מוזיקה מרוקאית לדור ההיפ־הופ

בשנות התשעים להקת "שפתיים" הייתה אחת התופעות המוזיקליות המרתקות והמרגשות שפעלו כאן. חבורת מוזיקאים משדרות, שהייתה אחראית לשימור ולהחייאת המוזיקה המרוקאית המקורית עם להיטים כמו "אהלן וסהלן ביקום", "חביבי דיאלי", "מאמא דיאלי", "נחליאלי" ו"יללים ללים", אבל לא פחות מזה היוותה מקור השראה ללהקות כמו "טיפקס" ו"כנסיית השכל".

מאז סוף שנות ה־90 חיים אוליאל, מנהיג הלהקה, המשיך לשיר את השירים ההם בהרכבים שונים תחת המותג "שפתיים" ולדאוג לטיפוח הסצנה המוזיקלית בעיר הדרומית. לאחרונה הוא מופיע לא מעט עם ההרכב המשפחתי שלו, האוליאלים, שכולל מלבדו שניים מבניו — מתי (33) וניב (31) - כשלפעמים מצטרפים אליהם הבן אור (26) ואפילו עומר הקטן, בן השנתיים. היום הם יעלו להופעה חינמית במתחם אושילנד בכפר־סבא, במסגרת אירועי "קיץ מוזיקלי". מחר תסגור את האירועים הופעה של נועה קירל.

אחד השירים המצליחים של להקת שפתיים בגלגול הנוכחי הוא גרסה חדשה ועדכנית שכתב הבן ניב ל"חביבי דיאלי". "הוא כתב טקסט ולחן שונים מהשיר המקורי והשאיר רק את הפזמון, והשיר זכה להצלחה גדולה במועדונים ובאירועים", אומר חיים אוליאל. "בהמשך לקחנו את כל הלהיטים המקוריים ועשינו להם גרסאות של דאנס ופופ. אנחנו עושים את מה שלהקת שפתיים המקורית עשתה ומנגישים את המוזיקה המרוקאית המקורית לחבר'ה צעירים, לדור שלא ידע אותנו וגדל על הפופ הים־תיכוני ועל ההיפ־הופ. ומתברר שיש לזה גם היום ביקוש גדול. מעבר לכך שזה תענוג ענק להופיע עם הילדים שלך ולראות שהם ממשיכים בדרך שלך".

ניב ומתי, איך זה להופיע עם אבא?

ניב: "זה פשוט מרגש, ואני לא אומר את זה כקלישאה. זאת מתנה עבור כולנו. תמיד עשינו מוזיקה — גדלנו בבית מוזיקלי — אבל בהרכב שלנו יש לזה ערך מוסף ומשמעות עצומה. המוזיקה המרוקאית חיה ובועטת כל הזמן, אבל בשנים האחרונות הזרקור עבר ממנה לסגנונות אחרים, לכן אני מרגיש שזאת שליחות לחדש אותה. לא עשינו שום דבר בכוח. הקהל דרש את זה, ואנחנו פשוט התאמנו את השירים לרוח התקופה".

מתי: "שילבנו מערב ומזרח, והקהל מאוד אוהב את התוצאות. גדלנו בבית ששמעו בו הכל — מוזיקה מרוקאית ורוקנרול, והרגשנו שחייבים להמשיך במסורת. הסגנונות האלה שולטים גם בביצועים החדשים".

חיים, מה עם הסצנה המוזיקלית של שדרות? היא עדיין פעילה כמו בשנות התשעים?

"לא כמו פעם. רחוק מזה. העיר מתחילה לחיות, מתנהלת על מי מנוחות, אבל אנחנו לא בשיא של שנות התשעים, כשצמחו כאן מוזיקאים שכבשו את כל הארץ. אף אחד לא לקח והרים אז את הכפפה, וזה לאט־לאט התפוגג. היו מאז ניצנים, כמו חגית יאסו וג'ולייטה, אבל לך תדע — יכול להיות שצומחים כאן דברים פרא ועוד נשמע עליהם. בדבר אחד הצלחנו: הוצאנו אז את המוזיקה המרוקאית מהארון ואחרינו צמחו הרכבים ותזמורות".