רק בת 15

"יום לפני שמאי נפטרה היא נתנה לי מתנה", אומר השף גולן גורפינקל, שאיבד לפני כשבועיים את בתו, מאי. "זה היה יום ראשון בבוקר, כמה שעות לפני שהרדימו אותה. פתאום היא אמרה לי: 'אבא, בוא רגע'. היא הייתה על מורפיום כי הכאבים כבר היו קשים מאוד. הידיים שלה היו כמו ג'לי, רופפות. היא שכבה במיטה במחלקה האונקולוגית בבית החולים ולא הצליחה להחזיק את הידיים יציבות. 'שב פה', היא אמרה וסימנה לי להתקרב אליה. 'מה, חיים שלי?' שאלתי, והיא הסתכלה עליי וליטפה לי את הפנים עם ידי הג'לי שלה. 'אבא, אתה מלאך שלי, אתה יודע כמה אני אוהבת אותך'. והיא חיבקה אותי חיבוק שעכשיו הוא כמו סם בשבילי, כי אני מרגיש שאני לא אקבל אותו יותר, ואני כל כך רוצה שוב את החיבוק הזה. איזה מגע היה לילדה הזאת, כל פעם שהיא הייתה נוגעת בי, הייתי נמס".

גולן גורפינקל, אבא של מאי והשף של מסעדת "דלאל", בוכה רק בלילה, כשהוא לבד. ענת עמישי, אמא של מאי, עדיין לא מרשה לעצמה להתפרק ופועלת על אוטומט. שניהם חיים את הסיוט של כל הורה בעולם. חיים אמרנו? בקושי.

הם מבינים היטב שברגע שיאפשרו לצער לגעת בהם הוא יכה במלוא עוצמתו. הם מנסים לנצח אותו, עוד מערכה בדרך שעברו בשלוש השנים וחצי האחרונות, אבל מבינים שהוא מחכה להם מעבר לפינה. שניהם, כל אחד בדרכו, כמו דוחים את הקץ ונלחמים בו בכוחותיהם האחרונים, מותשים מהמאבק, מותשים מהתקווה שאבדה, מהחלום שהתרסק. שניהם הפסידו במלחמה מול הסרטן, הפסידו את מאי, בתם היחידה, ימים ספורים אחרי יום הולדתה ה־15.

הראיון המלא עם גולן וענת - ביום שישי במוסף "7 ימים" ובאפליקציה שלנו