דוקטור, הגזמת

מיהו אדם בריא? ההגדרה הולכת ומצטמצמת. רמות הכולסטרול המסוכנות הולכות ויורדות כל הזמן (פעם זה היה 290 מ"ג לדציליטר והיום כבר 193 ויש שמדברים אפילו על 155). גם לחץ הדם התקין הולך ופוחת (פעם זה היה 160/110 והיום זה 140/90 ויש שמדברים על 120/85 לחולי סוכרת). ומה עם המשקל התקין? מה שמעל 25 BMI כבר נחשב ללא תקין.

אנחנו חייבים להיות מנוטרים כל הזמן, הרפואה המודרנית דורשת מאיתנו בדיקות, בדיקות ועוד בדיקות, עד שבשלב מסוים חייבים לשאול: באמת צריך את כל זה? והאיש ששואל את השאלה הכל כך קריטית הזו, וגם מנסה להשיב עליה, הוא ד"ר מלקולם קנדריק, רופא משפחה ואיש חינוך בריטי שהחליט לאתגר את המערכת. בספרו "רפואת יתר - בריאות בוחרים בתבונה" (מאנגלית: שרה ריפין, בהוצאת סטימצקי, להשיג בלעדית באתר אומגה גליל, omega3galil.com) הוא מערער על לא מעט אמיתות מובנות מאליהן שאנו נסמכים עליהן במגע שלנו עם מערכת הרפואה. כי לפעמים נדמה שיותר משהמערכת הזו רוצה אותנו בריאים, היא רוצה להמשיך לקיים את עצמה - ולהרוויח הרבה־הרבה כסף.

קחו למשל את הסכנה הנוראה של חשיפה לשמש. כשאנו לא נחשפים לשמש אנו מגינים על עצמנו מפני סרטן העור. מצד שני, כשלא נחשפים לשמש עלול להיווצר בגוף חסר בוויטמין D, שידוע כמונע סוגי סרטן שונים, כמו סרטן השד וסרטן הערמונית - שהם הרבה יותר נפוצים מסרטן העור! אז מה לעשות? למי להאמין? אולי החשיפה לשמש, עודף המשקל, רמת כולסטרול גבוהה, צריכת מלח - כל אלה דווקא טובים עבורנו? אלו השאלות המרתקות שבהן עוסק ד"ר קנדריק, רופא שחושב לגמרי מחוץ לקופסת התרופות.

הוא לא מנסה להגיד לנו מה לעשות, רק מבקש שנפתח את הראש, שנטיל ספק, שנבדוק ונחשוב בעצמנו לפני שאנו לוקחים תרופה שלא בטוח שאנחנו צריכים או הולכים לעוד בדיקה מיותרת, שלפעמים מזיקה יותר מהתופעה שהיא מבקשת לגלות. אבל קשה לפתוח את הראש: אנו מוצפים בנהרות של מידע רפואי מבלבל ומבהיל, שרובו מנוסח באופן קטגורי של שחור ולבן, כתורה מסיני, זה טוב וזה רע. חובה לציית, אחרת הגוף השברירי שלנו עלול לקרוס ולגווע.

עטיפת הספר

מה שבאמת גורם לנו להאריך חיים הוא האושר וההנאה הפשוטה. קפה עושה לכם טוב? שתו קפה. אל תבלבלו את עצמכם עם מחקרים והמלצות משונות, שסתם יכניסו אתכם לסטרס ויקצרו את חייכם. יש מעט מאוד דברים שהם מזיקים באופן חד־משמעי - סיגריות, למשל. אבל בקשר לרוב הדברים שאנחנו צורכים, השפעתם על בריאותנו מועטה או לא קיימת. את ההפגזה הנוראית של עצות ואיסורים מצד מערכת הבריאות, לפי ד"ר קנדריק, צריך לקחת בעירבון מוגבל מאוד.

אבל איך נדע לעשות את זה? איך נבדיל בין מה שבאמת קריטי וחשוב לבריאותנו לבין מה שהוא סתם תעמולה רפואית מסחרית שמאחוריה רוחשים אינטרסים כלכליים־תאגידיים עלומים? אנחנו אמורים לקרוא עכשיו את האותיות הקטנות בכל מחקר רפואי חדש שיוצא לאור? הרי זה בלתי אפשרי, שלא לומר מעייף, מדכא ומזיק לבריאות.

