אמור לי מי חבריך

דני אביכזר מתרגש, ובצדק. לא כל יום עולה לאקרנים סרטך הראשון כבמאי, שבו אתה גם ממלא את תפקיד המפיק והשחקן הראשי. ולא כל במאי־שחקן מתחיל יכול לומר שבסרט הביכורים שלו, סרט גנגסטרים שמדלג בין יפו לניו־יורק, משחק הארווי קייטל. אבל אביכזר הוא אדם לא רגיל ולוקח בדיוק רגע להבין את זה.

דני אביכזר, או "דני איי" כפי שהוא מכונה, עבר מסלול די ייחודי בדרך לכיסא הבמאי, כזה שעובר דרך סצנת המועדונים והמסיבות של ניו־יורק, לוס־אנג'לס ולאס־וגאס. בביצת הקלאבינג האמריקאית הוא אסף רשימה ארוכה של חברים ומכרים שרוב האנשים רק קוראים עליהם במגזינים וצהובונים. כיליד ישראל דובר עברית שוטפת, אבל גם אמריקאי בכל רמ"ח איבריו, אביכזר הוא אושיה ססגונית, חבר של סלבס איי־ליסט ישראלים ואמריקאים כאחד. אחד שקורא לכוכב זוכה האוסקר לאונרדו דיקפריו חבר (ואף שידך בינו לבין אקסית מיתולוגית, נחשו מי), משחק כדורסל עם אדם סנדלר, ומסתחבק עם יהודה לוי. עכשיו הוא מגיע לארץ לכבוד הבכורה המקומית של סרטו החדש "קודם ניקח את ברוקלין", שעוסק בחווית ההגירה הישראלית מזווית ייחודית, ולא סתם זה הנושא שנבחר לסרט הביכורים שלו.

"נולדתי בחיפה, במקום שקוראים לו בת גלים, מכיר?", הוא מעדכן בגאווה בעברית עם מבטא אמריקאי קל, לפני שאנחנו עוברים לאנגלית בלי מבטא בכלל. הוריו, יהודים ממוצא מרוקאי, עלו לארץ שנים ספורות לפני הולדתו, אך כשהיה בן תשע עזבה המשפחה לאמריקה והתיישבה בברוקלין. "זו הייתה שכונה מלאת יהודים מסורתיים ודתיים בעיקר, לא גנגסטרים", הוא אומר. "המשכנו לדבר עברית, ואני הסתובבתי הרבה עם ישראלים שחיו שם, הייתה לנו חבורה. אבל לאט־לאט גם נעשיתי אמריקאי".

עם הרווי קייטל

מסתחבק עם פצ'ינו

החלום המקורי היה להיות שחקן, אבל איכשהו אביכזר התגלגל לסצינה לא פחות נוצצת: סצינת המסיבות הניו־יורקית. באמצע שנות ה־90 הפך לאחד ממארגני המסיבות הכי גדולים בניו־יורק. וכן, הוא מאמין שלישראליוּת שלו היה חלק גדול בהצלחה. "הייתה לנו זווית מאוד ספציפית באיך לפרוץ את השוק הזה; להביא את הסלבס הכי גדולים למסיבות. לעשות את זה נוצץ", הוא מסביר. "אבל במקביל, חשוב שיהיה לך בסיס מאוד גדול של חוגגים. אז הייתי מרים טלפון לחברים הישראלים שלי, והם היו ישר מתייצבים ומביאים את החברים שלהם. 200־300 איש, בלי בעיה".

השיטה הישראלית, כך התברר, עבדה מצוין. "באיזשהו שלב ניהלתי את המדינה", הוא מודיע בלי למצמץ. "הייתי הדבר הכי גדול בסצינת חיי הלילה. התחלתי בקטן, במנהטן, ואז התחלתי לעשות מסיבות בווגאס, באל־איי, בפריז, זה היה משוגע. הייתה מסיבה שבה הקמנו מאפס את מועדון 54 המיתולוגי בניו־יורק לבקשת איזה מפיק, הגיע ראפר לבן לא מוכר בשם אמינם וביקש שננגן את הדמו שלו. אז אצלנו הייתה השמעת הבכורה אי־פעם של 'סלים שיידי'".

