ליהיא גרינר גילתה את שביל הזהב של הפרעות האכילה. אנורקטיות צמות? בולימיות מקיאות? אז קבלו את זה: חדש! לא לבלוע־לא להקיא. בקטנה. "כשהתחלתי את הדיאטה הייתה בדיוק מימונה ואמרתי או מיי גוד, מה אני אעשה?! אני חייבת מופלטה. זה מה זה טעים, מאמי. עם דבש וחמאה. אמרתי, אין, אני חייבת לטעום את זה. חייבת. ואני עם אוכל זה כמו נרקומנית בגמילה".
נו.
"אבל אני בדיאטה. אסור לי. ברור לי שאני לא מכניסה את זה לקיבה שלי. לא בולעת".
אז מה עשית? לא הבנתי כלום.
"תקשיבי: לקחתי מהמופלטה את הביס הכי גדול שאני יכולה. לעסתי, הוצאתי את כל הטעמים, זה היה כל כך טעים. ואז פשוט הוצאתי את זה מהפה, שמתי במפית. אמרתי, אני לא אזרוק את זה לפח".
הפרעת אכילה.
"שמעי, זה סוג של הפרעת אכילה, אין שום בעיה. וסליחה, גם להיות שמנה זו הפרעת אכילה. יש כל מיני נשים גדולות ששיכנעו את עצמן שטוב להן, והן הולכות למעצבות של מידות גדולות וחיות חיים... אז אני מאוד מצטערת אבל אלה לא באמת חיים! וזו לא הנאה - סורי, זה לא כיף כשאת הולכת לקניון ולא יכולה להיכנס לכל חנות".
אני מניחה שעל זה לא תמליצי בפייסבוק או בפני הלקוחות שלך.
"כן דיברתי על זה איתם פעם. אבל בקשר אליי. אני לא ממליצה על זה כל פעם, אבל תחשבו טוב־טוב על הבצק וכמה לא שווה לבלוע את זה. נקודה".
את עושה הרבה את הקטע הזה של לא להקיא־לא לבלוע?
"לא, אולי חמש פעמים בשנה האחרונה".
וזה לא הבהיל אותך שהגעת למצב כזה? זה לא מגניב.
"לא, חשבתי שאני פאקינג גאון".
לא באמת.
"ברצינות! טעמתי. נהניתי. קיבלתי מה שרציתי. אבל אני לא אכניס את הבצק הזה לקיבה. זה פאקינג נורא ומה שזה יעשה לי לגוף לא שווה את זה. צריך לזכור שרגע על השפתיים - כל החיים על הירכיים".
* * *
והשפתיים שלה בדיוק אותו דבר - עדיין נותנות עבודה, ועדיין בצעקות "או מיי גוד". הירכיים זה כבר משהו אחר לגמרי. היא הייתה בוטילישס בבית 'האח הגדול', הרבה לפני שהישראליות גילו את קים קרדשיאן, והרגישה טוב מאוד בעור של עצמה. אבל עכשיו, אחרי ירידה מאומצת של יותר מ־30 קילו, היא פצצה בגווני בלונד חביתה. יותר מזה: כשמסתכלים עליה עכשיו בהשוואה לתמונות שלה לפני שנתיים, כששקלה 96 ק"ג, נראה כאילו גרינר הנוכחית בקעה מתוך הביצה של עצמה. תמיד הייתה לה אמביציה של גדוד בגולני, אבל אחרי 'האח' היא בעיקר הושקעה בהתפלשות בטראש וחיבה מופגנת למתנות חינם. התדמית הקלילה, הבלונדינית, הקלולסית הפכה אותה למוצר חובה בכל השקה או מדור רכילות. אחר כך הגיעה שורת אירוע פח"ע - מסכסוך מתוקשר עם אביבית בר זוהר ועד להתנגחויות בניקול ראידמן ואסי עזר. השפל הגיע בדמות שותפות בחברת איפור שסיבכה אותה בחובות של מאות אלפי שקלים.
דווקא היא, שנראתה כמו הימור בטוח כמי שתקים מאחז קבע עתיר נצנצים במסך, הפכה לנון־אייטם. שמות חדשים הגיעו. גרינר מצאה את עצמה בחוץ. גרינר, 32, בחורה פרקטית, עשתה את מה שצריך כדי למצוא את עצמה. היא התחתנה עם הנדל"ניסט יוסי צבר, 31, עשתה ילדים (מייקל, בן שלוש וחצי, וג'ולין, בת שנה וחצי) ובמקביל הפכה לאשת עסקים לא מאוד מצליחה: חברת האיפור שבה הייתה שותפה, 'סאנשיין קוסמטיקס', התמוטטה כאמור. כדי למזער נזקים היא ניסתה למכור בעצמה את המלאי המיותם. "בתי אבות, חוגי בית. אמרתי לעצמי, לטס דו דיס שיט".
