בפרספקטיבה של העשור שחלף מאז, 2007 הייתה מעין מיני־תור זהב בדברי ימי הקומדיה הישראלית, בטח הערוץ שתיימית. 'מסודרים', 'רמזור', 'עבודה ערבית' (של קשת) ו'הכל דבש' של רשת עלו כמעט בבת אחת ועיצבו פריים טיים שנראה היום דמיוני, כשהמשבצת הנחשקת של 21:00 שייכת באופן כמעט בלעדי למתמודדי ריאליטי שאוכלים חלקים עלומים של חיות בר.

'רמזור' ו'מסודרים' הן דוגמאות מצוינות לגישה המפוכחת של אסף הראל, היוצר של האחרונה (יחד עם מולי שגב מ'ארץ נהדרת') - העליונות של ה"איך" על ה"מה". רמת ביצוע מעל מקוריות הקונספט.

הרעיון והווייב של 'מסודרים' נשענו בכבדות על 'הפמלייה' של HBO אבל ליהוק פגזי - אסי כהן, מאור כהן, ערן זרחוביץ' והראל עצמו - לצד כתיבה שנונה ואפקטיבית הפכו אותה למוצר מהוקצע שהצליח לבדר מאסות (הפרקים החזקים הביאו 30% רייטינג, היו ימים) וגם להתחבב על מבקרים וצופים מתוחכמים ולמודי סיטקומים אמריקאים.

'מסודרים' נמכרה לעיבוד חו"לי, בתחילה לפוקס ומפיקי 'הפמלייה' (האירוניה), במהלך שלא הבשיל לסדרה, ואחר כך לבריטים. לפני כחודש עלתה Loaded בצ'אנל 4 הבריטי (וגם בארצות־הברית), סדרה שפרק הפתיחה שלה מעניק תחושה של שתיית בירה מהולה במים. הסיפור הבסיסי על ארבעה חברים שמכרו שקר כלשהו לתאגיד אמריקאי תמורת מאות מיליונים עדיין כאן כמובן, אבל הווליום הקומי מעומעם, בעיקר באשמת מה שנראה בתחילה כליהוק אפרורי. במילים אחרות: לבריטים אין את אסי כהן.

טלוויזיה מזוינת. 'מסודרים' הישראלית

הקסם השרמנטי־פרחי־יהיר של איש השיווק תומר זועק בחסרונו. אבל מי שייתן ל־Loaded אשראי נדיב יותר יתוגמל בהתאם. היא לא פחות מהנה מ'מסודרים' ובמובנים רבים מתוחכמת ומשוכללת יותר. בוודאי עשירה יותר בניואנסים וסבטקסט.

ראשית, היא פחות 'הפמלייה'. 'מסודרים' לא באמת התעניינה בעולם ההיי־טק. גם Loaded רחוקה מלהיות 'עמק הסיליקון' שמכה את עולם הסטארטפים עד זוב דם עם עכבר אלחוטי. אבל היא לא מתבוססת עד צוואר בשופוני הנובורישי של 'מסודרים'. כן, ליאון (סמואל אנדרסון), קונה מסוק פי אלף יותר מגניב מהפרארי של מקבילו הישראלי תומר, אבל הסדרה מתעניינת במגבלות של הכסף בתיקון התחלואים שמייסרים את גיבוריה יותר מאשר בשיר הלל לחלום ההתעשרות והאקזיט. ליאון מנסה לקנות את הערכתו של המורה שזילזל בו בתיכון? למורה יש סרטן. המקבילה הבריטית לברלד (מאור כהן), וואטו (ניק הלם) נגמל מסמים (חוץ מהמקטרת וויד המרשימה שלו)? הוא מגלה שהכסף מאפשר לו להתמכר לעוד מרקיבי נשמה.

