yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    7 ימים • 15.08.2017
    הדליפה הגדולה
    ארכיון המדינה, הכפוף למשרד ראש הממשלה, הוא הגוף הממלכתי האחראי על תיעוד ההיסטוריה של מדינת ישראל. אלא שלצד מגילת העצמאות, הסכמי השלום ואינספור אוצרות לאומיים שנחשפו לציבור בשנים האחרונות, מתברר כי כל גולש יכול להקיש ולמצוא מידע ביטחוני מסווג או סודות אינטימיים רגישים. תחקיר "ידיעות אחרונות" חושף כי בין השאר דלפו מהארכיון: מסמכי מודיעין חשאיים שמות אנשי שב"כ האסורים בפרסום שם משת"פ שהסגיר מתכנני פיגועים פרטי ילדים מאומצים והוריהם שמות חוסים ממשפחות הרוסות במעונות ובפנימיות פרטי עולים שעברו ברית מילה מאוחרת ואפילו שמות מורים שניהלו רומן בבית ספר. והחדשות הרעות יותר: המצב עוד עלול להחמיר. ארכיון המדינה בתגובה: מדובר בתקלה, בעקבות פניית העיתון הסרנו מסמכים
    גיא ליברמן | איור: אופיר בגון

    המילה "סודי" מתנוססת בראש מסמך בן שלושה עמודים וכאילו כדי להבהיר את חשיבות העניין נמתח מתחתיה קו בולט.

     

    ואם זה לא מספיק ברור, הרי שהמילים "מדינת ישראל, שירות ביטחון כללי", שמופיעות כמעט בצמוד, אמורות להבהיר סופית שתכולת הניירות מסווגת למכותבים בלבד – שר בממשלה, יועץ בכיר לראש הממשלה דאז ושני בכירים בשב"כ. עיון במסמך, שנכתב באפריל 1978, חושף פרטים מאלפים על סוגיה ביטחונית דיסקרטית שהעסיקה את המדינה במהלך השנים. המסמך הזה, ועוד כמותו, מכילים מידע סודי שאסור בפרסום. כדי לוודא את הדברים שלחנו אותו לצנזורה – האמונה על מניעת פרסומים שיש בהם ודאות קרובה לפגיעה ממשית בביטחון המדינה — שם אסרו על פרסום פרטים ממנו.

     

    האבסורד הגדול הוא שאת המסמך הזה ואחרים כמוהו לא העביר לידינו מקור עלום. הדרך להשיגו הייתה פשוטה: הוא מפורסם במלואו באתר האינטרנט של ארכיון המדינה – הארכיון הממלכתי של מדינת ישראל — כולל הפרטים האסורים בפרסום.

     

    והנה עוד קבוצת מסמכים גלויים שמצאנו באתר, העוסקים בעניין ביטחוני הרה גורל. מוזכר בהם אדם (שמו המלא שמור במערכת), תושב יהודה ושומרון. מעבר לפרטיו האישיים, לרבות מספר תעודת הזהות שלו, שחשופים לכל גולש, מופיע גם מידע רגיש שלפיו אותו אדם שימש במשך עשרות שנים סייען של כוחות הביטחון הישראליים.

     

    ארכיון המדינה. צוות מוגבר עמל בשנים האחרונות על סריקת עשרות מיליוני מסמכים
    ארכיון המדינה. צוות מוגבר עמל בשנים האחרונות על סריקת עשרות מיליוני מסמכים

     

     

    במסמך, מלפני כ־20 שנה, מצוין כי אותו אדם "הסגיר למשטרת ישראל מתכנני פיגועים למיניהם בעודם באיבם על נשקם, חשף עבירות פליליות במאות, בתוך אלה פשעים חמורים באמצעות המודיעין המשטרתי. כל אלה הוסיפו לביטחון והצילו חיי אדם, בתוך אלה חיי חיילי צה"ל".

     

    גורם שנחשף לתוכן המסמך הזדעזע. "זה דבר חמור. אסור בשום פנים ואופן לחשוף מסמך כזה", אמר.

