דוד ליפשיץ, הכותב הראשי של 'ארץ נהדרת'. התוכנית שלכם שמאלנית, ואין לכם בעיה להודות בזה, נכון?
"בכל הראיון הזה אדבר רק בשם עצמי: זה נכון. אבל אנחנו מנסים לגוון. איילה חסון אמרה לי פעם, 'סאטירה צפויה זה כמו עיתונות צפויה. לא מעניין'. ולקחתי את זה ללב מאוד. לכן אנחנו מנסים לא לפעול על אוטומט, ולא לכתוב על 'מה שישפיע' - כי הבנו שזה כבר לא ישפיע - אלא מה יפתיע".
ניסיתם פה ושם "לאזן", כמו מערכוני לאטמה, "העולם כולו נגדנו". כמו הכתב העוין של הבי־בי־סי בזמן המלחמה. יצא גיחי.
"מודה, היו כאלה. אבל בזמן אותו מבצע בעזה - עופרת יצוקה? כבר לא עוקב אחרי השמות! - עשינו גם את רוני דניאל, שסופר הרוגים ומראה איך ניצחנו. אז כשאתה עושה דבר כזה קיצוני, בא איזון מסוים. אבל אני נגד כל האיזונים והתוכניות האלה. תסתכל על התאגיד, כל התוכניות שם זה, 'אני בא לאזן אותך'. לא אוהב את זה! אצלנו אין 'איזון', ואנחנו התוכנית היחידה שהיא כזו. שאר תוכניות הסאטירה עוד גאות שיש בהן 'איזון' כזה".
הטוקבקים העוינים לראיון הזה כבר נכתבים.
"ואם לא יהיו טוקבקים כועסים זה אפילו יפתיע. ברור. ואני שונא אותם, אבל מנסה לתפוס את הווייב בנושאים ספציפיים. למשל, הדבר האחרון שהפתיע את כולנו, היה ביום העצמאות, כשהסתלבטנו על טקס המשואות. וקמה זעקה של הריקלינים ועוזריהם, איך אנחנו פוגעים בקודש הקודשים. מודה: לא חשבתי לרגע ככה. ואנחנו עושים את זה כל שנה. אבל מבחינת אנשים זה נעשה טקס קדוש, עוד רגע זה היה בתנ"ך. ותכף זה אולי ייכנס, הלאומיות והדת החדשה. הופתעתי".
וכל זה לא עוזר. מירי רגב, תעשו אותה הכי וואחשית עם סמו והדגל – והיא רק עולה. אולי עדיף שלא תעשו בכלל? ליברמן של אסי כהן רק נעשה סופרסטאר.
"ועוד הלכנו איתו הכי קיצוני, 'הייל ליברמן'. זה נכון. לכן יש אנשים שאומרים לנו, אל תתעסקו בהם. מה אתם עושים את מירי רגב עם השמלה, היא רק תזרח מזה. אבל אני לא חושב שזה קשור אלינו. ארץ נהדרת, על פי סקרים, גורמת לאנשים לדעת דברים. הבן שלי ראה את אורן חזן שלנו לפני האמיתי, וכשהוא ראה את האמיתי - התאכזב. אבל אנחנו לא משפיעים. כי אתה רואה לאן ההצבעה הולכת.
"מצד שני, אתה לא יכול שלא להתייחס. כי החשיבות שלנו היום יותר גדולה ממה שהייתה קודם, דווקא בגלל שאין סיכוי שנשנה את השלטון. כי היום אתה לא עושה אותה בשביל אותו תומך ליכוד שיסתכל ויראה איך זה נלעג. אלא דווקא לאנשי המחנה שלך, שירגישו שהם לא חיים עד כדי כך בשיגעון, ויש עדיין מי שמראה אותו. ואנחנו האחרונים שמראים את השיגעון הזה".
ראו בסרט של ענת גורן את דוד ביטן ומיקי זוהר מחקים את החיקוי של 'ארץ'. יש לך רגשות אשם?
"גם ראו בסרט איך ביטן מספר שנאוה בוקר משלשלת. אז מה כבר אוכל להעצים בבן אדם הזה? אנחנו לא עושים דברים כדי להפיל או לרומם, אתה מזהה דמות מצחיקה ועושה אותה. עובדה שיש דמויות אחרות בליכוד שאנחנו לא עושים. נאוה בוקר למשל, היא גם לא כתבה את התנ"ך. והיא לא מדי משפיעה. או זו עם הפ־פ, נו, ענת ברקו. גם הזויה. לא משפיעה. ירון מזוז לא. אבל ביטן באמת משפיע, הוא הרבה יותר חשוב מאורן חזן. והצלחנו לעשות עליו סאטירה, למרות שהוא סאטירה בעצמו. אגב, אלה הדברים שגם יפילו אותו בסוף".
זה אומר שתעשו גם את יתר הריקלינים, סגלים ושפטלים?
"אל תשכח שבסוף, בקומדיה, אתה תמכור את אמא שלך עבור בדיחה. פה כבר מדובר בטרולים, והיה דיון כזה למשל על הצל, הוא הסתובב תקופה, עד שברלד עשה אותו. ופה יותר קל עם 'העיתונאים האלה', הריקלינים, הטרולים שהשתלטו על גלי צה"ל. הם פרובוקטורים לשם הפרובוקציה. לא באמת הכרחי".
אין לכם כוח לחסל דמויות?
"גילינו שיש תכונות מסוימות ברמת הישראליות, שאם תעשה אותן וגם תקצין - יגידו, 'איזה גבר'. נגיד, ביבי נוכל? איזה גבר. שאול מופז קשוח, איזה גבר. גבי אשכנזי, לא משנה כמה בהמה כוחנית יהיה - יגידו פה סבבה. תעשה מישהו עדין קצת? זה יגמור אותו. לראייה, דן מרידור שחוסל אצל החרצופים. אבל תראה למשל את מופז, הגבר־גבר המקורי. הוא, במעשים שלו, הכניסה מהחלון והיציאה ממנו - הוא ירה לעצמו ברגל. אל תחפשו בארץ נהדרת את הסיבה!"
