בין קולדפליי לרדיוהד

המוזיקאי איתמר חלוץ שמע לא פעם ולא פעמיים את הטענה שהמוזיקה שלו מתאימה לקשישים בני דור הבייבי־בום, אבל הוא ממש לא מתכוון להתנצל על זה. "רוב המוזיקה ששמעתי בבית עד סוף הצבא היתה ביטלס, פול סיימון, פינק־פלויד, כל החבר'ה של הסיקסטיז והסבנטיז", אומר חלוץ (26), שבימים אלה הוציא את אלבום הבכורה שלו "אלכסנדרה־קלייד", שרובו נכתב בתקופה שבה עבד בחקלאות בניו־זילנד, אי־שם בין העיר אלכסנדרה לעיר קלייד, וההשפעה של הסאונד וההרמוניות מלפני 50 שנה ניכרת היטב.

"אבל אני לא תקוע בסיקסטיז", הוא אומר, "אלא חי כאן ועכשיו, שומע רדיו ומתעדכן ומושפע ממוזיקה חדשה", הוא אומר. "כמו שלי יש תשוקה למוזיקה הזאת, בטח יש עוד אנשים בגילי שיש להם תשוקה למוזיקה הזאת".

כנראה שיש בזה משהו, כי כבר בשבועיים הראשונים ליציאת האלבום, הוא הגיע למקום שני ברשימת הרכישות באיי־טיונס ישראל, והתיישב בנוחיות בין קולדפליי לרדיוהד. הקליפ שצילם חבר קרוב לסינגל שנושא את שם האלבום צובר צפיות, וחלוץ בונה סיבוב הופעות במועדונים ופסטיבלים.

הוא כותב באנגלית, אבל נצבט לו קצת הלב, כשהגיע לאינדינגב והתברר לו שמוזיקאים ישראלים רבים עושים את זה. "לא יודע למה. משהו בעובדה שאני נוכח בפסטיבל מוזיקת אינדי ישראלית ומוצא שכולם שרים באנגלית, הרגיש לי קצת מוזר, ופתאום הרגשתי מוזר עם זה שגם אני שר באנגלית". מה שלא ימנע ממנו, כנראה, לעשות את זה גם בעתיד. " זה עדיין מרגיש לי יותר טבעי. גם אם אנגלית היא לא שפת אם שלי, יש בה משהו מאוד נעים שמתחבר למוזיקה. העברית היא קצת יותר קשוחה".