     

    מפעל חשיפה אדיר

     

    ארכיון המדינה הוא המוסד הממלכתי האמון על הניהול ועל השמירה של חומרים בעלי חשיבות לאומית, חברתית והיסטורית המתעדים את תולדות העם ומדינת ישראל. באוספיו מסמכים, תמונות, סרטונים, מפות ועוד. עם מפקידי החומרים בגנזך נמנים מאות גופי ממשל, בהם משרדי ממשלה, ארגונים וגופי מדינה, רשויות מקומיות וחברות ממשלתיות.

     

    מתוך סרטון התדמית של ארכיון המדינה, שבו מובטח כי "כל מסמך נבדק באופן ידני לפני פרסומו"
    מתוך סרטון התדמית של ארכיון המדינה, שבו מובטח כי "כל מסמך נבדק באופן ידני לפני פרסומו"

     

     

    בשנים האחרונות עבר ארכיון המדינה – הכפוף ישירות למשרד ראש הממשלה — מהפכה של ממש. חדרי עיון ודפים מצהיבים אאוט, אתר אינטרנט ידידותי אִין. צוות מוגבר מטעם הארכיון עמל על סריקתם של עשרות מיליוני מסמכים שנמצאים בידי הארכיון והעלאתם לאתר האינטרנט שלו.

     

    באתר ארכיון המדינה מצוין כי נכון לעכשיו נסרקו יותר מ־61 מיליון מסמכים, מתוך כ־400 מיליון דפי תיעוד, כאשר קצב הסריקה עומד על 15 מיליון מסמכים לשנה. מתוך אלה זמינים כרגע לעיון הציבור 14.5 מיליון מסמכים. החומר המועלה לאתר מסודר ומקוטלג בתיקיות רבות.

     

    מטרת העבודה המואצת היא להתאים את ארכיב המדינה הוותיק לעידן המדיה החדש ולהדביק את הפער בפרסומם של אינספור חומרי ארכיון חשובים שטרם נחשפו.

     

    אלא שהמהפכה שעליה חתום גנז המדינה, ד"ר יעקב לזוביק, גם עוררה עליו ביקורת – והיו שהעלו חשש מפרסומם של חומרים שאינם צריכים להיחשף לעיני כל.

     

    חשיפת סייען שעבד עם כוחות הביטחון
    חשיפת סייען שעבד עם כוחות הביטחון

     

     

    לפני יותר משנה פירסם מבקר המדינה, יוסף שפירא, דוח שעסק בארכיון המדינה. בין השאר עסק הדוח במקרה נקודתי, שבו נחשפו על ידי הארכיון תיקי חשודים בשיתוף פעולה עם הנאצים, מבלי שהמשטרה החליטה לפרסמם. בדוח המבקר נכתב כי הגנז העביר מידע "באופן שעלול היה לפגוע בפרטיותם של החשודים".

     

    "הראתי תיקים לחוקר בתנאי שלא יגלה את השמות. התיקים הללו לא נפתחו לציבור במסגרת אתר ארכיון המדינה", הסביר השבוע לזוביק מנגד.

     

    במכתב שהעבירה לפני כמה חודשים היועצת המשפטית למשרד ראש הממשלה, שלומית ברנע פרגו, היא ציינה מקרים שבהם הורה לזוביק "לחשוף חומר ארכיוני בניגוד לעמדת המפקיד". עוד ציינה במכתבה כי לזוביק מנחה את אנשיו לפעול לפי הנחיותיו גם כשאלה "עומדות בסתירה לחוות דעת משפטיות".

     

    המחלוקת סביב פעולת הארכיון הובילה בחודשים האחרונים לחלופת מכתבים נזעמת וכללה התערבות של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, רז נזרי. לזוביק טען מנגד כי הוא פועל תוך הפעלת שיקול דעת, בתחום בו קיימות הוראות סותרות, וכי הוא מתקשה לעיתים לקבל תשובות מהמשרדים השונים. ובכל זאת ארכיון המדינה הודיע לאחרונה על מדיניות חדשה בחשיפת חומרים ארכיוניים. "החל מיום 23 ביולי 2017 חדל ארכיון המדינה לבצע חשיפה על רוב החומרים שבאוספיו. ביצוע החשיפה יעבור לגופים המוסדיים שהפקידו את החומר בארכיון", הובהר.