ובכל זאת, עם כל השמאלנות - איך הרייטינג כזה גבוה?
"קצת כמו בסרט על הווארד סטרן: חצי רואים כדי לראות מה הדבר הבא שיגיד, והחצי השני שונא מה שהוא יגיד. חוץ מזה, הקהל אוהב לראות השקעה, התאמצו פה. ובארץ אתה לא נובח את הדברים, גם אם אתה ימני אתה יכול ליהנות, והפוליטי זה רק שליש בערך מהתוכנית, שני שליש בידוריים. אולי מהמקום הזה מגיע הרייטינג. ותשמע: זו באמת תוכנית טובה! גם אני הייתי שמח לראות אותה!"
והמציאות עצמה?
"מביט בהשתאות. האמת, אני אופטימי. חייב להיות טוב. משהו חייב לקרות פה. אני מאמין בטוב ליבו של האדם. ויש לנו צבא חזק ואפשר לחיות פה מספיק סבבה, לפחות עוד 200 או 300 שנה. ואנשים רוצים לחיות טוב. עובדה שהם לא נוהרים בהמוניהם לגור בהתנחלויות. קל לאדם ברמת הסיסמאות להגיד, 'לא נפנה כלום' וכו' - אבל אני לא רואה אנשים חיים ככה, אלא טיסות מפוצצות ואנשים מטיילים במדינות מערביות מתקדמות. אז לאלה שכל הזמן אומרים לנו, 'אתם מדינת תל־אביב': כן! מדינת תל־אביב היא המקום שיש לשאת אליו עיניים! זה המקום שאנחנו מתגאים בו, חלון הראווה של ישראל. ותראה מי האנשים שאומרים 'ירושלים־ירושלים': האחד גר ברעננה, והשני גר בקיסריה".
ובכל זאת, הרבה אנשים עם אלאור אזריה.
"כי לא מראים להם משהו טוב. לא מביאים אלטרנטיבה לריק ולכלום שיש בצד השני. גם אנחנו צריכים להסתכל על עצמנו ולהבין שבוז'י החמוד הזה, זה לא הדבר שאמורים להראות לצד השני. דווקא יש לי ציפייה מאבי גבאי. הצבעתי לו פעמיים במפלגת העבודה. גם ראיתי אותו ברחוב עם טי־שירט של הראמונז. אז כמה רע הוא כבר יכול להיות?"
ואולי מדינת ירושלים ומדינת תל־אביב בדרך לגירושים או מלחמה מכוערת?
"יכול להיות שהרעיון הזה, שגרם לסבא שלי להגיע ב־1939 לבן שמן, כבר לא קיים. אני מקווה שזה לא יקרה. אבל בעצם, אנחנו כבר במלחמה. אחד הדברים המדהימים שביבי אמר בנאום, שבמשך 40 שנה אנחנו מגיעים לשלטון וגונבים אותו. הוא אמר שהפלנו את שמיר, אחר כך ברק והעמותות - השמאל בעצם גונב לו את השלטון! ביבי הוא זה שצריך להוציא את הסטטוס, 'מפלגה אחת, מנהיג אחד, כוח אחד'. באיזשהו מקום הוא הטראמפ שלנו. פתטי, מנסה להיות טראמפ, עם כל ה'פייק ניוז', אין לו טיפת צ'ארם כמו שלטראמפ יש.
"ואני לא יודע מה הדעות שלו בכלל. אני בספק אם מצביעי ימין יודעים. ובאמת, אני לא פוחד מבנט, או מאיילת שקד. נכון, איילת שקד היא צ'אקי - אבל אין לי בעיה, יש להם דעה, פייר גיים, ובואו נילחם. אצל ביבי אני תקוע בפרק לא טוב של 'בית הקלפים' ולא מבין מה הולך. מעדיף את בנט, בוא נחליט לאן הולכים, כיפה או לא. אבל עכשיו מרמים אותי, וזה מה שאני שונא כאן. דורון צברי אמר עליו פעם, ביבי הוא גנרטור של שנאה. והגנרטור של השנאה הזה, ילך בסוף".
מזמן לא היו ימים יפים כאלה במדינת תל־אביב.
"כן, הוא יילך. הדרקון הזה הוכנע. אם מה שאומרים נכון וזה נראה נכון, אני מקווה שהדרקון הזה הוכנע. וגם אם לא, אז כמו ששאולי אמר השנה: 'הוא בסוף ימות'. כולנו נמות, וגם ביבי בסוף ימות. יש לו גנים מעולים במשפחה, אבל בסוף גם ביבי יהפוך לבית ספר. אגב, אני למדתי בבית ספר על שם אחיו".
* * *
ליפשיץ, 42, יליד נתניה, "דרום נתניה, שזה נשמע הארדקור, אבל זו רמת פולג של הווילות", הוא צוחק, "יצחק תשובה גר לא רחוק. הוא מכיר את אבא שלי, מהנהן לו ואבא שלי נורא מבסוט מזה. כאילו מסי היה אומר לי שלום". ילד הסנדוויץ' מתוך שלושה. "מצד הליפשיצים, משפחה של לוחמים בהגנה, סבא הביא מעפילים, סבתא החביאה רימונים בחזייה. מהצד השני, פיינבליט - הם היו בשואה, מסתכלים עליהם כגלותיים, מה אתם, מדברים יידיש", הוא מספר.
טיול שורשים לאושוויץ?