וכך, כנסיך חיי הלילה הניו־יורקיים, ליקט לו אביכזר חברים חדשים ונוצצים לא פחות מהמסיבות. לאונרדו דיקפריו למשל. "הוא פשוט הבחור הכי טוב שיש, הכי נחמד והכי נדיב", מעיד אביכזר על חברו. "הכרנו כי הסתובבנו באותה סצינה ונהיה קליק". אביכזר גם חתום על רגע היסטורי בדברי ימי הרכילות הישראלית, כשהכיר לדבריו בין הכוכב הענק לדוגמנית בר רפאלי אי־שם ב־2005. זה היה במסיבה שארגן אביכזר בלאס־וגאס עבור עוד חברים, חברי להקת יו־2, כמה שבועות אחרי שליאו סיים את הקשר המתוקשר שלו עם דוגמנית העל ג'יזל בונדשן. "אבל עבר מלא זמן מאז שהם נפרדו", הוא מסתייג מלהעלות את הסיפור, "והם עברו הלאה, ולה יש עכשיו ילדה, איזה יופי. אז מעדיף לא לדבר על זה יותר מדי".

חשבון האינסטגרם של דני איי מלא בתמונות של מפגשים עם חברים כמו אל פצ'ינו, ג'סטין טימברלייק, הארווי קייטל (שמשחק את אחד הגנגסטרים בסרטו החדש), ג'סי אייזנברג, המתאגרף מייק טייסון ועוד. ולמרות שמכל בחינה שהיא, אביכזר הוא פרסומת פסיכודלית במיוחד לחלום האמריקאי, הוא לא שכח את השורשים; לאורך שנותיו באצולת חיי הלילה הכיר לא מעט ישראלים — בעיקר ישראליות, בעיקר דוגמניות — שניסו את מזלם מעבר לים. אביכזר הפך למעין סנדק ונקודת ציון לסלבס המקומיים שניסו את מזלם מעבר לים. "בר, אסתי גינזבורג, שירז טל, מיכאלה ברקו, שירלי בוגנים, אנה באומן. את כולן הכרתי והבאתי למסיבות שלי. וכן", הוא אומר, "יש משהו בזה שאני ישראלי. הן כנראה הרגישו אצלי בטוחות ובנוח".

עם ג'רי סיינפלד

החיים אמנם גילגלו אותו למקומות מפתיעים ומלהיבים, אבל אביכזר לא שכח את חלום הילדות האמיתי שלו: להיות שחקן. בעשור האחרון החליט אביכזר בן ה־45 על שינוי חד בקריירה, "גם כי אני זקן, כמה אני יכול לעשות עוד את ענייני המסיבות האלו", הוא אומר בצחוק. בדרך להוליווד, אגב, הוא לא מתבייש לנצל היטב את הקשרים המצוינים שלו עם השמנת של עיר הסרטים, שמסייעים לו להתקדם לאט בעולם הקולנוע וסיפקו לו עד כה שורה של תפקידים, כולל אחד בסרט "הזאב מוול סטריט" של סקורסזה לצד החבר הטוב, לאונרדו דיקפריו.

"לא תאמין אבל הייתי צריך לעשות אודישן שש פעמים לתפקיד הזה! במקור זה היה תפקיד גדול הרבה יותר אבל הסרט צומצם מארבע שעות לשלוש", הוא אומר. "בגלל זה אני מפיק את הסרטים שלי, לא מוכן לעשות יותר אודישנים, רק אם זה סקורסזה", הוא מחייך.

ואיך הייתה העבודה עם הבמאי המיתולוגי?

"מדהימה, אחת החוויות הכי טובות. הוא שאל אותי עם אני יודע עוד שפות, ואז בסצינה אחת שכולם מדברים הוא ביקש ממני לדבר בעברית".

עם מייק טייסון

לפני שהפיק את סרטו החדש שעוסק בחווית ההגירה של ישראלי לניו־יורק, אביכזר השתתף בעוד סרט על ישראלים בארצות־הברית, "אל תתעסקו עם הזוהאן" בכיכובו של אדם סנדלר. "אדם הוא הבחור הכי חמוד שיש, היינו מבריזים באמצע יום עבודה כדי לשחק כדורסל".

