שתי נשים חרדיות שהועסקו כטלפניות בעמותה המגייסת כספים למען אחזקת כוללים ותפילה למען קבר "ישועות הרשב"י" שבמירון, תובעות את העמותה. הסיבות לפי כתב התביעה: הן הועסקו בתנאי שכר מפלים, בניגוד לחוק ובלי לקבל שכר מינימום, ובנוסף לגרסתן, חויבו לגייס 250 שקל כתרומה לכל שעת עבודה - אחרת ייחשב הדבר כהתפטרות מרצון שאינה מזכה בפיצויי פיטורים. לא זו בלבד, אלא שהן פוטרו בסופו של דבר בתקופה שבה הייתה אחת מהן בהיריון והשנייה שבה מחופשת לידה.

את כתב התביעה שהגישו ה' ו־מ' באמצעות עורכת הדין טליה רג'ואן. בחוזה העבודה שחתמו עליו וצורף לכתב התביעה, ישנם כמה סעיפים תמוהים ביותר. כך לדוגמה, נכתב בו כי העובד מצהיר שהוא מסוגל לגייס תרומות בסך 400 שקל לפחות לכל שעת עבודה. "העובד מצהיר בזאת כי אם לא יגיע להישג של 250 שקל לפחות לכל שעת עבודה שלו בממוצע מדי חודש עבודה - המעסיק יראה זאת כהתרשלות בתפקידו וכהודעה של העובד על התפטרותו", לשון ההסכם.

זהו אינו הסעיף המוזר היחיד בהסכם העבודה. נכתב בו גם שאם העובד מצליח להכניס רק 300 שקל תרומות לכל שעת עבודה, "תהיה רשאית העמותה לשנות את תנאי שכרו של העובד כך שבמקום שכר שעתי יקבל העובד שכר ברוטו אשר יורכב מ־8% מסך התרומות שיכניס העובד". במילים אחרות, אם הוא הכניס 100 שקל תרומות בשעה, אפשר יהיה לשלם לו שמונה שקלים לשעת עבודה. שכר המינימום, אגב, הוא כ־25 שקלים לשעה.

סעיף נוסף ותמוה בהסכם קובע ש"מוסכם כי שעות עבודה לא יחושבו לפי הנוכחות אלא לפי העבודה האפקטיבית בפועל". כלומר, אך ורק הזמן שהעובד מנסה לגייס תרומות בטלפון.

בכתב התביעה מפרטות השתיים, אחת מהן אם לשלושה מירושלים והשנייה אמא צעירה לתינוק, כיצד פוטרו מעבודתן בשל היריונן וכן כיצד הועסקו בתנאים קשים. השכר הממוצע של השתיים עמד על 2,500־3,500 שקל בממוצע לחודש.

"מדובר במקרה בוטה של התעלמות מחוקי העבודה", מוחה עורכת הדין טליה רג'ואן שמייצגת אותן. "יש ניסיון להכפיף אותן לחוזה עבודה דרקוני ובלתי חוקי. אחת העובדות פוטרה בהיריון וכאשר הם הבינו שהיא בהיריון התחילו להתעלל בה כדי שתעזוב לבד".

תגובת העמותה לא התקבלה, והיא אמורה להגיש כתב הגנה בקרוב.