"פעם הייתי במשלחת. שבועיים לפני שנסענו, החלפתי למשלחת לדורטמונד. להתערבב עם גרמניות, נקמתנו האמיתית. תשמע, אתה רואה שם מטוסים באוויר, והמפכ"ל רוני אלשיך רוקד עם ספר תורה בפתח. רוקד! זה מגוחך. גם רכבת ישראל הגיעה לשם. באמת. תקופה ארוכה זה היה הרקע שלי בפייסבוק: תמונה של אנשי רכבת ישראל עם הדגל שלהם, רכבת ישראל מגיעה תמיד בזמן - על המסילה באושוויץ. מבין? והם קוראים לזה, 'הניצחון האמיתי שלנו'. לא! איך שי גולדשטיין אמר פעם: הניצחון האמיתי זה אם היינו מנצחים אותם!"
היה תלמיד סביר. "אמא של נדב שפיגלר, שעורך איתי בערוץ הספורט עכשיו, הייתה המחנכת שלי. והיא לא אהבה אותי כל כך! היום היא אומרת, על אסף (שלמון) תמיד ידענו שיצליח. אבל דוד? זה הפתיע אותה". הרבה כדורגל, מוזיקה, פינגווין, שירוקו וקולנוע דן. בצבא נעשה חוקר מצ"ח, הוא מודה במבוכה. "רודף אחרי אנשים שעישנו ג'וינט, בדיקות שתן וכו'. איך אני לא מתבייש? התביישתי. הייתי מסתובב שם בחקירה ומצטט סרטים, 'אתה דג קטן, אני רוצה לתפוס את הדג הגדול!' - וכולה חבר'ה שעישנו גראס. במשך תקופה הייתי משוכנע ש'רמי מואשם באחזקת סמים קלים' של הג'ירפות זה בגלל רמי שאני חקרתי פעם. התברר שלא".
בתיכון ישב ליד אסף שלמון. השניים נעשו כותבי ספר המחזור המטונף, הבינו שיש ביניהם קליק, שמרו על קשר. עם השחרור ליפשיץ כתב מחזה לפסטיבל עכו שהוא מצליח להסתיר, "משהו חנפני על נתניה", שלמון התחיל לכתוב לצמד בדרנים נתנייתי, אלי ומריאנו, ומשם זה רץ. התחנה החשובה הייתה דודו טופז, כתיבת המונולוגים של יקצם ציקי ציקי צם. "עם כל השוק בזמן מה שקרה, והייתי כמובן הכי קרוב - בזמנו דודו היה הכי סבבה איתי". משם המשיך ל'חלומות בהקיציס', 200 דולר לתוכנית, הוא נזכר.
ואז נולדה 'ארץ נהדרת'. "ויש תמיד פרט מוצנע, שאנשים לא מכירים", הוא אומר, "איך בכלל נולדה 'ארץ'? בגלל שארז טל הלך לערוץ 10 ופירק את 'רק בישראל'. אורנה בנאי נותרה מחוסרת עבודה, קשת היו צריכים תוכנית, ואמרו: 'חלומות בהקיציס' נגמר, יש את אלי ומריאנו שעושים פיילוטים וכלום לא יוצא מהם, מולי הביא את עלמה זק - בואו נתפור אנסמבל! מולי הרים אליי טלפון. פשוט מזל אדיר. הייתי במקום הנכון בזמן הנכון".
ליפשיץ צירף את שלמון, יחד הפכו לכותבים הראשיים של התוכנית. "עד עונה 2־3 אני ואסף כתבנו 95 אחוז מהתוכנית, שני פאנלים, ומערכונים, והדמויות הסדרתיות. אני מסתכל לפעמים אחורה ומדהים כמה הצטבר. וגם, מה אפשר היה להגיד פעם. באיזה שיר שמעתי את השורה, 'מה אתה מתערב, יא רוסי'. היום זה לא היה עובר. אתה רואה את שינויי הפי־סי".
לובה של העונה הראשונה סימלה את העידן החדש. "בהתחלה היו איתנו אתגר קרת ואסף צפור (מתהילת החמישיה הקאמרית). ואחרי קריאה ראשונה של לובה, אסף צפור בא למולי ואמר: 'לעולם אל תעשה את המערכון הזה. זה יהיה נורא. זה יהיה כתם עליכם ועל פרידמן לכל החיים'. כן, רגע של העברת לפיד", הוא נזכר.
"ושתבין, כשדב נבון הגיע לארץ, במשך ארבעה חודשים לא העזתי להסתכל לו בפנים! בדחילו ורחימו. עוזי וייל וג'ו אלדרור, הייתי עובר לצד השני של המדרכה. ואז, אתגר קרת היה מגיע עם מערכונים מגניבים, ואתה נפעם, זה אתגר! ואז אתה קולט שהמערכונים שלך עובדים יותר. היה מערכון שלנו והוא אמר, אני רוצה מה שהם מעשנים. אז בוא'נה, כנראה שאנחנו מעשנים משהו טוב".
והיה עוד כותב שמולי שגב צירף לצוות בעונה הראשונה. "ליאור שליין כתב אצלנו", מספר ליפשיץ, "ויום אחד הוא קבע איתי פגישה. יושבים בבבלי והוא אומר, 'ליפשיץ, דבר עם שגב' - שליין היחיד שמדבר רק בשמות משפחה - 'שייתן לי מקום בתוכנית'. אמרתי לו: 'תקשיב שליין. אתה לעולם לא תהיה על המסך. אתה לא אמור להיות על המסך. אתה לא מתאים להיות על המסך. אתה לא צריך להיות על המסך'. (צוחק) עכשיו, אולי זה מהדברים שאני היום מצטער עליהם. אבל באמת לא ידעתי. ובכנות, הוא לא היה יכול להיות על המסך של ארץ".
רואה את "גב האומה" היום?