מה המצב כיום?
"נשאר חוב של 150 אלף שקל, שזה נאת'ינג. אני עדיין מחזירה 5,000 שקל בחודש. סירייסלי, זה בקטנה".
אחרי התמוטטות חברת הקוסמטיקה שלה, היא גילתה את נפלאות הבטלנות. "כל כך זרמתי להיות עקרת בית בגבעתיים", היא צוחקת. "קראתי לעצמי עקרת בית נואשת, עד שהבנתי שאני גם לא מנהלת את הבית (צוחקת). מאוד אהבתי את זה. רק התפללתי לא לעבוד".
ומה בכל זאת הרים אותך מהספה?
"אוכל תמיד היה בשבילי התמכרות. כשהייתי עצובה אכלתי. שמחה - אכלתי. דיכאון - אכלתי. לא קניתי לחם, אבל במסעדה? המבורגר ובוריטו. בשיא שלי הגעתי ל־96 קילו. הייתי מכינה ארוחה שלמה ואוכלת את כולה. מתפוצצת. אוכלת עד שזה מגיע לחזה. שהבטן מתרחבת וכואב ואת רק רוצה לישון ולהעביר את זה".
ומה קורה אחרי?
"הייתי משתוללת. הופכת את הארון. זורקת בגדים על בעלי כי כלום לא עלה עליי. לא מצאתי מה ללבוש לאירוע, לדייט. הייתה מסיבה ורציתי לבוא ונשארתי בבית. ויצא ממני כזה בכי. אמרתי, אני לא יכולה לצאת. אני יותר מדי שמנה".
אז היא פנתה לחברות הילדות שלה - הדיאטות. "כל החיים שלי אני עושה דיאטה", היא מודיעה. "בגיל 11 אמא שלי שמה אותי בדיאטה ראשונה. זה היה מרק כרוב. היא כל הזמן הייתה מעירה לי שאני צריכה לשמור. ואמא זה הכי פוגע. הייתי צורחת ובוכה מזה. בשלב מסוים התחלתי לאכול דווקא בגלל שהעירה לי. עוד יותר. גם בין חברים, ברגע שהיינו רבים היו זורקים, 'שתקי, שמנה'. זה מאוד מעליב. זאת שריטה".
וכשאת חושבת על זה כיום, באמת היית ילדה שמנה?
"הייתי גדולה יותר מהחברות שלי, אבל לא היה לי סנטר כפול בגיל 11. אותו גידלתי בגיל 14 (צוחקת). אבא שלי תמיד אמר לי שיש לי סנטר יפה אז גידלתי עוד אחד. כשהייתי יותר גדולה זה נהיה יותר קשה: גם ההערות. גם למצוא בגדים. הייתי נכנסת לים עם חולצה. ותמיד עשיתי דיאטות, גם כסאח".
תני דוגמא לדיאטת כסאח.
"היה ב'אח הגדול' את הקוביות קרח, שזה היה מהמם. זה שש קילו בשבועיים! ואנשים אשכרה ניסו את זה! ואחרי הלידה של ג'ולין עשיתי דיאטת 17 יום וילנה מלישבה וכו'. תקשיבי, כל שבועיים את מקבלת ארוחה בגודל של כוס עם פתיתים וקצת עוף. זה היה נורא, אבל הצלחתי לעמוד בזה".
מה עוד?
"אני מאוד אוהבת חוקנים. אבל אני הולכת לחוקן עמוק - זה שמכניסים לך צינור וממלאים את המעי במים לדקה - ואז הכל יוצא החוצה. המים זורמים ואת רואה אותם מתחלפים מצהוב ואז ל..."
תודה, זה מספיק.
"לצערי לא עשיתי כבר כמה חודשים. עכשיו, אני לא אגיד לך שלפני שרזיתי לא אהבתי את עצמי. עפתי על עצמי. והיו ימים שחשבתי שאני כוסית־על, למשל ב'אח הגדול', עד שיורם זק הראה לנו סרט ואמרתי, לאאאא, ככה אני נראית? שמנה. וככה התחילה הדיאטה. נכנסתי 96 קילו ויצאתי 63".
והיום?
"היום אני 60. ועם שרירים".
התפנית בעלילה הגיעה לגמרי במקרה. זה היה אחרי שילדה את בתה השנייה והאמירה למשקל השיא המדובר - 96 ק"ג. "חברה שלחה אותי לנטורופתית. היא בנתה לי תפריט, הכניסה אותי לניקוי רעלים של שבועיים של אורז וירקות".
