הלב נשבר פעמיים
במאי האחרון, נעלמה מיכל חלימי, חוזרת בתשובה שהתגוררה בהתנחלות אדם, והיא בחודש החמישי להריונה. חודשיים אחר כך נמצאה גופתה בחולון. על פי כתב האישום, היא נרצחה על ידי פלסטיני משכם, שאיתו ניהלה מערכת יחסים רומנטית. בראיון ראשון מספר בעלה, אהרון חלימי, שלמרות השיחות שהיא סיננה לידו, הליכתה לפגישות מסתוריות והוצאות הכספים שלא מצא להן פשר, שניהם אהבו זה את זו. עכשיו הוא רוצה רק להגן על שמה הטוב ועדיין משוכנע שמדובר ברצח על רקע לאומני. "כל כך כואב לי איך שמשפילים אותה", הוא אומר. "היא נלכדה במשהו זמני, והיא רצתה לחזור אליי ולא הספיקה"
מיכל חלימי מצאה את מותה באור יום, במרכז העיר, מרחק נגיעה ממשפחות עליזות וילדים תמימים ששיחקו במגלשות מים. הצעירה החייכנית מההתנחלות אדם, שאהבה את החיים ואת בעלי החיים, נתנה אמון בכולם. "אמון מופרז לפעמים", אומר האלמן אהרון במרירות, "כל חסרי ההגנה מצאו אצלה יד ואוזן ולב, לכולם היא ידעה לדאוג, רק לא לעצמה".
שבועיים לפני שנרצחה כשהיא בחודש החמישי להריונה, עוד הספיקה לאמץ גור חתולים. אספה אותו מהרחוב והביאה הביתה, "ולמחרת החתול ברח החוצה", נזכר חלימי. "אבל מיכל, למרות שהייתה חלשה מההיריון, ירדה מהמיטה, שמה עליה חלוק וכיסוי ראש, יצאה מהבית וחיפשה את הגור הג'ינג'י כל הלילה. בבוקר אמרתי לה, הלוואי שאליי היית מתנהגת ככה".
היום הוא מבין שדיבר כך כי הרגיש שמשהו מתרחש. שלמרות ההיריון המשמח, מיכל הייתה גם איתו וגם בלעדיו. במאי האחרון, כך עולה מהחקירה, ניהלה חלימי מערכת יחסים רומנטית עם מוחמד ח'ארוף, פלסטיני תושב שכם. על פי כתב האישום שהוגש נגדו בתחילת אוגוסט, שבועיים לאחר שהודיעה לו שהיא בהיריון, החליט ח'ארוף להרוג אותה ולגנוב את מכוניתה. לשם כך, מתאר כתב האישום, נפגש ח'ארוף עם חלימי ליד פארק ימית 2000 בחולון, הוביל אותה לאזור מבודד, הידק את ידיו סביב צווארה וחנק אותה עד שהכחילה. לאחר מכן לקח שתי לבנות בטון, השליכן על ראשה וגופה ואחרי שווידא את מותה, כך לפי כתב האישום, כיסה את חלימי בעפר ובצמיג ונמלט מהמקום עם רכבה וכרטיס האשראי שלה.
שבועות ארוכים חלפו מאז נעלמו עקבותיה של חלימי ז"ל ועד שח'ארוף נתפס, הודה ושיחזר את המעשה. במהלכם האמין אהרון בכל מאודו שמיכל בין החיים ושניתן להצילה. לדבריו, הוא הפציר במשטרה לחקור, התחקה על עקבותיה בעצמו וניסה להחזירה אליו. גם היום, שבוע לפני שימלאו שלושים לקבורתה, הוא עדיין מאמין שהרומן הקצר לא סתר ולא קילקל את אהבתם.
ניסיונותיו לנקות את שמה של אשתו גם לאחר מותה מכמירי לב. "הקשר של מיכל עם ח'ארוף התחיל בטלפון, ויכול להיות שהיא לא ראתה בזה פסול", הוא אומר בדמעות. "גם אני לא חשבתי שזו בגידה. מיכל שפכה לפניו את הלב שלה, היו לה מצוקות, לכל אדם יש מצוקות, והוא היה שם כדי להקשיב לה. אחר כך הם נפגשו כמה פעמים והוא אמר לה, אל תגלי עלינו. אל תספרי לבעלך, ומיכל נתנה בו אמון. בגלל שאהבה אותי לא רצתה לקלקל את מערכת היחסים שלנו. אני בטוח שהיא תיכננה לסיים את הקשר איתו ולחזור אליי. הייתה לנו תינוקת בדרך. קראנו לה בוטן. חיכינו ללידה הזו כל כך הרבה זמן. אני יודע שהיא אהבה אותי כמו שאני אהבתי אותה ורק בגלל שפחדה ממנו היא לא הצליחה לעזוב אותו בזמן ולהציל את חייה".
