יוצאים מהצל
הם נפגשו לראשונה בכלא, יצאו לדייט בכורה באבו כביר וניסים אלפרון היה שושבין בחתונתם, אבל שום דבר לא הכין את דודו וגליל שפיגל לעבודה כעורכי דינו של רומן זדורוב, שהורשע ברצח תאיר ראדה, בפרשה שפירקה את חייהם עד כדי שגליל נזקקה לטיפול תרופתי. לפחות יצאה מזה חופשת התרעננות בריאליטי 'זוג מנצח VIP', שנתנה להם הזדמנות להראות שמאחורי הגלימות גם פרקליטים יודעים לעשות שטויות
כיאה לעורכי דין פליליים, הזוגיות של דודו וגליל שפיגל ספוגה בזיכרונות שנוצרו במקומות רומנטיים. הפעם הראשונה שנתקלו זה בזה, למשל, הייתה בית הכלא: הוא הגיע לבקר את ניסים אלפרון, היא הייתה מורה של אסירים. "הרגתי בעיניים", משחזרת גליל את המפגש המכונן. "מכירה את המבט הזה שאת מסתכלת, והרגשת שהוא אומר את מה שאני אומרת?"
ברור.
גליל: "אז אמרתי לו, 'מגיע לרמת־גן?' והוא לקח אותי ונגמרת הנסיעה וקבענו לערב והלכנו למסעדה. ואז הוא נעלם לי לכמה ימים. אחד האסירים בכלא אמר לי שיש לו מישהי כבר 12 שנה, לא נשואים. תביני, אז להכיר עורך דין בכלא היה כמו להכיר טייס".
מה עשית?
גליל: "להגיד לך שישבתי שבועיים ליד הטלפון וחיכיתי? בסוף הוא התקשר ושאל אם אני רוצה לבוא איתו לאבו כביר".
זה דייט!
גליל: "טוב הוא היה צריך לנצל את הדקות שהוא יצא ממנה! בא, אסף אותי ואת ההורים של העצור שהוא נסע לבקר. ולא אכפת לי כי העיקר אני שם. ואז אומרת לי האמא: 'סליחה שהערתי אותך משינה' - כי היא התקשרה אליו הביתה והחברה ענתה. אמרתי לה, את יכולה לצלצל מתי שאת רוצה, רק תראי לי את המספר שחייגת כי יש לנו שני קווים, אני אתן לך טלפון אחר שתתקשרי מתי שאת רוצה. יצאתי לטלפון הציבורי, חייגתי וענתה לי בחורה. אמרתי לה, 'מי את?' 'את בת הזוג של דוד? תגידי לו שגליל התקשרה ותשאלי אותו מי זאת גליל'. וניתקתי".
וואו.
גליל: "והוא יוצא, הצבוע הזה, מבית המעצר ואני כולי אש! לא רואה בעיניים. חיכיתי שהנסיעה תיגמר והם יירדו מהאוטו. ואני רותחת. ואמרתי לו, 'תקשיב, אני חייבת להתוודות, יש לי מישהו!'"
דודו: "הפוך על הפוך".
גליל: "הוא התחיל להשתולל ואמרתי לו, 'אני יודעת הכל, ועכשיו תוריד אותי בבית'".
דודו: "היא נתנה לי אולטימטום. ותביני שעד אז זה היה אפלטוני: לא שכבנו או משהו".
גליל: "איך הוא יכול לשכב איתי אם יש לו בבית מישהי? והוא התחנן. ואני הצבתי תנאי אחד: אתה לא חוזר לשם גם לא לרגע. ועד היום הוא לא חזר. נשארו שם התיקים. הבגדים. מעגל פתוח. היום גם אני מכה על חטא, אבל אני יכולה להבין התנהגות של ילדה בת 26. הוא לא היה צריך להקשיב לי".
דודו: "נתתי לה מילה וזה יותר מחתימה. מאז לא ראיתי אותה".
גליל: "הוא היה כמעט בן 40 ואני פרח! ילדה! תוך חודש התחתנו".
גם החתונה הייתה אירוע שגרתי וכלל לא מוזר: ניסים אלפרון שושבין, שולחן לפרקליטים ושולחן לעבריינים, "הכי גדולים של אותה תקופה", לדברי גליל. "בחתונה היה צווארון לבן וצווארון לבן עם פס שחור. ניסים גם היה הסנדק של הבן שלנו".
