שבת 17 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    זעקה מתפרצת. בנאי הצעיר
    7 לילות • 16.08.2017
    מנגינה יקרה
    20 שנה אחרי אלבום הבכורה המופתי של אביתר בנאי, הכישרון הענק עוד שם, אבל העוצמה נמוכה יותר
    אנה בורד

    לומר שאלבום הבכורה של אביתר בנאי, שנושא את שמו ויצא לפני 20 שנה, עומד במבחן הזמן יהיה האנדרסטייטמנט של כל הזמנים. אף אחד כבר לא כותב ככה יותר. גם לא אביתר עצמו. בנאי של היום הוא אדם מיושב. זה שמאס בתפקיד המדוכא הנצחי, כפי שתיאר כאן לפני כמה חודשים: "להגיד שאמונה זה רע לאמנות, זה כמו להגיד שזוגיות זה רע לאמנות. זוגיות זה הרבה יותר מעניין מלהיות רווק. רווקות זה אמנם חופשי, כאילו. אבל זה בעצם שטחי וילדותי ומלא בבדידות וספקנות".

     

    שני עשורים וחמישה אלבומים אחרי, היצירה של בנאי שמצא לא מצליחה לגעת כמו זו של בנאי שחיפש. ב'לשונות של אש', אלבומו האחרון, הקול והכישרון לגמרי שם, אבל העוצמה נמוכה הרבה יותר. שיר הנושא למשל, נשמע רוב הזמן כמו תיאור של כל מה שבנאי רואה בחוץ, אבל מה באמת קורה בפנים? 'אור בצל', אולי השיר הכי יפה באלבום, מצליח לגעת עם הסיפור על אהרון, אב לחמישה שהתאהב באחרת והתגרש, אבל בנאי כמו מתרחק מעצמו, לצרות של אחרים. הצל הזה, הוא הצל של האלבום הראשון, שמהדהד כל כך חזק, עד שקשה להתעלות עליו. 

     

    ספק אם הוגן להתווכח עם התחושות שבנאי מתאר היום, בפאזה הנוכחית, של אדם שאולי מצא שלווה. אבל הוויכוח עד כמה הייסורים, הכאב, הבלבול הכרחיים לאמנות מרחף מעל. לגבי דבר אחד אין ספק - הזעקה שמתפרצת באלבום הבכורה, שורפת את הלב, בועטת במוח. מפוצצת את הגוף. עדיין. כמו בהאזנה ראשונה. 

     

    "כולם סובלים מאהבה מאוד, תתחנני אליי היום בלילה", שחושף תשוקת פאסיב־אגרסיב מדויקת; "שנישאר לבד ונישבר לאט", שזורק את כל הפסאודו־ביחד המנחם עאלק; "תשכבי על הרצפה ב־40 מעלות מאה אחוז לחות", כן, פשוט ככה, ובואו לא נעשה מזה סיפור גדול; ו"כלום לא עצוב, הכל כרגיל", ברור; ו"אמן תישארי לבד לנצח". השורה הזאת שהוא לא שר יותר. ושכל אחד איחל בלחש למישהי או מישהו ברגע הרבה יותר נמוך. וקיווה שאף אחד לא יאחל לו. אף פעם. 

     

    המחשבות האפלות ביותר, הדיבור המרומז־הכי כן שאפשר על מין, תשוקות, בדידות, עצב, אהבה שהופכת לשנאה שהופכת לכמיהה לאהבה. דם שנוזל מוורידים חתוכים בלי להשתמש בסכין, שיצא מהלב והפסנתר של איש בסך הכל בן 24 - שהצליח לזקק את התיאור הכי חד של הכאבים הכי גדולים שכנראה יישארו כאלה גם כשהאלבום יחגוג 200. 

     


    פרסום ראשון: 16.08.17 , 22:52