אוקיי. בשורה התחתונה: איך הורדת 30 קילו?
"הוצאתי מהתפריט דברי חלב, קמח לבן, קמח מלא ותפוח אדמה. זה העיקר. התחילו להוסיף לי דברים לתזונה. גיליתי את הכוסמין! יש תחליפים בריאים שאנשים לא מכירים. מי יודע שכוסמין עדיף מפסטה? זה פאקינג אמייזינג. ואני קולטת שאני מאושרת. וממשיכה לרזות. והרעיון הוא שזה לא דיאטה. כי דיאטה זה עונש והיא נגמרת מתישהו. זו דרך חיים. ואז קיבלתי מסה של הודעות בפייס ובאינסטגרם ובווטסאפ כי צילמתי את עצמי ואנשים רצו לדעת איך עשיתי את זה. אנשים רוצים שיצילו אותם! זה נהיה כל כך אינטנסיבי שאני מרגישה שאני יכולה לעזור לכל אחד".
כעסו עלייך כשאמרת בראיון שכיף גדול להיות רזה. למה?
"זו קנאה. הכי כיף להיות רזה. השמנות מוותרות לעצמן. גם אני שקלתי יותר והיה לי כיף, נשמה, עכשיו יותר כיף לי. בעיניי כל הנשים הגדולות מתפשרות. תכלס, אין להן כוח רצון. אין להן את המוטיבציה. הן ויתרו. תראי, יש חמולה של נשים גדולות שאומרות שהן מרגישות נפלא עם עצמן ואני לא מאמינה שהן מעולם לא עשו דיאטה".
לא נהיית קצת שמנופובית? הקורבן הפך למקרבן?
"חס וחלילה! אני חושבת שזה מאוד חשוב לאהוב את עצמך בכל דרך ומשקל שאת. אני אהבתי את עצמי אול דה וויי. יש קבוצה שפשוט ויתרה על כל הקטע של להרזות - הן רוצות להיות שמנות. הן לא בעד העצמה של 'רזית, איזה יופי!' (נאנחת) אבל אם את אוהבת את עצמך ככה אז סבבה".
ולאן את מכוונת?
"אני עושה עכשיו הקפאת שומן - אני מצלמת תוכנית אינטרנטית של ארבעה פרקים שתתאר את זה - שומן בטני שמקפיאים במינוס עשר מעלות. קוראים לזה קול שייפינג. וזה גורם לגוף להפריש את השומן החוצה".
אגב, מה אמא שלך אומרת על ההרזיה?
"היא מאושרת".
לא אמרת לה: אמא, דפקת אותי בילדות, הדברים שאמרת לי איתי עד היום?
"היא יודעת. היא גם נמצאת בסרטים שלי לפעמים".
היא התנצלה?
"מה יש לה להתנצל? היא עדיין חושבת שזה בסדר. תקשיבי, היא צודקת. זה עזר, כי כשהיא שתקה באמת עשיתי דיאטה. יש מלא הורים ששואלים אותי איך לעזור לילדים שלהם".
יש דברים שאת לא מכניסה הביתה בגלל הילדים? חטיפים למשל?
"בטח שאני קונה להם חטיפים! זה לא יפה! ביסלי, במבה. זה כן. ילדים יודעים מתי להפסיק. רוב הילדים לא שמנים. לא מכניסה גלידות מחלב. קונה להם סורבטים. שלוקים. אבל לא בפנאטיות. אין לנו שום פסטה. פתיתים. אין כאן קמח לבן. נקודה. זה אני לא מכניסה!"
מה תעשי אם הילדים יהיו שמנים, תהיי כמו אמא שלך?
"אני לא חושבת שיש מצב שאני אשאר בשקט".
נכון לעכשיו, ליהיא לייט היא קבוצת פייסבוק שמונה 16 אלף נשים שוחרות כוסמין ושמן קוקוס. גרינר משתפת שם פכים קטנים מחייה - כל דבר בין מתכונים לסרטונים - ובדיוק כמוה, האווירה קלילה ולא מחייבת. את תשומת הלב הזו היא מתרגמת להרצאות, שמתוכננות לה בסוף החודש בצפון הארץ, ומפגשי ייעוץ פרטיים בעלות של 300 שקלים תמורת מלוא החופן אמפתיה וחיוכים ("יש לי חמש פגישות בשבוע כרגע"). תחום התזונה סובל מבעיית אמינות, מחקרים מטעים, אינטרסים מנוגדים והפכפכות כרונית לגבי מה בריא ומה הורג אותנו מבפנים, ונשאלת השאלה אם לצד כל זה יש מקום גם לאדם חסר הכשרה וניסיון מקצועי להעניק ייעוץ לאחרים. את גרינר, לא במפתיע, השאלה מרתיחה.