קצת יותר מיחסי עורך דין־לקוח.
דודו: "זה לא. היינו הולכים לאכול איתם. היום אנחנו בקשר פחות טוב בגלל הריחוק הגיאוגרפי".
גליל: "גם עם אבי רוחן נשארנו בקשר טוב. לא קרה שבגלל שייצגנו מישהו היינו בפחדים".
מה שקרה ליורם חכם לא הפחיד אתכם?
דודו: "אני וחכם למדנו יחד. איש מדהים, משפטן בחסד. אבל תקשיבי, הסוד לטעמי הוא להסתכל לכולם בגובה העיניים. שווה בשווה. אין דיסטנס. אף פעם לא פחדתי".
לא נראה לי שמה שקרה ליורם חכם קרה כי הוא התנשא על מישהו.
גליל: "העבריינים לא למדו אבל הם משפטנים. כשהם רואים שאת לא עושה את העבודה את מסתבכת איתם".
דודו: "אתה צריך להיות משפטן טוב ולא לתת מס שפתיים ושנית תהיה בנאדם ואל תתנשא. אל תהיה חרא. במקרה של חכם אולי מישהו ניסה לסכסך בין חכם למיוצג כי הוא רצה את התיק. זה אחת הסברות. זה מקצוע עם חוסר פרגון".
* * *
השפיגלים - דודו בן 66, גליל בת 54 - זכו לתהילה ב'צל של אמת', סדרת הדוקו שגוללה את פרשת הרצח של תאיר ראדה ז"ל והרעידה את המדינה. הם היו מעין אתנחתא קומית, זוג קאלט בהתהוות, בים של עדויות קשות ואווירה מצמררת. מהרגע הראשון היה ברור שמדובר בדמויות ריאליטי מעולות.
השניים ייצגו את רומן זדורוב, עולה חדש שהורשע ברצח ראדה אחרי שהודה בו. ומאז הארץ סירבה להניח לתיאוריות הקונספירציה, לחורים בעלילה ולתחושה שמצאו קורבן וגרמו לו להודות במעשה שהוא לא קשור אליו. "כשהגעתי לרומן בפעם הראשונה מצאתי אדם שמדבר עברית שבורה", מספר דודו. "דיברתי איתו רבע שעה ובקושי הבנתי אותו".
גליל: "עם מכנסיים עד החזה. עדין. אמר לדוד, 'אני לא רחצתי אותה'. את מבינה? לא ידע להגיד רצחתי!"
דודו: "אמרתי לגליל אם הוא רצח אני שם את הרישיון שלי על השולחן. האיש חף מפשע. אחרי רבע שעה שישבתי איתו! אחרי 26 שנה במקצוע האינטואיציות כל כך חדות ובחיים לא טעיתי באינטואיציות. אמרתי, 'זה לא יכול להיות'. למחרת הלכתי להארכת מעצר ואמרתי, 'האיש חוזר בו מההודאה. כופרים במעשה. הוא לא רצח'".
ובכל זאת, בואו נזכור שהוא הודה.
"כי התחילו להפעיל עליו לחצים שאף אחד לא היה עומד בהם פסיכולוגית. אמרו לו, מצאנו דם של הקורבן על הבגדים שלך. ועובדתית זה לא נכון! הרי לא נמצאה שום ראיה פורנזית! במרחץ דמים כזה, זירה עמוסה בממצאים, די־אן־איי, לא מצאתם שום דבר שקושר אותו, אז מה? הוא ריחף כמו ספיידרמן, רצח ועף בחזרה? מה אתם נורמלים? קבעתם ששעת הרצח היא שתיים ואני אוכיח לכם שבשעה הזו הוא היה מחוץ לבית הספר וחיכה למעביד שלו. היה לו אליבי! אז הם הזיזו את שעת הרצח".
זו האשמה חמורה.
"הם הגיעו לבידוי ראיות רק כדי לא לוותר. וזה המשטרה והפרקליטות והממונים עליהם. עד לשם זה הגיע".
מי עזר לכם במהלך הדרך?
"חיים סדובסקי עזר לנו".
