קרמבו בשמש

הפרסומת החדשה של פרימור נתלית באילן שמגיע עד השמיים ואז לאט־לאט מגביר: סרט הקאלט "מבצע סבתא". הבמאי, דרור שאול, מביים גם את הקמפיין בכיכובו של רמי הויברגר, ששב לדמותו המיתולוגית של קרמבו, המאצ'ו שלעולם לא ייפרד מהמדים ומהעגה הצבאית. "ללא ספק הקמפיין שעולה הוא עבורנו 'מבצע סבתא 2', לבקשת המעריצים", צוטט שאול עם ההכרזה על שיתוף הפעולה.

קצת מדכדך לחשוב שמכל האופציות עלי אדמות, מה שיספק את אוהביו הרבים של הסרט זו פרסומת – ועוד בהרכב חסר. גם בלי להיות טהרן שפוסל כל קשר בין יצירה אמנותית לקמפיין שיווקי – והרי ישנן פרסומות שעונות על כל הקריטריונים של אמנות – מבאס להיתקל בקלאסיקה שקמה לתחייה רק בשביל למכור מוצר. כמו להקה מיתולוגית שלא מתאחדת כדי לשחרר חומרים טריים או לפצוח בסיבוב הופעות, אלא להקליט ג'ינגל.

שאול הצהיר כי ההחלטה לחבור לחברת המיצים התבססה גם על היותה "מותג קיבוצי", כלומר כזה שמאפשר לשחזר את ההווי אותו "מבצע סבתא" תיאר בחדות ובשנינות. מהלך דומה ביצעה באחרונה חברת יטבתה, עם פרסומת שהציבה בפרונט את חברי הקיבוץ. בעוד הדימוי הציבורי של המפעל הקיבוצי רחוק משיאו, הרי שכאן הוא משמש ככלי להשגת הגביע הקדוש של תעשיית הפרסום בימינו – חזות אותנטית וטבעית.

אולם הפרסומת של פרימור לא יוצאת נשכרת מהילתו של המקור, אלא כורעת תחת הנטל שלו. למרות כמה רגעים חמודים ("אבל ארוחת ארבע זה בתקנון!"), הפער בין הרעננות של "מבצע סבתא" למלאכותיות של הסרטון אינו ניתן לגישור.

הדבר בא לידי ביטוי דווקא אצל הויברגר. בפרסומת הוא ממונה למנהל המפעל ומתעמר בעובדים האומללים, תוך פיזור רפרנסים ל"מבצע סבתא" – ממוטי בננה ועד המקרר של דבורה. אלא שהשחקן הוותיק לוחץ בהגזמה פראית על דוושת המניירות, עד שהדמות מאבדת את כל החן שלה. זה אכן קרמבו, רק כזה שנשכח שעות בשמש.

בסיום, אחרי שהצופים נחשפים לסיבה האמיתית בגללה התכנסנו – פרימור מסתערת גם על שוק המשקאות הקלים – נותרת תחושה חמוצה: למה שאול והויברגר היו צריכים את זה? הראשון הודה כי שנים הוא מקבל פניות מ"מעריצים, חברות הפקה ומותגים רבים כדי שנעלה עם סרט המשך או קמפיינים". אז כ־18 שנה הם החזיקו מעמד בשמירה על הייחודיות של "מבצע סבתא" כאירוע חד־פעמי, רק כדי שהקאמבק יסתכם בכמה פאנצ'ים סבירים? מזל שסבתא חיה לא יכולה למות פעמיים.

בקטנה

הוויכוח אם יש או אין הדתה במערכת החינוך הוא אחד הנושאים הבוערים כרגע על סדר היום. ובכל זאת, "סדרת חינוך" של גל גבאי בכאן 11 הצליחה לעסוק בסוגיה בצורה הכי משמימה שניתן להעלות על הדעת: דיוני אולפן צפויים, כתבות חוץ מרושלות ותמוהות ומאמץ עילאי להלך בין הטיפות. אולי זו השיטה לנטרל מוקש כל כך נפיץ: פשוט לשעמם את הציבור עד שיאבד עניין.