הבהלה לזהבי

כסף, זהב וגם כישרון יש לנו בשערי השבוע. נבחרת העתודה בכדורסל זוכה לשני שערים ברציפות, כולל הכותרת "כסף גדול" (לא, אין לצעירים הללו מענק שמן על זכייה במקום השני באליפות אירופה, ההתייחסות המפרגנת היא למדליית הכסף) וביום שאחרי חוגג ערן זהבי יום הולדת 30 עם הכותרת "הכל זהב". רביעייה שלו בניצחון 2:6 של גוואנגז'ו F&R על ינביאן מהמקום האחרון בליגה הסינית השתלבה מצוין עם יום ההולדת העגול וכולם קפצו למסיבה.

בין פתיתי הקונפטי שוב חוזר הדיבור האובססיבי על הכסף, כמה יקבל על כל גול וכמה זה יוצא לדקת משחק. הכדורגל זז הצידה, הרמה לא חשובה (גוואנגז'ו F&R היא קבוצת מרכז טבלה נטולת יומרות) ורק השורה התחתונה מדברת – שורת הרווח. הילד בן 30, יש לו חוזה גבוה ובביצה הישראלית כולם בשיגעון. תשכחו מפרופורציות. אקסטזת הכסף לא נרגעת וכל פיו־פיו טוען אותה בתחמושת נוספת. במקביל הוא מלהיט את הדיון סביב השאלה עד כמה זהבי באמת גדול. אישית, פנקסי צ'קים פחות מרשימים אותי. דריבלים אלגנטיים סטייל אוחנה או כדורי עומק נוסח ברקוביץ' מעיפים אותי הרבה יותר.

את השבוע אנחנו סוגרים עם הפועל באר־שבע, שחיכתה לראות איך יסתדר מוחמד גדיר לבדו בחוד מול לודוגורץ, ושוב קיבלה הצגה ענקית של טוני ווקאמה. בהקשר למאמץ שנדרש מזהבי בליגה הסינית יש המשתמשים בביטוי "גוליבר בארץ הגמדים". תסתכלו על ווקאמה מנער מעליו שני בלמים אירופאים ומגן מבוהל ותבינו שכבר אפשר להדביק לו את הביטוי המדובר בנוגע לליגה הישראלית.