"באמצע ההלוויה קפצה לי תזכורת ביומן: 'מחר 09:30 נפגשת עם גוטמן אצלי'. וזה גמר אותי"

בבוקר שבת האחרון, כמה שעות לפני שהטרגדיה של אמיר פרישר גוטמן הפכה לפרק שאף תסריטאי לא היה יכול להעלות בדעתו, ישבו התסריטאית והמחזאית נועה ברנר ובעלה עמיר מול הים, בוהים בגלים המתנפצים אל החוף המבודד שבו התקיימה מסיבת החזרה לחיים של פרישר גוטמן.

אמיר עם בנו רוי. "הוא התמקד בלעשות טוב לקרובים לו"

כמעט עשר שנים הם הכירו, נועה ואמיר, ובשנה האחרונה התקרבו עוד יותר. היא זו שכתבה איתו את המחזמר "הוספיטל דה מיוזיקל" ("יותר אופרת רוק", היא מדייקת), על חייו בשנה הארורה שבה אובחן בטעות כחולה סרטן. רק ברור היה שנועה תהיה בין חמישים החברים הקרובים שהוזמנו למסיבת "יום ההולדת השני" של אמיר, שנשאה את השם "הישרדות קיקוצ'י". זאת על שם המחלה האמיתית שבה לקה, מחלה דלקתית נדירה שאובחנה אצלו בטעות כסרטן.

"התעוררנו ככה בבוקר, כולנו על החוף", משחזרת השבוע ברנר, "והיה יום יפה ובעלי ואני יושבים מול הים, והוא אומר לי: 'תראי איזה משונה, מתחיל גל ומפסיק וכאילו ממשיך אחרי זה'. בדיעבד אלו היו המערבולות בתוך המים שהובילו לאסון. הסחף הזה. והסתכלנו על הים ובהינו ואז אמיר התעורר, אמר לנו בוקר טוב, כולו טרוט עיניים אבל עם עוגיות ריבה שהוא הכין לבד בבית והיו המומחיות שלו. ודיברנו ואכלנו ו'בוא נכין קפה' והוא אמר לי: 'תראי מה זה ברנר, כמה זוגות הצלחתי להוציא מהבית בסוף השבוע המטורף הזה, אחרי החלום הזה שלי שכולם יבואו לחגוג בים'. עניתי לו: 'כי אי־אפשר להגיד לך לא'. ואז הוא שאל: 'מה, את הולכת?' כן, עניתי לו, כי יש לי כביסות וגיהוצים לבת שלי שהיא חיילת, והוא צחק עליי שאני בורגנית, ואז אמר: 'תחזרו בצהריים'. ובאמת קפצנו הביתה ותיכננו לחזור. אפילו עוד לא הספקנו להתארגן כשהתחילו ווטסאפים בקבוצה 'אל תבואו, אנחנו מתקפלים'. זה היה משונה כי היינו צריכים להיות שם עד הערב, ואז התחילו טלפונים ואז הבנו. אני לא יודעת מה היה שם. בסך הכל אמיר היה שחיין מדהים וחזר כבר לכושר. הרי גם בלילה שלפני אנשים נכנסו ויצאו ושום דבר לא קרה. הים אכזר".

צבא האוהבים

קשה לתאר במילים את המערבולת שחשו חבריו של אמיר השבוע, אחרי הטרגדיה הבלתי נתפסת שלה הייתה עדה מדינה שלמה. "אני אחד למיליון", אמר גוטמן בעבר כאשר שמע כי בניגוד לאבחנה הראשונית הוא אינו לוקה בסרטן, ויכול להמשיך בחייו. השבוע קיבל המשפט הזה משמעות טרגית. הוא אכן היה אחד למיליון - נחלץ ממחלה קשה, חגג את החיים ומת בצורה כל כך מיותרת בדיוק במסיבת השנה להולדתו החדשה.

