"נורא רציתי להשתתף בפסטיבל לשירי ילדים וההורים שלי טענו שהם לא יעמדו בבושה"

אסף אמדורסקי, בנו של בני אמדורסקי ז"ל, נולד ב־1971 וגדל בת"א. אב לשתי בנות שנולדו מאשתו הראשונה מיכל. פרץ לראשונה עם תערובת אסקוט, הלהקה שהקים ב־1989 יחד עם ירמי קפלן וג'נגו. ב־1994 הוציא את אלבום הבכורה שלו כסולן, שניפק להיטים כמו 'יקירתי' ו'אהבה חדשה'. שנה לאחר מכן הוציא את אלבומו השני וב־1999 הוציא את 'מנועים שקטים', אלבומו השלישי. עד כה הוציא שבעה אלבומי אולפן, האחרון שבהם בשנה שעברה, 'פה'. ב־2009 החל להופיע עם ישראל גוריון, חברו של אביו לדודאים, וביחד הוציאו אלבום משירי הצמד. הלחין פסי קול לסרטים כמו 'האסונות של נינה' (עם שלומי שבן) וסדרות כמו 'הבורר' ו'מטומטמת'. ב־2016 הצטרף כשופט לפאנל של 'הכוכב הבא לאירוויזיון'. ב־24 באוגוסט יעלה להופעה אחרונה במועדון בארבי בת"א בסדרת רטרופסקטיבה, שחוזרת לאלבומים 'צד א' ו'הרי את'.

מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

"גיל ארבע־חמש, תל־אביב. זוכר את ההורים מתווכחים. לא זוכר בדיוק על מה. זוכר את הטון והאנרגיות".

איזו עצה היית נותן לאסף אמדורסקי בן ה־16?

"הכל בסדר, תמשיך ככה. הייתי אז כבר בעניין של לעשות מוזיקה. גרתי בגיל 16 וחצי מחוץ לבית ופירנסתי את עצמי. עבדתי במסעדות. הייתי פיקולו בנרגילה אצל נרי אבנרי, עבדתי בפיצרייה של אמא של איגי וקסמן, עבדתי כברמן, עבדתי קצת במסעדות בתור מלצר ויותר במטבחים, שוטף כלים, טבח, הכל. תכלס, אני היום בדיוק ההמשך הישיר של הצעד שעשיתי אז".

מתי היית הכי קרוב למוות?

"כל יום שאתה יוצא לכביש, אתה מרגיש קרוב למוות. אתה רואה אנשים מסמסים תוך כדי שהם נוהגים ואתה על אופניים, לא בטוח שאתה חוזר הביתה שלם".

מתי בכית לאחרונה?

"קורה לא מעט. לא בכי היסטרי אבל פה ושם מתרגש ולא עוצר את עצמי. בדרך כלל קורה לי תוך כדי שיחות עם אנשים".

ממי אתה צריך לבקש סליחה ולמה?

"לפחות מאלף מלצרים שלא הייתי מספיק נחמד אליהם. בגלל שאני בא מהעולם הזה של מסעדות, אז הסטנדרט שלי לשירות כל כך תובעני, עד שאני לא מצליח לכבוש את הביקורת. למרות שתכלס אני אמור להיות הכי מבין ומקבל. קיבלתי הרבה מאוד הערות משותפים ובנות זוג שלא כזה כיף ללכת איתי למסעדות. הם לפעמים יוצאים נבוכים".

מה ההורים שלך אף פעם לא הבינו לגביך?

"הם תמיד הבינו הכל, ידעו עליי הכל ותמיד לפניי".

איזה משפט תזכור מאבא שלך?

"אני זוכר ומיישם חלק גדול מהמתכונים שלו. הגישה שלו לאוכל, שמבטאת בהרבה מובנים את הגישה שלו לחיים, היא משהו שהולך איתי כל יום. אבא שלי היה איש של קולנריה, היו לו מסעדות, הוא אהב לארח ולבשל. הוא לימד אותי המון על חומרי גלם, על איך בוחרים בשוק, על איך עובדים מול סוחרים של אוכל, על איך מגישים, על אלתור. יש בין זה לבין תחומים אחרים בחיים הרבה מאוד קווים מקבילים".

מה הדבר הכי גרוע שכתבו עליך או אמרו לך?

