ספר טיסה: מלון המולדת - יוסוף אטילגן

מלון המולדת

יוסוף אטילגן

זברג'ט, גיבור "מלון המולדת" (ספרית פועלים; מטורקית: שרון שדה), הוא פקיד קבלה אפרורי במלון עותמני בן שלוש קומות שאותו ירש ממשפחתו. המלון שוכן על יד מסילת הרכבת של העיירה, מוקף חומה. לזברג'ט אין כל עניין בעולם שבחוץ. אל מול שיירת אורחי המלון, הוא נותר מבודד ומרוחק, תלוש בעולם, מעיד על עצמו: "אני לא מת ולא חי". הוא ממעט לצאת, מלבד פעם בשנה או בשנתיים לחייט ופעם בחצי שנה "לקרצוף הגון בחמאם" (וגם אז הוא חרד שמא יקרה משהו במלון בהיעדרו). גיבור שאצלו רב הנסתר על הגלוי.

אבל זברג'ט מורכב משכבות שונות, ותוך כדי כך שהן מתגלות נחשפים גם סיפוריהם של האורחים הפוקדים את המלון, שמנוגדים לו בהווייתם. הם ממשיכים, והוא נותר במקומו. הם מחכים למשהו טוב יותר, והוא אחוז בתחושת חוסר פשר, חוסר משמעות. יש זוג מורים המעבירים את זמנם במלון עד שימצאו דירה, אנשי צבא, קצין בגמלאות שיושב כל היום בלובי וקורא ספר, זונות המגיעות אל הלקוחות שלהן.

במובן מסוים זברג'ט הוא מעין מראה דו־צדדית המשקפת את סיפור חייהם של האורחים, כשבצידה השני נשקפת נפשו הסוערת. כל עוד הכל מאוזן, חייו מתנהלים בשגרה מטמטמת: הוא קם כל בוקר באותה השעה, אוכל את ארוחת הבוקר שלו, מעיר את המנקה של המלון ומתיישב אל דלפק הקבלה כדי לרשום אורחים ביומן המבקרים. בערב הוא משלם מדי פעם למנקה עבור מין מזדמן. כך הוא ממשיך כמו היה שבוי בתכתיביו שלו.

אבל השגרה מתנפצת בבת־אחת כשאת המלון עוזבת אישה שבאה אליו "ברכבת שהגיעה באיחור מאנקרה", והבטיחה שתחזור. ואז עולמו של זברג'ט מתערער. הוא מפסיק את ביקוריו הליליים אצל המנקה, יוצא אל החייט המקומי כדי לקנות חליפה חדשה, ושומר על חדרה של האישה המסתורית שלו בדיוק כפי שהיה. האובססיה שלו אליה גדלה עם הזמן ומפוררת את נפשו, עד שברגע אחד הוא נשבר - ורוצח את המנקה ואת החתול שלה. אחר כך הוא נועל את שערי המלון ויוצא החוצה, כמו בציפייה להשלים את כל מה שהחסיר בשנים האבודות של הסתגרותו, ולהשתחרר סופית מהעול המשפחתי ומן העבר שרובצים עליו. הוא אוכל בחוץ, מתחיל לשתות, ובעיקר — מחכה ללא נודע, ובו האפשרות שיצטרך לתת את הדין על רצח החתול (ולאו דווקא המנקה, שימו לב).

זהו רומן מסובך, ועם זאת מדויק במורכבות הנפשית שמפיח אטילגן בגיבורו. לא בכדי השוו את זברג'ט למרסו, גיבור "הזר" של אלבר קאמי, אף הוא פקיד שעומד לדין על רצח. אצל שניהם נדמה שהמוסר המוכר מיטשטש ואת מקומו תופס האבסורד. בין אם זה הכרחי ובין אם לא, הפשע הפך עבור זברג'ט לדבר החיוני ביותר לחיים, מעין פעולת החייאה. לדידו, כל ה"חפים מפשע" לא מבינים שרק בעזרת הפשע — כל פשע שהוא — יוכלו לשרוד את החיים.

מספר עמודים: 138.

ציטוט: "מה שחשוב זה מעשי האדם. יש לו לאדם רק ודאות אחת, ודאות שלא משתנה: המוות".