"בעיקר את המונולוגים של שליין. והם טובים מאוד־מאוד. אחרי זה אני כותב לו, 'וואו, איזה יופי, אחלה מונולוג אחי!' והוא עונה ככה: 'תודה'. הכי שליין. ותשמע, אולי המונולוגים שלו הזיזו לנו, והתוכניות כן ניזונות אחת מהשנייה".
ובשנים האחרונות איבדתם את פרס "תוכנית הבידור" של השנה, בעיקר לטובתם.
"נכון. וגם אוהבים לתת להם אותו, כי הם אנדרדוג. אם הם גונבים לנו את הפוקוס? מהרגע שהם 'גב האומה' בערוץ 10, והרייטינג שלהם לא עובר את העשרה אחוזים - אז עניין הקנאה והתחרות יורד. גם בהיבט הכלכלי. כשהם היו ברשת עם 'מצב האומה', והיו פתאום קרובים, אמרת, רגע, למה שייתנו לנו בהפקה כל כך הרבה כסף, אם בטוקינג הדס הם מביאים אותו דבר, בלי איפור וצילומי מערכונים? כן, זה הבהיל. אבל ברגע שהם שם, לי הרבה יותר נוח מולם".
* * *
נחזור לעניינים השוטפים. מה קורה עם טל פרידמן? עף, הוחזר?
"פרידמן לא עף כי אף אחד לא עף בארץ, אף פעם. כי מולי הוא הבוס הטוב בעולם. הוא לא העיף או פיטר איש מעולם, מהכותבים או מהשחקנים. ארץ נהדרת היא בסופו של דבר SNL הישראלית. גם שם הקאסט מתחלף. השחקנים מביאים ארסנל דמויות, שבסוף נגמר, ואולי יש תחושת מיצוי, בטח במקום שהשלטון בו לא משתנה. אולי בגלל זה. גם אני באתי לפני שנה־שנתיים, אמרתי, רוצה קצת פחות. מולי ענה: 'זה שלך. תבוא איך וכמה שאתה רוצה'. אותו דבר השחקנים".
אז למה אומרים שטל פרידמן לא עזב בטוב?
"אני חבר נהדר של פרידמן. הגענו מ'חלומות בהקיציס' ונשארנו חברים אותו דבר. עזב לא בטוב? הוא כן הגיע למקום שלא בא לו לעשות דמויות, זה בלט אצלו. אז אולי הוא כעס על התוכנית ורצה שהיא תשתנה כמו שהוא רצה. יכול להיות, זה קורה לפעמים. אני חושב שגם אצל אסי זה היה קצת ככה בזמנו. ובסוף אתה אומר, 'אוקיי, אני לא יכול לשנות את זה - אבל אני יכול למצוא את המקום שלי שם'. וברגע שפרידמן יגיד, אני רוצה לחזור - מולי יגיד, בבקשה, הדלת פתוחה. למרות שהוא עשה את החיקוי הכי גרוע של טראמפ אי פעם (צוחק). מה לעשות. והוא הראשון לדעת את זה".
מי מהעזיבות הגדולות היו בזמן אמת הכי ניימאר שבורח לברצלונה? פרידמן, אורנה, אסי?
"אסי. כי הוא מין פרח כזה עדין, ואתה תמיד שמח שיש לך אותו, כמו שיש לך את הבחורה הכי יפה בעיר לתקופה מסוימת - אבל אתה יודע שהיא תלך יום אחד. ובסופו של דבר, גם התוכנית שהוא הלך ממנה, היא לא התוכנית שהיא היום. אני אגב יודע שלא אוכל ליהנות בשום מקום ככה. אולי הייתי צריך כמה חוויות בחוץ כדי להבין את זה. אנחנו רוצים בסוף לעזוב כולנו יחד, ולהקים תחנת מוניות".
קיציס? תמיד יש שאלה, האם ימשיך?
"ברור שקשה לראות את התוכנית בלעדיו. אבל גם אם הוא ילך, יבוא מישהו אחר. בארץ נהדרת אתה עושה את התפקיד וזז הצידה, ויודע שברגע שאתה זז מגיע מישהו לא פחות ואולי יותר טוב, במאי מצוין, מלבישה מצוינת, שחקן מצוין".
ברלד? מופיע ממש מעט. כי? תבלין נדיר?
"קודם כל הוא עסוק נורא: 'גולסטאר', 'היחידה', צו הרחקה מחדרה - כל פעם עניין אחר. וכן, הוא תבלין מובחן. ברלד הוא התותחים הכבדים. כמו הדרקונים במשחקי הכס, שרק עכשיו התחילו להשתמש בהם. אני מאוד גאה בהבאה שלו, מולי היה בחו"ל ושלחתי לו הודעה: הנה הבנאדם הכי מצחיק בישראל. כי הוא גורם לך לשאוג מצחוק, ממש.
"היית צריך לראות את הפרצוף של רני רהב ביום שהוא עשה אותו, זה היה שווה הכל. רני רהב שונא אותי, שאין דברים כאלה בעולם! שנאת מוות. כשטל פרידמן עשה איזו פרסומת והתברר שהוא מקבל הרבה כסף, הוא צייץ, 'מר דוד ליפשיץ מדושן העונג. מעניין האם תכתוב מערכון על הטייקון החדש של המדינה, טל פרידמן'. שאלתי את מולי, למה הוא קורא לי מדושן עונג? 'כי אתה מדושן עונג', הוא ענה".
הנעלב הגדול?
"אברי גלעד! 'יהיה מגעיל ומעעעולללה'. הוא נעלב מזה נורא, אפילו פתח את השידור שלו עם זה. ורוויתי נחת, בטח. לא מזמן הייתי בבית ספר של הבן שלי, והיה בכיתה פלקט, 'נולדו ביום הזה', כל מיני אנשים חשובים, שייקספיר, ניוטון - ואברי גלעד. זה הדהים אותי".