"יש מבקר אחד ספציפי שבמשך 20 ומשהו השנים האחרונות כותב את אותה ביקורת על כל אלבום מחדש. הכותרת שלו היא כמה האלבום הזה פחות מוצלח וכמה הוא חיוור לעומת אלבום קודם. ואז אתה הולך לביקורת שלפני כן ורואה שהוא כתב את אותו דבר על האלבום הקודם. לקח לי כמה שנים להבין שזו תבנית שלו ושזה לא אומר שום דבר על היכולת שלי".

מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?

"הילדות שלי. הצלחתי באיזשהו אופן קסום ומופלא להביא לידי כך שהן טובות לב, חרוצות, אוהבות אדם, חריפות, אינטליגנטיות ופתוחות. גאווה הרבה יותר מכל להיט ברדיו".

מה הריח האהוב עליך?

"תלוי במצב רוח. גשם על אדמה, דלק, צבע, שום בשמן זית עם יין לבן, ים, פריחת הדרים, וכשמעשנים לידי זה לפעמים ממש בא לי בטוב למרות שאני לא מעשן כמה שנים טובות. בייחוד אם זה וויד. אני אוהב את הריח ונהנה מזה בלי לעשן בעצמי. אוהב גם ריח של מרתפים".

מי היה משחק בתפקיד אסף אמדורסקי בסרט על חייך?

"חנה לסלאו. בלי למה".

מה נשים לא מבינות לגבי גברים?

"נשים מבינות הכל. זה גברים שלא תמיד מבינים".

מה מדאיג אותך לפני השינה?

"הבולענים בים המלח. זה שאחד מפלאי תבל נעלם לנו מול העיניים. לא פחות מפחידה אותי העובדה שאנחנו עוברים על זה בשקט ולא עושים מעשה".

איזה שיר ישמיעו בלוויה שלך?

"אני לא משאיר הוראות. אני אולד סקול. שיעשו מה שצריך. לא עניין שלי, לא מתערב".

מה הגילטי פלז'ר שלך?

"אין לי גילטי. יש פלז'ר".

מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?

"קול הקמפוס המכללה למינהל. הבנתי שסוגרים את התחנה האהובה עליי ורציתי לבדוק אם זה נכון. 106 זה הרדיו היחידי שממנו אני שואב השראה והנאה. אני מלא עצבות מהמחשבה שהדבר הזה הולך להיעלם. לא מגיע לנו".

מה הג'וב הכי גרוע שהיה לך?

"לא היה. משהו בחינוך הסוציאליסטי בבית גרם לכך שעצם זה שאני מקבל את הג'וב צריך לגרום לי להודות. גם כשפתחתי סתימות ביוב, לא הייתה לי הרגשה שהעבודה לא טובה אליי. אני מודה שהיו פעמים שהבוסים לא נהנו ממני. אני דווקא כן. זה גרם לי להיות רגוע גם במה שאני עושה במוזיקה הישראלית. אדם שעבר הרבה עבודות ויודע שהוא יכול לעמוד על הרגליים ולהסתדר, יש בו פחות דחף להתפשר על המוזיקה שלו. זה עזר לי להגדיר את הצבע שלי במוזיקה. פחות היה דחוף לי למצוא חן".

איזה ספר כולם צריכים לקרוא כרגע?

"'לאכול בעלי חיים' של ג'ונתן ספרן פויר. ספר חובה לכל הורה ולכל אדם בעל מעט מודעות סביבתית, מצפונית".

מה האלבום הראשון שקנית?

"פסקול הסרט 'שיגעון המוזיקה'. נקנה בחנות התקליטים בפסז' הוד בתל־אביב".

ספר לנו סוד בבקשה.

"בגיל שבע נורא רציתי להשתתף בפסטיבל שירי הילדים וההורים שלי לא הסכימו. הם טענו שהם לא יעמדו בבושה. הם לא רצו להיראות כמו ההורים האלה שדוחפים".

מה יש לך כרגע בכיס?

"בכיס ימין 20 שקל ומתאם בין ונטיל צרפתי לבין מכונת ניפוח האוויר. בכיס שמאל יש לי כרטיס אשראי קצת שבור וחשבונית על רכישה של גבינה צהובה טבעונית, מעדן סויה של תנובה, נקטרינה אחת ותערובת אגוזים".

מה התספורת הכי גרועה שהייתה לך אי פעם?

"עדיין עובד על זה".

מה תהיה השורה האחרונה בביוגרפיה שלך?

"ואז הוא מת".