גַּם אִם הִיא אִמּוֹ שֶׁל יָם זֶה

אוֹ זַעֲקָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה עַל מָקוֹם זֶה;

גַּם אִם זֶה שֶׁבָּנָה אוֹתָהּ מִגַּל

חָזָק מִן הֶעָבָר וּמֵאֶלֶף סוּסִים,

גַּם אִם זוֹ שֶׁנִּרְדְּמָה עַל פִּרְחָהּ הָרִאשׁוֹן

נַעֲרָה מֵאֶרֶץ דַּמֶּשֶׂק —

מָה לִי וּמָה לְעִדָּנִי

וּלְמַשָּׁב שֶׁלֹּא יִבֵּשׁ אֶת דָּמִי הָעֵירֹם

מָה לִי עַצְמִי

וּלְשָׁמַיִם שֶׁלֹּא יַעֲטוּ עָלַי עוֹף אוֹ עָשָׁן?

מָה גּוֹרֵם לִי לִקְפֹּץ מִקְּרִיאַת הַמּוּאַזִּין

כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל לָזֶה שֶׁלִּמֵּד אוֹתָהּ אֶת שְׁמוֹתָיו

וְאַחַר הִשְׁלִיכַנִי לַזְּמִירוֹת.

גַּם אִם הָעִיר הַזֹּאת

הִיא אִמּוֹ שֶׁל הַיָּם, אוֹ זַעֲקָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה —

עָלֵינוּ לָשִׁיר עַל שְׁבִירַת הַיָּם בְּתוֹכֵנוּ

אוֹ לְמַעַן הֲרוּגֵינוּ לְעֵינֵי הַיָּם,

וְלִלְבֹּשׁ אֶת הַמֶּלַח וּלְהַפְלִיג אֶל הַנְּמֵלִים

בְּטֶרֶם תִּשְׁאַב אוֹתָנוּ הַשִּׁכְחָה:

דָּבָר לֹא יַשִּׁיב אֶת הָרוּחַ בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

מתוך: מילותיו של הזמן השבור / הוצאת קשב לשירה