השבוע הם היו כולם שבורים: בן זוגו ינאי פרישר, הוריו שרה ושמואל. הבן הקטן רוי הועסק בעיסוקים שונים כדי למנוע מגע עם האבל הכבד. והחברים. לפרישר גוטמן היו הרבה חברים, מקובצים בקבוצות ווטסאפ שונות. כולם נחלצו לעזרתו בימי ההתמודדות עם מה שחשבו כסרטן. קבוצת הווטסאפ הגדולה מכולן זכתה לכינוי "צבא האוהבים של ינאי", קריצה ל"צבא האמת של שי חי" מ"האח הגדול". עם חברי הקבוצה הזו נמנו האח איל פרי ואשתו הדס, שאת בתם שחר הציל מטביעה, המפיקה יעל קובי, המפיק יואב חיימובסקי, השחקן מרטין אומנסקי והדי־ג'יי יואב ארנון שהכיר בין הזמר לבן זוגו לפני 15 שנה.

ברנר אגב לא נמנתה על הקבוצה הזו, הגם שהייתה קרובה לפרישר גוטמן. "כי היו שם רווקים ללא משפחות", היא מסבירה השבוע, "והיה ברור שאלו עם ילדים מראש יהיו פחות בלופ של לשבת איתו, אבל לכל אחד נמצא תפקיד. אני למשל הייתי 'משקית אננס'. התזונאית שלו אמרה לו שהוא צריך אננס, כי זה בריא ואנטי־אוקסידנטים, והוא היה צריך עשרה בשבוע, הון עתק. בגלל שאני גרה במושב גיליתי אדם עם חלקת אננס. התקשרתי אליו ואמרתי לו שזה מיועד ל'חולה סרטן שנאבק על חייו, ואני צריכה ארגז. תעשה לי מחיר', והוא אמר 'תבואי, נסתדר'. וככה פעם בשבוע הייתי באה לבית חולים ואחר כך לבית, עם ארגז". ברנר צוחקת כשהיא נזכרת "איך כשבאתי אליו לבית חולים, היה לי 'פרצוף של מיידאנק', ככה הוא בעצמו קרא לזה, ואמר: 'תעיפי את הפרצוף הזה ובואי לשמוח איתי', וזה שיחרר אותי. בשנה האחרונה, מה שהיה מיוחד וחזק זו גישת ה'נו חרטא'. זה הכי ניהל אותו. ההבנה שהוא קיבל הזדמנות אמיתית לחיות עוד חיים ואין זמן לחארטות, קשקושים והעמדות פנים. גם ככה הוא תמיד היה אותנטי וזה לא תמיד היה קל למי שלידו. ברגע שאמיר התחיל לחזור לחיים, והחליט לכתוב את המחזמר, הוא התקשר אליי ואמר: 'תשמעי ברנר, אני לא יודע מה ייצא מזה, אבל בואי נתחיל'.

לפרישר גוטמן ולברנר זו הייתה הפעם ה־15 שהם כותבים יחד, אחרי שורה של הצגות ומחזות לכל המשפחה. אף פעם הם לא עבדו על משהו כזה אישי. "בשבילו זו הייתה יותר תרפיה מכתיבה. אני הייתי שם בתפקיד האוזן. זה היה לשחרר קיטור ואת הפוסט טראומה המטורפת שהוא עבר. כתיבה זה מאוד אינטימי ויש מעט אנשים שאפשר לכתוב איתם ביחד בלי אגו ובלי מסכות. איתו היה לי את זה. לקראת הסוף, ממש כתבנו פיזית יחד. קוראים יחד ומתקנים. תמיד הוא צחק עליי שיש לי יותר מדי פז"מ במוות כי אבי נפטר כשהייתי בת שנתיים ואמי לפני שמונה שנים. זה היה קיים בדיבור בינינו ושמותר לצחוק על הכל. הפרויקט הזה כמעט גמור ונורא מצחיק ואני לא יודעת מה יהיה הסוף שלו".

"המסיבה", היא שוב חוזרת לרגעים האחרונים, "הייתה נורא מרגשת, עם אווירה מיוחדת. הוא עבר אחד־אחד, 50 איש, וכל אחד קיבל משפט או התייחסות. לי הוא אמר 'תודה על האננס ותודה על השעות של החפירות ועל השכנות', כי אני גרה במושב קרוב לנתניה. בלילה הייתה מוזיקה ורקדנו והיה מהמם. ובדיוק באמצע ההלוויה", היא פתאום עוצרת, עם רגע אחד שמפלח לה את הלב, "באה לי תזכורת ביומן: 'מחר 09:30 סשן גוטמן כתיבה אצלי'. וזה גמר אותי".

