מה חדאעש
המהדורה המרכזית, ערוץ 10, 19:58
כמו כל הפרויקטים של צבי יחזקאלי למהדורה המרכזית של ערוץ 10, גם "וידויים מדאעש" זוכה ליחס של אירוע טלוויזיוני: מרמת ההפקה דרך הקידומים התכופים ועד בונוס עיצובי בצורת כיתוב קבוע של שם הסדרה בערבית על המסך. בשביל חדשות 10, סדרה חדשה של הפרשן לענייני ערבים היא כמו קאמבק של "משחקי הכס" — ובשני המקרים אף מרבים לעסוק בעריפת ראשים.
אפשר להבין למה: יחזקאלי תמיד נהנה מפרסונה כריזמטית, ובסדרות מעין אלה הוא מקפיד ללבוש דמות של סוכן חשאי בעורף הג'יהאד. המסגור מתאמץ לתת לכתבות נופך דרמטי, שתורם לתחושה כי לפנינו מוצר החורג ממה שנהוג לסווג כ"חדשות".
לפחות הפעם כל ההשקעה הזאת נתמכת בתוכן שמצדיק אותה. הטקסטים שיחזקאלי שומע חזקים וכמובן גם מחרידים. העדויות בפרק ששודר אמש, למשל, כמו נשאבו מצפייה מוגזמת ב"משחקי הכס" וב"סיפורה של שפחה" ביחד. חבל ששום דבר תוצרת המדינה האיסלאמית לא מזכיר קומדיה.
בין יחזקאלי ומרואייניו שורה אינטימיות מעט מוזרה, שאינה מזכירה אווירה של ראיון עיתונאי — גם אם הוא מחופש למוסלמי והם רועדים מאימת המודיעין הטורקי. הישיבה המשותפת על רצפת הגג, לדוגמה, משדרת פמיליאריות שקשה לאתר כמוה בכתבות דומות. רק חסר היה שישלפו נרגילות וגיטרה.
נדמה כי זו אחת הסיבות לכך שהסיפורים שהובאו עד כה מפורטים ומעניינים: המחבלים מרגישים לא רק שיחזקאלי בקיא בשפתם ובחומר, אלא גם מקשיב ובעיקר מאמין. כמו כומר המאזין לחוטאים השופכים בפניו את אשר עוללו. אומנם בסוף הוא לא מעניק להם מחילה, אבל מהמקום שממנו באו — יכול היה להיות גרוע יותר.
ברחל אמך הגדולה
"רחל אגמון", כאן, 21:00
בעידן הריאליטי, שבו חושפנות זוכה למעמד של קדושה, מסובך למצוא דיוקנאות אישיים שמתגברים על הפיתוי לאקסהיביציוניזם ומעניקים לצופה ערך מוסף. "רחל אגמון", סרטו התיעודי של יאיר אגמון, משתייך לאותו זן הולך ונעלם של יצירות שבהן הקתרזיס ומוסר ההשכל חיים בהרמוניה ולא אחד על חשבון האחר.
הסרט עוסק באדם המחפש למעשה את ההצדקה לקיומו: יאיר נולד בעקבות רומן בין אמו רחל לאביו חיים, שהיה נשוי לאחרת. ישנם הבדלי גרסאות בין השניים באשר למידת רצונם בהיריון, והבן יוצא לברר עם כל אחד מהם — בנפרד כמובן — מהי האמת. כך מתגלה דמותה הלא־שגרתית של רחל, המלאה בשמחת חיים ילדותית שמסתירה מאחוריה היסטוריה של קושי ומחסור. אלו נבעו, בין השאר, מהסכמתה לוותר על מזונות ובתנאי שהאב יכיר ביאיר.
העדינות והחמלה שבהן הבמאי נוהג באמו וגם באביו מקנים ל"רחל אגמון" ממד אנושי יוצא דופן. נדמה כי תכונות אלו מסייעות לו להגיע אל השורה התחתונה, שבה הוא מבין כי האהבה שעטפה אותו מרגע בואו לעולם חזקה מכל מה שקדם לה. ייתכן כי בשל כך הסרט קרוי על שמה של רחל אגמון: לא רק אישיותה מככבת כאן, אלא המורשת שהקנתה לבנה בהצלחה יתרה.
לפנייה לכתב/ת 
