"אין לי אומץ לנהל רומן"

התחתנתי לפני 23 שנים עם גבר מקסים וחכם וטוב לב. מהרגע הראשון ידעתי שאוכל לסמוך עליו ושיהיה אבא טוב לילדיי. הארוס והתשוקה לא היו החלק המרכזי בחיבור בינינו. הרגשתי שאני יכולה לוותר על העוצמה שלהם בחיי כי הגעתי לקשר הזה פצועה וחבולה ממערכות יחסים שהיו לא מוצלחות ומכאיבות מבחינה רגשית ומבחינה מינית. אני חושבת שבכל הקשרים המיניים שהיו לי לפניו, לא הייתי אני במיטה. שיחקתי איזו דמות שחשבתי שגברים יאהבו וירצו לחזור אליה, אבל כנראה שהם הרגישו את הזיוף והתרחקו ממני פעם אחר פעם. זכורה לי רק חוויה חיובית ונעימה אחת. הייתי בת 22 ופגשתי במסיבה גבר שמבוגר ממני ב־13 שנה. יצאנו לדבר בחוץ ואחרי שהחלפנו כמה מילים, מצאתי את עצמי מתנשקת איתו בטירוף. נשיקה מחרמנת שהיה בה חיבור חזק וטוב. לא ידעתי איך קוראים לו. בסוף הערב הלכתי לדירה שלו. לא פחדתי. היה ערב קיץ חם והוא היה מקסים ועדין והניח מזרן על גג דירתו, השכיב אותי שם והתחיל ללקק אותי. אני חושבת שזאת הייתה הפעם הראשונה שבה גמרתי עם גבר וזו הייתה תחושה עילאית ורגועה. מאז לא חוויתי משהו דומה.

לבן הזוג שלי ולי יש חיים טובים יחד. אבל החלק המיני החסר התחיל להציק לי מאוד בשנים האחרונות, בדומה להרבה מהחברות שלי. חלקן התגרשו. חלקן מנהלות רומנים סוערים מהצד. אבל אני לא רוצה להתגרש ואין לי אומץ לנהל רומנים ולאיים על כל מה שבנינו יחד בעמל רב. זה לא נראה לי שווה את זה. מצד שני, חיים רק פעם אחת וכואב לי לחשוב שלא אדע חיי מין עמוקים וטובים וסוערים כמו שאני יודעת שהיו יכולים להיות לי. כי אני מינית. כי אני חושבת על מין המון ומין תמיד העסיק אותי. כשאני פוגשת אנשים, גברים או נשים, אני תמיד מדמיינת איך הם נראים בלי בגדים ואיך הם נראים כשהם עושים אהבה. או מזדיינים. שזה לא אותו הדבר. אני רואה בדמיון איך הם מתנשקים, איך הם זזים, איך היא פותחת את הרגליים, איך הוא מתמסר לעונג שלה, איך הוא נכנס לה לגוף. אני מפנטזת המון ומאוננת עם האצבעות או עם הוויברטור הקטן שקניתי לעצמי במתנה לגיל 50. בזמן שאני מאוננת אני ממציאה לעצמי סיפורים כדי לגמור. לפעמים אני אחת מגיבורות הסיפור. בדמיון אני עושה כל מה שחלמתי לעשות במיטה עם גברים ועם נשים. לפעמים יש לסיפור גיבורים אחרים.

לפני כמה ימים ישבתי בבית קפה וראיתי מבעד לחלון גבר יפה תואר חולף על פניי. לרגע קצר המבטים שלנו נפגשו. דקה אחר כך הוא נכנס פנימה והתיישב בשולחן שלידי. במשך שעה ארוכה ישבנו זה מול זה. תוך כדי ישיבה ובהייה כאילו אגבית אחד בשני, כתבתי על דף את כל מה שעבר לי בראש באותם רגעים. את כל מה שהייתי רוצה שיקרה: "אתה אמיץ. לא חשבתי שתיכנס. ובטח שלא חשבתי שתשב לידי. טוב שישבת עם פניך אליי. שתוכל לראות את פניי. שאוכל לראות את העיניים שלך ננעצות בי כשאני כאילו לא רואה שאתה מסתכל. אתה חסר שקט. אתה מנגב את השולחן שוב ושוב מטיפות הקפה הקר שהתעבה מבעד לכּוֹס. אתה צעיר ממני. הנוכחות שלי מפרה את שלוותך. הנוכחות שלך עושה בי גלים קטנים של מי גוף. אני יודעת שאתה חושב עכשיו בדיוק על מה שאני חושבת. למעשה אני רוצה לגשת אליך, להתכופף מעט וללחוש לך באוזן: "אני לא יודעת מי אתה. אני לא רוצה לדעת מי אתה. אני רק רוצה שתוריד את הבגדים עכשיו שאוכל לראות את העירום שלך. שתוריד לי את הבגדים. שתוכל לראות את העירום שלי. אני רוצה שנלך עכשיו לחדר קטן ומואר נעמוד זה מול זה עירומים ואתה תנשק אותי חזק. ואתה תבלע אותי עם הפה שלך. ואני אמצוץ לך את הלשון ולא אשאל איך קוראים לך. אני לא רוצה לדעת איך קוראים לך ומאין באת ומי פגע בך ולמה. אני רואה את זה עליך גם בלי לדעת דבר. ואז תבוא אליי אל תוך הגוף. והכאבים שלנו יתמזגו. ולרגע אחד נירפא. ואני חושבת עכשיו אם יהיה בי האומץ לתת לך את הסיפור הזה בעוד חמש דקות, כשאלך מכאן. לפני שתתפוגג מתוכי אל אדישות השכחה". יצאתי משם ולא עשיתי כלום. לא יכולתי. מחסום הנישואים חזק מדי אצלי. אבל הדמיון שלי חופשי. ומשתוקק.

***

בכל שבוע אכתוב כאן קול של אישה אחרת. סיפור קצר שיבטא מגוון רחב ככל האפשר של נשים. אתן מוזמנות לכתוב לי ואכתוב אתכן.