סקנדל זכור?
"בעונה הראשונה עשינו את משה קצב, ומסביב אמרו, לא בסדר שאתם עושים אותו טיפש. אז בסוף העונה אפילו נסענו אליו ללשכה, הוא צילם ברכה, ומישהו אמר, רגע, למה קיציס לא פה. ואז גם קיציס נקרא להגיע במיוחד, כי וואלאק - איך עשינו אותו טיפש? אתה מבין, בזמן שלא ידענו מה קורה שם מאחורה".
קרבות אגו וטאלנטים?
"אין. נשבע לך. 14 שנה ואני זוכר רק פעם אחת, בלי שמות, ששני שחקנים רבו, ולמשך חצי שעה. זהו! באמת אין דבר כזה. אני לא יודע כמה כולם חברים טובים, אבל אנחנו מבלים המון שעות בשבוע יחד. השחקנים יומיים וחצי: קריאות חצי יום, יום צילום שלם, ויום צילומי חוץ. אנחנו כל הזמן שם. ובאמת אין קרבות אגו! הקרדיט על זה למולי, כי כולם יודעים שהקבוצה גדולה מהם, וגם אם מישהו ילך - יבוא אחר והתוכנית תימשך. אז אתה גם צריך להיות נחמד. והייתי כבר במקומות שמישהו ידע שאם הוא הולך, לא יבוא אף אחד, אז הוא הרשה לעצמו להיות לא נחמד".
יש ביקורת ידועה וחריפה על האנטי־מזרחיות בתוכנית. מירב אלוש לברון למשל כתבה שאין תוכנית שהציגה בצורה כה אכזרית את המזרחים כמו ארץ נהדרת. ליטל מעתוק, הפילוסים, מומי ושיר־אל, וכו'.
"מומי ומומי, אולי. השירים חמודים לאללה, המילים מצחיקות מאוד, קצת ניבא את זמנו. אבל כן, אולי היה קל מדי. גם זה וגם ליטל מעתוק לא ממש שרד. אבל תסתכל על הקאסט שלנו: אסי, שני כהן, סמו, אלי ומריאנו. ושחקנים מביאים דמויות. אלי ומריאנו מביאים דמויות שהם גדלו איתם בנתניה. וזה מה שזה. ואנחנו עוד מעדנים דברים. למשל, הם הביאו בזמנו את האיראנים, שהיו בכלל מוכרים פרסים מהשוק. אנחנו היינו נבוכים מזה, ולקחנו אותם לכור האטומי. באמת, השחקנים מביאים את מה שהם מכירים. אין פה כוונה מאחורה ללעוג.
"אתן לך דוגמה. השנה אלי עשה את אורי מלמיליאן מדליק המשואה. בדיוק לא הייתי שם, הלכתי לקחת את הבן שלי מסרט, ובדרך אני פתאום מופצץ בטוויטר, אזכורים של השם שלי, 'איך אתם לא מתביישים, עשיתם את אורי מפגר ונלעג, ועוד אתה ליפשיץ, שמבין ספורט!' רצתי הביתה. מה קרה שם? הטקסט היה על מירי רגב, לה פמיליה ובית"ר, שכולם רותמים אותה, בזמן שאורי מייצג משהו אחר. אבל בא אלי פיניש ועומד מול הקהל, עם טקסט לא מי יודע מצחיק - אז הוא גם עשה חצי פרצוף אידיוט. קומיקאי בסוף רוצה להצחיק, הרבה פעמים הוא יעשה עוד אקסטרה. ואז יוצא שאמרנו, 'אורי מלמיליאן אידיוט'. לא התכוונתי".
אולי זה בגלל שאתם הכותבים, קלאב סגור של אשכנזים?
"לא כולם. יש לנו אחד עיראקי. שפלר. באמת, לסבתא שלו קוראים פרחה. אנחנו מנפנפים בזה, כמו איילת שקד והחצי העיראקי שלה (מחייך). תשמע, אני נורא מנסה לשנות את מוצא הוריי ולא מצליח. ואפשר לחשוב, אני מכל ארבעת צדדיי פולני, וכולם כפריים, לא אוניברסיטה. עגלונים. בשטעטל לא היה יותר טוב. תשמע: הדבר הכי טוב שקרה לעניין המזרחי, שגם מירי רגב וגם אמנון לוי הפכו את זה כל כך טרחני, ניצלו ועשו לזה שירות רע - שהיום זה נהיה כבר מאוס ולא קול. יש לי הרגשה שאפילו רועי חסן והחברים כבר עזבו את זה, מרוב שנעשה לא מעניין להתעסק בזה".
אתם מודעים לכך שזה גם צוות גברי מאוד?
"ערים לעובדה שהשיחות נוטות יותר לכדורגל, ופחות 'אני בימים האלה של החודש'. הלוואי יותר נשים. מישהו בקשת, בלי שמות, אמר פעם: 'אין בנות מצחיקות'. בוודאי שיש. תום יער עושה את התוכנית הכי מצחיקה בטלוויזיה. הומור אין יור פייס? יאללה, שיהיה. ולאה לב, שבאתי לכתוב לה במועדון לילה? נכון, גם היא בוטה, אבל זה יעבור לה כי היא צעירה. אז לנו יש קודם כל שחקניות, ליאת ושני, ושתיהן מאוד סינגר־סונגרייטר, יושבות איתנו במערכת, יש שחקנים שיש להם את זה יותר. גם עלמה כמובן. שתיים, אנחנו יותר פתוחים, רות אלבז, נטע חוטר, רחלי רוטנר. פתוחים ורוצים".
ומה עם שחקן או כותב ערבי? עם כל הכבוד לסלמה. איך אתה מתגולל על בית"ר ירושלים, כשלך אין ערבי בקבוצה?