     

    ההחלטה עוררה ביקורת בקרב חוקרים, היסטוריונים ורבים אחרים. הטענה העיקרית הייתה שאם לא די בשיהוי שיש גם כך בפרסום חומרי ארכיון - הרי שההחלטה החדשה והעברת מלאכת החשיפה לגופים ולמשרדים השונים יובילו לעיכוב נוסף בחשיפת חומרים ואף להגבלתם שלא לצורך. מדובר בטענה שיש בה יותר ממידה של צדק.

     

    ובכל זאת, תחקיר "ידיעות אחרונות" שמתפרסם כעת חושף את התוצאה של מפעל חשיפת המסמכים האדיר, שכבר התבצע בשנים האחרונות על ידי ארכיון המדינה, וכולל כאמור מיליונים רבים של מסמכים.

     

    ממצאי התחקיר מלמדים כי דווקא המדינה, זו שאמורה לשמור על סודותיה הביטחוניים ועל פרטיות אזרחיה, אחראית לדליפה גדולה של מידע, שלא אמור להיות גלוי לעיני כל.

     

    בזה אחר זה התגלו בפנינו שלל מסמכים, שלא ברור כיצד מצאו את דרכם לאתר ארכיון המדינה. וכך, לצד תיעודים של אוצרות לאומיים כמו מגילת העצמאות, הסכמי השלום ופרוטוקולי ועדות חקירה — מצאנו ניירות בעלי רגישות גבוהה. כאלו הכוללים מידע ביטחוני מסווג או מידע שחודר ברגל גסה לחיי הפרט של האזרח בשלל תחומים: שמות אנשי שב"כ האסורים בפרסום; פרטי מאומצים והוריהם; שמות ילדים שנשלחו לפנימייה בצירוף נסיבות חייהם האישיות הקשות; שמות עולים חדשים שעברו ברית מילה מאוחרת; אישה בזנות החולה באיידס; שמו המלא של פעוט שעבר התעללות קשה וסיפורו הסעיר בעבר הלא רחוק את הממסד הרפואי; ואפילו פרטיהם המזהים של מורים שנטען כי הם מקיימים ביניהם רומן.

     

    בחלק מהמסמכים שלפנינו איש לא טרח להסוות את פרטי המוזכרים; בחלק אחר דווקא היה ניסיון להסתרת פרטים – אבל הוא נעשה באופן רשלני כך שמידע הושחר רק בחלק מהמקומות ובחלק אחר אותו מידע מופיע בגלוי.

     

    שלל הממצאים שהעלתה בדיקה מדגמית שערכנו עלול ללמד כי היקף המחדל בקרב מיליוני המסמכים שבאתר נרחב בהרבה.

     

    השחרה בכאילו

     

    חוק הארכיונים קובע כי כל אדם רשאי לעיין בחומר ארכיוני המופקד בגנזך, אלא שיש לכך הגבלות התלויות באופי המידע. העיקרון הוא כי ככל שהחומר הארכיוני רגיש יותר – כך מועד פתיחתו לעיון הציבור רחוק יותר. בתקנות הארכיונים משנת 2010 מפורטים סוגי חומרים וזמן הגבלת פרסומם. כך, למשל, חומרים בענייני חוץ של משרד החוץ ומשרד ראש הממשלה מותרים בפרסום 25 שנה ממועד היווצרם. פרוטוקולים והחלטות של ישיבות הקבינט מותרים בפרסום אחרי 50 שנה. המועד המקסימלי בתקנות הוא 70 שנה ומתייחס כצפוי לחומרי גופים רגישים כמו השב"כ או הוועדה לאנרגיה אטומית.

     

    ובכל זאת, כאמור, בבדיקה שערכנו בארכיון המדינה גילינו מסמכים של השב"כ המסווגים כסודיים. בין השאר מצאנו גם שמות אנשי שב"כ, האסורים בפרסום.

