רואה את הכל
למה לא תשיר יותר בפני גברים, מדוע הסתירה את המזרחיות שלה ומה הבעיה שלה עם "לך תתרגל איתה". אתי אנקרי נחשפת אחרי שנים
תרשי לי להתבאס בשם הגברים.
"גם לי זה מאוד כואב וגם בשבילי זה שינוי מאוד גדול ולא פשוט".
מתייסרת?
"כן. כי זה לוותר על משהו מאוד חשוב מבחינתי. זה כמו שתגיד לילד, 'אתה כבר לא הולך לגן, תלך עם תיק לבית ספר'. ואיפה הארגז שלו ואיפה הנדנדה? יש בזה תהליך כואב. אבל לומדים לקרוא ולכתוב, לא? אז הגדילה עוברת דרך כאב ובמקרה הזה אני מרגישה את זה. גם הלב ממש כואב לי, עמוק בפנים".
את קמה עם מועקה מאז ההחלטה הזו?
"זה בא בגלים. לפעמים אני מרגישה גלים של כאב מאוד גדול, המועקה שאתה מדבר עליה, כמו כאב של פרידה שיושב בתוך הלב. לאחר מכן מגיעה גם תחושה של חירות מאוד גדולה. ואז אני מרגישה שהנה, הגעתי לנקודה הרצויה. אבל אז שוב עולה אותו כאב וזה לא נגמר. אני מודעת לזה שההחלטה שלי לא לשיר בפני קהל מעורב מקימה סביבי גדר מסוימת".
אז מה תסבירי בכל זאת לאותם גברים שיבקשו לבוא להופעות שלך?
"שאני מבינה אותם, אבל ככל שאנחנו מנסים להיות יותר אמיצים ויותר אמיתיים עם עצמנו, צריך תמיד לוותר על משהו ולפעמים זה שורף לשני הצדדים. אבל אם באמת אוהבים מישהו, צריך לקבל את מה שהוא אוהב גם כשזה לא מתאים לך. הרבה פעמים אני מבקשת שיכתבו שזה מופע לנשים, אבל בכל זאת מגיעים גברים".
ומה את עושה?
"כלום. עם הזמן זה קורה פחות ופחות".
מעבר להחלטה אישית שעלולה לנכר חלק גדול מהקהל שלה, עבור זמרת כמו אנקרי מדובר בהכרעה שכרוכה באובדן הכנסה בסדר גודל של מאות אלפי שקלים בשנה. גם אחרי החזרה בתשובה, שהחלה בשנת 1995, וההתמקדות בתכנים יותר דתיים ורוחניים, נחשבת אנקרי לאמנית מבוקשת בהופעות מוזמנות של ועדי עובדים, רשויות מקומיות, טקסים ואירועים ממלכתיים. מפיקים בתעשיית המוזיקה מספרים שאי־אפשר לזלזל בכוחה גם במבחן הקופות הפתוחות. "זה נכון, יש פה גם מחיר כלכלי, אבל ככה זה כשהולכים עם אמונה", היא אומרת בלי היסוס, "להבדיל, כשבנאדם מחליט להתחתן אז הוא צריך לוותר על כל האפשרויות הנוספות. אז גם כאן יש פגיעה, אבל כשמאמינים בדרך הנכונה יודעים שלא תמיד היא משתלמת מבחינה גשמית בצורה מיידית".
הראיון המלא - ביום שישי במוסף "7 לילות" ובאפליקציית ידיעות אחרונות
לפנייה לכתב/ת 