סודות מרחוב חיסין

המסיבה השמחה גרמה לכל מי שהיה שם להעלות תמונות באינסטגרם, עם אמיר ובלעדיו. אחת התמונות שרצה בין הקבוצות בשעות שפרישר גוטמן נאבק על חייו הייתה זו שבה הוא נראה מחייך מאחורי בחורה בלונדינית, שהתבררה כגאלה נוי, שעובדת במשרד ההפקות של שי יוכלמן.

היא הייתה שם איתו כמעט מההתחלה, לפני 20 שנה, עוד מימי להקת היי פייב. נוי ופרישר גוטמן היו שותפים לדירה ברחוב חיסין בתל אביב. השבוע, כמו כולם, לקח לה הרבה זמן להתאושש ולנסות לשחזר את מה שעברה איתו, בשנה האחרונה ובשבת האחרונה. "בשנה האחרונה היו לנו שיחות עמוקות ומורכבות יותר. דיברנו על דברים שהיה לנו קשה לדבר עליהם בעבר מכל מיני סיבות. השנה הזו הביאה איתה את הבשלות הזו. אמיר גם החליט להקדיש הרבה מהזמן שלו למשפחה וחברים, והזמן שנותר הוקדש לכתיבת המחזמר. זאת הייתה השליחות והטיפול שלו, שהביאו אותו ליצירה הכי טובה שלו. קראתי חלק מהמחזמר ושמעתי קצת מהשירים וזה הכי מרגש ומצחיק שיכול היה להיות. אני מקווה שלמרות הכל זה עוד יקרה".

האשפוז מורט העצבים, טקסי האשכבה, ההלוויה והשבעה זרקו אותה לרגעים אחרים בחייהם, רגעים מהימים שבהם התגוררה עם כוכב פופ מבוקש. "בבית הזה אמיר יכול היה להיות הוא", משחזרת נוי ופורצת מיד במסע לזיכרונות מהתקופה ההיא בחיסין. "הוא למשל מאוד אהב לצפות בטלוויזיה, כי זה היה מנקה לו את הראש בסוף יום של הופעות וחזרות. אפילו היה לנו מועדון שקראנו לו 'מועדון הראשון בבידור'... גם את החו״ל הראשון שלי קיבלתי בזכותו, אחרי שאסף עבורי כסף לטיסה ולמלון מעודף של מוצרים שקנה במכולת. הוא העמיד צנצנת ענקית בסלון וכל יום שם בה מטבעות או שטרות עד שהיא התמלאה. הוא אמר שאנחנו חייבים לחוות את לונדון ואמסטרדם ביחד וכך היה... ובוקר אחד, כשיצא להכניס את העיתון, הוא התקשר אליי ואמר: 'תבואי מהר הביתה, נתקעתי מחוץ לדלת בתחתונים. אני מטלפן מהשכנה. יש למטה ים של מעריצות ואני לא לבוש'. רצתי הביתה, מתנשפת במדרגות לקומה השנייה, מוצאת אותו בתחתונים. אחר כך צחקנו כל כך".

אמיר וצבא החברים. למעלה משמאל: מרטין אומנסקי, יואב ארנון, הבעל ינאי פרישר, יואב חיימובסקי והאח איל פרי. יושבת משמאל: הדס פרי. מימין: יעל קובי | צילום: יובל חן

והיא חוזרת שוב להווה, ליממה האחרונה עם אמיר. "ביום שישי האחרון, זו הייתה שעת שקיעה, עמדנו בתוך המאהל המרהיב שהוקם לכבוד המסיבה שלשמה אמיר כינס אותנו. מסיבה לחברים קרובים ומשפחה. הוא אמר לי: 'גליצה, אם עברנו 20 שנה ביחד, כבר לא ניפרד לעולם. בואי נתחבק חזק, מזמן לא התחבקנו'. החיבוק הזה, הרגע הזה, זה הרגע שאקח איתי לפני שאני עוצמת עיניים והולכת לישון".