     

    במסמך אחר משנת 1985, למשל, מצאנו את עמדתם של אנשי שב"כ, במסגרת דיון צה"לי, שאיבחנו פרצה ביטחונית בפעילותו של הצלב האדום. למרות שכל אחד יכול לצפות במסמך המלא באתר ארכיון המדינה, בצנזורה הצבאית שאליה שלחנו את המידע — פסלו חלקים ממנו לפרסום.

     

    תקנות הארכיונים רואות חשיבות עליונה בהקפדה על שמירת מידע אישי הנוגע לאזרחי המדינה – ולכן קבעו כי "חומר בענייני פרט של אדם ומסמכים אישיים" ייחשפו רק 70 שנה לאחר שנוצרו. זאת, כמובן, בשל החשש מפגיעה בפרטיותו של אדם או בשמו הטוב.

     

    אלא שהמציאות מלמדת כי בארכיון המדינה פרטיותם של אזרחים במדינת ישראל נרמסת שוב שוב. הדוגמאות רבות, אחת בוטה מהשנייה.

     

    הנה למשל תיקייה ובה מסמכים, חלקם מלפני כ־15 שנה בלבד, הנוגעים לפרשה שהסעירה את הממסד הרפואי בארץ: סיפורו של פעוט שעבר התעללות אכזרית על ידי אחד מקרוביו, ולמרות שלאורך תקופה סבל שברים וחבלות קשות בכל חלקי גופו, שורה של רופאים שטיפלו בו לא זיהו אותו כנפגע התעללות. בעקבות הפרשה הוקמה ועדת בדיקה, שאת ממצאיה, שמות הרופאים שהיו קשורים בטיפול בפעוט, שלל ההתכתבויות הדיסקרטיות בעניינו, פירוט ההתעללות ומחדלי הטיפול בו — כל אחד יכול לקרוא. מובן שמידע כזה, הנוגע לאדם שהיום הוא צעיר בראשית חייו, אמור להישמר בקפדנות רבה. ואכן, בארכיון המדינה הבינו שעליהם להשחיר את פרטיו, אך עשו זאת ברשלנות רבה – ושמו המלא מופיע שוב ושוב לאורך המסמכים. אנחנו ספרנו יותר מעשר פעמים.

     

    פה לפחות ניסו להשחיר. באתר הארכיון ניתן למצוא למשל תיקייה עבת כרס תחת הכותרת "ברית מילה למבוגרים", ובה עשרות רבות של בקשות לקיים ברית מילה לעולים חדשים ממדינות חבר העמים לשעבר. מרבית הבקשות, כך ניתן ללמוד, אושרו.

     

    אלא שבאופן רשלני פרטים מזהים של רבים מהעולים שביקשו לקיים ברית מילה מאוחרת בישראל מתנוססים לעיני כל. למשל סיפורו של א' (השם המלא שמור במערכת), תושב הצפון, שהיה נער כשעלה ארצה מקישינב ב־1990. לאחר מכן הגיש בקשה לקיים ברית מילה. במסגרת בקשתו מפורט כיצד משפחתו תוחקרה לגבי שורשיה. "האם פ' (השם המלא שמור במערכת) בתעודה נרשמה כיהודייה. שוחחתי עם אמה, דוברת יידיש, סיפרה שבבית שמרו שבת, אמא שלה בירכה על נרות שבת", תיאר עובד הרבנות הראשית, שקבע כי א' יהודי – ולכן יכול לקיים ברית מילה. במקרה אחר מ־1991, הנוגע לעולה בן 15 שביקש לקיים ברית מילה, מצא נציג המועצה הדתית כי "אביו של אבי הילד אינו יהודי".

     

    ניכר כי היה מי שעיין במסמכים טרם חשיפתם לציבור. בעוד מספרי תעודות הזהות והעולה הושחרו, יתר הפרטים — לרבות שמות מלאים, שמות ההורים, כתובות, תאריכי הלידה ועוד — נותרו גלויים לגמרי.

     

    פנינו השבוע לאחד האנשים, שמוזכרים במסמכים כמי שעבר ברית מילה מאוחרת. "לא הייתי רוצה שמסמכים כאלה יסתובבו בחוץ", אמר לנו אותו אדם, שהופתע לשמוע כי מידע כל כך דיסקרטי חשוף לכל. "זה משהו אישי לגמרי והיו צריכים לשמור על הפרטיות שלי, מה גם שאני עובד במשרד ממשלתי ובתפקיד רגיש".

