"אנחנו רוצים להקים את הקרן הראשונה להשקעות בקנאביס"

"בקולורדו שוק הקנאביס מגלגל היום 5־6 מיליארד דולר. זה יכול לגדול ל־20 מיליארד עד 2020", מתנבא בפנים זורחות אביעד שייביצ, בעלים ישראלי של קרן השקעות חדשה בתעשיית הקנאביס, "בינתיים אישרו למכור קנאביס באופן חוקי גם בנבאדה והזרוע עוד נטויה. אנחנו רוצים להקים מפעל נוסף בקולורדו ואליו מיועד גיוס הכספים הקרוב. כל המכירות הן לשווקים המקומיים והביקוש שם אדיר. יש שם תיירות קנאביס אדירה ובערך 40 אלף תושבים חדשים באים מדי חודש לעיר. גם מסביב יש תעשייה שלמה. השקענו מאות אלפי דולרים מההון העצמי שלנו".

אביעד שייביצ, תושב הררית שבגליל התחתון, הוא האיש הכי רחוק מהדימוי שעולה לכם בראש, על אדם שמבקש לקדם השקעות בתחום הקנאביס. הוא רציונלי וריאלי ולא סטלן, ורואה בצמח הרפואי בור בלי תחתית, בהפוך על הפוך, או אם תרצו - המרוץ לזהב הירוק. אבל מי שחתום על 14 פטנטים, בהם ה"אוחֵזֵט" (מתקן לשמירה על העט שמתחבר לתריס המזגן ברכב) וחולם על הקמת האי האקולוגי הראשון בעולם, מנסה עכשיו לרתום משקיעים לחזון חדש על בסיס הקנאביס: קרן השקעות ראשונה בענף המשגשג במהירות באמריקה, בשם אקולנד גרופ.

"אבא של אשתי חלה בסרטן לפני שש שנים", הוא משחזר את המהלך שהוביל להשקעה. "מה שעזר לו זה הקנאביס. גיליתי שלצמח יש סגולות רפואיות. ב־2013 קולורדו החליטה על לגליזציה של הקנאביס וחילקו רישיונות למקומיים תושבי המקום. לפני חצי שנה פתחו את האפשרות גם למשקיעים, תושבי מדינות אחרות בארצות הברית".

בשלב הזה הבין שייביצ את הפוטנציאל העסקי. "נכנסנו והתחלנו ללמוד את השוק יחד עם שותף מקומי, שפועל איתנו גם בשוק הנדל"ן האמריקאי. קנינו שם מפעל קטן, בית גידול שסיפק את הכמות הדרושה להתחיל את העסק ולחקור את התחום. היום יש לנו בית גידול נחמד מאוד עם חנות דיספנסר, שאנחנו יכולים למכור שם אינסוף דברים".

על החלק הפרקטי בהשקעה החדשה שמתכנן שייביצ אחראים שותפו של שייביצ, אסף גילר, ומנכ"ל החברה, אמיר וייל. "אנחנו רוכשים למעשה חוות גידול שלא פועלת באופן יעיל. מתוך השטח שרכשנו רק כ־20% משמש לגידול הקנאביס והיתר זה מחסן נטוש. יש פוטנציאל להגדיל את הפעילות ואנחנו מתכוונים לממש אותו. הדבר נכון גם לחנות שרכשנו שבה יש קומת מרתף שגם אותה אפשר להפוך לבית גידול וככה להגדיל את התפוקה", הם אומרים.

"יש מגוון רחב של מוצרים שאפשר לפתח מהקנאביס", מוסיף שייביצ. "זה יכול להיות שמנים או מאכלים, ולא רק עלים לעישון. זה עדיין לא הגיע למאית הפוטנציאל. שוק הקנאביס נחלק לשניים - רפואי ומסחרי. עכשיו אנחנו רוצים להקים את הקרן הישראלית הראשונה להשקעות בתעשיית הקנאביס. לתת לישראלים ליהנות קצת מהתעשייה הזו שגדלה וצומחת בקצב מהיר יותר מהסמארטפונים".

אז מה בעצם אתם מציעים?

"אנחנו מציעים להשקיע אחוזים מהחברה שלנו. אנחנו קוראים לזה קרן כי זה נבנה כחברה שמשקיעה אחוזים. החזון הוא לבנות מותג גם לתעשייה הרפואית וגם למסחרית. אנחנו מדברים עם חוקרים ישראלים שיישבו בבתי גידול ויעשו שם את כל המחקר שלהם. הגדולה שם היא למצוא את המרחב שבין הייצור לבין המכירה, שלא באה לידי מיצוי. זה משום שמי שנכנסו לשוק בהתחלה, לא מבינים ביזנס".

פרט לקרן ההשקעות, שייביצ מצהיר כי הוא "רוצה לפתח תרופות. העניין הרפואי מאוד בוער בי. זה נחמד שזה חוקי ומסחרי וזה נחמד שאנשים בקולורדו מעשנים ג'וינט, אבל אני רואה בזה משהו מעבר. בקנאביס יש נוסחה כימית אדירה, שאפשר לסנתז לתרופה אישית שנוצרה עבור הצרכים שלך".

בית הגידול והחנות שבמוקד העסקה שייכים כיום לתושבת המקום, שאינה מצליחה להרים את העסק כתוצאה מחובות כבדים לבנקים. "אנחנו יכולים להצליח איפה שהיא לא מצליחה בגלל שאנחנו מזרימים כסף חדש שיכול להביא לצמיחה במקום לשרת את החוב שלה", מסבירים גילר ו-וייל.

לשאול את שייביצ אם הוא התנסה בצריכת קנאביס זו שאלה רטורית. "עוד לא התנסיתי במאכלים שעשויים מקנאביס", הוא מחדד. "עישנתי בעבר ובעיקר ראיתי שזה עוזר בהקלה של כאבים".

שייביצ הגיע לעיסוקו הנוכחי אחרי ניסיון חיים לא פשוט: ב־1996, בעת ששירת בשירות סדיר בצבא, נהרג אביו צביקה כאשר ג'יפ שבו נסע עלה על מוקש בסיני. "אבא שלי היה מאוד דומיננטי בבית. ופתאום הכל קרס. אמא שלי הייתה סוג של עקרת בית ומתנדבת בבית חולים. הכל התרסק בבום. בשבעה היו המון אנשים שבאו והבטיחו כל מיני הבטחות ובסופו של דבר נשארנו לבד. היה צריך לנהל הכל מהתחלה. זה שינה לי את החיים בתפיסה. רציתי להיות סופר או קולנוען והמוות שלו שינה את המסלול. אתה צריך להיות יותר זה שמחזיק את המשפחה. אמא שלי קיבלה אירוע מוחי אחרי חמש שנים וזה שוב זעזוע. הטראומה חיזקה אותי. אמרתי שאעשה את כל מה שאני רוצה. זה נתן לי את הדרייב לעשות דווקא את הדברים שהם אתגריים".

שייביצ ניסה להגשים תחילה את חלומו לכתוב ספרים ותסריטים. "בגיל 24 גיליתי שאין מזה רווחה כלכלית ולקחתי את היצירתיות כדי להמציא פטנטים, שאת חלקם מכרתי אחר כך כקניין רוחני", הוא מספר. "עשיתי מזה כמה מיליונים. מה שהכי כואב זה שרואים אחר כך את הפטנט שנמכר ברחבי העולם ומגלים שמכרת די בזול".