"ספר לי איזה קומיקאי ערבי טוב יש היום, ואשמח. אין לי אפילו שם בראש. המחשבה קיימת. אנחנו רוצים הכל, גם כותב. סייד קשוע למשל? היינו שמחים, אם הוא בכלל צריך אותנו. ואין, אנחנו מסתכלים ולא רואים. ברגע שיהיה קומיקאי ערבי, אנחנו הראשונים לקחת אותו".
איך אתה מול החבר'ה החדשים, 'טלוויזיה מהעתיד'?
"רובם ככולם עבדו אצלנו, קיציס, אסף הראל, ענת ריבלין כמובן הייתה עורכת שנים, והיא גם חברה טובה. זה מגניב, וזו השפה שלהם. אני חושב שפוליטיקה כשלעצמה פחות מעניינת אותם, והם גם חיים בעידן שמכירים רק ביבי, רק את השלטון הזה. גם יש טענה שהנונסנס הוא בריחה פוליטית מהסאטירה, שנמצאת בתוך המטריקס. נו בסדר, בזה כבר הילדים שלי יתעסקו. אני לא שם. ותשמע, מדובר באנשים עם עולם אוטונומי משלהם, להבדיל מתום יער שאתה מביא אליך לדמויות. ניר וגלי, רועי כפרי, ערוץ הכיבוד - זה מגיע סטנד־אלון, הם עושים הכל ועורכים הכל, וגרפיקה ואנימציות - ואני בקושי יודע להדליק מחשב. אז זו גם אחריות שלנו לתת במה לדברים הבאים. אי־אפשר להישאר מועדון סגור של בני 40 פלוס".
אולי גם דוחקים אתכם החוצה? נניח הכנופייה של רועי כפרי, וניה היימן, גון בן ארי – ראית למשל את הפרסומות למילקי?
"בטח. זה מדהים. הייתי עכשיו בטיול עם הילדים והם לא הפסיקו לראות את פרסומות המילקי. אין לי בעיה עם זה. הבעיה היחידה, שנדמה לי שהם בעצמם לא יודעים מה הם רוצים. עושים הכל, כזה גבוה־נמוך, מי שנורא אמנותיים עושים גם פרסומות. ומצד שני, אני, העולם הישן - פרסומות לא עושה ולא אעשה. וקיבלתי מלא הצעות, אלפים של דולרים. למה לא? כי זה לא יושב לי. אם אני כבר פותח מחשב, אתן את המיטב. אולי פסטיגל".
עכשיו כש'האח הגדול' לא בקשת, מותר לספר איך הרגשת עם קידום התוכן הבוטה הזה?
"לאו דווקא ככה. היו עונות שלא עשינו 'האח הגדול'. מי בכלל ניצח בעונה האחרונה? שי חי היה הפעם האחרונה, כי הוא באמת היה תופעה. בכלל, במשך תקופה לא עשינו דמויות ריאליטי, עד שאמרנו, אין ברירה, כי זה פירק מדינה. 'משה מלצר חולון', ופתאום האולפן נשטף בדמויות בביקיני. מודה, לא אהבתי את זה, זה פלקטי, אין שם תחכום. אז וואלה, לא יחסר לי לעשות ריאליטי".
אפרופו, במערכון לקידום הגמר האחרון של האח, עם גיבורי התוכנית, ירדתם יופי על דנה רון. ואת מי לא עשיתם? שפרה.
"ברור! איך אפשר לעשות אותה? מה זה, מולי הוא בעלה, בחייך. הלו, גם לנו יש גבולות!"
פיצול ערוץ 2 מדיר שינה מקברניטי קשת, מן הסתם. אין חשש שהחירות תיפגע? נניח, לרדת על בנקים.
"לא פחדנו מהבנקים, עשינו את 'ציון כן־יין' ו'רקפת רוסק כמה־נוח', לא חושב שיש בעיה. וכל זה לא זולג אליי. כי יש לי את מולי ואבי. ארץ נהדרת תהיה טובה, כל עוד יש את מולי שגב. והיא תהיה באוויר, כל עוד יש את אבי ניר".
איך תיראה בכלל העונה הקרובה?
"היא תהיה מעניינת. המספרים ישתנו, זה ברור. יהיו סוף־סוף מספרים נורמליים כמו ביתר העולם, באזורי ה־10. וגם בפעם הראשונה יעמוד מולנו משהו חזק, 'הישרדות' או 'האח', לך תדע. ועונה ארוכה, 24 תוכניות במקום 14, לא עשינו כזו ארוכה מאז עונה 2־3. תהיה מלחמה אמיתית".
שאולי ואירנה בבית החולים בעונה האחרונה זה מאסטרפיס. והייתה הרגשה - כמו "חמודי" במסעדה הערבית בזמן המלחמה – וואלה, אם האנשים האלה רוצים, הם יכולים לעשות קומדיה שגם שורפת את הלב.
"אם הם רוצים, ואם יש להם את אסי כהן. כי הוא מצליח להביא בקומדיה שלו את הנוגע ללב הזה, הדבר הזה בעיניים. שייקה אופיר של זמננו".
זה מבוסס על חוויה אישית כואבת של מישהו בצוות?
"לאו דווקא. אבל ככל שאתה מתבגר, יותר ויותר אנשים מגיעים לשם. רק לפני שבועיים נפטרה בתו של בן דודי האהוב, בת 23, אחרי סרטן של שמונה שנים. יש לנו שלושה שחקנים שמתו להם מסרטן, אלי ומריאנו שאמותיהם נפטרו, ואחותה של שני כהן. אז מגיע שלב מסוים שפתאום, טאק, נפל, הבנתי הכל: זה לא לתמיד. ואולי זה גם קשור להישארות שלי בארץ נהדרת. פעם הייתי אומר, אני צעיר, אלך ואעשה עוד הרבה דברים. היום לא".
