לאכול, לאהוב,ולהתפלל לעתיד טוב יותר

כשאימא של אסי דלק, צעיר ערבי משכונת עג'מי ביפו, שמעה שהבן שלה התאהב בגאיה נויפלד, בחורה יהודייה מחיפה, היא קיבלה את החיבור באהבה. לב של אימא יודע שבסוף החיבור מנצח את הניכור. אבל כשהיא שמעה שאסי וגאיה הפכו להיות טבעוניים, כאן היא כבר נכנסה ללחץ. "אני מגיע מעולם של אוכלי־כל", צוחק אסי. "אצלנו בבית ביפו אוכלים כל הזמן על האש, דגים, בשר, זה עולם שבו הילד שוחט עם האבא שלו כבש וזה הכי טבעי בעולם. אז כשאמרתי לאימא שלי שאנחנו נכנסים לטבעונות, התגובה שלה הייתה 'זהו, הלך הילד', טלפונים לדודה שלי 'אחותי, מה יהיה? מה נעשה. מה הוא יאכל?'. בפעם הראשונה שבאנו לאימא שלי אחרי המעבר לטבעונות אמרנו לה 'זהו, את לא עושה לנו יותר בשר', והיא לא ידעה מה להכין. 'טוב אני אכין לכם סלטים, זה מה שאתם אוכלים', היא ממש נלחצה".

לאט־לאט אסי לימד את אימא שלו, וגם את המשפחה כולה, שטבעונות זה ממש לא רק סלטים.

כיום אסי וגאיה הם הבעלים של מסעדת "אום כולתום" בשדרות מוריה בחיפה, שהפכה כבר מוקד עלייה לרגל לטבעוני הצפון, בהם גם משפחות ערביות. "כשכל המשפחה שלי באה ל'אום כולתום', הם התהפכו במאה שמונים מעלות. פתאום הם כל הזמן רוצים לבוא לאכול אצלנו כנאפה, מסלחה. זאת יצירה של אוכל, נאמן למקור, עם הניחוח הביתי של פעם — אבל יותר מודרני ועכשווי", אומר אסי ומספר שבעיד אל פיטר הגיעה למסעדה משפחה מכפר ערבי, "היחידים שטבעונים בכפר, והם חיפשו מקום לחגוג בו את החג. הם באו ואמרו 'תודה שאתם קיימים, שנוכל לחלוק אתכם את החג במקום בכפר עם כל השחיטות'. מפה לשם גילינו שיש הרבה ערבים טבעונים".

צילום: אלעד גרשגורן

זוג מעורב מאוהב

האהבה בין אסי וגאיה ניצתה לפני כשבע שנים, כשאסי היה שף בבר סלטים בשדרות יהודית בתל־אביב וגאיה נהגה לעבור ליד המסעדה בדרכה לעבודה. "נדלקתי עליה מהרגע הראשון. כשראיתי אותה שאלתי 'מי זאת הג'ינג'ית הגבוהה והאצילית הזאת', וכשהיא נכנסה למסעדה מיד הייתי זה שהתנדב להכין לה את האוכל", אסי צוחק. וגאיה משלימה: "היה לי טעים, ונשארתי". אסי מחייך אליה: "היא הייתה עומדת בתור ושולחת לי פתק למטבח 'תכין לי משהו טעים', ואני הייתי עושה לה פרי־סטייל — מרכיב לה מנות צמחוניות חדשות".

בשלב מסוים התחילו לשלוח לגאיה את המנות למשרד, "ואז הייתי צריכה להחזיר את הצלחת", היא מחייכת בקריצה, "ואיכשהו ברגע אחד זה קרה. תוך שבועיים עברנו לגור יחד, תוך שלושה חודשים נכנסתי להיריון".

ואיך ההורים והסביבה הקרובה הגיבו?

"בגלל שאנחנו היינו מאוד מאוהבים וממוקדים, שתי המשפחות קיבלו את החיבור שלנו בטבעיות. ברור שכשהגיעו הנכדים והקמנו את המשפחה שלנו — החיבור התחזק. לאורך הדרך שתי המשפחות מאוד תומכות, ובכלל מגניב לנו. אנחנו חוגגים את כל החגים, גם היהודיים וגם המוסלמיים, ואף פעם אין לנו ויכוח איפה עושים את ליל הסדר", צוחקת גאיה. "זה היה נראה הכי לגיטימי והכי אמיתי ומקבל משני הצדדים. גם אנחנו לא רואים את עצמנו משהו חריג. אומרים לנו 'אתם לא זוג מעורב – אתם זוג מאוהב'. אנחנו מאמינים באהבה. זה הערכים שלנו. אנחנו אוהבים אנשים, בעלי חיים. אצלנו אין הבדל — לא של דת, לא מין, לא גזע או צבע. יש לנו פה עובדים ערבים, רוסים, ישראלים, אריתראים, סודנים — אין הבדל, כולם מקבלים אותו יחס, אותה משכורת, אותם תנאים. אנחנו מאמינים בדרך הזאת גם בחיים וגם בעסקים".

איך מקבלים את הילדים בגן?