     

    חיסיון? לא ממש

     

    תחום אימוץ הילדים הוא כידוע רגיש במיוחד, כשהחוק אוסר במפורש על פרסום שמות מאומצים, מאמצים או הורים שמסרו ילד לאימוץ.

     

    אלא שבארכיון המדינה מצאנו מסמכים מאמצע שנות ה־80 העוסקים בילדים שהוחלט להעבירם לאימוץ מסיבות שונות, ובהן "היעדר מסוגלות הורית". אלה עמוסים בתיאורים קשים על אודות מהלך חייהם של ההורים, על יחסיהם המורכבים עם ילדיהם, כולל חוות הדעת של עובדי הרווחה השונים.

     

    במסמכים נעשה ניסיון להשחיר פרטים מזהים, אך זה נעשה ברישול: באחד הדפים כתובים שמותיהם הפרטיים של הילדים ותאריכי לידה שלהם; בהמשך מופיע גם שם המשפחה. מי שיעלעל בהמשך המסמך יוכל למצוא גם את שמותיהם של כמה מהאחים, לרבות מקום המגורים של אחד מהם, או למשל את מקום עבודתו של האב.

     

    הדוגמה הבאה מקוממת לא פחות. בתיאור התמציתי של תיק המסמכים באתר נכתבו המילים "רגיש ביותר", וכן שהוא מכיל מידע על מאומצים ולכן שמם הושחר. בתיק, שעוסק בפרשה שהסעירה את המדינה, אנו מוצאים את דבריה של אישה שטרם עדותה דרשה חיסיון מלא.

     

    "אנחנו נותנים צו איסור פרסום של כל מה שנאמר בדיון..." הכריז לפרוטוקול יו"ר אותה ועדה. חיסיון? הצחקתם את ארכיון המדינה. במסמכים שבאתר הארכיון מופיע שמה המלא שוב ושוב לאורך הפרוטוקול, כמו גם שמות הוריה המאמצים ועיר מגוריהם. אגב, עיון בעדויות של אחרים בתיק מלמד כי שמותיהם דווקא כן הושחרו.

     

    חושפים חוסים

     

    מאמץ רב הושקע בבנייתו של אתר ארכיון המדינה ובהנגשתו לציבור הרחב. "כל מסמך סרוק נבדק באופן ידני לפני פרסומו באתר ארכיון המדינה", מובטח בסרטון תדמית מטעם הארכיון. ייתכן שזה נכון, אלא שלא ברור עד כמה מיומן או קפדן הצוות שבוחן את המסמכים.

     

    גורמים המכירים את עבודת הארכיון סיפרו לנו כי כדי לעמוד בקצב עיבוד החומרים, פועל במקום צוות סטודנטים. "יש כאלה שקיבלו הכשרה קצרה ומיד החלו לעסוק בעבודה הרגישה של חשיפת מסמכים", טוען אחד מהם. הגנז לזוביק אומר מנגד כי כל סטודנט זוכה להכשרה מקצועית של כעשרה ימים, וכי מרבית המסמכים הבעייתיים המוזכרים בכתבה זו טופלו על ידי עובדים ותיקים.

     

    כך או כך, ריבוי המסמכים שבהם נתקלנו שיש בהם מידע שלא אמור להתפרסם, וכל זאת כאמור מבדיקה מדגמית – מדאיג ביותר. יש לציין כי הדוגמאות המובאות כאן הן רק חלק ממה שמצאנו.

     

    אנחנו ממשיכים לשוטט באתר ונתקלים באסופת מסמכים של ארגון נעמת, הנוגע לפנימיות שהפעיל. "מצורף בזאת החומר", נכתב במזכר פנימי בין עובדים בכירים בנעמת מלפני יותר מ־30 שנה.

     

    ה"חומר", כך אנחנו מגלים בתימהון, כולל את פרטיהם המזהים של עשרות ילדים ששהו אז בפנימיית הארגון. לצד שמותיהם המלאים, מפורטים עיר מגורים, שם האב, תאריך לידה ועוד.