גם המפיק יואב חיימובסקי רץ עם פרישר גוטמן דרך ארוכה, מ־2006. הפגישה הראשונה קרתה בהבימה, השנייה כאשר פרישר גוטמן ביים את המופע 'פאות קדושות', שחיימובסקי היה ממפיקיו. מה שהתחיל בקשר מקצועי התהדק והשניים הפכו לחברים קרובים. "בשנתיים האחרונות היינו נפגשים לפחות שלוש פעמים בשבוע. הקשר בינינו הפך להיות מאוד משמעותי בתקופת המחלה ואחריה. בהרבה מקרים גם הייתי איש סודו ושותף לדבר עברה. לדוגמה", הוא צוחק בכאב, "באכילת ופל בלגי עם קצפת".

לדברי חיימובסקי, בשנה האחרונה, לצד ארוחות צהריים קבועות שלוו בשיחות נפש, השניים הפכו לשותפים ותיכננו להפיק יחד את המחזמר שהפך לחלומי של אמיר. "אם בתקופת המחלה הרגשתי שהייתי שם בשבילו קול ההיגיון ולפעמים גם הציניות, אז בשנה האחרונה, הרגשתי פתאום שהרבה פעמים הוא שם בשבילי. גם כשהיה לו לא קל כי הטיפולים שעבר השאירו בו חותם פיזי וגם נפשי. מצד אחד הוא בהחלט הרגיש שהוא הרוויח את החיים בחזרה, מצד שני היו כאבים פיזיים מטורפים ופחדים מהצלקות שהטיפול הותיר בו. בשנה האחרונה היה בו יותר שקט וחוכמה ורצון לחלוק עם העולם את מה שעבר עליו. הוא פחות חיפש פרויקטים מסחריים והקדיש מלוא הזמן לעשות טוב בעולם וטוב לאלו שהיו קרובים אליו".

ועם כל זה, דווקא ביום האחרון לחייו של החבר האהוב, לא היה חיימובסקי לצידו, בחוף הים. "הפגישה האחרונה שלנו הייתה ביום רביעי", הוא משחזר. "בשישי לפני נאלצתי להרדים את הכלב שלי, חנוך, והייתי עצוב נורא. חברים שהיו בחו"ל הציעו לי לבוא לנקות את הראש. אמיר בא ואכלנו כרגיל, הוא ניסה לשכנע אותי לבוא למסיבה בכל זאת, ולטוס ביום שבת או ראשון. בניגוד לפעמים אחרות, דווקא בפעם הזאת התווכחנו, אבל בסופו של דבר הוא אמר שהוא יקבל כל החלטה שלי. חוץ מזה הוא אמר לי שאני חייב למצוא אהבה כי זה יעשה אותי הרבה יותר מאושר. נפרדנו בחיבוק וחיוך והוא אמר לי: 'ברור שתגיע בסוף למסיבה'... מצד אחד טוב שלא הייתי שם. לא יודע איך הייתי עומד בתמונת הסיום הזו. מצד שני, התחושה שפספסתי את ההזדמנות להיות איתו בערב האחרון, לספר לו כמה אהבתי אותו ואיזה חבר טוב הוא היה לי. אני מקווה שמהענן הלבן שהוא יושב עליו עכשיו הוא סולח לי".

לו"ז פיות

גם נימי בדוס, חבר של אמיר זה 15 שנה, כמעט ולא הגיע למסיבה. "החלטנו כל המשפחה לטוס לאילת עם אמא שלי שהיא בעצמה חולת סרטן, ולא היה מצב מבחינתי שאוותר על חוויה כזאת. הוא חיבק את זה, אבל התבאס מזה. מאחר ואמא שלי נכנסה לבית חולים, ביטלנו את החופשה, ואני ובן זוגי הפתענו אותו. הוא בכה מאושר", מספר נימי. "הוא אמר, כשהוא ממש מסתכל לי בעיניים: 'אני מבין את הנסיבות, אני מבין שאמא לא מרגישה טוב, אבל אתה לא מבין כמה אני שמח שאתה פה'. בשנה האחרונה הקשר שלי ושל אמיר היה באקסטרים. לא רציתי להפיל עליו את הצער שלי על המחלה של אמי, אבל הוא לא הניח לי. הוא היה מאוד עקשן. הלך לבקר אותה באופן קבוע, התקשר אליה, היה שם תמיד, בשבילה ובשבילי. הוא היה איש הסוד שלה והיא הייתה אשת הסוד שלו. באחת משיחות הטלפון הוא אמר לי, 'נימי, אם אתה עמוס וקשה לך לעשות קניות, אני אעשה בשבילך'. הוא גם נורא שמח שאחרי הרבה זמן יש לי זוגיות יפה. כמה פעמים הוא אמר לבן זוגי ערן, 'נימי מצא בתקופה שברירית, כמה שהוא משחק אותה, שמור עליו'. הוא כל הזמן דאג לי. היה בו משהו אבהי, כמו אח גדול... ביום ראשון, ברמב"ם, עוד הספקתי להגיע ולהיפרד ממנו. ברגע האחרון נכנסתי לחדר שבו הוא שכב, לנשק אותו ביד, להגיד לו תודה על כל מה שהוא היה בשבילי ובשביל אמא שלי".

