איך זה מרגיש

לא אחת אני שומע בתחזית הודעות כמו: "מחר ישרור חום של 30 מעלות אבל ירגיש כמו 34 מעלות". מהניסוח איני מופתע, כי הרעה החולה של "מרגיש כמו" ו"איך זה מרגיש" כבר נעשתה חזון נפרץ בשפה ובתקשורת, ממש כמו הזוועה החדשה - המילה "לגמרי". אבל בהחלט הוטרדתי: איך החזאי יודע ש־30 המעלות ירגישו לכל אזרחי ישראל כמו 34? הוא מכיר אותי? ואם הן ירגישו לי כמו 29?

אני מבקש להבהיר שבדרך כלל אני מכיר בזכותם וביכולתם של גורמים מוסמכים למדוד ואף לחזות טמפרטורות, לחץ ברומטרי ואחוזי לחות. אני אף מרשה לעצמי להעיר שהמדידות האלה אמינות יותר מכל מיני תחזיות פוליטיות. אבל מדידה ותחזית של הרגשות ותחושות הן עניין אחר. אני מעדיף לנבא בעצמי איך ירגיש לי, ולא רק בתחום עומס החום.

עברית ואנגלית

הצירוף "זה מרגיש לי" ונגזרותיו השונות הוא שאילה מהשפה האנגלית, שבדומה ל"זה עושה שכל" – תרגום מגושם של "it makes sense" – העניקה לנו גם את התרגום הזה של "it feels like".

כמו תחושת החום והיכולת לשאת אותו, גם היחס לחדירת הלעז לעברית שונה מאדם לאדם. יש ששפתם רצופה מילים וביטויים זרים, ויש ששפתם נקייה מכל לעז. זכורה לי הפעם הראשונה שבה סיים אבי שיחת טלפון שלנו במילה "ביי" ולא ב"שלום" או ב"להתראות" הרגילות שלו. הייתי אז כבן 40, חייכתי לעצמי, אבל נדהמתי: עולם חינוכי וערכי שלם התמוטט סביבי. ביער הארזים נפלה שלהבת. העברית של אבי הייתה תמיד עשירה, מדויקת ונכונה יותר מהעברית שלי, וגם אידיאולוגית יותר ממנה. הוא הקפיד להשתמש בביטויים ובניבים עבריים אבל היה סקרני ופתוח לחידושי סלנג מודרניים, ולא גירש מהשפה העברית כל מילה לועזית שחדרה אליה. בכלל, נושא הלעז בעברית הוא מורכב יותר ממה שמציגים הטהרנים המקצועיים שלה. גם הקיצונים שבהם משתמשים בשמות החודשים "תמוז" ו"חשוון" כמו לא חדרו ללשוננו מן הלעז המסופוטמי ומתעלמים מכך שהם עבריים בערך כמו "אוגוסט" ו"נובמבר". וגם מגיני השפה הקנאים ביותר אומרים "סנדל", מלפפון" "אקדמיה", "ואידך זיל גמור", "אתרוג" ו"לייק" כאילו הן מילים עבריות מלידה ומבטן.

כמו מלך

כשאריק איינשטיין שר את "אני מרגיש כמו מלך", עוד לא חדרה התבנית של "it feels like" לעברית וכך ניצלנו מ"זה מרגיש לי כמו מלך". האדם הוא זה שהרגיש, ולא איזו ישות אנגלית מסתורית ששמה It.

אחרי כ־40 שנה כבר כתבו יורם חזן ורן אלמליח מ"כנסיית השכל", להקה שאני אוהב ושומע, שיר ושמו "איך זה מרגיש" - "איך זה מרגיש להיות תמיד בצד / אף פעם לא באמצע / אף פעם לא קרוב מספיק / לא לקחת חלק". שיר יפה, שמן הסתם תרם הרבה להצלחת הצירוף הזה וללגיטימיות שלו. הוא גם העלה בדעתי שיר של יהודה עמיחי, אחד מ"שירי אכזיב" שלו. כתוב בו: "איך זה להיות אשה? / איך זה לחוש ריקנות בין הרגלים, וסקרנות / בחצאית, בקיץ, ברוח?" רק שערו לכם את השורות האלה בעברית של: "איך זה מרגיש להיות אישה, איך מרגישה / הריקנות בין הרגלים..." וכן הלאה. והרי לא "זה" מרגיש להיות אישה, אלא האישה עצמה, האישה שהשיר נכתב לה ועליה, וכל פלאיותה ומסתוריותה והשיחה איתה והשאלה שהופנתה אליה היו נעקרות מן השורות האלה.

לפעמים מגיע הדבר לקיצוניות של ממש. יום אחד שמעתי שאלה ששאל מראיין בטלוויזיה: "ואיך זה מרגיש כשאתה רואה את אבא דוקר את אמא?" לא האמנתי למשמע אוזניי, וגם לא ידעתי מה יותר גרוע – הדקירה עצמה או השאלה עליה. כי ברגע שנקבע שלא הנשאל ראה את אביו רוצח את אמו אלא "זה" ראה את הזוועה ו"זה" גם הרגיש אותה – אפשר לשאול שאלות גסות ואטומות כאלה.

הסבר נחוץ

הקורא עלול לתהות - מדוע אני עוסק בזוטות לשוניות דווקא השבוע, כשישראל עדיין עוסקת בנושאים חשובים פי כמה: התקנת המגנומטרים והסרת המגנומטרים והמהומות בירושלים והרצח בחלמיש וחילוצו הנועז של המאבטח הנועז ובקבלת הפנים הפומבית שזכה לה מראש הממשלה שלנו. הסיבה פשוטה: פעם שמעתי אומרים שהטיפשות היא מחלה מידבקת. השתכנעתי, ומאז אני משתדל להימנע מהתקרבות אליה ואל הנגועים בה. אם יותר לי לשוב ולצטט את אבא שלי, היה לו ביטוי מיוחד לתיאור אדם לא חכם במיוחד: "בקרוב מאוד הוא יהפוך לפרפר", הוא היה אומר, ונדמה לי שפרשת הר הבית וכל מה שממשיך וקורן ונגזר ממנה מראה שאין לנו מחסור בגלמים כאלה.

בקיצור, אני נזהר ולא כותב על כל זה משיקולים רפואיים, אבל לפעמים צריך אדם לחשוב גם על טובת הכלל ולא רק על בריאותו שלו. להסתכן, להשליך נפשו מנגד, ואפילו לזעוק, כי מה שנחשף כאן בשבוע האחרון הוא סוד ביטחוני אסטרטגי בעל משמעות שנוגעת לעצם קיומה של מדינת ישראל. כלומר: התגלה שהתחושה העמומה, המטרידה, שייתכן שהממשלה שלנו רפת מוחין במקצת, שלא לומר אהבלה, ואולי אף אינה יודעת בין ימינה לשמאלה, ושיש פה בסביבה חכמים ממנה - היא תחושה נכונה. ובלשון החזאים: מחר צפויה ממשלה עם 80 נקודות איי־קיו. אבל זה ירגיש כמו 17. או: מחר צפויות החלטות של מנהיג אמיתי, אבל זה ירגיש כמו עוד זיגזג של נתניהו. ובעוד עניין: מחר נשוב ונשמע את הרב שמואל אליהו אומר משהו על לסביות ועל הומואים, אבל זה לא ירגיש כמו דברי חכמים אלא כמו בהמה שגועה ברפת. למרבה המזל קראתי בעיתון שהולכים להחליף את המגנומטרים במצלמות חכמות. זה מעודד לשמוע שלפחות במצלמות של הממשלה נשאר קצת שכל.