שישי 16 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: רן יחזקאל
    7 לילות • 25.07.2017
    במחזמר שכתב אמיר גוטמן היה המון הומור שחור ומודעות עצמית. מהשמיים רצו סוף אחר
    רז שכניק | צילום: רן יחזקאל

    נדב אבוקסיס, רווק פלוס שניים, נולד בשנת 1971. גדל בחצור הגלילית ולמד בישיבה תיכונית במעלות. התגייס לגדוד 51 בגולני. את הסטנדאפ הראשון שלו עשה במסגרת ערבי חובבים במועדון הפוקוס באוניברסיטת תל־אביב במשך כשנתיים. מאז הפך לקומיקאי מצליח, השתתף בשלל תוכניות בטלוויזיה, כולל 'מחוברים', 'רוקדים עם כוכבים' ו'צחוק מעבודה', וגם בתוכנית הרדיו 'דידי לוקאלי'. בימים אלה הוא מצלם פיילוט לתוכנית סאטירה חדשה, ומתכונן למחזמר חנוכה.

     

     

    היית אמור לכתוב ולשחק במחזמר שכתב אמיר פרישר גוטמן ז"ל שנפטר השבוע באופן טרגי.

     

    "המחזמר שכתב אמיר היה על החודשים בבית החולים. זה היה מאד קומי, המון הומור שחור, צוחק על עצמו, על המחלה, המון מודעות עצמית. אמיר לא חיפש רחמים, להפך. זה היה נטו על המחלה. הסצנות בהן הוא צועק מכאבים בבית החולים היו מרגשות, ללא ספק. התפקיד שהוא ייעד לי היה של אחד החברים הקרובים שלו, אלה שהיו סביבו לכל אורך הטיפולים. מאוד החמיא לי שהוא רצה אותי ככותב נוסף וכשחקן, בטח ובטח כזמר. לצערי זה לא יצא - מהצד שלי כי התמלאתי בפרויקטים, בין השאר מחזמר לחנוכה, ומהצד שלו מסיבותיו שלו. אני מרגיש שמהשמיים רצו סוף אחר למחזמר. הנה קיבלנו אותו. אני באמת מאחל לינאי ולבן המקסים שלהם קצת שלווה מעכשיו, אחרי כל התקופה הקשה שהם עברו ועוברים גם עכשיו".

     

    מה המוות שלו עשה לך?

     

    "כאדם חרדתי זה פשוט עצר אותי. היה לי תכנון לנסוע עם ילדיי, חבר והילדים שלו, לכנרת, וביטלנו את הטיול. תקופת בין המצרים. אני לא אדם שומר מצוות, בקושי מסורת, אבל כשזה נוגע לילדים, אני נהיה סופר חרדתי והחלטתי לא לקחת סיכון ולדחות את החופשה".

     

    מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

     

    "גיל שלוש, גן הילדים ברחוב המייסדים בחצור. עץ ברוש, והפחדים שלי שיש מכשפה למעלה. אגב, מעולם לא הוכיחו לי שלא הייתה שם, ככה שאני עדיין לא בטוח אם זה היה סתם פחד או שצדקתי".

     

    איזו עצה היית נותן לנדב אבוקסיס בן ה־16?

     

    "אותה עצה שהייתי נותן לנדב אבוקסיס בן ה־46: לשתוק יותר. פחות לדבר שטויות. אז זה הסתכם בלהביא את ההורים - שזה אומר נסיעה של יום שלם מחצור למעלות, ארבעה אוטובוסים, וכל זה כדי שאמא תגיד לי, 'נדב, די!' בשנים האחרונות זה גרם לי להמון צרות, כשהערתי למישהי בכביש על הנהיגה שלה ובעלה כמעט רצח אותי".

     

    מתי היית הכי מאושר?

     

    "נדמה לי שהשנה האחרונה הייתה המאושרת בחיי. שלמות עצמית, אהבה אינסופית לילדים, שירה בת החמש כבר מדברת כמו ילדה גדולה, מרגשת אותי מאוד. אורי בן השנתיים מחזיר אהבה. הורדתי במשקל, לקחתי מאמן, השנה הכי עמוסה על הבמה, עושה רדיו, קצת טלוויזיה. וכמובן הדירה שאליה עברתי לפני שנתיים ואני נהנה ממנה כל רגע".