אז להאמין לכל מה שאנחנו קוראים או להתעלם מהכל? שהרי עוד רגע יופיע מחקר חדש, שמוכיח בדיוק את ההפך. ד"ר קנדריק מציע את דרך האמצע, שהוא קורא לה "ספקנות נאיבית". כל המחקרים שאנו קוראים הרי מוטים בצורה זו או אחרת. מי שבא להוכיח משהו - נגיד, חברת תרופות שרוצה להוכיח את נחיצות התרופה החדשה שלה - לרוב גם יצליח בכך. ד"ר קנדריק מציע את "ערכת הכלים של האמת": עשרה דברים שיש לזכור ואשר יסייעו לכם להבין סיפור רפואי. הוא מקדיש לכל אחד מהם פרק בספר. ואלה הם:

1. מתאם אינו סיבתיות

נגיד שאתם קוראים מחקר שכותרתו "אכילת בשר אדום מגבירה את הסכנה למות ממחלת לב". האומנם? לרוב מדובר בממצא תצפיתי: מצד אחד אכילת בשר אדום, מצד שני מחלות לב - אבל זה נדיר מאוד שהמתאם הזה הוא גם סיבתי. כלומר, שאכילת הבשר האדום אכן גורמת למחלת הלב. זה ששני הדברים קורים ביחד ממש לא אומר שהאחד גורם לאחר. בעצם, לרוב זה ממש לא נכון. למשל, אלה שאכלו הכי הרבה בשר אדום גם עישנו הכי הרבה והתאמנו הכי מעט - ואולי לכן לקו בליבם. הבשר האדום אינו הגורם למחלת הלב, ואפילו להפך. צרפתים, שצורכים בשר אדום איכותי ולא ג'אנק (נקניקיות והמבורגרים, למשל), סובלים פחות מהתקפי לב.

2. את החיים אי־אפשר להציל. בסוף כולנו נמות

כאשר אנחנו נתקלים בכל צורה של מה שנקרא "טיפול מונע" אנחנו חייבים לשאול את עצמנו: עד כמה ההתערבות הזו אכן מאריכה את חיינו? בעצם, אין דבר כזה טיפול "מונע", יש אולי טיפול "מעכב", אבל זה מצלצל פחות דרמטי ומרשים. אומרים לכם שסטטין מסוים יכול להציל את חייהם של 50 אלף בני אדם, אבל הרי כולם ימותו בסוף. אבל מה באשר למניעה? בכמה יתארכו חייהם של נוטלי הסטטינים? לא תקבלו תשובה לכך, כי אין. רובנו נוטלים תרופה "מונעת" כדי להאריך את חיינו, אבל אף פעם לא אומרים לנו בכמה נאריך אותם. הכל עניין של פיתולי ניסוח בהצגת ממצאים מדעיים.

3. איך עכבר (מוחלט) מוליד הר (יחסי)?

סיכונים הם דבר שקשה מאוד להעריך. כשאנו פוחדים ממשהו אנו נוטים להפריז מאוד בהערכת הסיכון ממנו. למשל, ב־1995 נשים אמריקאיות העריכו את הסיכון שלהן למות מסרטן השד עד פי 20 מהסיכון האמיתי. במקביל, אנו נוטים להעריך באופן מופרז את התועלת של אמצעי ההגנה שלנו מפני הסיכון. אותן נשים העריכו את יתרונות הממוגרפיה בעד פי 100 מהתועלת האמיתית.

המונח "הפחתת סיכון", למשל, מעורפל באופן קיצוני, ו"הפחתת סיכון יחסי" מעורפל אפילו יותר ושונה מאוד מ"הפחתת סיכון מוחלטת". בעצם, ד"ר קנדריק מראה איך המונח מאפשר לחברות התרופות והבריאות לעשות עלינו מניפולציות. כשאתם רואים אותו - תחשבו שוב.

4. דברים שאינם אמת נחשבים לעיתים קרובות לאמת

יש סיפורים רפואיים שהם לגמרי מצוצים מהאצבע, אבל כולנו חושבים שהם אמת. למה? כי זה מה שכולם אומרים. למה כולם אומרים את זה? מי יודע - אולי מאיזו אמירה שפעם מישהו זרק במקרה באיזה כנס מדעי ומשם זה תפס תאוצה. למה דווקא זה? כי זה נחמד ונעים, ואפילו מגניב, אז "כולם" ממהרים לצטט את זה. ואולי במקרה זה גם מתאים לאיזה אינטרס מסחרי כלשהו. למשל, ה"עובדה" שנשים מוגנות יותר מפני מחלת לב בזכות הורמוני המין שלהן היא פשוט לא נכונה. האם השום מגן ממחלת לב? אין שום ראיות לכך. האם ירקות מבושלים קלות מגינים מפני מחלת לב? אין שום ראיות גם לכך.

5. הפחתת מספרים אינה זהה להפחתת סיכון

חברות תרופות לא צריכות להוכיח שהמוצרים שלהן אכן מפחיתים התקפי לב. הן רק צריכות להוכיח שהמוצר אכן מוריד את רמת הכולסטרול בדם או את לחץ הדם. הקשר בין רמת הכולסטרול או לחץ הדם לבין שיעור התקפי הלב הוא כל כך מושרש בציבור וכאילו מובן מאליו - שכבר אין צורך להוכיח זאת. האם התרופה שאתם נוטלים באופן יומיומי באמת עוזרת לכם? באמת מאריכה את חייכם? לפי ד"ר קנדריק, כנראה לעולם לא נדע, כי המחקר שנדרש כדי לאשש את ההנחה הזאת הוא עצום בהיקפו, יקר בטירוף ואולי אפילו בלתי אפשרי. אז פשוט מציגים את העובדות כך שכלל לא יהיה צורך לערוך אותו.