ל־Loaded יש יותר עצמות דרמטיות בגוף מל'מסודרים' והיא כוללת קווי עלילה שחושפים את המכאובים, החולשות והצלקות של הדמויות הראשיות. אז לליאון אין שורת מחץ כמו "יש לך משהו נורא עצוב בעיניים", אבל הוא פחות אובססיבי לגבי בחורות מתומר והדמות של ארז (זרחוביץ') מחווירה מול העומק של איוון (ג'וני סוויט, אדיר) שרפיסותו מנומקת הרבה יותר מאפיון סטריאוטיפי משהו של חנון ממושקף. גם ג'וש, מבינים מהר מאוד, בעצם חמוד יותר מגיא החמוץ (הראל) ו־וואטו רגיש ופגיע ונראה כמו ימאי שנסחף לחוף של ננטאקט לעומת ברלד שהיה סטלן מעט פלקטי.

ויש גם בוסית מאמריקה שמכנה את עצמה 'דארת' ויידר הסקסית', שמקלה את ריח הגרביים המיוזעים של סדרת חבר'ה גברית.

'מסודרים' הייתה ישראלית מאוד והצוות הבריטי (הראל ושגב מקבלים קרדיט ככותבים וגם כמפיקים לצד אבי ניר) הצליח להפוך אותה לבריטית במובהק. כשמוטל על החבורה לקצץ בהוצאות, החרב מונפת על 14 סוגי התה במטבחון. "אם תעיף את הפפרמינט, אני אחרבן במכנסיים כל יום, עד סוף חיי", מודיע איוון ומדגים הבדל מהותי נוסף בין הסדרות: הבוטות. איוון מתאר את עצמו כ'זין רך', אמא של ג'וש עושה קוק במועדון עם ליאון ולחבורה יש דילדו ענק במשרד. בלונדון יש טלוויזיה מזוינת, בערוץ 2 של 2007 הקססה של ברלד נחשבה נועזת.

הרבה סדרות ישראליות נמכרו לחו"ל. מעטות ראו אור יום. 'פלפלים צהובים' זכתה לגרסה בריטית ראויה עם כריסטופר אקסלטון הפנומנלי מ'הנותרים'. 'בטיפול' הייתה הצלחה מינורית ב־HBO. 'האקס המיתולוגי' ו'רמזור' נכשלו ברשתות האמריקאיות, בעיקר בגלל כתיבה מקומית נדושה - כלומר נפילה ברמת הביצוע. וכך יוצא ש־Loaded היא כנראה האדפטציה הזרה הכי מוצלחת לסדרה ישראלית. חוץ מ'חטופים' הרגשנית שהפכה ל'הומלנד', כמובן, אחת הסדרות הטובות בעולם בשנים האחרונות. אפילו בלי אסי כהן.

ריי דונובן

ליב שרייבר מעורר השתאות כל פעם מחדש באופן שבו הוא משדר כל כך הרבה עם דמות שאומרת כל כך מעט. אבל אחרי הקרשנדו של עונה 4 (הפתרון הקבוע של 'ריי דונובן': איך יוצאים מתסבוכת? אוזרים אומץ להרוג את כל הרעים), מתקבלת התחושה שאין צידוק אמיתי לעונה חמישית. אפילו אם היא כוללת את סוזן סרנדון המדהימה. משודרת ב־yes

The Incredible Jessica James

סרט מתוק לאללה של נטפליקס. הדבר הכי מרענן בו: גיבורה צעירה שחוסר הביטחון שלה לא מתבטא במלמולים והומור מבוכה בסיטואציות רומנטיות או יומיומיות. ג'סיקה קופצנית, מרימה, לא סופגת ולא מתכווצת מול אימי העולם הזה. עוד, בבקשה.

יצאת צדיק

הנחיתה על הירח, נחיתת סאדאת בבן־גוריון ועכשיו הרגע הטלוויזיוני המכונן הזה: צדיק שמסרב למשיחתו ככזה מידי הקדוש חיים הכט. איזו עונה. גם נוכלים שחשפו את המצלמה, גם אחד שהודה שהשיימינג בתוכנית עושה לו רק טוב לביזנס. גמור את זה בבום, סאנשיין - סרב להצעה לעוד עונה ונסלח על הכל.