לא בכדי כל החברים מזכירים את הכאבים שחווה אחרי הטיפולים נגד הסרטן. כאשר מדובר בכורח המציאות. מילא, אבל כאשר התברר שהם היו לחינם, זה כבר מכעיס. אחד האנשים שתמך מאוד בפרישר גוטמן, גם בזמן "המחלה" וגם בשנה האחרונה, היה גיא תבורי. הוא עובד סוציאלי, מאמן לחיים שהחלים בעצמו שלוש פעמים בעשר השנים האחרונות, ולכן מתפקד כמנטור של מחלימי סרטן. הוא ואמיר אימצו אחד את השני. "פגשתי אותו לראשונה יומיים־שלושה אחרי שאובחן", מספר תבורי. "הרופאה שלו שאלה אותו אם ירצה לדבר איתי, ואז ביקשה ממני להגיע. אמיר עבר חודש מאוד מעורפל לגבי מה יש לו. זה מצב מאוד מורכב: להיות באי־ודאות, ואז אומרים לך את המילה הנורא קשה סרטן. הדבר המרכזי שהיה שונה אצל אמיר זה שהוא איש מפורסם, עם הרבה חברים שעלו אליו לרגל. הם כולם אומרים לו: 'אתה גיבור, אתה מדהים ואתה תנצח', אבל יוצאים החוצה לבכות".

פרישר גוטמן, מסביר תבורי, החליט לקחת את גורלו בידו: "מהרגע הראשון הוא הוציא את הכל החוצה מתוך מטרה לשרת אנשים אחרים. יש מפורסמים שמסתירים ומתביישים מכל מיני סיבות. ואילו הוא היה חדור תחושת שליחות לעזור לאחרים, גם כשגילו שזה לא סרטן. פתאום הוא לא רצה לקחת הצעות שהיו מסנוורות מכסף ופרסום. או אירועים למשל. בתעשייה יש קטע כזה של תבוא אליי ואני אבוא אליך, והוא החליט לעשות רק דברים שהוא היה שלם איתם, מבחינת הלב והמשמעות, גם אם זה יעלה לו בחברויות או בקשרים... נתתי לאמיר כמה עצות, אבל העצה הכי טובה שהוא נתן לי, הייתה לאמץ לעצמי מה שאמיר כינה 'לו"ז פיות': מתקופת ההחלמה אתה נותן לעצמך לישון וקוסמטיקה ולפנק את עצמך".