"אני פאקינג גורו! מאוד חשוב לקחת הדרכה מבנאדם שהיה שמן מאשר ממישהי שהייתה בולימית או אנורקטית כי יש הרבה תזונאיות כאלו - מלא! הן מקיאות! עכשיו, אני עושה ריאליטי כדי לספר לכולם מה אני עושה ואתם באים אליי, 'את לא מקצועית, לא למדת ולא זובי', בטח שאני למדתי, אני מלומדת לחלוטין - למדתי על בשרי! וכל דבר שאני לא יודעת אני מסמסת לנטורופתית שלי".
תודי שזה יכול להיראות לא רציני.
"אני עדיין אומרת לכולם שילכו לבדיקות דם ורופא. אני כל הזמן אומרת - אני לא רופאה. לא נטורופתית. לא תזונאית. ואגב, גם לא חלי ממן ולא מיכל צפיר!"
במה למשל את שונה ממיכל צפיר?
"אני חושבת שאני נורא מחדירה מוטיבציה. מיכל צפיר למשל הרבה יותר בריאה ממני. יותר קשוחה. והיא טובה אולי לבחורות רזות. אני מדברת לשמנות כמוני, שלא רוצות לוותר על העוגה, על העוגיות, אלא למצוא תחליף שלא הכירו. אני רוצה לאכול במסעדות. לא לאכול משקיות, ועדיין לרזות".
אז בא לי עוגה. מה זה אומר?
"את מחליפה את הקמח הלבן בקמח כוסמין. את השמן קנולה בקוקוס".
אבל אלה מוצרים משמינים.
"כן זה דברים שמנים, אבל כוסמין למשל הוא בריא והוא מתפרק מהמם בגוף שלנו. זה מקל על העיכול. הוא לא נהיה שומן בטני".
אני פשוט מנסה להבין אם יש כאן משנה סדורה.
"זו דרך חיים בריאה יותר ואנושית יותר! רק שבריא נורא מלחיץ שמנים. מה שאני עושה זה לפתוח את הראש, איך לנסות לוותר כרגע על האוכל שקשה לכם לוותר עליו. ונותנת מתכונים. אני מאוד מגרה! בפגישה אני נותנת לטעום גם כל מיני מוצרים שלא מכירים בארץ. גבינה שהיא בלי חלב. יש מלא אגוזים. וחמוציות. ואז אני נותנת נאום מוטיבציה. אני מדברת כאחת שכבר עברה את הגמילה: 'שלום, אני ליהיא ואני שמנה ואני כל הזמן אהיה שמנה'. ובתור שמנה בראש אני יודעת לדבר עם שמנים".
מישהי מהתעשייה אמרה לי: "הדבר היחיד שליהיא גרינר עושה באדיקות ודי בהצלחה מאז שעזבה את בית 'האח הגדול' זה לשווק את ליהיא גרינר. פעם זה יהיה איפור, פעם זה יהיה אמא, פעם זה יהיה דיאטה'.
"נו, מה הבעיה עם זה? ודונלד טראמפ? (צוחקת) דברים זורמים בטבעי שלהם. כל עסק שעשיתי פשוט קרה לי. כל מה שאני עושה זה בלב גדול. ואני עוזרת לאנשים היום להגשים את החלום שלהם".
מה כל זה עשה לבית? מה בעלך חשב על כל זה?
"יוסי ירד שמונה קילו. הוא מדהים. ויש אמון ופרגון. והוא נותן לי להתעסק בשטויות שלי. ותשמעי, הסקס נהיה יותר פאן".
נגיד, סקס באור.
"כל הזמן היה לי סקס פרוע".
אבל לא אמרתי פרוע. אמרתי באור.
(נבוכה) "לא שמעתי. לא, לא, בתקופות שהייתי גדולה יותר לגמרי היה צריך חושך. אבל עכשיו אני במצב שזה אני טיים, אני פלייס, אני האו".
ברמה של מראה על התקרה?
"לא, מראות בחדר זה אנרגיה שלילית. (מהרהרת) אבל אני חושבת שהייתי נהנית היום עם מראה בתקרה. בואי נגיד שיוסי מפתיע אותי למשל באמצע הלילה, יו נואו".
ומה קורה לסקס אחרי שני ילדים?
"תשמעי, ווי האב א ורי גוד ריליישנשיפ. אבל קאם און, כמה כבר אנחנו עושים סקס היום? עשר דקות. זה צ'יק צ'ק".