     

    ואם זה לא מספיק, ליד כל אחד מהם מפורטות נסיבות הגעתו לפנימייה. "האב עצבני, מכה את הילדים. האם לא מתפקדת", נכתב לצד שמו של חניך בפנימייה. "האם מופרעת, מרבה לשתות ולהשתכר", נכתב ליד שמה של ילדה אחרת ומצוין שקיבלה בפנימייה "טיפול בדיבור וריפוי בעיסוק". הלב נכמר כשהעין קולטת את שמו של ילד בן שבע אז, שהגיע לפנימייה כי "האם נטשה את הילדים". די ברור שמידע מהסוג הזה איננו מסוג החומרים שארכיון לאומי אמור להציג בפני אזרחי מדינת ישראל.

     

    במסמכים נוספים מצאנו את שמותיהם המלאים של חוסים במוסדות שונים. אחד מהם הוא מעון סנט־וינסנט בירושלים, המאכלס ילדים עם צרכים מיוחדים. הנה, למשל, דרישת תשלום ששלחו ראשי המוסד להוריה של חוסה ששוהה בו שנים רבות ולפי הכתוב "לא יצאה יום אחד". בכותרת המסמך הושחר שמה, אלא שבגופו מופיע שמה המלא. מסמך אחר בתיק מגלה שם של חוסה אחר ששהה שם בשנות ה־80, גם שָם הושחר שמו במקום אחד, ומופיע באופן גלוי כמה שורות לאחר מכן. אותו הדבר חוזר על עצמו במסמך העוסק בילדה שאובחנה בשירות למפגר וכולל פרטים רגישים רבים על אודות משפחתה ומצבה הסוציאלי.

     

    "פחד מאיידס"

     

    לפעמים מידע דיסקרטי מתחבא במכתבים שגרתיים. כך למשל מכתב ששלחה אישה ב־1994 לאחד משרי הממשלה, חושף את העובדה שבנה של האישה מאושפז במעון לאוכלוסייה מיוחדת במרכז הארץ. הכל מופיע עם פרטים מלאים. על מכתב נוסף לאותו שר מסוף 1995, חתום אסיר מאחד מבתי הכלא בארץ. במכתבו חושף האסיר פרטים רפואיים אינטימיים ביותר, ומגלה: "בתי עברה טראומה קשה, אנסו אותה". שמו ומספר תעודת הזהות שלו גלויים.

     

    בארכיון המדינה תוכלו גם למצוא מסמך העוסק באישה בזנות החולה באיידס מאזור בית־שמש. המסמך נכתב ב־1987 על ידי בכיר במשרד הבריאות ונשלח לשרה דאז, שושנה ארבלי־אלמוזלינו.

     

    בחלקו העליון של הנייר כתוב: "אישי – דחוף" ו"סודי רפואי", ומתחת למילים הללו נמתח קו. ולמרות זאת, שמה המלאה של האישה מופיע בבירור לעיני כל.

     

    במכתב מסופר על "זונה בעלת נוגדנים חיוביים לאיידס". עוד מצוין שם כי אחרי שבמשרד גילו עובדה זו והתריעו בפניה על הסכנות, היא נתפסה "עם שני סרסורים אנשי העולם התחתון". במכתבו כותב הבכיר כי "משרדנו חייב לנקוט פעולה מיידית" ומוסיף: "גם השוטרים חוששים לטפל בה מפחד הדבקה באיידס".

     

    הלאה. הנה תיק מלפני כ־16 שנה המתעד את תולדותיו של סכסוך מר בין גורם במשרד הבריאות לבין מנהל בית חולים מוכר — כאשר המנהל מאשים את השני בהדלפות לעיתונות ומפנה כלפיו טענות קשות אחרות. בחלק מהמסמכים הושחר שמו של איש משרד הבריאות, ובחלק אחר הוא מופיע בגלוי.

     

    בתיק של מוסד טיפולי אחר ניתן לקרוא השתלשלות מסמכים נזעמת בין מנהל המוסד לעובדת, שבה הוא מטיח האשמות קשות בגין תפקודה. שוב, למרות שפרטיה נמחקו במסמכים, באחד מהם מופיע שמה המלא.

