לשבת על ברכיו כמו שהבנות שלי יושבות על אביהן, אבל אנחנו משפחה ואני קוראת לו 'סבא'. הוא אב לבן ובת, עוד אין לו נכדים, והוא קיבל את הסבאות בשמחה. הבנות שלי הן הגשר הכי קל. בעיניהן הוא סבא שלהן בלי תנאים וללא ספקות, ואשתו היא סבתא שלהן לכל דבר".
את מצטערת שזהותו של אביך האמיתי לא נחשפה לפני שנים?
"לא, אני מאמינה שהסיפור שלי לא היה יכול להתפתח אחרת. אילו גיליתי את זהותו כשאמא שלי עוד הייתה בחיים, אני לא בטוחה שהייתי כל כך פתוחה לקבל אותו. יכול להיות שהייתי הרבה יותר כועסת. כשאמא נפטרה הלב שלי היה פתוח לקבל. לי זה מרגיש שככה זה היה צריך לקרות".
מה הבנות שלך יודעות על הסיפור שלך?
"הן יודעות הכל, אבל לא מבינות כלום. סיפרתי להן שגדלתי בלי אחים ושקיבלתי אחות ואח במתנה. הגדולה מציגה לי שאלות מעניינות ואני משתדלת לענות, אבל בעיקר אני מספרת להן על הגעגועים שלי לאמא. וגם על זה שאני אסירת תודה על כך שיש להן אבא".
חבר מכוכב אחר
את סזר בירגר (38), יליד ארגנטינה שגדל בבית זרע, תאורן וצלם קולנוע וטלוויזיה, היא הכירה בשלהי המחלה של אמה. "הייתי אחוזת חרדה, פצועה ממערכות יחסים קודמות, ופחדתי נורא שהדרמות שלי יבריחו אותו. אבל בדייט הראשון הוא אמר לי, 'רק שתדעי שאני בעניין של מונוגמיה מוחלטת'. אף פעם לא היה לי קשר כזה ושאלתי את עצמי אם יהיה לו כוח לזה".
והיה לו?
"יותר מזה, את מה שאני פירשתי כשריטות הוא ראה בתור קסם. כל החיים חשבתי שאני צריכה להשתנות, להשתפר, ופתאום הגיע מישהו שאמר, 'ככה בדיוק אני רוצה אותך, ככה בדיוק אני אוהב אותך'. זה משחרר נורא".
רצית לקשור את חייך עם מישהו מהתעשייה?
"יצאתי עם הרבה שחקנים ומבחינתי סזר חבר מכוכב אחר. אין לו שום רצון להיות על הבמה והוא מאיר לי אותה. מצד שני, יש לו הבנה עמוקה של המקצוע מפני שהוא בתוכו. שנינו עצמאיים ושנינו רוצים להתקדם, וכשיש משפחה זה קשה, אבל איכשהו אנחנו מצליחים להסתדר. משתדלים לא לקחת עבודות במקביל. עכשיו סזר בצילומים של סדרה, חודשיים וחצי מהבוקר עד הלילה, זה כמו מילואים, ואני מרגישה קצת חד־הורית. גם יש לנו שני כלבים שצריך להוציא. אבל כשהוא בבית הוא הכי בבית, מעורב ופעיל. אילו היו לו ציצים אני בטוחה שהוא גם היה מיניק".
קיווית שההיריון השלישי יניב בן זכר?
"כבן אדם רדוף אסונות אני לא מתעסקת בזוטות כמו מין העובר. העיקר שיהיה בריא. גם ככה התואר 'אמא לשלוש בנות' נראה לי לא הגיוני. בחלומות הכי פרועים לא העזתי לדמיין משפחה כזו גדולה. כבת יחידה, שעדיין קיים בה חור שאי־אפשר למלא, זה נראה לי כמו שפע מטורף. עם כל ההתרגשות והשמחה, בית עם שלוש בנות נראה לי כמו תוהו ובוהו, כמו משהו בלתי אפשרי לתפעול, ויש לי פחד מתמיד מאיבוד שליטה".
תסבירי.
"כל הזמן אני מנהלת דיאלוג פנימי בין הרצון לפרוץ את הגבולות ולעשות תיקון לכל מה שאפילו לא העזתי לחלום עליו לבין 'תסתמי את הפה ותגידי תודה על מה שיש'. זה דיאלוג שיכול להטריף את המוח. מצד אחד את רוצה לחלום בענק ומצד שני את מטיפה לעצמך לשמוח בחלקך. הקולות האלה שואלים אותי, 'את רוצה להיות ממורמרת או מאושרת?' וכדי להשתיק אותם צריך ממש להתאמץ".