השנה האחרונה של פרישר גוטמן ובן זוגו ינאי הוקדשה גם לטיולים בעולם, גם כזוג וגם עם הבן רוי בן הארבע. תבורי אומר שגם הנסיעות האלו היו בבחינת זמן פיות משפחתי. אבל גם בנסיעות מוחו של אמיר לא נח. כך למשל, ביום כיפור האחרון, חודשיים אחרי האבחון החדש, החברים שלחו את פרישר גוטמן לאמסטרדם, לנוח. "והוא ישן שם יומיים ברצף, אחרי שלא הצליח לישון שבועיים. וגם משם הוא לא ממש נח", מחייך תבורי, "הוא שלח לי ווטסאפ: 'בוא נארגן טיול למחלימים'. כשחזר התחיל בגיוס כספים וקבע שתאריך האירוע יהיה אותו 22 ביולי, יום הולדתו החדש. הוא החליט לקרוא לזה 'פרויקט רנסנס', כשכל הרעיון זה לתת למחלימי סרטן חופש של שבועיים לעצמם שבו יקבלו הרצאות, סדנאות וארגז כלים. בסוף הקפאנו את האירוע בגלל התביעה. אמיר אמר שיסיים את ההתנהלות מול איכילוב ואז נקדם. בינתיים התמקדנו בהצעת החוק בכנסת, לקדם תקנה שמחלימי סרטן נהנים מזכויות סוציאליות לכמה חודשים. הוא גם שחה הרבה בתקופה האחרונה כתרפיה וכושר הוא הלך כל בוקר בשש לקאנטרי בנתניה ושחה כמה שאפשר וחוץ מזה הצטלם למחוברים וגם עשה אודישנים להוספיטל מיוזיקל".

עם אביבית אקסלרוד בחוף

לפי תבורי, אמיר לא באמת השתחרר מהטראומה שהותירה בו השנה האחרונה. "בסופו של דבר האבחנה שיש לו קיקוצ'י לא הייתה חד משמעית והוא חי בפחד שאולי בכל זאת יש לו סרטן", הוא מספר. "ועוד כזה שהוא לא מטפל בו. ולכן הוא דיבר על המחלימים. להמשיך לחיות עם הידיעה שהגוף יכול לבגוד זה אתגר לכל החיים. הוא כן הלך לישון כל לילה ואמר אולי זה כן סרטן. ואני לא אוכל לעשות עם זה כלום. הוא עדיין פחד מהמוות".

בחודשים האחרונים העביר פרישר גוטמן את הרצאתו על החיים ועל המוות. אחת המוזמנות לערב של הפרמיירה שהתקיים בקיבוץ יקום לפני שלושה חודשים, הייתה נאוה סימן־טוב, לשעבר מפיקת הווידיאו של היי פייב. "כל תקופת המחלה היינו בקשר טלפוני וסמסים. לא הלכתי לבית החולים, אבל כן היינו בקשר טלפוני. ואז היה ערב של הפרימיירה והיה לי יום צילום באותו יום, ואמרתי אין דבר כזה. היום נגמר מאוחר ובאתי למרות הכל. גם מאוד הסתקרנתי ורציתי להיות שם בשבילו והגעתי כמה דקות באיחור. הוא עשה ערב יפה, הרצאה מושקעת. אחרי זה עשו הרמת כוסית, והיה הרבה לסדר אז הוא בא וחיבק אותי, וכל הזמן הבנאדם הזה חייך. אמר: איזה כיף שאת כאן. אחרי זה יצאנו החוצה ודיברנו ואמא שלו אמרה את מאמינה שזה קורה? ושמחתי".

אמיר נכנס לתמונה

"לכל מי ששומע מבחוץ מה היה שם, במסיבה", אומר יואב ארנון, האיש שהכיר בין אמיר לינאי, "נשמע כאילו זו הייתה מסיבת פרידה מכולנו. וזו הייתה הפעם הראשונה במהלך שנת ההחלמה הזו שהיה רגע אחד שבו נראה שאמיר אינו סובל מהכאבים העזים שליוו אותו לאורך השנה. אולי זו הייתה האופוריה שהקהתה את הכאב".

עם גאלה נוי במסיבה

הקשר בין השניים התחיל לפני מספר שנים, במשרד ההפקות טבת. "אחת המפיקות במשרד החליטה שזה שידוך משמיים והפיקה לנו מפגש בביתו דאז בדוד המלך. מהר מאוד הבנו שזוגיות לא תצא מזה, אבל חברות אמת, כזו שלרוב צוברת וותק רב עוד יותר מזוגיות מוצלחת - זה כן", משחזר ארנון. "דבר שגם איפשר לי בהמשך במציאת אהבת אמת בשבילו - בעלו ינאי. לאורך שנותינו המשותפות עשינו המון יחד, הופענו וראינו עולם, חווינו חוויות שלא רבים חוו עם תוכניות רבות לעתיד. זו הייתה שנת החלמה, אפילו בדברים פשוטים של יום יום כמו לחזור ולאכול טוב. עצם העניין שאמיר יכול היה לחזור ולאכול מזון טעים איפשר לנו לקחת אותו שוב למקומות האהובים עלינו, ולנסות יחד מקומות חדשים שנפתחו בזמן שהיה מאושפז".