איפה ימי המקלחון ב'אח הגדול'.
"זה גם היה מהר (צוחקת)".
אגב, נתקלת בעתי, הפרטנר שלך לעניין, אחרי זה?
"בטח. אבל בואי נגיד שאם אני אראה סטוץ שלי ברחוב אני אגיד לו שלום הרבה יותר יפה. ואני חושבת שזה מגיע ממנה (איגי וקסמן, אשתו הנוכחית של עתי, גב"ח). אני מחייכת לאוויר והם מסובבים את הראש. יש לי אקסים שהנשים שלהם לא מקבלים אותי. לא מבינה למה. אני הכי מאוהבת. לא מאיימת. מה הקטע?"
* * *
השמש לא תמיד זורחת עליה. לפני שלוש שנים התחילה להשתמש בציפרלקס. אני תוהה אם זה קשור לירידה בתשומת הלב הציבורית, אבל גרינר מאשימה את מבצע צוק איתן. "זה היה הטריגר לפעם הראשונה. זה מאוד עזר. הזוועה הייתה כשהפסקתי עם הכדורים בבת אחת והגעתי למיון. (לוקחת אוויר) היה לי את התקף החרדה הכי גדול אוור".
בבקשה.
"יום שישי. כל המשפחה של בעלי סביב השולחן לארוחת ערב ויש קידוש ואני פתאום לא יכולה לנשום. לא יכולה לבלוע. זה היה פחד אלוהים. הייתי בטוחה שאני חוטפת התקף לב, כי אבא שלי מת בחדר כושר מדום לב בגיל 45, ובת דודה שלי מתה מדום לב בגיל 35, אז זה כל הזמן ברקע. אני בודקת את עצמי כל הזמן. נסענו למיון. ובעלי כל הזמן מחבק אותי ואומר לי, 'את לא תמותי, את בסדר'. במיון אמרו לי שזה התקף חרדה".
בגלל זה חזרת לקחת?
"לא, בגלל הפיגועים! ומה שקורה עם הערבים. אחרי המשפחה האחרונה שנרצחה חזרתי הביתה בוכה. ואני זוכרת שדיברתי עם אמא שלי ואחותי על מי יהיה עם הילדים, אם חס וחלילה יקרה כזה דבר. אני פשוט השתגעתי. ואני חושבת על מוות כל הזמן. החיים מפחידים אותי מדי. משאית שנוסעת מאחוריי, אני מחליפה נתיב. זה פשוט טו מאץ'".
מה? החיים?
"לגמרי".
כיף איתה. בחורה לשבת איתה על כוס יין. או בקבוק. מצחיקה בטירוף. דעתנית. לא צדקנית, לא מצטדקת, לא סופרת את הפוליטיקלי־קורקט. עדיין הולכת להשקות, מפרסמת מוצרים באינסטגרם שלה ("לפחות 1,500 שקל לפוסט, או בשוברים").
"אני הולכת ברחוב וצועקים לי, 'וואי, איזה כוסית' - יש בנות שיראו את זה כהטרדה מינית. אני לוקחת את זה כמחמאה".
אבל את מבינה נשים שמרגישות אחרת?
מה שאני הכי לא מבינה זה את אלו שמתלוננות אחרי עשר שנים. אני עברתי מלא הטרדות מיניות. מלא. אבל שמתי את זה בצד. כי אני אישה חזקה ולא כולן חזקות כמוני. אני לא שופטת אף אחת אבל לפעמים אני אקלל גבר - בחיים לא אתלונן עליו במשטרה".
הטרדות מילוליות?
"פחח, זה בכלל, מה הבעיה? אסור לגבר לדבר? כל גבר צריך לפחד מוות? זה כמו שאנחנו מפחדים מוות מלהרוג מחבל. מבחינתי היו צריכים לדפוק לו עוד כדור בראש. מאמי, זה מחבל! היו צריכים להפוך אותו למטרה ושכולם יעשו עליו קליעה למטרה. לא לשמור עליו ואז את רואה אותו מחייך בבית חולים. למה שנשים אותו בכלא? זה מקום נפלא בשבילם".
אלאור אזריה צריך להיות בבית?
"ברור. הוא צריך לקבל צל"ש. הבנאדם הזה ירה בחבר שלו וזה פאקינג מחבל מסריח. ואם אני הייתי שם אז הייתי בועטת למחבל הזה בראש. אני עצבנית על זה רצח".
הבנתי. אמרת שבכית בתקופת הפיגועים. ולאחרונה?
"לא. אני על ציפרלקס. לא בוכה. נאת'ינג".