     

    והנה מכתב מאמצע שנות ה־90 שבו מתלונן מורה בבית ספר בפני ראש מועצה מהדרום, כי מנהל בית הספר מקיים רומן עם מורה - שאף מקבלת ממנו יחס מיוחד. שמות המורה והמנהל כמובן גלויים. האם היה ביניהם רומן? ואם כן, מדוע זה אמור לעניין את אזרחי המדינה? •

     

    "המקרים המדוברים לא היו צריכים להיחשף. התיקים ירדו מהאתר"

    גנז המדינה יעקב לזוביק מגיב לממצאי התחקיר

     

    בתגובה לממצאי תחקיר "ידיעות אחרונות" מסר גנז המדינה, ד"ר יעקב לזוביק, כי "ארכיון המדינה עובר מהפכה. בעבר היו באים לארכיון אלף איש בשנה, והיו מזמינים בערך 5,000 תיקים בשנה. כיום, בעקבות העלאת המידע לאתר האינטרנט, ביולי האחרון בלבד הוזמנו על ידי הציבור 5,000 תיקים. מאז מאי 2016 ביקרו באתר יותר מרבע מיליון איש. ועדיין יותר מ־90 אחוז מהחומרים שמועד החשיפה שלהם כבר הגיע לפי החוק, טרם נבדקו ולכן טרם נפתחו לעיון הציבור.

     

    "לאור קצב הזמנת החומרים על ידי הציבור, אנחנו עוסקים קודם בדרישות הישירות ולא בחשיפה שיטתית ועקבית.

    "פעולת החשיפה היא פעולה שטועים בה. כל המקרים שהעברתם לידינו אכן נמצאו ככאלה שלא היו צריכים להיחשף. כל התיקים הללו ירדו השבוע מאתר האינטרנט של ארכיון המדינה.

    "בניגוד לטענה שנשמעה כי סטודנטים אחראים לתקלות, בדיקה שקיימתי העלתה שאת מרבית הטעויות שנמצאו בבדיקה הנקודתית שלכם עשו עובדים ותיקים. הוותיקים פחות זהירים, הם בטוחים שהם יודעים מה שהם עושים. זה קורה, גם אני עשיתי טעות בהליך חשיפת חומרים לפני כמה חודשים.

    "אנחנו חייבים לשפר את עצמנו, להפיק לקחים ולעשות טוב יותר - אבל הברירה כרגע היא בין שהציבור יראה את החומר ויהיו תקלות לבין זה שלא יהיו תקלות והציבור לא יקבל מידע. יש ביקוש גואה בציבור בשנה האחרונה לראות חומר".

     

    בשיחה איתנו הוסיף ד"ר לזוביק כי הנוהל החדש שלפיו משרדי הממשלה ויתר הגופים המפקידים הם אלה שיהיו מעתה אחראים לחשיפת חומריהם - יביא לתקלות רבות, הרבה מעבר למה שנחשף בתחקיר זה.

    "כיוון שהפסקנו לבצע חשיפה והעברנו את חשיפת החומר למשרדים הממשלתיים - כמות התקלות תהיה הרבה יותר גדולה. אצלנו לפחות נלחמים בתופעה. המצב יהיה פי מאה יותר גרוע, כי במשרדים האלה אין אף אחד שעוסק בחשיפה מבחינה מקצועית.

    "הוצאנו בקשות לחשיפה של כ־1,500 תיקים למשרדים, ולא קיבלנו תיק אחד חזרה במשך שלושה שבועות. אז כבר עכשיו אפשר להבין שיהיה עיכוב מדהים. בנוסף, ההכשרה שאנחנו מקיימים לעובדי הארכיון החושפים חומרים לא מתבצעת במשרדים השונים. אז או שהם יחשפו חומרים ללא הבנה - ובנושא של חומרים מסווגים אני משוכנע שזה יקרה - או שהם ישחירו כל כך הרבה, כך שלא ייחשפו חומרים שהציבור אמור לראות".

     

     

     


    פרסום ראשון: 15.08.17 , 23:28
    yed660100