שלומית אהרון, עכשיו ביידיש

אמה הייתה זמרת ושחקנית יידיש ניצולת שואה, אבל שלומית אהרון התרחקה במשך שנים מהשפה, "כי היא הייתה קשורה אצלי לעצב". עכשיו, לראשונה, היא הולכת בעקבות אמה ושרה ביידיש על הבמה, בהצגה חדשה של תיאטרון היידישפיל

הרבה שנים שלומית אהרון, בת לניצולי שואה, התרחקה מהיידיש. הרגישה שהיא לא בשלה לשיר שירים שהוריה גדלו עליהם וריפדו את ילדותה. "בבית שלנו דיברו יידיש, פולנית ועברית, אבל אני תמיד התרחקתי מהיידיש כי כזמרת השפה הזאת הייתה קשורה אצלי לעצב ולתוגה", היא אומרת. "כל הדור שלי התרחק מהיידיש גם מסיבות אחרות — מתוך רצון ליצור תרבות חדשה, להיות הצבר החדש, לא להיות גלותיים. לא רציתי לשיר ביידיש, אבל כשאני שומעת יידיש, אני תמיד בוכה".

 

עכשיו אהרון מרגישה בשלה יותר לשיר ביידיש, כשהיא משתתפת במופע המוזיקלי "משפוּחֶה כן בוחרים", שמועלה בתיאטרון היידישפיל, ובו מארחים האחים עוזי וחיים אסנר' מלבד את אהרון, גם את נתן דטנר ואת צעירי היידישפיל: יעל יקל, הילית דויטש־שני ושחר ישי. במופע הם מאירים בזוויות שונות רגעים וזיכרונות מבית אבא ואימא של כל אחד מהם.

 

"כל ההפקה הזאת באה לי בנקודת זמן מאוד רגישה", מספרת אהרון. "אימא שלי הייתה זמרת ושחקנית יידיש (סיסלה הרשקוביץ — י"ב), וכולנו מבינים שלשיר ביידיש זאת הצוואה שלה. כשהוריי באו מהשואה, השירה והמוזיקה, הרצון לבנות חיים חדשים ולחפש שמחה, היו העוגן שלהם. אמי נפטרה לפני שנתיים וחצי, ואחרי מותה נשארנו במשפחה הגרעינית של פעם רק אחותי ריקי ואני. כשהיינו מרגישות משהו, היינו רצות לספר אחת לשנייה. לא מזמן גם ריקי נפטרה, ובחזרות, כששמעתי את הצעירים שרים ביידיש, רציתי לבכות ולצלצל לאחותי ולספר לה, ולא היה לי למי. החוסר הזה, האובדן של אחותי, נורא קשה לי".

 

במופע שרה אהרון רק שיר אחד ביידיש — "עץ עומד". שאר השירים ששרה לה אימא שלה בילדותה תורגמו לעברית. "אני שרה בעיקר בעברית כי אני מרגישה שכזמרת השפה שלי היא עברית, אבל המטען הוא ביידיש", היא אומרת.

 

בשאר הזמן אהרון מופיעה לבד, עם "הכל עובר חביבי", וכשהיא בחו"ל גם עם זמר הטנור יבגני שפובלוב, שחי בארצות־הברית.

 

"הכל עובר חביבי" זה לנצח?

 

"החביבים עדיין מופיעים פה ושם, לא הרבה. הופענו והתפרקנו, ושוב התאחדנו לפני כמה שנים, ומאז האיחוד אנחנו מטפטפים פה ושם הופעות. זה לא עיקר העבודה שלי, אבל זאת בהחלט הנאה".

 

אהרון היא גם סבתא גאה ליולי, בתם של טליה דור, בתה, וניתאי גבירץ. "אני לא סבתא, פשוט יש לי נכדה", היא צוחקת. "יולי היא אושר עילאי שקשה לתאר. אנשים שמסתכלים עליי כשאני איתה לא מאמינים למראה עיניהם, כי אני משתנה לגמרי. נהיית ילדה ושטותניקית".

 

 

 

ההצגה "משפוחה כן בוחרים" תעלה היום ב־20:00 בבית החייל בתל־אביב

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים