ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    ידיעות אחרונות
    המוסף לשבת • 10.08.2017
    "מי שיבוא לבצע פה פיגוע, לא יחזור הביתה בחיים"
    אחרי משמרת סוערת ומדממת, נפרד תת–ניצב דורון תורג'מן ממרחב דוד, שמאבטח את המקום הכי נפיץ במזרח התיכון: הר הבית. בראיון בלעדי מדבר המפקד היוצא על סערת המגנומטרים: "הוכחנו למקבלי ההחלטות שאנחנו מסוגלים לבצע כל משימה". על השוטרים שאיבד בפיגועים: "מול הכאב אתה חייב להיצמד להנחיות, כי ברגעים כאלה הכי קל להגיב מהבטן". ועל הביקורת שהאצבע המשטרתית קלה מדי על ההדק: "לא משנה מי המחבל, הוא ימות. ככה הלוחמים בשטח מבינים שיש להם גב"
    עודד שלום

    החאג'ות, הרוכלות המבוגרות, מוכרות עכשיו בעיקר תאנים וענבים. התאנים, מגירות עסיס, גדלות בעיקר בשומרון, והענבים, מפוצצים בסוכר, מגיעים בעונה הזו מאזור חברון. הן יושבות על הארץ בכריעה או ישיבה בשוק הירקות והפירות שבתוך העיר העתיקה, למרגלות שער שכם וברחובות הסמוכים לו. נדחקות בצמוד לקירות הבתים, מגיעות בבוקר מוקדם מהכפרים בגדה עם תוצרת טרייה.

     

    החודש האחרון היה רע מאוד לעסקים. הוא החל בפיגוע בהר הבית שבו נרצחו השוטרים האיל סתאוי וכמיל שנאן ז"ל והתגלגל למשבר בינלאומי סביב הצבת גלאי המתכות בכניסות להר. המשטרה הגבילה כניסת פלסטינים לעיר העתיקה. מחוץ לחומות, בשער האריות, התקיימו בכל יום הפגנות והפרות סדר. התיירים התמקדו ברובע הנוצרי. הישראלים הפסיקו לבוא. העיר העתיקה מנסה להתאושש מחודש נורא ואיום והחאג'ות מתלוננות שהן חוזרות לבתיהן עם מרבית הסחורה שאיתה הגיעו בבוקר.

     

    כמיל שנאן ז"ל
    כמיל שנאן ז"ל
     
    האיל סתאוי ז"ל
    האיל סתאוי ז"ל

     

     

    מדובר בתא שטח של קילומטר רבוע אחד בלבד. עם 10 מיליון תיירים ומבקרים בשנה, כ־40 אלף תושבים החיים בין החומות, 70 אחוז מהם מוסלמים, 20 אחוז נוצרים, 10 אחוז יהודים, כל ניסיון לתאר את מורכבות המקום הזה לא יצליח לדייק עד כמה העסק כאן נפיץ. מרחב דוד, החולש על העיר העתיקה, הר הבית ומסגדיו, הכותל וכנסיית הקבר, נחשב למרחב הכי קטן במשטרת ישראל מבחינה גיאוגרפית. אבל כמה שהוא קטן, ככה הוא מסובך ורגיש מבחינה מבצעית ומדינית.

     

    קחו למשל את אירועי בוקר יום שישי לפני ארבעה שבועות בדיוק. תת־ניצב דורון תורג'מן (47), שמסיים בעוד שבועיים קדנציה בת כמעט שנתיים כמפקד המרחב, עשה את דרכו למטה המרחב שבבניין הקישלה הנמצא מתחת למגדל דוד. "בשעון הפעילות שלנו במרחב, תפילת הצהריים של יום שישי בהר הבית היא אירוע מרכזי", הוא אומר. "זו התפילה הכי חשובה בשבוע ובימי שישי רגילים מגיעים לתפילה בהר כ־30 אלף מתפללים. בכל יום שישי מתקיים תדרוך לקראת התפילה בשעה 11. בדרך כלל אני מגיע כמה שעות קודם לטפל בעניינים השוטפים, וכך היה גם באותו בוקר. ציפיתי לחזור בסביבות ארבע אחר הצהריים הביתה, לערב שישי משפחתי רגיל, ארוחת שבת, קידוש, דגים בתנור של אשתי. הייתי ברכב בדרך בגין כשקיבלתי דיווח על פיגוע ירי בהר הבית. עכשיו אתה חייב להבין את הרקע. גדלתי במחוז ירושלים ביחידה המרכזית. ידעתי מה זו העיר העתיקה ומה המשמעויות של הר הבית אבל רק כשנכנסתי לתפקיד הזה הבנתי באמת עד כמה ההר הזה רגיש. אילו משמעויות יש לו מעבר למרחב הקטן שלי, אילו אדוות נוצרות בעולם המוסלמי כולו מכל אירוע קטן כאן. מרב הקשב המבצעי שלי כמפקד מוקדש להר הבית ביומיום. אם זה בקשר עם הווקף, עם שייח'ים ועם דרשנים, שאיתם יש לנו שגרת עבודה סדורה וקשר יומיומי. לקראת תפילות ימי שישי והחגים אנחנו יושבים לישיבות מסודרות. למשל לקראת הרמדאן האחרון ישבנו אני וסגל הפיקוד שלי עם הווקף וביצענו תיאום של הפעילות הקשורה לרמדאן. זמני פתיחת השערים של ההר, הערכות למספר המתפללים שיגיעו, תיאום כניסת הרכבים שיביאו את ארוחות האיפטאר למתחם.

     

    "אנחנו גם במעקב אחרי גורמים קיצוניים שמתכננים לעורר פרובוקציות בשטח ההר. תחשוב על זה שבכל יום ישנה כניסה של תיירים ויהודים לביקור בשטח ההר ואנחנו צריכים שהביקורים הללו יתקיימו כסדרם, בלי איזושהי פרובוקציה. לא מזמן עלה להר במהלך הביקורים הסדירים פעיל מוכר בתנועת הר הבית שקיים בשטח טקס נישואים. הוא צילם את זה, כמובן באופן חשאי שלא לעיני השוטרים, ופירסם ברשתות החברתיות. לדבר כזה יש משמעות גדולה עבור המוסלמים, מבחינתם זו הפרה של הסטטוס־קוו. התגובות היו קשות, וכמובן שהאצבע המאשימה הופנתה קודם כל כלפי המשטרה".

     

    כי האחריות לכניסת יהודים לביקורים בהר היא שלכם.

     

    "זו הייתה פרובוקציה מתוכננת, עלובה, שהתקיימה בניגוד לכללים שאותם הפעילים מכירים היטב. זה אקט שבוצע על מנת לקבל הד תקשורתי בלבד. הפעיל שניהל את הטקס, החתן, זומן לשימוע אצל מפקד היחידה למקומות קדושים והוחלט על הרחקתו מההר לתקופה של חצי שנה. הכלה הורחקה לחודש. אנחנו מבצעים מעקב שוטף אחר פעילים הקוראים לעלות להר הבית, עורכים בידוק קפדני בכניסה להר, מתדרכים כל מבקר לגבי כללי ההתנהגות, מה מותר ומה אסור, ומפקחים בזמן הביקור על המבקרים. כל מי שמפר את הכללים או מעורר פרובוקציה ולו הקטנה ביותר מוצא מיד מההר ומוזמן לשיחה במשטרה".

     

    כל הפחדים כולם

     

    כל הרגישויות הנפיצות הללו התנקזו לאותו דיווח ראשוני על פיגוע בהר הבית. תורג'מן מספר שהיה במתח אדיר. "היה לי ברור שיש לזה משמעות היסטורית חריגה של אירוע מכונן עם השלכות אסטרטגיות. זו ההבנה הראשונה, עוד לפני ששאר הפרטים זורמים. לחצתי על הגז וטסתי לכאן. בדרך אני מקבל דיווח שהמחבלים נוטרלו ושיש לנו שוטר פצוע. בהמשך דווח לי על שוטר נוסף שנפצע. ההרגשה רעה. הבטן התהפכה לי. אבל אתה מבין שמול הכאב והצער אתה חייב לתת הנחיות סדורות ולהקפיד שהשוטרים שלך לא יפעלו מהבטן כי הכי קל באירוע כזה לפעול מהבטן. להר הגעתי בריצה. מפקד המחוז, ניצב יורם הלוי, הנחה לסגור את ההר. אין יוצא ואין בא. סתאוי שכב על הארץ בתוך ההר וטופל על יד חובשים. שנאן שכב בכניסה לבאב אל־חוטה וגם הוא טופל. ידעתי שהוא שוטר חדש אצלנו,

     

    הדס מלכא ז"ל
    הדס מלכא ז"ל
    הדר כהן ז"ל
    הדר כהן ז"ל

     

     

    ארבעה חודשים בלבד, ולצערי לא הכרתי אותו מספיק. סתאוי שירת אצלנו חמש שנים כראש צוות בנקודת הר הבית. פגשתי אותו בהר כמעט בכל יום שישי. בחור יפה, מקרין ביטחון, בנוי טוב. לפני שלושה שבועות בירכתי אותו על הולדת בנו ראמוס. לא הסתדר לי לראות את הגבר החזק הזה שוכב על הארץ מדמם. את שנאן המחבלים הפתיעו מאחור, ירו בו מטווח אפס. חברים שלו ליחידה אומרים שהוא היה גבר מלא ביטחון ושמחת חיים שהתנדב לכל משימה. וסתאוי היה בתוך נקודת המשטרה כששמע את היריות ויצא ממנה כדי להגיב. המחבלים סיימו לירות בשני השוטרים שעמדו בשער, רצחו את שנאן ופצעו את חברו שעמד איתו ורצו חזרה לתוך ההר. בדרך הם נתקלו בסתאוי שרץ לעברם והחל לנהל איתם קרב יריות. באותו יום שישי לא חזרתי הביתה לארוחת שבת, וגם בשבוע שאחריו ובשבוע שבא בעקבותיו".

     

    סגרתם את מתחם ההר למתפללים למשך יומיים אחרי רצח השוטרים. זה היה הכרחי?

     

    "אירוע של ירי בתוך מתחם ההר הוא חריג מאוד. לאירוע החריג הזה הגבנו בצורה חריגה, בתגובה היסטורית. מאז שנת 67' הר הבית לא נסגר לתפילת יום שישי. ראינו את ההשפעה של המהלך הזה על האנשים, הם היו בשוק. הוצאנו את כולם מהמתחם והשארנו רק שלושה נציגים של הווקף. איפשרנו להם לראות מה אנחנו עושים. עברנו מבנה־מבנה וסרקנו אחר אמצעי לחימה. מצאנו סכינים, אלות, רוגטקות, רימוני הלם וחומרי הסתה. זה התבקש כי הבנו שהמ

    טקס הנישואים המאולתר על ההר. "פרובוקציה עלובה"
    טקס הנישואים המאולתר על ההר. "פרובוקציה עלובה"

     

    חבלים שהו במתחם כמה שעות לפני שביצעו את הפיגוע והיה חשש שהוסלקו שם אמצעי לחימה נוספים".

     

     

    מלכוד גלאי המתכות

     

    כשנפתח ההר "צצה" בעיה חדשה. גלאי המתכות, המגנומטרים, שהציבה המשטרה בכניסות להר הבית לאחר הפיגוע

     

    שבו נהרגו סתאוי ושנאן, הציתו מהומות. הווקף ראה בגלאים הפרה של הסטטוס־קוו וקרא למתפללים שלא להיכנס להר כל עוד הגלאים לא יוסרו. ביום שישי בתום השבוע הראשון להצבתם נערכו התפילות מחוץ להר הבית ובסיומן החלו הפרות סדר בכל מזרח ירושלים והגדה. שלושה מפגינים נהרגו במהלך העימותים עם כוחות הביטחון, ובערב אותו היום חדר המחבל מהכפר כובאר להתנחלות חלמיש הסמוכה ורצח את יוסי סלומון ז"ל ושני ילדיו, אלעד וחיה ז"ל. לפני שיצא לפיגוע העלה פוסט בפייסבוק ובו כתב: "מהם חיי כשרוצחים נשים וילדים וכשמטנפים את אל־אקצה שלנו".

     

    למרות הטענה שעלתה, שהדרג המדיני היה זה שהורה על הצבת הגלאים, והמשטרה הייתה רק הקבלן המבצע, מהקבינט הודלף דווקא שהגלאים הוצבו בעקבות המלצה של המשטרה. בכל מקרה המשטרה לא ששה לדבר על פרשת המגנומטרים. תורג'מן מוכן להתייחס רק לביצוע ההחלטה להציב את הגלאים ואומר: "כל מה שהיה תלוי במשטרה יושם באופן חד־משמעי. אנחנו צריכים לתת לדרג הממונה ולמקבלי ההחלטות את ההבנה שאנחנו מסוגלים לבצע כל משימה. אני חושב שעשינו זאת".

     

    אבל רק אחרי שאתה מבקר בחלק משערי הכניסה למתחם הר הבית, בשער השלשלת, שער הכותנה והשער שבו אירע הפיגוע הרצחני, באב אל־חוטה, אתה מבין עד כמה ההחלטה להציב בהם מגנומטרים הייתה אווילית ולא מחוברת למציאות בשטח. קודם כל התנאים הפיזיים: אין מספיק מקום להציב כאן שערים לגילוי מתכות ולידם אוהלי בידוק. ובידיעה שבימי שישי רגילים מגיעים לתפילות כמה עשרות אלפי מתפללים זה הופך את הסיפור ללא ישים. ועוד לא דיברנו על ימי השישי ברמדאן שאליהם מגיעים יותר ממאה אלף מתפללים. קשה להאמין שיוזמת המגנומטרים הגיעה מהמשטרה, המכירה את השטח.

     

    בימי המתיחות התאספו המתפללים בכל יום בחניון הווקף שליד שער האריות. הם כרעו לתפילה מול המגנומטרים שהוצבו בכניסה להר הבית ומול תורג'מן ואנשיו. "המראות הללו של מתפללים שמקיימים תפילות במבואות של ההר זה לא משהו שאנחנו לא מכירים. זה קורה בימים שבהם נדרשת הגבלת גיל הנכנסים להר בשל הערכות מבצעיות. ובכל זאת האווירה בימי המשבר הייתה מתוחה. ראינו שמספר המתפללים גדל מיום ליום ועם הכמות עולה רמת המתח ורמת הפרות הסדר. עמדנו שם בכל ערב במשך שבועיים. התפילה מתחילה בשבע־שבע וחצי, אחריה דרשה ואחרי הדרשה מתחילים לזרוק אבנים. באחד הימים עמד שם דרשן שאמר להמון שכל נשות השוטרים הדרוזים יהפכו אלמנות וכל ילדיהם ליתומים. ושתבין, 32 אחוז משוטרי מרחב העיר העתיקה הם דרוזים. הם דוברים את השפה הערבית ועושים עבודה מקצועית לטובת שמירת הביטחון של כל מי שנמצא כאן. ערבים ויהודים. את הדרשן הזה הוריתי לעצור במקום. הוא נלקח לחקירה ולמחרת הארכנו לו מעצר".

     

    כמה אנשים עצרתם במהלך הפרות הסדר?

     

    "כשאתה מול הפרות סדר אתה קודם כל פועל לפיזור האנשים, פחות מתעסק בביצוע מעצרים. בשבוע שעבר, כשהפרות הסדר נרגעו, ביצע המחוז שני מבצעי מעצרים גדולים. נעצרו יותר מ־70 איש שלקחו חלק פעיל בהפגנות וכאלה שהתסיסו את הרוחות. לכולם הוארך המעצר ונגד חלקם כבר הוגש כתב אישום. מבחינתנו זו אמירה חשובה מאוד. מי שמשתתף בהפגנות אלימות וזורק אבנים על שוטרים ולא נעצר באירוע עצמו צריך לדעת שנגיע אליו. אם לא באותו הערב אז למחרת ואם לא למחרת אז כעבור שבוע".

     

    "שגרת פיגועים מטורפת"

     

    הסוחרים והתושבים בעיר העתיקה מכירים אותו. הוא מקפיד להסתובב בכל יום, גם בימים הקשים, לעצור לשיחה, לשמוע מה אומרים האנשים. כשהלכנו איתו ביום שלישי השבוע נעצרנו בכל כמה מטרים. פעם היה זה סוחר ערבי שלחץ את ידו ושאל לשלומו ופעם קבוצת שוטרים שעמדה מאחורי מחסום משטרתי ותורג'מן עצר להתעדכן במתרחש.

     

    הוא נכנס לתפקיד באוקטובר 2015 אחרי שסיים קדנציה כמפקד תחנת נתניה. עשה מעבר חד מעבודת משטרה קלאסית של שוטרים וגנבים ללב ליבו של הסכסוך, העיר העתיקה. ממרחב דוד הוא עובר לפקד על מרחב קדם, החולש על אזור מזרח־ירושלים. כשהתיישב במשרדו בקישלה עמדה מתיחות גבוהה בהר הבית סביב ביקורים של חברי כנסת ויהודים בהר.

     

    כשהיה ארבעה ימים בתפקיד אירע הרצח של אהרון בנט ז"ל והרב נחמיה לביא ז"ל ברחוב הגיא. הוא רץ לשם מהר הבית, שם היה עם פקודיו בהיערכות לקראת התבצרות של מתפללים במסגד.

     

    "אתה מגיע לזירת רצח מזוויעה וקודם כל רואה פעוט כבן שנתיים מבוהל בעגלה. אביו נרצח מול עיניו ואמו נדקרה ורצה להזעיק עזרה. התמונות היו מזעזעות. הן לא מרפות ממני עד היום. כשהגענו לזירה האם פונתה לבית החולים ולקחנו את התינוק אלינו למרחב. שוטרות טיפלו בו עד שהגיעו קרובי משפחה לקחת אותו. כך החלה הקדנציה שלי בעיר העתיקה".

     

    גל פיגועי הסכינאות שהחל ב־2015 התנפץ על תורג'מן ושוטריו. כמעט בכל יום הוא מצא עצמו רץ בין הסמטאות לאירועים. לא מספיק לתחקר אירוע אחד וכבר הוא מקבל דיווח על אירוע נוסף. "אנחנו 500 שוטרים בעיר העתיקה, כולל מג"ב, וכשבאתי היה פה מספר כפול של שוטרים ולוחמי מג"ב. אחרי הרצח של בנט והרב לביא הוספנו עוד כמה מאות שוטרים לחזק את תחושת הביטחון. בכל פינת רחוב עמדו שוטרים, על הגגות ובסיורים רגליים בסמטאות. תוסיף 393 מצלמות שמתעדות כל מטר כאן 24/7 ותקבל את אחד המקומות הכי מאובטחים בעולם. השוטרים בעיר העתיקה הם ברמת החיכוך הכי גבוהה. טווח אפס. עומדים לרוב בעמדות סטטיות, בקור ובחום. עומדים עם אפוד בערנות מרבית, לא נוסעים בניידות, כל הפעילות היא רגלית, אין צ'קלקה. אין גם פלאפונים שלא יהיו הסחות דעת. לכל צוות יש טלפון אחד עבור הודעות מבצעיות. הוא משמש גם לקבלת הודעות אישיות חריגות אבל זהו. אין קשקושים. הערנות הכרחית כאן.

     

    "הנוכחות הזו בשטח הפכה את השוטרים מטרה למפגעים. ומאירוע לאירוע הפקנו לקחים. תיחקרנו את עצמנו וירדנו לרזולוציה הכי גבוהה. מקבלים דיווח בקשר על דקירה בעתיקה וכולם רצים למקום. בזמן שמטפלים בזירה שולפים מהר את פרטי המפגע ושולחים מיד כוחות אליו הביתה. כל מי שקשור למחבל מובל לחקירה. הבנו מיד שהשוטרים בשער שכם מהווים מטרה וחיזקנו את הנוכחות שם. הוספנו עמדות מעל הרחבה, תצפית על הגג ממול וכוחות שמסיירים רגלית. כך אתה מייצר רצף היערכות שמצמצם זמן תגובה כשמתרחש אירוע וגם מאתר חריגים בתוך העוברים ושבים. וזה לא שייצרנו כאן חומה בלתי עבירה. לצערנו איבדנו בשער שכם שתי לוחמות גיבורות, את הדס מלכא ז"ל והדר כהן ז"ל. אבל אנחנו כל הזמן לומדים ומשתפרים. זה מקום שאתה לא יכול לשבת בו רגע אחד רגל על רגל. מהרגע שהגעתי שגרת פיגועים מטורפת. סוג של סחרחרה שאתה עולה עליה והיא מסתובבת במהירות ולא ברור מתי ואיך תרד ממנה. ואם אתה שואל אותי מה האפקט הכי משמעותי של הפעילות המבצעית שלנו במרחב הזה, אז זה המסר הוא חד־משמעי: כל מי שיבוא לבצע פה פיגוע, לא יחזור הביתה בחיים. שייקח בחשבון שהוא ייהרג. לא משנה מי המפגע, בן כמה הוא או היא, מה הסיבה, הם ימותו. אמירה כזו מחזקת את השוטרים, נוסכת בהם ביטחון. כי כשהם בשטח הם מבינים שהם מהווים מטרה אבל אנחנו באים ונותנים להם גב, אומרים להם תגיבו בנחישות ובמקצועיות, תחתרו למגע כדי לנטרל את הסכנה ולהציל את חיי האזרחים סביבכם ואת חייכם". לגבי הטענות על האצבע הקלה על ההדק מצד השוטרים אומר תורג'מן כי "מהירות התגובה ששוטר נדרש לה בעיר העתיקה היא מיידית, כי מדובר בטווחי אפס בתוך מרחב צפוף. התגובה הראשונית היא בהתאם לרמת הסכנה ונדרשת באופן מיידי, יש פה עניין של חיים ומוות של אזרחים ושוטרים".

