להחיות דברים דוממים חגית גרוסמן

השער לקובץ הסיפורים הקצרים הנפלאים של חגית גרוסמן מסמן את עיקרו: מכונת כתיבה ישנה מונחת על רקע אדום עז, ומתחתיה שם הספר - "להחיות דברים דוממים" (הוצאת פרדס), כשם הסיפור הראשון בקובץ, המתאר כותבת "שהזתה דבר אהבה" וחולמת על אינדיאני שמצמיח כנפיים ועולה לשמיים בדירה ירושלמית.

השילוב בין מכונת הכתיבה לרקע האדום - האהבה ליצירה וההקרבה שהיא דורשת (צבע הדם) - הוא שמניע את הדמויות המסויטות והסוריאליסטיות של גרוסמן. יש סיפור על משורר המחאה מרחב ישורון שנסע להתבודד בברלין בזמן המחאה החברתית של 2011; יש את נרמן, סופר משכיל ומתבודד, הנושא עיניו בלילות של בדידות אל המוזה שלו - זונת רחוב שעומדת מתחת לחלונו. הוא קורא לה אסתרק'ה ומספר לה על בלטריסטיקה (ספרות יפה), והיא עונה לו: "אתה יכול לקרוא לי איך שאתה רוצה אבל רק תדע לך שאנשים אחרים קוראים לי רחל".

הניגוד בין החיים לבין מה שהכתיבה מכתיבה עובר לאורכו של קובץ הסיפורים הזה. פעם אחר פעם מנסים גיבורי הסיפורים להיאחז בכתיבה כמפלט מחיים שהתאכזרו אליהם, אבל פוגשים במציאות וחוזרים לחייהם האפורים. זו מלחמה מתישה ומתמשכת שנעה בין דמיון למציאות, בין התעוררות להזיה. יש משהו מאוד מייסר במציאות הזאת, ביומיומיות מלאת הסיוטים של הדמויות. כמו בסיפור "ביקור לילי אצל הרופא", שבו בחניון סגור בלילה חורפי לאחר ביקור אצל רופא עייף ונרגן עולות מחשבות על רצח ובריחה.

היצירה יכולה להיות הסכנה הגדולה ביותר עבור הכותבים, אבל גם המתנה המבורכת ביותר, או כפי שכתב גתה בציטוט הפותח את הסיפור הנוגה והמצחיק "החופפת": "מי שבא לעולם וכישרונו עימו או שנועד לכישרון מוצא בו את חייו היפים ביותר".

אבל אפשר שכתיבה מאפשרת בריחה של ממש. מרגו, גיבורת הסיפור "החופפת", חולמת לברוח לחו"ל, חולמת על "כוכב נולד", על צביקה הדר שצוחק עליה ועל הירכיים שלה ועל השמלה שחושפת את השדיים. ואותה מרגו יתומה גרה בקריית־גת ש"זה חור בתוך חור שקוראים לו ישראל", וכל היום היא רק חופפת וצובעת את השיער בין חום מהגוני אדמוני לסוג אחר של אדום. אבל יש לה ייעוד, והיא מקבלת ספר מיסטי מידיה של לולו, מכשפה שכונתית, שאומרת לה כי תתחתן ותהפוך להיות משוררת. "את בטוחה שמשוררת ולא זמרת?" שואלת מרגו המופתעת, אבל עם הזמן מגלה את כוחה של השירה בחייה.

מה שמתחיל בכוחה של הכתיבה להחיות דברים דוממים, מסתיים בחיים עצמם, בסיפור שסוגר את הקובץ, "החיים הפשוטים". הסיפור מסתיים בשכחה או ביציאה מן המערה, במסיבה על הגג בסתיו - כצעד ראשון אל האהבה.

עמודים: 100.

ציטוט: "תחילת הכתיבה היא קפיצה אל מים קרים. זה לא דבר שהגוף יכול ליהנות ממנו".