את מספר אלבומי המחווה שהצדיעו לתקליטים המכוננים ברוק ובפופ הישראלי אפשר לספור על כף יד אחת. לנוכח המחסור הזה, הבחירה של גלגלצ (העומדת מאחורי האלבום הזה) להצדיע לאלבום המופת של החלונות הגבוהים, שחגג לאחרונה יום הולדת 50, היא קודם כל יוזמה מבורכת. אין עוררין על חשיבות האלבום גדוש הלהיטים שבו המציאו אריק איינשטיין, שמוליק קראוס וג'וזי כץ את הפופ העברי, ויפה שתחנת רדיו שמקדשת את העכשווי זוכרת לרגע גם את העבר.

גלגלצ, למרות כל הביקורת שהיא סוחבת, כנראה יודעת מה העם רוצה, ומרשימת משתתפי פרויקט החידושים הזה, נדמה שהיא ניסתה לקלוע לכולם. היא גם כמעט הצליחה. רבים מהמבצעים כאן - למשל יובל דיין, אליעד והתקווה 6 - מככבים באותו פלייליסט מושמץ, רק חבל שאין כאן אף נציג לכוכבי הפופ הים תיכוני שיכול היה להביא את הקלאסיקות האלו לקהל חדש.

ההצדקה היחידה לחידוש ללהיט מוכר היא להעניק לו פרשנות מרעננת. במובן הזה מרבית המשתתפים ב"התשמע קולי" עומדים בכבוד במשימה. אסף אמדורסקי סוגר מעגל עם אביו (מפיק האלבום המקורי) כשתערובת אסקוט הופכת את "יחזקאל" לרוקנרול כיפי עם גיטרת סרף נהדרת. שלומי שבן צולל היטב ל"חייל של שוקולד" החנוך לויני. דיקלה מטפלת בחן רב ב"אהבה ראשונה"; והחיבור בין "איפה הם כל אבותינו" עם הטקסט החיים חפרי על גיבורי התנ"ך לישי ריבו הוא הברקה. עוד רגע יפה נרשם ב"התשמע קולי", הדואט היפהפה של דניאלה ספקטור וגבע אלון המהדהד מפופ סיקסטיזי. הגוונים המזרחיים שמוסיפה יובל דיין ל"בובה זהבה" מבורכים. ובום פם הופכים את "הורוסקופ" למסיבה סוערת.

למרות הכוונות הטובות, בכמה מהשירים היותר אהובים מאלבום המופת ההוא נרשמים הפספוסים הגדולים. התקווה 6 לא חורגים מהרגאיי הבנאלי שלהם ב"אינך יכולה"; אליעד הולך לאיבוד ב"כל השבוע לך" הסתמי, גיא ויהל מציגים פסאודו רוקנרול ב"אז מה" החלש ושמעון בוסקילה לא מצליח לרגש ב"ילדה קטנה" החותם. ולמרות אלו, מדובר במחווה יפה של התחנה היפואית, שראוי שיהיה לה המשך באלבומים מיתולוגיים נוספים.