דייט מהאינטרנט
אהרון ומיכל הכירו לפני שנתיים באינטרנט. הוא היה בן 34, כבר גרוש ואב לבן, דתי מאנשי גוש אמונים המתגורר בהתנחלות אדם (גבע־בנימין) ועובד בשוק מחנה יהודה בירושלים, והיא חילונית בת 27 שגדלה בחולון. "נוצר בינינו חיבור כמעט מיידי, היו לנו שיחות ארוכות, עמוקות", הוא נזכר בגעגועים. "וכשהחלטנו להיפגש, בערב יום העצמאות, התקרבנו עוד יותר, התאהבנו והיחסים עלו מדרגה. מיכל לא הייתה דתייה, אבל כשהיא הכירה את העולם הרוחני שלי היא החליטה לחזור בתשובה בגללי. היא הייתה חמה וחכמה, בחורה עדינה עם לב זהב. אף פעם לא לחצה עליי ומאוד אהבה אותי. הייתי החבר הראשון שלה, והיא תמיד אמרה שכשתתחתן, בעלה יהיה מספר אחת והיא לא תתעניין באף אחד אחר מלבדו. לכן כל כך כואב לי איך משפילים אותה היום. איך אומרים עליה שקיימה קשר רומנטי מחוץ למסגרת הנישואים".
אבל לפי כתב האישום היא קיימה קשר רומנטי עם אחר בזמן שהייתה נשואה לך.
"היא נלכדה במשהו קצר, זמני, והיא לא התכוונה להמשיך אותו. היא רצתה לחזור אליי ולא הספיקה. הרוצח סיפר לה שיש לו אח פעיל ג'יהאד שיושב בכלא אחרי שנתפס בשכם עם חוליית מחבלים שהניחה מטעני צד נגד חיילי צה"ל. אולי זה הפחיד אותה. אחרי שתפסו אותו, נכתב בבקשה להארכת מעצר שלח'ארוף עצמו היה עבר של עבירות אלימות, ושהוא נשפט עליהן בבית משפט צבאי בשומרון ונשלח לכלא למשך שלוש שנים".
שנה וחצי היו נשואים. "מיכל עבדה כקופאית ואחר כך הפסיקה, כי היא לא הרגישה טוב והייתה צריכה לנוח", מספר חלימי. "גרנו ליד המשפחה שלי. היה לי חשוב שמיכל לא תהיה לבד בשעות שבהן אני בעבודה. אחותי והאחיינים שלי מאוד נקשרו אליה. היה לה חוש הומור, וגם כשהיה לה קשה, היא תמיד חייכה ושמחה. היא הייתה רגישה ופגיעה, אז הקפתי אותה באהבה, במחמאות, בפינוקים. ולמרות הכל היא הרגישה לפעמים שהיא בודדה".
איך התמודדת עם התחושות האלה?
"השתדלתי לתת לה תחושה של ביטחון. וכשיכולתי לקבל חופש מהעבודה נסעתי איתה לטיולים. בחורף האחרון הספקנו לטוס לברצלונה. מובן שהיו פה ושם ויכוחים, חיכוכים קטנים, כמו בין כל בני זוג, אבל החיים השוטפים היו טובים. הייתה לנו כלבה שהכניסה הרבה צחוק ושמחה הביתה, ומיכל הייתה מאוד קשורה אליה. אהבנו אחד את השני, דאגנו אחד לשני. וכשמיכל אושפזה בבית חולים, ישנתי לידה בלילות ולא עזבתי את המיטה שלה לרגע. גם כשהיא הרגישה רע. גם כשהיא אמרה לי, אני לא אוהבת שאתה רואה אותי בחולשתי".