על תחושת הפרידה מכולם, שליוותה דווקא את המסיבה שהתחילה הכי שמח בעולם, מעידה גם החברה הטובה אביבית אקסלרוד. השניים הכירו ב־94' כשהיו יחד בצוות בידור באילת. "אני לא אשכח לעולם את המסיבה הזו", היא מתארת. "אמיר עבר אחד אחד ואמר לו מה הוא בשבילו ודיבר על הדרך שעבר איתו. בכינו, צחקנו והתרגשנו יחד איתו. כל אחד מאיתנו קיבל בנדנה שעליה כתוב הישרדות קיקוצ'י. זה היה מאוד סוריאליסטי, כאילו הוא התכוון להיפרד. היה משהו אחר באוויר. התחבקנו הרבה. עשיתי סלפי עם הים, והוא נכנס לתמונה. הוא אמר לי, 'אני חייב סלפי איתך'... הוא אשם שהקדיש את עצמו למען אחרים. לא הייתה לו אפשרות לסרב לנתינה, מקטנה עד גדולה. הוא קיבל מאות טלפונים מחולי סרטן, ולא אמר לאף אחד 'לא'. הוא הקשיב לכולם, ואחר כך הוא היה מתפרק, בוכה".

עם גיא תבורי

"הוא תמיד היה בנאדם רגיש, אבל בשנה האחרונה הרגישות גדלה. היה אכפת לו יותר מאנשים", אומרת גם מורן קדוש, חברה ותיקה, שאל ביתה במושב עין הבשור אהב פרישר גוטמן להגיע עם ינאי ורוי כדי לטייל ולקטוף ירקות ותבלינים. "הדברים שהוא עשה היו עמוקים הרבה יותר מאשר בעבר. לא היה לו פשוט. היה לו קשה לקבל את עצמו אחרי טיפולי הכימו, הוא הרגיש שהגוף בגד בו. והוא היה כל כך שמח באותו יום על החוף. הוא אמר, 'אני לא מאמין, איזה כיף שכולם פה. כל האנשים שאני הכי אוהב בעולם נמצאים פה'. הוא ביקש ממני שאכין דגים לארוחת שבת – הוא רצה לעשות ארוחת שבת כהלכתה - וביקש שאביא גם יין כדי שבעלי יעשה קידוש. ערכנו את השולחן והכנו אותו לקראת הארוחה. אמרתי לו, 'בזכותך כולנו פה, רק אתה מסוגל לכנס אנשים שומרי שבת, חילונים, סטרייטים וגייז, סביב שולחן אחד, ולעשות ארוחת שישי, ובגלל זה אני חושבת שאתה צריך לעשות את הקידוש. הוא חייך ואמר, 'אוקיי, אבל שאת ונאור בעלך תעזרו לי'. ישבנו לידו ושרנו שלום עליכם בקולי קולות תחת כיפת השמיים. כשסיימנו לאכול, הוא לקח את המיקרופון כדי לדבר. אמיר אהב לנאום וידע לנאום. הוא אמר לנוכחים, 'לא כתבתי נאום, אבל אני יודע בדיוק מה להגיד. כל האנשים שאני הכי אוהב בעולם נמצאים פה, ולכל מי שנמצא פה יש לי מה להגיד'. היינו ערים עד שלוש בלילה. הוא כמובן הראשון שהתעורר בבוקר, כי הוא בקושי ישן מאז מה שעבר בשנה הקודמת. קמנו ליום חדש. הכל היה רגוע. קפה, קישקושים. בסביבות 11 בבוקר הוא הפתיע עם בר שייקים ופירות. מסיבת פרידה כמו שצריך. הוא נפרד מאיתנו כמו שהוא רצה - במקום שהוא הכי אהב – הים – עם האנשים שהוא הכי אהב. ואז הוא נכנס לים. הגוף שלו יצא מהים שהוא כל כך אהב, הנשמה כבר לא".