שישי 15 בדצמבר 2017
ידיעות אחרונות
צילום : ידיעות אחרונות
חדשות • 09.08.2017
המקום שבו גם שר ביטחון לא בטוח
מרב בטיטו

הרגיעה הזמנית שהורגשה לאחרונה בסמטאות מאה שערים הופרה שלשום עם חדירתו של שר הביטחון לטריטוריה העוינת. אביגדור ליברמן הגיע לניחום אבלים אצל הרב פירר, אך הצליח לצאת משם רק בסיוע משטרתי צמוד שחצץ בינו לבין המון משתולל וחסר מעצורים. זה נגמר בילדה פצועה בת שמונה שחטפה אבן בראש.

 

הפעם זה לא היה טירון מבועת שרק רצה לחזור הביתה בשלום, כי אם האדם המופקד על ביטחונה של מדינת ישראל. ליברמן חווה במפתיע הדמיה של אירוע שכמוהו התרחשו מאות בשנתיים האחרונות (ככל שעולה מספר החרדים המתגייסים לצבא, כך עולה מספר אירועי התקיפה נגדם, ולא רק בירושלים) - ויש לגמרי מצב שמה שעבר לו בראש תוך כדי היה משהו כמו "ואיזה מסכנים החיילים שפוחדים עכשיו מלינץ', סע מהר". ואולי הוא סתם פיזם בשקט: "איזה מזל, התחיל לרדת אבן, איזה מזל שהייתה לי אבטחה".

 

ולמה האירוניה הזאת? כי 32 דקות לפני האירוע עלתה ב־ynet ידיעה שכותרת המשנה שלה הייתה: "לאחר כמה חודשים של התפרעויות, שכללו שריפת בובות בדמות חיילים, אלימות כלפי לובשי מדים ומעצרים יזומים - השטח בירושלים נרגע". שני ההסברים האפשריים לשוך המהומות - תלוי את מי אתם שואלים - מופיעים גם הם בהמשך. הראשון: "בחוגים הקיצוניים מכריזים על ניצחון: 'חיילים חרדים כבר לא עוברים כאן'", והשני: "גורם במשטרה מבהיר: 'המתפרעים הבינו שלא ישיגו את מטרתם בכוח'".

 

ומה האמת? מדוע נפלה שלווה זמנית על "הגורמים הקיצוניים ברחוב החרדי"? על מה ולמה שככו המהומות? תלוי למי אתם מאמינים. אם לשפוט לפי מדד התעוזה של המתפרעים, נראה שהגרסה החרדית מנצחת. במקום שבו לא מהססים לתקוף את שר הביטחון לא יחשבו פעמיים לפני שיתקפו חייל פשוט.

 

מי שמחפש כאן שנאת חרדים עלול להתאכזב: אין לי בעיה עקרונית ועמוקה עם זה שבשעה שאני שולחת את ילדיי לשרת בצבא חלק גדול מהחרדים מגיעים לבקו"ם לקבל פטור. אין לי התנגדות אידיאולוגית לבחירה של חלקם להמעיט בשעות עבודה ולהרבות בילדים ובלימוד תורה. זו זכותם המלאה, וחובתה של המדינה לתקצב את ילדיהם. הבעיה מתחילה כשהערכים הללו מתורגמים למהומות, לאבנים, להפיכת ניידות ולתקיפת חיילים בלב המדינה. אם היו המתפרעים הללו נכים/ ערבים/ עובדים זרים/ אתיופים/ פמיניסטיות מזרחיות/ מלצרים מקופחי זכויות, או כל קבוצת מיעוט אחרת, היו הדברים מסתיימים אחרת. ככה זה כשהנציגים שלך יושבים בממשלה, אתה פשוט מרגיש חזק ועצום הרבה יותר ממה שאתה באמת.

 

החברה החרדית מגוונת וססגונית, יש בה עשרות זרמים ומאות סגנונות של אמונה בבורא עולם, אבל המשותף לכולם הוא ציות כמעט מוחלט להוראות הרבנים. דבריו של המנהיג הרוחני של כל עדה וכל פלג הם בבחינת פסיקה מחייבת. זו חברה שמבוססת על ציות לסמכות, המטפחת את כוחה. די בהבל פיו של אדמו"ר אחד כדי להשבית את ההתפרעויות הללו לחלוטין, ובכל זאת הן אינן חדלות.

 

שר הבריאות יעקב ליצמן, למשל, נזכר לצאת בפומבי נגד ההתקפות האלימות כלפי חיילים רק בחודש מארס האחרון, עד אז בחר להתבונן מן הצד. שתיקתם של רבנים, ולא משנה עד כמה יכנו אותם "קיצונים", היא לא גזירת שמיים, והמשטרה יודעת בדיוק מאיזו חצר מגיע כל עצור שהיא מביאה לתחנה ומאיזו באר שותה כל חשוד ביידוי אבנים. מובלעות חרדיות בטריטוריה דמוקרטית הן מציאות מוגמרת בירושלים 2017. אין סיבה לאפשר להן להפוך להיות שטח אויב. √

 

 


פרסום ראשון: 09.08.17 , 23:48