בראשית השנה התבשרו על ההיריון. "וזו הייתה התרגשות אדירה", מספר חלימי. "דיברנו על ילדים בפגישה הראשונה, וכשמיכל נכנסה להיריון הרגשנו שאנחנו בדרך למשפחה. אמרנו אחד לשני, עוד תשעה חודשים החיים שלנו יהפכו מטובים למושלמים. הלכנו ביחד לכל הבדיקות. שמרנו את הצילומים של העוברית. אפילו שם בחרנו לה, אדל. חיכינו לה שתהפוך אותנו לאבא ואמא. בחודשים הראשונים להיריון מיכל לא הרגישה טוב. לכן, כשנעלמה, מאוד חששנו לשלומה ולשלום התינוקת".
בסוף החודש החמישי להריונה שיתפה חלימי את חבריה בתחושותיה. "אתמול סיפרתי שיש לי ביצת הפתעה בבטן", כתבה בפייסבוק. "והיום אני מתרגשת ומצפה כבר לרגע שאראה את התינוקת שלי. מי אמר שהיריון ראשון זה לא דבר מרגש למרות הכל?" ארבעה ימים לאחר מכן נרצחה.
תמונות בפייסבוק
ההיכרות של מיכל ומוחמד ח'ארוף, "חמודי", כפי שבני הזוג חלימי כינו אותו, החלה כנראה בעבר. באפריל האחרון, מספר הבעל, השיג חמודי מחדש את מספר הטלפון שלה. "הם התחילו לנהל שיחות ארוכות", הוא נזכר, "מיכל לא ראתה בזה פסול".
ואתה?
"ידעתי שהיא מדברת איתו אבל לא נעלבתי. מיכל אמרה שמדובר בקשר ידידותי, שהוא מקשיב לה, ואני חשבתי שלכל אדם יש זכות לדבר עם מישהו. לא הייתי קנאי. אחרי שהיא נרצחה הוצאנו את פירוט השיחות ממכשיר הפלאפון שלה וגילינו שהוא התקשר אליה הרבה יותר ממה שחשבתי".
ב־27 באפריל, מעריך חלימי, החלו השניים להיפגש. "היא הייתה אומרת לי שהיא יוצאת לפגוש חברה, ואני חשדתי, אבל מיכל אמרה, אין לי אף אחד אחר מלבדך ואתה צריך לסמוך עליי", הוא מספר. "היא הכחישה שיש לה קשר רומנטי איתו, ואני חשבתי שלא הגיוני שהיא מתכננת רומן כשהיא בהיריון מבעלה ועומדת להפוך לאמא".
ב־11 במאי, על פי כתב האישום, בישרה חלימי לח'ארוף שהיא בהיריון. באותו היום העלה ח'ארוף לפייסבוק תמונה משותפת של שניהם וכתב שהם מאורסים. חלימי אומר שבאותו שלב לא ידע על כך, אם כי חש שמשהו אינו כשורה.
"במשך שלושה שבועות הייתה הרגשה לא טובה בבית, היה משהו באוויר שהעכיר את האווירה", הוא מודה. "היו הוצאות כספים מוזרות. היא ידעה שאני חושד בה, אבל כל הזמן אמרה, אין לי אף אחד, אני נשבעת. אבל כבר לא יכולתי לסמוך עליה וההתנהגות שלי השתנתה. היה מתח. בכל פעם שמיכל אמרה שהיא הולכת להיפגש עם חברה, ביקשתי להצטרף. חשדתי. ראיתי שינויים במצבי הרוח, היו פליטות פה. ראיתי שהיא מסננת שיחות כשהיא לידי או מדברת ומנתקת מיד כשאני מגיע. שאלתי אותה והיא לא ידעה להשיב. פחדה כנראה לאבד אותי. בטח חשבה שאם היא תספר לי, אני אפרד ממנה. פעם אחת אמרתי לה, תני לי את הטלפון של החברה, אתקשר אליה בעצמי, אבל מיכל כנראה נבהלה וככה הבנתי".
ניסית לעצור בעדה?
"בפגישות הראשונות מאוד כאב לי, אבל התאפקתי. אמרתי לעצמי, כשהיא יוצאת לבלות זה עושה לה טוב, הרי היא אף פעם לא יוצאת מהבית. ניסיתי להאמין שהיא באמת נפגשת עם חברה. רק כשהיא אמרה שהיא נשארת לישון אצלה בשישי־שבת, הבנתי שמשהו רע כנראה קורה פה. הלב שלי בכה. כעסתי. רציתי לפרק את הנישואים. ואז מיכל ראתה שאני מגיב ממש קשה ואמרה, אני מבטלת, ונשארה בשבת בבית. כשחזרתי מבית הכנסת היא ישבה על המדרגות של הבית וחיכתה לי. אמרתי לה, מיכל, ממש מרגש אותי שאת מחכה לי ככה. ישבנו לאכול, והיא הגישה לי את האוכל שאני אוהב. אבל אחרי כמה ימים שוב יצאה ונפגשה עם החברה".