ובסופו של דבר, הדי־אן־איי של התוכנית מההתחלה היה, "תוכנית לסלון שילדים יבואו אליה בתשע בערב ואיתם ההורים".
"נכון לגמרי. וזה מגניב, שכולנו כבר בגיל 40, ואנחנו עדיין פוגעים לצעירים. כשהילדים שלי נגנבים על משהו אני אומר, איזה יופי, עדיין יש לנו שפה משותפת. הרבה פעמים אתה גם מביא את השפה שלהם. למשל 'תאכלי תחת', זה ביטוי שראיתי אצל הבת של זוגתי לשעבר. ולא הבנתי למה אומרים את זה! הנה עכשיו, היינו בתאילנד והבנתי שמשהו נגמר, הצעירים אומרים, 'פוצץ'".
"יש לנו ארץ נהדרת", כמו ג'ורג' אורוול, נעשתה סיסמת בחירות של האנשים שאתה לא ממש אוהב.
"נכון. כמו שגורג' בוש הבן השתמש ב'בורן אין דה יו־אס־איי' של ספרינגסטין לתשדירים שלו. אז וואלה, זה שלנו".
שקר כלשהו.
"ביטוי שלי! אחד הדברים שאני הכי גאה עליהם בעולם. כתבנו מערכון על אורי גלר, אמרתי 'שקר כלשהו', לא היה לי מושג. והופ, זה נדבק. וכשמישהו אומר, אני מבסוט. תרומתי לשפה העברית!"
* * *
החל ממחר, יגיש ליפשיץ את רצועת 'שבת במגרש' של ערוץ הספורט (ספורט 5 וספורט 5 HD), מדי שבת בין ארבע לשש אחה"צ, שיערוך לצד נדב שפיגלר, וביחד עם דניאלה סמרי (גילוי נאות: הח"מ מתארח לעיתים בתוכנית הערוץ 'מגרש פתוח'). שעתיים לקראת המחזור הקרוב בליגת־העל, כדורגל בעיקר, לייב כמו שליפשיץ אוהב. גומרים הולכים, תוכנית קטנה, ראשים מדברים ודיון אינטליגנטי עם אנשים כמו אוריאל דסקל, "אני מביא את המחנה השני. את האויב", הוא צוחק.
ויהיה גם הומור. ליפשיץ כמובן יפעיל את קסמיו כדי להביא כמה מהטאלנטים של ארץ נהדרת, "לצד חבר'ה צעירים מהסטנדאפ שיקבלו צ'אנס, וכל מיני פינות. למשל אנשים שיש להם שמות של כדורגלנים. יוסי בניון, מסתבר, זה שם ניגרי מאוד נפוץ. או שיר צדק הדוגמנית", הוא מוסיף. "חיקויים נוסח בובה של לילה? מיקו ג'מאל עוד צריך לקבל אישור מהרב כדי להופיע בשבת, אבל לא חיקויים, כי אני לא רוצה לעשות 'בובה של לילה'. וברלד, זה תלוי בו. הוא הבן השלישי שלי. כל מה שהוא רוצה יהיה".
אולי תקרא לתוכנית שלך בערוץ הספורט, 'רק לא אסייג'?
"שם מעולה, הסאבטקסט נהדר - רק נדמה לי שהערוץ לא ילך על זה. אגב, אני עוקב אחרי אופירה באינסטגרם. הוא הטוב בעולם. ובדיוק תהיתי מה הביצה ומה התרנגולת: האם אופירה הייתה כזו תמיד, או שהיא נהייתה 'אופירה אסייג'? ואיך בכלל בנאדם נהיה ככה? ותשמע, היו כמה פעמים שעשינו את אופירה בארץ, ואף פעם זה לא תפס. עכשיו זה כן. ברגע שחיברנו את ברקוביץ'. אלה הפילוסים של היום. הם הישראליות. אילן שפלר, אחד הכותבים שלנו, אמר פעם: 'יש אנשים שצריכים לעמוד במקום, והתרבות בסוף תגיע אליהם'. זו אופירה".
מקשיב לתוכנית שלה?
"בטח. כמו לראות תאונת דרכים בלייב. לא מסוגל להפסיק. מחכה עד הסוף בחניה של הבית. יש שם גם גוד וייב, שמחה שפורצת החוצה. לא מזמן היא חזרה מאחת החופשות שלה, ואמרה לברקוביץ': 'היית פה עם יורם ארבל, ומה השמעתם, ביטלס? בי־טלס השמעתם??' (נקרע מצחוק). כאילו, איזה דבר מגעיל! ביטלס השמעתם?!"
הטענה המיידית תהיה, כמו מודי, דוד ליפשיץ מגיע לשמש עלה תאנה לערוץ הספורט, בין יציעי העיתונות וסבך האינטרסים הרוחשים.
"גם הייתי שנה ביציע, אבל של מודי, זה שמדברים בו בשקט. אלף, הרבה פעמים אני לא יודע על כל האינטרסים האלה, אני כנראה תמים קצת. ואצטט את מודי עצמו, שאמר לך בראיון: 'אין ספק שאופירה ניצחה את מודי - אם הם בכלל באותו משחק'. וחשוב שיהיה המשחק שאני מביא. ב־103 מצאתי את עצמי, יותר ממופתע, בעיקר משתעמם. 'עלה תאנה?' לא יודע. יש ממילא כל כך הרבה, אז בוא פשוט ותראה מה שאתה רוצה".
היה לך כבר ניסיון של הומור וספורט, בסדרה 'שחקן זר'. מה קרה שם? על הנייר, נבחרת חלומות: אתה ואסף גפן כותבים, מוני מושונוב ויובל סמו, עלילה של אנטוראז'־המשרד כזה. מה? ניסיתם להיות גם מתוחכמים וגם עממיקו?