קצת מוזר. אין לו השכלה משפטית. הוא גם אחראי על הנרטיב שזה החברות של תאיר.
דודו: "יש לי נקודת חיכוך איתו, כי אמרתי שלי זה ברור שזה בני נוער, אבל אני לא יכול להגיד שאלו חברות של תאיר".
אז בואו נפריך את האגדה האורבנית הזו שאלו החברות של תאיר.
"יכול להיות שזה הן. זה בטוח בני נוער. אדם בוגר לא היה צריך את כל מרחץ הדמים הזה וזירה פורנזית כזו עשירה - גם אם היה לו מניע, ולא היה לו מניע - בדיוק נולד לו ילד, הוא עמד לקבל אשרת שהייה בארץ. אדם מבוגר היה שובר לה את המפרקת וזהו. למה כל ההרס הזה? מי עושה כזה דבר, עם סכין? והיה שם מאבק! זה רק אנשים במשקל ובגודל שלה! את רואה שם מאבק. עכשיו האחרונות שראו אותה זה בנות שהיו באותם שירותים".
השופט זילזל בכם.
גליל: "משום שנלחמנו. יצחק כהן לא נתן לנו לדבר כי הדבקנו לו את האמת בפרצוף. מעולם לא סיפרתי את זה: באנו לישיבה הראשונה שבה הודענו שאנחנו מנהלים משפט - עכשיו מבחינת השופט זה אומר שהוא הולך להיות קבור איתך חמש־שש שנים לכל אורך המשפט".
דודו: "עכשיו זו הייתה ישיבת הקראה. זה אומר שאו שאתה מודה או שהולכים למשפט. וכבר הייתה כפירה".
גליל: "ואז הודענו שאנחנו הולכים למשפט. הוא קרא לנו ואני כולי אש! נכנסנו ללשכה עם הפרקליטות והשופט כהן אומר, 'נו, אתם לא רוצים לגמור את זה?' רצה שהפקליטות ימירו לנו להריגה. ככה הוא לא היה מבלה איתי חמש שנים. אז אמרתי לו, 'אדוני אנחנו לא נודה גם אם אני אקבל עבודות שירות'. וכשהסתובבנו לצאת הוא אמר לי, 'גברת שפיגל, שפיגל (בעלך) לא לימד אותך שדמעות הן לפעמים מלוחות?' בכיתי הרבה בשנים שאחרי. וכן, הדמעות היו מלוחות".
כשנשאלתם בעבר מי מימן, דודו אמר "לשאלה הבאה" ו"עורך דין שפיגל לא עובד בחינם ולא עבד אף פעם בחינם", והתיק הזה עולה הרבה כסף. אז מי מימן הגנה לעולה חדש משולי החברה?
גליל: "דאגו לו אנשים טובים. אנשים עם כסף".
דודו: "קודם כל הקהילה הרוסית שתרמה ועוזרת המון. והייתה גם עזרה של אוליגרך שאני לא אנקוב בשמו מן הסתם. אבל הוא סייע הרבה".
איך היחסים שלכם עם אילנה ראדה, אמא של תאיר?
גליל: "מאוד קורקטיים. את לא זוכרת איך האבא קילל, 'הלוואי שלבת שלכם יקרה מה שקרה לבת שלנו? לכי תהיי עוזרת של השטן של שפיגל'".
ומה דעתכם על איך שהמשיכו לטפל בתיק אחרי שהפסקתם?
דודו: "פיספסו שם דברים מהותיים ביותר. מי שהחליף אותנו פיספס אליבי, נעליים. אבל זה מה שקורה כשמגבילים לארבע שעות דיון בתיק שנמשך שש שנים! כל הקברניטים עומדים כאן מתחת לגיליוטינה: השר לביטחון פנים. המפכ"ל. זה אנשים שעצמו עיניים מול בידוי ראיות. שפכו מיליונים בארצות־הברית במעבדה גרעינית כדי לנסות ולמצוא משהו בנעל. בלגרד את הנעל כי אולי ימצאו בה גרגיר דם! מיליוני דולרים מכספי הציבור כשהם יודעים שזה לא הרוצח".
את הסיפור של א"ק שכיכב ב'צל של אמת' הכרתם?