מה הרגשת?
"חשדתי ב־80 אחוז, ב־90 אחוז, אבל כל הזמן השארתי לעצמי פתח, שאולי אני טועה. וזה גרם למריבות. כעסתי, אבל המשכתי לאהוב אותה. למרות מה שהיא עשתה, עדיין אהבתי אותה. לא ראיתי בזה חולשה אלא עוצמה".
מספר חשוד
ב־28 במאי, יום הרצח, ליווה אהרון את מיכל לביקורת היריון בקופת החולים. בסביבות הצהריים עזבה מיכל את הבית ונסעה לכיוון חולון. "היא אמרה שהיא נוסעת לחברה ושתישאר לישון אצלה", מספר חלימי. "אחר כך היא התקשרה מהדרך ואמרה לי, הגעתי בשלום, אל תדאג. אבל אני כעסתי. אחר כך התקשרתי שוב ולא היה מענה. שלחתי לה הודעה והטלפון עוד היה דלוק. רק מאוחר יותר התברר שבשעה הזו היא כבר לא הייתה בין החיים".
עד הלילה המתין לה, חשב שתשוב הביתה. אחר כך נרדם. "ובחצות הטלפון צילצל. קמתי כמו קפיץ, חשבתי שזו מיכל, וראיתי שזה מספר עם קידומת של הרשות הפלסטינית. עניתי ומישהו בערבית אמר לי שזו טעות".
למחרת הגיש תלונה על היעדרות במשטרת ירושלים והציג את מספר הטלפון מהלילה. "אמרתי לשוטרים, לדעתי חטפו את מיכל, היא בסכנה, תחפשו ותמצאו אותה. המשטרה עשתה איכון לטלפון של מיכל והתברר שהוא היה בחולון ואחר כך במשולש. פתחו בחקירה, וכעבור יומיים הזמינו אותי לתחנה והראו לי את עמוד הפייסבוק של חמודי. ושם ראיתי את התמונות שלהם. ביחד. בתמונה אחת נרשם שהם במערכת יחסים, ומתחת לתמונה השנייה שחמודי העלה שבוע אחר כך נכתב שהם מאורסים". החוקרים מצאו גם בעמוד הפייסבוק של מיכל, תמונות משותפות לה ולח'ארוף, וכן פוסטים שבהם היא מצהירה שהיא בזוגיות איתו. "לא האמנתי. פשוט לא הצלחתי לקלוט", כואב חלימי. "הרי מיכל היא אשתי, ישנה איתי באותו בית, הרי היא בהיריון. זה כאב נורא".
מה אמרו במשטרה?
"השוטרים אמרו, היא עזבה אותך והלכה לגור עם חמודי בשכם, ואם היא עזבה מרצונה אין לנו הרבה מה לעשות. הייתי בהלם. לא הייתי מוכן לקבל את הגרסה שלהם. התעקשתי שיחפשו אותה. אמרתי להם, משהו קרה למיכל, מחזיקים אותה בכוח".
מיד לאחר ההלוויה הודעת שאתה מתכוון להגיש תביעה נגד המשטרה, למה?
"אני מתכוון להגיש תביעה נגד המשטרה בעקבות הכשל במערך הטכני. אם לא הייתי נלחם במשטרת ישראל, כנראה לא היו מגלים את הגופה של אשתי אף פעם. הם היו בטוחים שהיא נמצאת בשכם. השוטרים אמרו לי, אשתך התאסלמה, לך תתקדם בחיים. אמרתי להם, אני רוצה לראות אותה, והם אמרו, אנחנו לא יכולים לעשות כלום. אתה יכול להשאיר לה גט ברבנות. או לחכות תקופה, ובגלל שיש חוק שאוסר על ישראלים להיות מעבר לקו הירוק מעבר לזמן מסוים, נחפש אותה על עבירה פלילית. הם היו משוכנעים שהיא נמצאת שם מרצונה ולא בדקו שום אופציה אחרת" (תגובת המשטרה בהמשך).