"'שחקן זר' זה The one that got away. מבחינת רייטינג זה היה בסדר, 19 פסיק משהו, יותר מכל הסדרות האחרות של אנשי 'ארץ' שבאו אחר כך, 'עומרי גורדון', 'נופלות על הרגליים'. אבל עוד לא סיימתי לנתח. אולי באמת הייתה טעות לשים הומור אנין ועממי יחד. וזה היה הכי פספוס לגבי מוני. הזדמנות לעבוד עם שחקן שאני מעריץ, ועד היום כשאנחנו נפגשים, יש משהו תקוע כזה. כמו שניים שהייתה ביניהם כימיה, אבל סקס לא טוב.
"למדתי מהכישלון הזה יותר מכל העונות של 'ארץ' יחד. היום אני יודע איך אפשר היה לעשות יותר טוב. אם 'שחקן זר' הייתה נעשית בהפקה של ארץ, עם הפרפקציוניזם של מולי - היא הייתה נראית אחרת לגמרי. ובעיקר, למדתי לסמוך על עצמי יותר. נוצר מצב שאומרים ביום צילום, 'נוריד סצנות'. ב'ארץ', בחיים לא היה אומץ להגיד דבר כזה למולי. כאן היו הרבה מאוד ויתורים. ואני זזתי פה הצידה, כי אני רגיל לזוז הצידה. אבל צריך להיות עקשן. 'מסודרים' למשל. זה אסף הראל עשה, כי הוא עקשן. אז יש אנשים שיגידו, אסף הראל נודניק. נכון, נודניק נודניק - אבל הוא עושה מה שהוא רוצה, ועושה את זה טוב. ואני לא הייתי נודניק. חביב מדי".
התוכנית שלך עכשיו בערוץ הספורט זה לא ניימאר שעובר לפריז. לא הצעד הגדול העצמאי. אתה נשאר בברצלונה.
"לגמרי. אנחנו ב'ארץ' צרפתים בגישה שלנו, רומנים מוסיפים לנישואים. ותשמע, 14 שנה. אז זה הרענון שלי. טייכר וזרחוביץ ברדיו, שלמון עושה פרסומות, ואני בספורט, ואין שום בעיות, מולי אמר בכיף. ואני הכי נהנה בתוכנית ספורט. עובד ב'קשת' ונהנה יותר כאן. אפילו כשיש מסיבות של ערוץ הספורט אני מגיע. בקשת - לא. האמת, כל החבר'ה של ארץ נהדרת כאלה. ספינת דגל, ובנפרד. צוללת דגל. גם כשהיו טיולים של החברה - לא מגיעים. אנחנו נפרדים".
בחייו האישיים ליפשיץ היה נשוי בעבר. התחתן בגיל 26, "חתונה בחוות רונית", הוא נבוך, קשר שהחזיק שבע שנים. שני ילדים, גיא בן ה־16, "ועוד מעט צבא. יש לו אסטמה, אז אני אומר לו, תרגיש טוב, אבל לא מדי. אולי יהיה דור שני לחוקרי מצ"ח". ואורי בן ה־12. מגדל אותם במשמורת משותפת, מביתו בתל ברוך צפון, ושוב הוא עושה פרצוף של, מה יכולתי לעשות.
"שני בנים זה מעולה. בדיוק גיא סיפר לי על ילדה בכיתה שלו, שנסעה עם החבר שלה לברלין. ילדה שעולה לכיתה י"א! לי היו מעיפים שתי סטירות. כאילו, אני נבוך מהסיטואציה בכלל. מאיפה לתקוף? ואתה לא יכול להגיד כמו אייל גולן, 'אני אוציא את הדלתות בבית' - אבל כן רוצה שזה לא יקרה! אז מה תגיד?" הוא צוחק. מנסה לשמור על דיסטנס הורי וגם חברות עם הילדים, "יש כבר אלכוהול אצל הגדול, אז אני אומר לו, תאכל קודם בצק". כולם אוהדי הפועל ת"א, וגם מוזיקה. עם הקטן נסע להופעה של גרין דיי, עם הגדול - בלינק 182. "בירה גרועה והתלהבות של נעורים, זה כיף".
ומה אתה אוהב לשמוע? ביטלס?
"ביטלס?? סיינפלד אמר שהטעם בביגוד של גבר נעצר בפעם האחרונה שהוא נראה טוב במשהו. אצלי זה נעצר על בלר, אואזיס, פאלפ. קצת ארקטיק מאנקיז".
לאחרונה, כך דווח, הוא נמצא בקשר עם טליה סלנט, הטאלנטית הצעירה והזורחת של ערוץ הספורט, במסדרונותיו גם הכירו. ליפשיץ מגיב במבוכה גלויה. "מודע לסקרנות, אבל מה אגיד?" הוא מתפתל, "לא נעים לי בגלל הצורה שבה זה דווח. פתאום אני מוצא את עצמי במדורי רכילות, שסיפרו כאילו נפרדתי מבת הזוג הקודמת שלי כדי להיות עם טליה. אז זה נורא נאסטי, ופשוט לא נכון. בוא נגיד ככה: זו התחלה של משהו יפה. ומה שיהיה בעתיד, יהיה".
טליה תתארח בתוכנית החדשה?
"לעולם לא! הפרדת כוחות מוחלטת. אמרתי לה, ב'ארץ' היא לא תגיש במקום קיציס, ולא תופיע בתוכנית ספורט איתי. מה אני, רן שריג ודנה ספקטור? זה מגעיל אותי כשאני רואה את זה. לא משנה כמה האנשים חמודים. לא, בחיים לא! ואם לא תהיה ברירה אחרת והקריירה תדשדש? אצטט את יובל סמו: גם קו פיתות זה עבודה. לא צריך כלום בכוח".