גליל: "זה הגיע אחרי שהתיק עבר מאיתנו ואמרנו להם מהר לרוץ לסנגוריה. זה היה שווה בדיקה רצינית. בחומרים של החקירה שלה את הרי רואה שעשו צחוקים. זה לא היה רציני".
דודו: "היא הכירה פרטים מוכמנים שלא יכלה להכיר אחרת. כל סיפור הפאה שנמצאה במכולה".
אבל בסדרה קצת זרקו אותה לכלבים.
דודו: "בסדר, אבל התפקיד של המשטרה היה לבדוק את הגרסה שלה. ועשו בדיחה מהחקירה. בפעם הראשונה ששמעתי את זה רעדתי. ואת יודעת איזה משוגעים פגשתי בדרך במשפט הזה? רצתי יום אחד עד באר־שבע כדי לפגוש מישהו שהודיע, 'אני רצחתי את תאיר'".
גליל: "זה היה מונח שנתיים במשטרה ולא נגעו בזה. היו להם הקלטות של שתי חולות!"
דודו: "החומרים שהבחור א"ח סיפר עליהם היו חומרים מוכמנים. אף אחד לא יכול היה לדעת עליהם. הפאה לא עלתה במשפט".
גליל: "והייתה ילדה שאמרה שראתה ילדה מתולתלת עם חולצת בית ספר ואנחנו השתגענו מי זו".
דודו: "והציורים שלה! זה הפרט הכי מוכמן שיכול להיות! הציורים שלה שא"ח סיפר עליהם. היא ציירה את עצמה בשירותים במדויק. יש שם דברים שמסתדרים עם חומר החקירה בצורה הכי מוצלבת שיש וטייחו את זה! לא רוצה לבוא ולהגיד שזאת היא. אבל נעשתה כאן חקירה כדי לצאת ידי חובה".
המשפט הזה התנהל במשך שש שנים. מה זה עשה לכם בבית? ברמה הזוגית? ההורית? הנפשית?
גליל: "תקופה איומה. הרגשתי שאני מועלת בתפקיד כשלא הייתי בתיק. הייתי הולכת לשירותים עם קלסרים".
דודו: "נושמים, חיים, אוכלים זדורוב. זה שחק אותנו כזוג, כהורים, את חיי החברה. אין לנו עזרה. היינו שנינו לבד".
זה היה שווה את זה בדיעבד? זה בטח עזר למיצוב שלכם.
"את לא בכיוון. ההפסד הוא בשחיקה. אין לזה שווה ערך כספי. שום מחיר לא מצדיק את זה. אבל אני לא מתלונן על גובה שכר הטרחה המכובד. זה בטל בשישים".
גליל: "והילדים עברו משבר מאוד קשה. ולא לקחנו אף תיק חוץ מזדורוב. רק זדורוב. אחרי פסק הדין הגעתי לטיפול תרופתי. נסענו הביתה ולא החלפנו מילה. הלם ושתיקה".
וכעורכי דין מה זה עשה לכם?
דודו: "זה כירסם בצורה משמעותית באמון שלי במערכת המשפט. מערכת המשפט מבחינתי הייתה קודש הקודשים. זו הייתה רעידת אדמה מבחינתי. זיעזע לי את כל האמונה. אני נפגעתי אישית כעורך דין - אני הרי חלק מהמערכת הזאת. היה כאן משבר קשה".
גליל: "זה אדם שעד היום יוצא מבית המשפט וקד לדגל. את יודעת איך אני יוצאת מבית המשפט? מסתובבת וביי".
דודו: "ריבונו של עולם, ביזיתם את הסמל. ביזיתם אותו. השפלתם אותו. טחנתם אותו עד עפר. הורדתם אותו לזנות. זו מכה אנושה. מכת מוות. העולם שלך נחרב. זה מלווה אותך יום־יום. כל מה שהאמנת בו ועבדת והיללת ושיבחת ועבדת ועשית - התגלה במערומיו. זה הבל הבלים. זה עולם של כזב. של שקר. של אמת. זו חוויה שגומרת אותך".
* * *
במונחים של 'משחקי הכס', השפיגלים, שהם גם הורים לתאומים בר ודין בני ה־26, רואים בעצמם שליטי הצפון. "שפיגל את שפיגל זה מותג בצפון", אומרת גליל, "הילדים יודעים מי אנחנו, התחפשו אלינו בפורים בקריית־שמונה". החל מהשבוע הם כוכבים גם בנסיבות חדשות, כחלק מהקאסט של 'זוג מנצח VIP' של ערוץ 10, המשודרת בימים ראשון וחמישי בשעה 21:00.