ניסוי במוות קליני
לבית הקפה היא מתניידת על אופניים חשמליים המצוידים בשלושה מושבים. "הבאתי את הבנות לקייטנה, אחת יושבת מקדימה והשנייה מאחורה, אל תשאלי איפה אושיב את השלישית". בשולחן הסמוך מזהים אותה בתור "זאת מהפרסומת" ופלדמן מחייכת. "לא משנה כמה תפקידים תעשי ואיזה ביקורות תקבלי", היא אומרת, "פרסומת אחת בפריים טיים מעוררת הכי הרבה תגובות". בתור הפנים של חברת הביטוח "מגדל" היא עדיין לא נתקלת בשאלות מקצועיות, "ואני מקווה שזה לא יקרה מפני שלא אדע מה לענות".
לפני דקה הוקרן בyes־ הפרק האחרון בעונה השנייה של "השוטר הטוב" ("סדרה קומית, אני האקסית של יובל סמו"), ועכשיו משודרת העונה השנייה של "מתים לרגע" (HOT3, שני־חמישי, 20:15) שבה היא ד"ר יסמין לפידות שהתמכרה לניסוי במוות קליני. "הסטאז'רים שהוחזרו לעבודה בבית החולים, אחרי שהתחייבו להפסיק את הניסויים, מוצאים אותי ברחוב. אני הומלסית רדופת דיבוק. לא ברור אם השתגעתי או שאני עדיין מתעסקת בעניינים האלה. סיפור המתח סביבי נמשך וזה כל מה שאני יכולה לגלות בלי לעשות ספוילר".
איך זה לשחק דוקטור־הומלסית?
"זו אחת המתנות הענקיות שקיבלתי בחיי. הדמות שלה מאפשרת לי להגיע להמון קצוות".
רק כשהגיעה לסט הצילומים וראתה איך שחקנים צעירים מסתכלים עליה, היא הרגישה, לראשונה, את פער הגילים. "יש בתוכי ילדה שרוצה להשתולל ולטרוף עוד ועוד, אבל אני כבר לא מתקבלת לתפקידים של בת 30־25 ומצד שני עוד לא מציעים לי לשחק בת 40. אני על הקשקש. אולי אני חיה באשליה, אבל לי זה מרגיש שהחיים שלי עוד לא התחילו".
בשנים האחרונות היא גם כותבת. "קצת השתעממתי ממשחק בלבד", היא מודה. "יחד עם קובי, האבא הביולוגי שלי, כתבתי וביימתי והפקתי הצגה בהשראת הסיפור שלנו, 'מישו ופועה', על שני אנשים מוגבלים שנפגשים בתחנת האוטובוס שבפתח בית הקברות אחרי שביקרו אצל אותה האישה. הם לא יודעים את מה שמובן לקהל - שהם אב ובת. לא הייתה לנו אמביציה לשלאגר, מראש הלכנו על פרינג' כי רצינו להגיע לקהל אינטימי, ואחרי שנה הורדנו אותה. גיליתי שאני נהנית לכתוב ולביים ושאני רוצה לעשות משהו אחר על הבמה. עזבתי את 'הבימה', כתבתי וביימתי את הצגת הנוער 'דרך השלום' לתה"ל (תיאטרון הומו־לסבי) וברור לי שהשלב הבא יהיה סדרה או סרט. אם וכאשר אכתוב משהו שמבוסס על סיפור חיי ברור שאשחק בו את עצמי. נראה לך שאתן את התפקיד הזה לשחקנית אחרת?"
הבנות שלך יודעות משהו על הקריירה שלך?
"אנחנו מדליקים את הטלוויזיה רק כשרוצים לראות משהו, וכשיוצא להן לראות אותי הן לא מתרגשות בכלל. מבחינתן זה כמו לצפות בסרטון משפחתי. 'מתים לרגע' זה לא בשבילן, אבל סוף־סוף עשיתי משהו לילדים. הצטלמתי לסרט 'גיבור בעננים' עם יובל המבולבל".
גלי משהו שהקהל לא יודע עלייך.
"אני צבועה. השיער המקורי שלי חום בהיר. כשקיבלתי את התפקיד הראשי ב'רשומון', בסטודיו של יורם לוינשטיין, שמו עליי פאה שחורה שכל הזמן התנדנדה ונפלה. צבעתי לשחור כדי להוכיח לבמאי רפי ניב שאני שחקנית טוטאלית ומאז אני צובעת. גם כשאני בהיריון". *
איפור: ערן פאל (במוצרי MAC), שיער: שרה השנטי, עוזרת איפור: חגית פנטי, עוזרות סטיילינג: עלמה גורן ואורטל בן אבי
חולצת טי־שירט זית, מיכל ומורן (ה' באייר 24, ת"א)
שמלת פאייטים, מנגו
בשער: חליפה, מנגו; טבעות, elinagleizer.com
אוברול שחור עם פס לבן, נומרו 13 (שבזי 13, ת"א); טבעות, elinagleizer.com
שמלת קימונו, עידן לרוס (המסגר 1, ת"א, בתאום מראש); טבעות, elinagleizer.com
בגד גוף שחור, טופשופ; טבעות, elinagleizer.com
