"שי־לי מקסימה שלי, שנים חיפשתי אותך אהבת חיי יעלי כה קטנה הזמן איתך היה כה קצר 7 חודשים ו־23 ימים בדיוק"

נאספים הרבים בבית־העלמין בקיבוץ להבות־חביבה לא הצליחו לעצור את דמעותיהם כשבזו אחר זו הובאו אתמול למנוחות שי־לי קתאלי (37) ובתה התינוקת יעל, שטרם מלאו לה אפילו שמונה חודשים. "תמיד אמרתי שצריך להסתכל על חצי הכוס המלאה", ספד להן בכאב נורא הבעל והאב השכול נדב, "אבל כרגע אני לא יכול, לא יכול".

אבל כבד ירד אתמול על חברי ותושבי קיבוץ להבות־חביבה שבמועצה האזורית מנשה, כאשר התעוררו לבשורה המרה שהאם ובתה התינוקת שנהרגו שלשום בערב, בתאונת הדרכים סמוך לצומת גורל בדרום, הן שי־לי ויעל.

"הקיבוץ כולו המום וכואב מהאסון הכבד שפקד את משפחת קתאלי ואת בית להבות־חביבה", סיפר אתמול אורי פרגו, מנהל הקהילה בקיבוץ. שי־לי ונדב הגיעו לקיבוץ לפני כשש שנים עם שני ילדיהם, ויעל הקטנה כבר נולדה כאן. הם השתלבו היטב במרקם החברתי של הקיבוץ. מרגע ששמענו על האסון כינסנו את צוות החירום והחינוך של הקיבוץ, יחד עם גורמי הרווחה והשירות הפסיכולוגי של המועצה, ונערכנו לעטוף את המשפחה".

נסיבות התאונה המדויקות עדיין נחקרות. ככל הידוע, שלשום סמוך לשעה שמונה בערב הייתה שי־לי בדרכה חזרה מאזכרה לציון 30 יום לפטירת סבה (90), שנהרג גם הוא בנסיבות טרגיות כשמעד במדרגות מטוס בנתב"ג. יעלי הקטנה שכבה בכיסא הבטיחות במכונית. מסיבה כלשהי — ככל הנראה תקלה טכנית במכונית — עצרה שי־לי בשולי הדרך, סמוך לצומת גורל. היא הספיקה להרים את יעל הקטנה מכיסא הבטיחות, כשמכונית שהגיעה מאחור פגעה בהן. האם ובתה הועברו במצב אנוש לבית־החולים סורוקה בבאר־שבע, אך שם נאלצו הרופאים לקבוע את מותן. הנהג הפוגע לקה בהלם והועבר גם הוא לבית־החולים.

זירת התאונה שלשום

"בערב התאונה בעלי הסיע את נדב, בן זוגה של שי־לי ואבא של יעל, את כל הדרך הקשה עד לבית־החולים", סיפרה אתמול סנונית רותם־פליישר, שכנה וחברה של המשפחה. "התפללנו וקיווינו ששתיהן תהיינה בסדר, אבל לצערנו תוך זמן קצר הבנו ששתיהן נהרגו".

שי־לי גדלה ביישוב להבים שבדרום, ונדב גדל ברמת־גן. הם הכירו בסין, בעת שהשתלמו שם ברפואה סינית — היכרות שהפכה לאהבה גדולה שבעקבותיה הביאו לעולם שלושה ילדים: איתן (8), יערה (6) ויעל התינוקת.

אמש, בבית־העלמין בקיבוץ, נפרד נדב מרעייתו ומבתו הקטנה: "בחיים, בבית־הספר ובמסגרות שונות לא לומדים להתמודד עם מצבים כאלה. יעלי, כה קטנה, יפהפייה ומתוקה, עם העיניים הכי כחולות ויפות בעולם. לראות אותך על אלונקה בחדר הנפטרים היה הדבר הקשה ביותר בעולם. עצוב, כל כך עצוב. אני שבור שהזמן איתך היה כה קצר. שבעה חודשים ו־23 ימים בדיוק. וחבל שאני, אבא שלך, לא יכול להחזיר את גלגל הזמן לאחור. הלוואי שיכולתי להיות סופרמן ולעשות משהו כדי לשנות את גורלך המר.

"שי־לי מקסימה שלי, יפהפייה שלי, אהבת חיי. שנים חיפשתי אותך עד שמצאתי אותך אי שם בסין. מיד ידעתי שאת היא האחת והיחידה שלי ובשבילי, תמיד אמרתי שצריך להסתכל על חצי הכוס המלאה אבל כרגע אני לא יכול. לא יכול".