     

    מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?

     

    "חרדות. אני רואה סרטים שחורים בכל דבר. אם זה כשאני משפץ ולא נרדם, אם זה פעם כשאיש משפחת פשע גר בבניין שלי ואני ראיתי אותו תכף רוצח אותי, סתם כי בא לו. חצי שנה לאחר מכן נפגשנו בלובי, הוא היה נחמד יותר מהרופא שגר בקומה שלי".

     

    מה ההחמצה הגדולה של חייך?

     

    "לפני 18 שנה חיפשו מחליף לאיציק כהן ב'בנות פסיה'. עברתי את האודישן ורצו להחתים אותי. סירבתי. כתבו בעיתון שאני אמיץ שככה לקחתי סיכון ולא הלכתי, ושזו תהיה החמצת חיי. מאמין שהם טעו".

     

    מה השמועה הכי מטורפת שהייתה לגביך?

     

    "שאני סטרייט. מטורף ומלחיץ". 

     

    מתי בכית לאחרונה?

     

    "אני בוכה ממש מעט, יש לי בעיה ואני מודע לה. קשה לי להפגין רגשות. אבל בלוויה של דוד שלי, אח של אמי, איש שכולנו אהבנו ונפטר לפני חודשיים ממחלה קשה, בכיתי כמו תינוק". 

     

    מה הדבר היחיד שחסר לך כדי לשפר את  איכות חייך?

     

    "זוגיות טובה. כדאי שיהיה בן 35 פלוס. אבל לא גדול ממני, כי יש גבול, שני קשישים זה כבר ממש מוגזם".

     

     מה הדבר הכי גרוע  שכתבו עליך או אמרו לך?

     

    "כשרוצים להעליב אותי כל מיני חכמים למיניהם, הם כותבים לי, 'תמשיך להופיע לוועדי עובדים'. העלבון שלהם הוא הגאווה שלי. לקח לי זמן להבין את זה".

     

    מה ההישג הכי גדול שלך?

     

    "שעליתי להופיע בכנסת בהדלקת נרות חנוכה, לפני חצי שנה. לא תיארתי לעצמי את גודל האימפקט, את התגובות המטורפות. איכשהו זה קשור לתהליך שאני עובר עם עצמי מאז 'מחוברים'. להשתדל להיות אמיתי עם עצמי ועם הסביבה". 

     

    מה הבדיחה הכי גרועה  שסיפרת בפומבי?

     

    "בדיחות דוד לוי. פעם זה הצחיק אותי. גם חלק מהקהל. היום אני מבין שהבדיחה הייתה על חשבוננו". 

     

    מה הריח האהוב עליך?

     

    "שמפו פינוק אדום. כשאני שם אותו תמיד שואלים אותי אם התקלחתי או סיימתי לנקות את הבית. גם לי קשה להבדיל".

     

    מי היה משחק בתפקיד נדב בסרט על חייך?

     

    "כריסטיאנו רונאלדו. רק כי אני בטוח שגם לו אומרים שהוא דומה לי". 

     

    אם היית אישה, מי היית רוצה להיות?

     

    "קלייר אנדרווד מ'בית הקלפים'. קרה, מחושבת ואלגנטית. אבל אני בניגוד אליה לא הייתי רוצח אף אחד". 

     

    מה מדאיג אותך לפני השינה?

     

    "אם זה אחרי הופעה לא מוצלחת, מדאיג אותי שאולי איבדתי את זה. אם זה אחרי הופעה מוצלחת, מדאיג אותי אם אצליח להגיע לפחות לאותה רמה גם בהופעה הבאה". 

     

    מה הרגע הכי מביך שהיה לך?