גאיה: "בטבעיות. כששואלים אותם מה מיוחד במשפחה שלכם הם אומרים 'זה שאצלנו בבית לא אוכלים חלב ובשר'. זה שאנחנו זוג מעורב מעולם לא הפריע לנו בשום צורה. הרבה אנשים אומרים לנו שאנחנו חיים בבועה, אבל זאת בועה מקסימה וכיף לנו. יש לי חברה שאמרה לי שממש שינינו לה את התפיסה. זה ניפץ לה את כל מה שהיא חשבה על זוגיות מעורבת, וזה טוב לנו להיות סמל של אהבה".

במרחק מטרים ספורים מהמסעדה בחיפה, על חומת האבן, ניצבת אנדרטה לזכר 17 הנרצחים מהפיגוע בקו 37 במארס 2003. גם עכשיו, כשהמצב בהר הבית מתלקח, מתפללים אסי וגאיה שהאהבה שהם מביאים לעולם תחלחל ותתרחב. "אנחנו מפיצים אור קטן, אם זה עשרה אחוזים של דאגה לבעלי חיים, דאגה לקהילה, לחברה, אולי זה ישטוף גם אחרים. זאת התקווה שלנו ואנחנו חייבים להיאחז בה — כי זאת גם האנרגיה שמלווה את כל מי שנכנס לפה. את יכולה לראות דתיים עם כיפה וערביות עם חיג'ב אוכלים אותו אוכל, מקבלים אותו שירות, נהנים מאותה מוסיקה. כל אחד שיוצא מפה לוקח את האנרגיה הזאת איתו הלאה. זאת מתנה", אומר אסי.

גאיה: "אנחנו בוחרים כן להאמין שאפשר לעשות יותר, ואפשר שזה יהיה מקום טוב יותר לכולנו, לכל יצור חי באשר הוא. אנחנו מאמינים שצריך למצוא את הערכים הנכונים לכולם — ולהיות ישראלים. לראות אדם כאדם. קטונו מלתת פתרונות לראש הממשלה, אבל זאת הדרך שלנו ואנחנו מאמינים בה וכך אנחנו מחנכים את הילדים שלנו. אנחנו חייבים להאמין בטוב, שהטוב ינצח ושיהיה פה מקום שלכולם יהיה בו טוב. ולגבי המסעדה: החזון שלנו שיהיו לנו כמה שיותר סניפים — בארץ ובעולם".

שווארמה פורטובלו

לקראת השנה החדשה עתיד להיפתח סניף גדול ורחב ידיים של "אום כולתום" ברמת החייל בתל־אביב. בסניף יעביר אסי גם סדנאות לבישול טבעוני. "אני צמחונית מגיל ארבע. אני זוכרת שישבתי וראיתי סרטים מצוירים, וכשהזאב טרף את התרנגולת היה מצויר לו מעל הראש בלון עם פולקע של עוף. אז הבנתי שפולקע זה חיה, והרי חיות הן החברים שלי מהסרטים, ובגיל ארבע אמרתי לאימא שלי שאני לא רוצה יותר לאכול בשר. היא חשבה שזה יעבור, אבל זה לא עבר", גאיה אומרת, ואסי צוחק ש"זה רק החמיר".

"בתור צמחונית היה לי נורא ואיום לוותר על חלב, אבל ברגע שוויתרתי הכל הפך הרבה יותר טוב — הגוף ממש מרגיש את ההבדל. היום אני אפילו מתביישת שאכלתי חלב של אימא אחרת".

מתי הפכת לטבעונית?

"כשהנקתי את התאומות. היום הן בנות שלוש. הרחתי את הריח הזה ופתאום הבנתי שהריח של החלב שלי והריח של חלב הפרה זהה, ואז זה היכה בי. הבנתי שהחלב שאנחנו שותים הוא חלב אם, ולא הייתי מסוגלת לגעת יותר בחלב. בכלל, החוויה האימהית עוררה המון דברים שלא ראיתי לפני כן. בעקבותיי גם אסי הפך להיות טבעוני, וככה אנחנו גם מגדלים את הילדים".

את הילדים, וגם את הלקוחות שמגיעים למסעדה שלהם ומוצאים בתפריט לבנה מגבינת קשיו וחלב שקדים, שווארמה פורטובלו צרובה בפיתה, קבב עדשים, ממולאים ופרגיות מהטבע. "החלטנו לפתוח את המסעדה אחרי שנולדו התאומות והבנו שהיא חייבת להיות טבעונית. היה לנו ברור שלא נוכל להתפרנס מתעשייה שאנחנו לא תומכים בה. היה לנו גם ברור שהאוכל שנגיש חייב לשלב את הקולינריה של אסי מהבית ואת המאכלים שלו", אומרת גאיה.

אסי: "בעבר חשבתי שלהיות טבעוני זה לאכול את האוכל של העזים והכבשים, אבל זה גם מה שסיקרן אותי וגם איפשר לי להיוולד מחדש מבחינה קולינרית. היה לי חשוב להלביש את הטבעונות על מאכלים שכולנו אוהבים. זה היה תהליך שבו ניסינו כמה נוסחאות עד שפתאום 'אאוריקה', מצאתי את הפורמולה. היום אני מבשל אוכל טבעוני־ערבי, טוב, איכותי, בריא כמו שאני רגיל — רק בלי רגשות אשמה ובלי לנצל אף אחד. זה פתח לי את היצירתיות וזה רק תופח ותופס את המקום הראוי לו. מבחינתנו, המטבח הטבעוני זאת המתנה הכי גדולה שקיבלנו".