אתה עוד בקשר איתו היום?

"מה אתה חושב? דיברתי איתו הבוקר! הוא בדיוק מצלם סרט בלונג־איילנד".

אגב, עוד חברות שפרחה על הסט של "זוהאן" היא זו עם עידו מוסרי, שגם משחק בסרטו החדש של אביכזר לצד אלי דנקר וישראלים נוספים.

מתוך סרטו של אבקסר "קודם ניקח את ברוקלין"

כלא קישון באולפן

לפני שנתיים התקרב אביכזר עוד קצת לחלומו הישן כשהפיק וכתב את התסריט לסרט עצמאי בשם "קלאב־לייף", שמגולל את חוויותיו כמלך המועדונים והופץ גם פה בארץ. השחקן ג'רי פררה ("הפמליה") מגלם בעצם גרסה צעירה של אביכזר, צעיר מברוקלין בשם "ג'וני די". ואילו אביכזר עצמו מופיע שם בתפקיד משנה בתור מארגן המסיבות המבוגר שמכניס אותו לעסק ואז חוסם את דרכו לצמרת.

ב"קודם ניקח את ברוקלין", הסרט הראשון שלו כבמאי, היה לאביכזר חשוב להעביר את החוויה שלו כישראלי שהיגר לאמריקה. נכון, הוא עצמו היגר בגיל 9, ובניגוד לדמות שלו בסרט, מיקי, הוא מעולם לא היה בכלא וגם לא היה מעורב במאבק הצבעוני בין כנופיות ישראליות ורוסיות בברוקלין, ובכל זאת הוא חושב שהוא מספר עלילה יותר אותנטית מאשר כל אותם סרטים הוליוודיים.

בין זוהר ארגוב לתפוח הגדול, ובבליל של אנגלית ועברית, מתנהלת עלילת סרט הביכורים של אביכזר, אבל לא מדובר בסתם סרט; מבחינת הבמאי, מדובר בסוג של שליחות הסברתית.

עם רוברט דאוני ג'וניור

"בכל הסרטים ההוליוודיים שאני מכיר ישראלים מתוארים כל הזמן כסוכני מוסד, או חיילים", הוא אומר. "נמאס לי מזה, רציתי להראות צד אחר של הישראליות בארצות הברית, ובכלל. בגלל זה היה חשוב לי שכל החלק הראשון של הסרט יהיה בעברית, שזה יהיה אמיתי. ולכן לא חיכיתי למימון של איזה אולפן, הלכתי ועשיתי את זה בעצמי. כולל להקים את כלא קישון באולפן בארצות־הברית".

איך החלטת גם לביים הפעם?

"ראיינתי כמה וכמה במאים כדי לבדוק אם הם יכולים לספק את הסרט שאני רוצה, ואז הבנתי שיש משהו בהווייה הישראלית והאופן שבו הסיפור הזה הולך שרק אני כישראלי יכול לקלוט. אז החלטתי ללכת לזה"

אתה אומר שהישראלים הם לא באמת סוכני מוסד, אבל באמת יש סצינה של פשע ישראלי ברחובות ברוקלין? אתה חווית את זה?

"לא, לא חוויתי ואני לא מכיר אנשים כאלה, אבל זו הייתה הדרך שלי להעביר את חוויית ההגירה לאמריקה, ההשתלבות בחברה. כמו שהסופרנוס, הסנדק והחבר'ה הטובים הצליחו דרך הז'אנר של סרטי גנגסטרים לבטא דרך שבה האיטלקים ניסו להשתלב באמריקה, כמו שפני צלקת עשה את זה עם ההיספנים, ככה אני מבקש להציג בסרט הזה את החוויה הישראלית. לא צריך לקחת את זה מילולית". •

עם אלוף האגרוף פלויד מייוות'ר

אבקסר משחק בסרט "הזאב מוול סטריט"

עם אל פוצ'ינו

הכיר ביניהם במסיבה. לאונרדו דיקפריו ובר רפאלי

ללא קרדיט