בריכות החומצה הרעילות של כימיקלים לישראל שזיהמו לפני כחודש את נחל אשלים וגרמו למותם של יעלים היו צריכות להיסגר כבר לפני כ־15 שנה, אבל איש לא דאג לביצוע ההנחיות. ממסמכים שאיתרה עמותת אדם טבע ודין עולה כי לפי תוכנית המתאר האזורית, שהיא מחייבת משפטית ותכנונית, הבריכות היו אמורות להיסגר ולעבור שיקום עוד בתחילת העשור הקודם.
השאלות הקשות
1 . מדוע הבריכות לא נסגרו עד 2003 לפי תוכנית המתאר?
2 . מדוע הבריכות והר הגבס נבנו לכאורה ללא היתר בנייה?
3. היכן היה הפיקוח של המועצה האזורית תמר?
4 . מדוע המדינה לא ביצעה סקר סיכונים לבריכות החומצה?
5. האם כיל התעלמה מדליפות לאורך השנים?
6. האם לאחר הדליפה בוצעו כל הפעולות להקטנת הנזק?
7. האם המשרד להגנת הסביבה פיקח כראוי על החברה והברכות שלה
בימים האחרונים נמצאו בנחל אשלים, סמוך למים שהתמלאו בחומצה הרעילה, יעלים מתים נוספים. הם מתו ביסורים אחרי ששתו מהמים המזוהמים. מספר היעלים המתים עומד כעת על 10 לפחות, ועלול להגיע למחצית מכלל 26 היעלים שחיו בשני העדרים באזור נחל אשלים. ההערכה היא שכל העדר שחי בתוך השטח הקניוני של הנחל עצמו נמחק.
רק עכשיו, כחודש אחרי קריסת המאגר ששטף להערכת השירות ההידרולוגי את הנחל בכ־250־200 מליון קוב של רעל, מסיימים קבלנים שהעסיקה כיל – בהתאם להנחיות של רשות הטבע והגנים והמשרד להגנת הסביבה – לשאוב את החומצה ממאות הגבים בקטע המרכזי של הנחל, והשאיבה בחלקים נוספים שלו תימשך עוד ימים רבים.
תוצאות ההרעלה ניכרות היטב גם בעצי השיטה, שהם אחד המינים המדבריים החשובים ביותר לתזונת יעלים וצבאים. אנשי הרשות איתרו עצי שיטה פגועים גם מחוץ לנחל והחשש הוא שהזיהום מתפשט בתת הקרקע, וזו הסיבה לסימני המוות על העצים, וצמחייה רבה נוספת.
במקביל מנהל המשרד להגנת הסביבה חקירה פלילית נגד המפעל ומנהליו.
בריכות החומצה העצומות, שאחת מהן קרסה ושטפה את הנחל, הוקמו בהדרגה תוך שימוש בגבס שהוזרם אליהן עם השפכים מהמפעל. כך צמח לו במשך שנים הר שהגיע לגובה של כ־70 מטר, שבראשו היו שלוש בריכות ענק מלאות בכמויות גדולות של אותה חומצה, שהכילה גם מתכות כבדות ויסודות רדיואקטיביים.
כפי שנחשף ב"ידיעות אחרונות", להר הזה ולבריכות לא היו למעשה היתרי בנייה. מי שאמור לכאורה לפקח על כך ולדרוש אותם, ומתוקף כך גם להציב דרישות לבחינה הנדסית של היציבות המבנית, היא המועצה האזורית תמר, שנהנית מכספי הארנונה של המפעלים מחד, אך תחתיה פועלת גם כוועדת התכנון המקומית מאידך. במשרד להגנת הסביבה טענו כי תנאים חדשים שהוציאו לחברה לפני מספר שנים היו אמורים להביא להפסקת פעילות הבריכות בשנים הקרובות, אך מבדיקת התוכניות שלהם עולה כי לפי לוחות הזמנים שבהן זה כבר היה אמור לקרות.
אלא שגם אם לוחות הזמנים המקוריים של המשרד שונו בהסכמה, ממסמכים שאיתרו אנשי אדם טבע ודין עולה כי אילו הרגולטורים היו עושים את מלאכתם נאמנה, כל האסון יכול היה להימנע מאחר שהבריכות היו אמורות להיסגר כבר לפני כ־15 שנה.
בסוף שנות ה־90 בחנה ועדת התכנון המחוזית בדרום את תוכנית המתאר שיועדה לאפשר להגדיל את המפעל. בתוכנית נאמר שיש לסגור את הבריכות תוך 5 שנים מיום הקמתו של מתקן חדש שביקשה החברה להקים, וכי עד 2003 בריכות הגבס צריכות לעבור שיקום.
בוועדה המחוזית אישרו השבוע כי התוכנית הזאת עדיין בתוקף, אך ציינו שמי שהיה אמור לדאוג שהיא תיושם ולאכוף זאת על המפעל היא הוועדה המקומית, כלומר הוועדה שפועלת תחת המועצה האזורית תמר.
מועצת תמר מסרה בתגובה: "הנושא מצוי כעת בבדיקת המשרד להגנת הסביבה והוועדה המקומית, ובשלב זה יהיה נכון להמתין להתקדמות הבדיקות האלה, בין היתר כדי לא לפגוע בהן". מכיל נמסר ש"החברה פועלת בהתאם לחוק".
מאדם טבע ודין נמסר: "במשך שנים התרשלו המדינה והרשויות בפיקוח ואכיפה על רותם אמפרט, באופן שהוביל לזיהום קשה של נחל אשלים, וזאת בנוסף לזהומים שכבר גרמה לעין בוקק, עין צין ועין עקרבים. אנו דורשים מהוועדה המחוזית להוציא צווים להפסקה מיידית של פעילות כל בריכות הגבס, ונקיטה בהליכים פליליים המתחייבים במידת הצורך נגד נושאי משרה בחברה. במקביל אנו בוחנים את הכלים המשפטיים העומדים לרשותנו לטיפול במחדל".