     

    "הרבה זוכרים את הסכסוך בין רובי פורת־שובל לבמאי אבי נשר סביב הסרט 'סוף העולם שמאלה' שבו שיחקתי. במסיבה לרגל הוצאת הדי־וי־די שבה נכחתי, כמו שאר השחקנים, לא נתנו לה להיכנס. עם חוסר הטקט הידוע שלי, עליתי לבמה וחיקיתי את רובי, כשאני לא קולט שהיא כבר באולם, יושבת בשורה הראשונה מולי. וזה עוד צולם לתוכנית של גיא פינס. לא יצאתי מהבית חודש. כיום רובי ואני חברים טובים". 

     

    איזה שיר ישמיעו בלוויה שלך?

     

    "של יהודית רביץ, ואם הוא תשיר אותו זה הכי ישמח אותי".

     

    מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?

     

    "את הנאום המועתק של טראמפ מתוך הסרט 'לא רק בלונדינית'. העתק מטורף לחלוטין". 

     

    מה הג'וב הכי גרוע שהיה לך?

     

    "יום אחרי הצבא ארזתי את הקיטבג שגנבתי מהצבא וטסתי לאטלנטה לחיות את החלום. עבדתי כמלצר ובעיקר כמנקה שולחנות, במסעדה בשם Joe's. זו הייתה מסעדה שמגישה מאכלי ים והייתי בעיקר צריך להביא להם מפיות חמות עם לימון כדי לנגב את הפה. ברחתי מהעבודה ועבדתי חצי שנה בהובלות בבוסטון. זו הייתה הכנה לארבע שנים במי עדן".

     

    איזו סדרה כולם צריכים לראות כרגע?

     

    "הייתי אומר 'בית הקלפים', אבל כל מי שקצת קורא עיתונים יתאכזב, כי המציאות כאן עולה על התסריט שם, אז נלך על 'שקרים קטנים גדולים', ולו רק כדי לראות את המשחק המושלם של ניקול קידמן". 

     

    מה הגילטי פלז'ר שלך?

     

    "גלידה גולדה ברחוב מקווה ישראל בתל־אביב, אחרי הופעה באחת בלילה. אני לפעמים נוסע לשם בלי שליטה. מגיע, אוכל שני גביעים וחוזר הביתה".

     

    מה האלבום הראשון שקנית?

     

    "את הקסטה הראשונה שלי קניתי במרכז במעלות כשלמדתי בישיבה - האלבום הראשון של 'וואם'. כמובן בגלל השיר 'לחישה פזיזה' ולך תסביר לילדים של היום שאז קראו לשירים וללהקות בשמות עבריים".

     

    מה הדבר שהכי משגע אותך כרגע?

     

    "לסיים את הסינופסיס לסדרה שחברי שחר אינבינדר ואנוכי כתבנו".

     

    מי האיש או המושג שמייצג את שנת 2017 בעיניך?

     

    "אורן חזן. לטוב ולרע. דוגריות. חוצפה. האיש מעורר אנטגוניזם מצד אחד, ומצד שני יש כלפיו הערצה כמעט כמו זו של סטטיק".

     

    מה יש לך כרגע בכיס?

     

    "מפתחות של האופניים וטבעת של אלזה מ'פרוזן' ששירה השאירה אצלי". 

     

    מה התספורת הכי גרועה שהייתה לך אי פעם?

     

    "בלונד סטייל קובי פרץ. אל תחפשו בגוגל אם אתם אוהבים אותי". 

     

    ריהאנה או ביונסה?

     

    "מרגול".

     

    מה הדבר שאתה הכי שונא בעצמך?

     

    "שקשה לי לשקר. לפעמים אני מקנא באלה שמצליחים לשקר ולחיות בשלום עם עצמם. לפני יומיים הייתי בהופעה של חנוך דאום ובסופה הלכתי לומר לו שנהניתי. אחד האנשים אמר לי, 'טוב, נו, היית אומר לו גם אם לא היית נהנה' וזה ממש לא נכון. הייתי נעלם ומתרץ שנאלצתי ללכת, ולו רק כדי לא לעמוד מול בן אדם ולשקר לו שנהניתי. כשאני נהנה, מרגישים את זה על פניי. גם כשאני לא".

     

    מה תהיה השורה האחרונה בביוגרפיה שלך?

     

    "וכמו תמיד, כל מה שנדב חשש ממנו, בסוף לא קרה".

     


    פרסום ראשון: 25.07.17 , 09:34