חודשיים חלפו עד שגופתה של מיכל נמצאה בחולות חולון, ובמהלכם בעלה לא מצא מנוח לנפשו. "התגעגעתי אליה ופחדתי עליה", הוא אומר בצער. "כשהתמונות שלה עם חמודי התפרסמו, בכיתי המון. הגנתי עליה. צעקתי שהיא לא אשמה, שכנראה פיתו אותה. חששתי שמתעללים בה, שאונסים אותה. חשבתי שהיא עדיין בחיים, אבל בסכנה גדולה. התקשרתי לקרובים לה שיפעילו לחץ על השוטרים, ניסיתי בעצמי לזרז את החוקרים, אבל הרגשתי שלא כולם מתייחסים אליי ברצינות. אנשים אמרו לי, אנחנו לא מבינים מה אתה עושה פה בכלל. היא זרקה אותך. תשחרר".
ואיך הגיבו בני המשפחה שלך?
"כשהתעקשתי לחכות לה, כעסו עליי, לא הבינו למה אני מתעקש להגן על מיכל. חברים אמרו לי, תסתכל על הנישואים האלה כאילו הם היו הרפתקה, תהפוך דף, תתקדם. אבל אני נלחמתי על מיכל ועל הנישואים ועל התינוקת שלנו. ולכולם אמרתי, מיכל לא הלכה עם חמודי מרצונה. היא נחטפה. תעזרו לי להציל אותה".
בצר לו פנה חלימי ל"יד לאחים", ארגון חרדי שנלחם בהתבוללות, שאף העמיד לרשותו את עורך הדין יורם אקוע. "היה שלב שכמעט חשבתי להתאבד", הוא אומר בגילוי לב. "ידעתי שהזמן פועל לרעתנו, וככל שהוא עבר, התחלתי לחשוד שאולי מיכל כבר לא בין החיים".
זיהוי הטבעת
לטענת חלימי, גישת המשטרה השתנתה רק חודש ושבוע אחרי ההיעלמות, כששלח במצוקתו הודעת טקסט לאחד החוקרים. "כמה ימים קודם הם יצרו קשר עם ח'ארוף, תיחקרו אותו והוא אמר שאין לו שום קשר עם מיכל. אבל אני אמרתי לחוקרים, הוא עובד עליכם. המשטרה יצרה איתו קשר פעם נוספת, ורק כשראו שיש סתירה בגרסאות שלו, היפנו את התיק לימ"ר", הוא אומר.
"כמה ימים לפני שמצאו את מיכל פירסמה המשטרה הודעה לתקשורת עם התמונה שלה וביקשה את עזרת הציבור בחיפושים אחריה", מספר חלימי. "ובוקר אחד בסוף יולי התקשר אליי שוטר וביקש שאבוא איתו לאבו־כביר לזהות את חלקי הלבוש של מיכל. באתי וראיתי את התכשיטים שלה, וביניהם טבעת שקניתי לה אחרי שהפכנו לחברים. עד הטבעת עוד הייתה לי תקווה שמדובר במישהי אחרת. אבל כשראיתי את הטבעת הבנתי ונשברתי. מצד אחד היה כאב גדול על אשתי והתינוקת, ומצד שני הייתה גם הקלה שלפחות היא לא סובלת ושאזכה להביא אותה לקבורה".
היא נקברה ברחובות לבקשת הוריה ובהסכמת חלימי. "בבית הקברות ביקשתי סליחה ממיכל על שלא תמכתי בה ונתתי לאדם אחר לנצל את החולשה שלה", הוא אומר. "ואחר כך חזרתי הביתה והסתובבתי בחדרים הריקים. הייתי אבוד. לא האמנתי שהנישואים שלנו הסתיימו בצורה כזאת".
מיד לאחר ההלוויה טען חלימי כי הרצח בוצע על רקע לאומני. "חמודי לא רצה זוגיות עם מיכל אלא תיכנן לחטוף אותה ולרצוח אותה בדם קר", הוא טוען. "מיכל לא באה אליו מרצונה. היא פחדה שהוא יפגע בה אם תסרב".
הצילומים המשותפים שלהם מצביעים לכאורה על ההפך, ובכתב האישום לא מופיע מניע לאומני.
"יכול להיות שחמודי פיתה את מיכל להצטלם איתו כדי לבנות לעצמו אליבי, וכך המשטרה לא תחשוד בו ולא תפנה אליו מיד והוא ירוויח זמן לכסות על עקבותיו. למי שלא מכיר את מיכל, התמונות נראות רגילות, אבל אני רואה מעבר לתמונה כי אני מכיר אותה. בחלק מהצילומים החיוך שלה מאולץ. יכול להיות שהיא שיתפה איתו פעולה כי היא פחדה".