"אחרי 'צל של אמת' ו'רק תאיר יודעת' (סרטו של שרון גל בנושא - גב"ח) קיבלתי המון פניות מתוכניות", מספרת גליל. "'האח הגדול', 'מחוברים', צביקה הדר ועוד. חיכיתי להצעה שתאוורר אותי, רציתי לצאת מאזור הנוחות שלי, להכיר עולם אחר. החוויות שלנו מסתכמות במתחים, קריאה, כתיבה וכאלה. מאוד שבלוני".
למה לא 'מחוברים'? תפור עלייך.
גליל: "כי 'מחוברים' זה פלפל ובקריית־שמונה אין לי מה לתת פלפל. החיים שלי מאוד אפורים שם. אני האישה הלא־אפורה בעיר האפורה. אזור הצפון זה המתים המהלכים. ולבית משפט אי־אפשר להכניס מצלמה".
דודו: "הייתה לה בעיה נוספת וזה אני. אני אנטי־חשיפה. איש אינטימי, פרטי".
גליל: "הוא רוצה לדבר רק על עולם המשפט. לא איש של בתי קפה ושל שואו. אני יותר".
זה פער שהיה ככה מההתחלה?
גליל: "מההתחלה, אבל אנחנו מאוד יחד בגלל הקונפליקט".
דודו, אתה נראה לי המבוגר האחראי.
דודו: "אני הצאן המובל לטבח".
מתי מגיעה ההצעה?
גליל: "אני מקבלת טלפון ומסבירים לי שזה יהיה כיף ואוורירי וקליל וחבר'ה צעירים, משהו של פאן. ראיתי את העונה הראשונה, וזה דווקא הפחיד אותי כי אני לא פיזית - אני לא עולה במדרגות! לוקחת מונית לכמה מטר. אפילו טירונות עשיתי פעמיים כי לא הסכמתי לזוז. אז אמרו לי, 'את תעברי את זה'. ואז התחיל הלחץ של הילדים שאמרו, אל תהיי כבדה. הוא לא היה מוכן לשמוע על זה".
אז מה שיכנע?
גליל: "רמת התחנונים שלי. לא זוכרת את עצמי במשך כל השנים שאנחנו נשואים מתחננת כל כך. לא נשמתי שנים בגלל זדורוב. וזה הדבר הכי טוב שעשיתי ב־54 שנותיי".
דודו, אתה לא חושש שכל התדמית המקצועית והמכובדות הרצינית שלך תאבד כשיראו אותך אוכל איבר מין של שור?
דודו (צוחק): "באיזשהו מקום תמיד יש חשש, אבל מול החוויה זה שולי. ההנאה שחוויתי והדברים החיוביים שלקחתי משם שווים לי את זה".
גליל: "אם היית אומרת לי שאני אראה את בעלי בבריכה לוקח מקל ושר קריוקי - אני 28 שנה איתו - לא הייתי מאמינה. ביומיום שלנו אנחנו לא מתפרעים ורוקדים מוזיקה מזרחית. כאן היינו שישה שבועות בגן שעשועים".
דודו: "בתוכי יש סכרים שהוקמו בדם ובידע כדי לחסום רגשות. ואני במו ידיי פרצתי את הסכרים האלו וזרמתי כמו צונאמי עם כולם. זה משהו זר לחלוטין".
ועבדת מאוד קשה כל החיים.
גליל: "מצאת החמה עד צאת הנשמה. ואז הוא עוד הולך לרוץ שמונה קילומטר כדי להוציא את העצבים וחוזר ומתחיל את הלילה כדי להכין את למחרת כי הוא לא ילך לבית משפט לא מושלם".
דודו: "הפרפקציוניזם הזה הוא שריטה אבל אני גאה בה. זה מקשה עליי".
גליל: "על כולנו. כולם תולשים שערות במשרד. הוא נורא מתעלל בנו בעבודה. מצד שני, עובדה שזה מוכיח את עצמו 28 שנה. וגם לא התגרשנו".
לפנייה לכתב/ת 