     

    "התסכול שלנו גדול"

     

    תורג'מן מספר שהרצח של סתאוי ושנאן נותר פצע פתוח מבחינתו ומבחינת אנשיו. "הם נקברו עוד באותו היום בכפרים שלהם בצפון הארץ וכשהגעתי לנחם את ההורים בלוויות ורציתי לחבק אותם רעדו לי הידיים. על אף הכאב שלהם הם חיבקו וחיזקו אותנו. ראמוס, הבן של סתאוי היה בידיים של אמו. הוא ישן ועבורי זה היה רגע קשה מאוד. ליטפתי את הראש שלו וחשבתי כמה עצוב שהילד הזה לא יזכה להכיר את אביו הגיבור. התסכול שלנו גדול כי שנאן וסתאוי היו שם כדי לשמור על שלומם של המתפללים המוסלמים, על כל מי שמגיע לא רק מירושלים אלא מכל רחבי ישראל והגדה. הם היו שם כדי לשמור על חופש הפולחן שלהם ונרצחו על ידי מי שבאו לכאורה להתפלל.

     

    "כשהוסרו המגנומטרים עמדנו בבאב אל־חוטה ושמרנו שההמונים שרצו בטירוף אל תוך ההר לא יעברו על המקום שבו נרצח ונפל כמיל. הם צעקו קריאות ניצחון והשוטרים עמדו והחזיקו ידיים כדי שההמון לא יעבור על המקום בו נשפך דמו. גם שם חשתי תסכול גדול. פתאום נשכח הרצח של שני שוטרים בעת מילוי תפקידם. מהרגע שהוצבו גלאי המתכות כולם עסקו בהפרות הסדר ובאמצעי הביטחון והרצח שלהם מטווח אפס במקום קדוש שאסור לשאת בו נשק, נדחק הצידה. פתאום הפרשנים שכחו איך הכל התחיל. אבל אנחנו לא שכחנו. מאז הרצח כל יום אני פותח את תדריך הבוקר במניין הימים למותם. בימי שישי אנחנו עומדים דקת דומייה בתחילת התדריך לקראת התפילה. ביום רביעי שעבר האבות והאחים של סתאוי ושנאן הגיעו לכאן כדי לפגוש את השוטרים, את החברים של הבנים שלהם שנרצחו. הם חיבקו אחד־אחד במשך שעה ארוכה. לא פיספסו אף אחד. ולא רק שהם חיבקו, הם אמרו לכל אחד ואחת מאיתנו שמעכשיו אנחנו הבנים והבנות שלהם ושנדע שיש לנו עוד שני בתים מעכשיו, בית במראר ובית בחורפיש. עם התמונה הזו אני מעדיף לעזוב את התפקיד הזה שהיה אחד המאתגרים שהשירות במשטרה יכול להציע. כל היתר זה רעשי רקע".

     

    רעשי רקע או לא, בשורה התחתונה, הלחץ המוסלמי בסערת המגנומטרים ניצח בסופו של דבר.

     

    "המוסלמים ממש לא ניצחו. כל מוסלמי שנכנס היום להר הבית מבין היטב מי הריבון ושהמשטרה נחושה מאוד בביצוע כל החלטה".

     


    פרסום ראשון: 10.08.17 , 18:03