6. את הכפירה בסטטוס־קוו מנפצים – ועוד איך מנפצים!

מאחורי הניסוח המשונה מעט של ד"ר קנדריק עומדת מסקנה לא מפתיעה: החוקרים מבקשים לגלות ממצאים המאשרים את הנחות היסוד שלהם, שהן לרוב שמרניות מאוד ומיישרות קו עם המיינסטרים המקצועי־רפואי. לכן לא פעם אין כל כך קשר בין כותרת הפרסום למה שהוא מכיל בתוכו. למשל, בכותרת של מחקר בריטי נכתב: "האם יש קשר בין צריכת מוצרי חלב ותפוצת מחלות לב?", אבל בתוך המחקר עצמו מתגלה שדווקא צריכת מוצרים דלי שומן מגדילה את הסיכון למחלות לב. למה זה לא כתוב בכותרת? אולי כי זה בכלל לא מה שעורכי המחקר ציפו לגלות כשיצאו לדרך.

7. משחקים משוחקים, והשחקנים הם...

הכסף מעוות את המחקר הרפואי ומטה אותו באופן חמור לטובת חברות התרופות, במה שד"ר קנדריק קורא לו "משחק". זה מתחיל בכך שחברות התרופות מממנות את רוב המחקרים הרפואיים ויש להן אינסוף דרכים משונות, כלומר משחקים, שבאמצעותן ניתן להטות את התוצאות. למשל: לנסות את התרופה מול טיפול הידוע כנחות, לנסות אותה מול מינון נמוך או גבוה מדי של התרופה המתחרה, לנהל ניסויים במכוני מחקר רבים ולפרסם רק את אלה שהגיעו לתוצאה המבוקשת ועוד ועוד. פעם מרבית הניסויים נערכו במוסדות אקדמיים והשאלות היו פשוטות: האם התרופה עובדת או לא? אבל זה כבר מזמן לא המצב, ועל כן חובה עלינו להטיל ספק במסקנות של מחקרים רפואיים.

8. רופאים עלולים לגרום נזק חמור לבריאותכם

עולם הרפואה משתנה תדיר, ולא פעם מה שבעבר נתפס כאמת לאמיתה ידוע היום כשגיאה חמורה. העניין הוא שלא ניתן לדעת מה ייחשב בעתיד לשגוי, אבל לפי ד"ר קנדריק, יש נורות אזהרה שאותן דווקא אפשר לזהות. למשל: הצורך של רופאים לעשות משהו או כל דבר שהוא, אימוץ ההנחה הפשוטה מוקדם מדי והביטחון הנחרץ בכך שההנחה שלך היא הנכונה, עד שכלל אינך עורך ניסויים כדי לבדוק אותה. אחת מהנחות היסוד של ד"ר קנדריק אומרת דווקא: "אל תעשה סתם משהו, פשוט תעמוד בשקט". כלומר, יש מצבים רפואיים שפשוט צריך לתת להם לעבור, ובמצבים כאלה הצורך של הרופא לעשות משהו עלול דווקא להזיק לחולה.

9. לעולם אל תאמינו שמשהו הוא בלתי אפשרי

חשוב לשמור על ראש פתוח, להקשיב גם לרעיונות שמאתגרים את הדעה הרווחת, או כמו שד"ר קנדריק מנסח את זה: לנסות להחזיק את כל הרעיונות באחד משלושה מקומות - סביר, אפשרי או לא סביר. כלומר, אין דבר כזה בלתי־אפשרי. כך אפשר גם להעלות על הדעת רעיונות קיצוניים ובהם זה שחביב עליו ביותר: כולסטרול גבוה לא גורם למחלת לב.

01. "עובדות" אפשר לעיתים להמציא יש מאין, וזה אכן מה שקורה

עד כמה שקשה לקבל את זה, יש "עובדות" רפואיות שהן לא עובדות בכלל, אלא פשוט מומצאות. ראיות רפואיות הן לפעמים פשוט חוות דעת של מומחים, או כמו שד"ר קנדריק קורא לזה: ראיות מהרמה הנמוכה ביותר. במקום לקרוא לזה ראיות, עדיף לומר "רפואה מבוססת סלב" ולהתייחס אל ה"עובדה" בספקנות הנדרשת. בעצם, זה הדבר העיקרי שד"ר קנדריק מבקש מאיתנו: תמיד להטיל ספק. •

ran-be@yediot.co.il