ח'ארוף עצמו טען שביצע את המעשה כדי לשחרר אסירים. בהארכת מעצרו בבית המשפט הכחיש שרצח את חלימי על רקע רומנטי, בעט בסוהר וצעק: "אני הורג את כל היהודים". אולם המשטרה והפרקליטות סירבו לקבל את גרסתו מאחר שסברו שהוא מנסה לזכות בתהילה ברחוב הפלסטיני ובדמי קצבה מהרשות.
באופן אבסורדי, כשאתה טוען שהרצח היה על רקע לאומני, אתה מסייע לנאשם להשיג קצבה למשפחתו מהרשות הפלסטינית.
"גם אם הוא היה מקבל מהם כסף הוא לא היה נהנה ממנו בעצמו. ובכלל, החישובים שלו לא מעניינים אותי. אותי מעניין רק שמה הטוב של אשתי. חשוב לי לשמור על כבודה, במיוחד אחרי מותה".
למה עזבת אותי?
עיניו של חלימי אדומות, הבעתו כבויה. יגונו ניכר בכל תנועותיו. בשבוע האחרון עזב את הבית שבו התגורר עם אשתו . "כל פינה מזכירה לי אותה ואת התינוקת שלא נולדה לנו", הוא מסביר.
אם בשבעה עוד הצליח לאסוף את עצמו, עכשיו הוא מרגיש שהכל מתפורר. "בשבעה אנשים באו לנחם אותי, ובגלל שלא ידעו מה להגיד לי, אני ניחמתי אותם", הוא אומר. "הם באו לחזק ויצאו מחוזקים, וגם אני החזקתי ככה מעמד, כי כשאתה עסוק באחרים, אתה לא חושב על עצמך. אבל עכשיו השבעה הסתיימה וכולם הלכו, וכאב וריקנות באו במקומם. אני משלה את עצמי שעוד מעט אתעורר ומיכל תכין לנו ארוחת בוקר ותבקש ממני לדבר בקול, כדי שגם התינוקת שלנו תשמע את הקול שלי ותחייך. שבועיים לפני שמיכל נרצחה התחלנו לחפש עגלות ומיטה לתינוקת שבדרך וכל כך התרגשנו. עכשיו הבית ריק והמשפחה שלי נהרסה".
כרגע הוא חי מיום ליום. "שורד, מנסה לעכל, לא מסוגל לחשוב על העתיד". הגעגועים לאשתו מייסרים. "אני שוכב במיטה ומרגיש אותה. את החום שלה. את הקול שלה. את הצחוק שלה. אני מתגעגע אליה וגם כועס עליה. שואל את עצמי איפה טעיתי, איפה היא טעתה. לפעמים אני מרגיש שהיא באה אליי ומחבקת אותי. אני מנסה לחלום עליה ולא מצליח. אם לפחות מיכל הייתה באה אליי בחלום הייתי אומר לה, איך עזבת אותי ככה לבד בעולם? למה לא דיברת איתי? הרי אם הייתי יודע מה המצב שלך, הייתי נותן מעצמי יותר, מקשיב לך, מעודד, עושה אותך מלכה. הייתי מנסה לעצור אותך, להציל את התינוקת שלנו. אם מיכל הייתה באה אליי בחלום הייתי אומר לה, אהבתי אותך מאוד, ולמרות כל מה שהיה, אני עדיין אוהב".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "בניגוד לנטען, מיד עם קבלת ההודעה במשטרה בדבר היעדרותה של המנוחה, בוצעו כלל הפעולות הנדרשות לאיתורה. חרף ממצאי החקירה הראשוניים, שלפיהם ככל הנראה עזבה מרצון, משטרת ישראל המשיכה כל העת בניסיונות האיתור במקצועיות וללא הפסק. בהמשך הובילה החקירה האינטנסיבית למעצר החשוד במעשה הרצח, לביסוס התשתית הראייתית ולפענוח המקרה, עם הגשת כתב האישום נגדו בחשד לרצח. בנוסף, לאורך כל החקירה וניסיונות האיתור מאז הדיווח על אודות היעדרותה, נפגשו ועידכנו נציגי המשטרה את בני המשפחה פעמים רבות על התקדמות החקירה והפעולות המתבצעות לאיתורה". •
לפנייה לכתב/ת 
