"עדיף שלא יהיה איחוד של החמישייה הקאמרית"

גם היום, עשרים שנה אחרי ש"החמישייה הקאמרית" סיימה את דרכה, אנשים עוצרים כל הזמן את דבל'ה נבון ברחוב ושואלים למה הם לא עושים קאמבק. "אם זה היה תלוי רק בנו, השחקנים, זה כבר היה קורה, אבל זה מסובך מדי מבחינת ההפקה", הוא אומר. "זה כמו להזיז חטיבה. יכול להיות שעדיף שלא יהיה קאמבק, כי נשאר מזה זיכרון אדיר וכדאי שלא נקלקל את הטעם הטוב לכל כך הרבה אנשים".

זה מדהים, אבל אם צופים היום בשידורים חוזרים של החמישייה הקאמרית מגלים שהם עדיין רלוונטיים ומצחיקים בדיוק כמו אז בשנות התשעים. נתניהו ראש ממשלה, הפיגועים אותם פיגועים, וגם הקיטוב בין שמאל לימין עמוק כמו בימים ההם שאחרי רצח רבין.

"זה נורא בעיניי ששום דבר לא השתנה", צוחק נבון. "בוא'נה, אנחנו לא זזים עם הבנאדם הזה, אה?! זה כמעט כמו קיסרות. לא ייאמן. אין לו מחשבות לשחרר אותנו קצת, לתת לנו להיות עצמאיים? גם ההורים משחררים מתישהו את הילדים שלהם. הבנתי שיש לו גם תוכניות שיאיר ימשיך אותו וישלוט אחריו. סימביוזה מטורפת. הייתי מת להיות זבוב על הקיר בבית של נתניהו".

היה לכם ניסיון לא הכי מוצלח לאחד את השורות של החמישייה בתקופת המחאה החברתית.

צילום : ידיעות אחרונות

"היינו בהפגנה בכיכר, ועשינו קטע שנכתב במיוחד למחאה, וזה היה פחות מוצלח. מול אלפי אנשים זה אחרת מאשר לעשות טלוויזיה. אבל לא מזמן שי אביבי ואני עשינו מערכון באירוע לציון עשרים שנה לספר של אתגר קרת 'צינורות', וזה היה מצחיק בטירוף. הקהל בצוותא נקרע מזה, וזה עורר בי געגועים לימים היפים ההם. אבל צריך לדעת גם להיפרד. ככה זה בחיים. היה, נגמר, הלאה, נקסט".

לפחות עם אחד מחברי החמישייה נבון ממשיך לשתף פעולה — עם רמי הויברגר, איתו הוא משחק בקומדיה "חיית מחמד", שכתב פרנסיס ובר ושמוצגת בימים אלה בתיאטרון בית ליסין. "נורא שמחתי שציפי פינס הציעה לנו לחזור לשתף פעולה", אומר נבון. "לא שיחקנו יחד איזה 15 שנה. פתאום נזכרתי למה אני כל כך אוהב להיות איתו. הוא באמת שחקן נפלא. כל פעם שצפיתי בו מהצד בחזרות אמרתי, 'וואו, איך הוא נותן למשפטים עוד רובד'. לא פעם גם צחקתי. יש בינינו על הבמה דיאלוג נורא טוב. הוא מפרה אותי ואני מפרה אותו. אני לא אגיד שלא חששתי אחרי כל כך הרבה שנים ממפגש כזה, כי זכרתי את הפעם הקודמת כל כך טוב ופחדתי שזה לא יהיה ככה. אבל לשמחתי התבדיתי".

איזה רמי פגשת עכשיו? פחות קשה?

"בוגר הרבה יותר, מפויס יותר, פחות קשה. הוא בתקופה נהדרת, מרגיש בעננים מזה שהוא הפך שוב לאבא".

נשמה של ילד

נבון, 58, נשוי לאמנית נטע הררי ואב לשתי בנות — עתליה ותמרה. ילדותו עברה עליו בקריית־אונו ("כשהיינו מגיעים לתל־אביב, הבילוי היה לשבת על המרפסת של דודה שלי סבינה, לראות את האוטובוסים מגיעים, ואיך שהאנשים יורדים מקו 5 וממשיכים הלאה"). לאן שהוא לא הולך, כולם רואים בו את החבר שחיפשו. מבוגר עם נשמה של ילד. זה מה שקרה בבית הקפה בו נפגשנו, לשולחן שלנו לא הפסיקו לגשת אנשים שזיהו את נבון, וככה זה גם בתיאטרון בית ליסין וברחוב. הכנות של נבון היא הנשק הכי מקסים שלו. "בשנים האחרונות אני מרגיש שעשיתי ריסט על הקריירה שלי, שעשיתי קפיצת מדרגה", הוא אומר. "בעיקר גיליתי כמה אני אהוב, וזה נורא משמח אותי. כיף להיות אהוב כל כך".

נבון גם עסוק מעל הראש. הוא מככב בקומדיה "לצאת מהארון" בבית ליסין, ומקיים הצגות הרצה למופע הסטנד־אפ שלו, שכתב וביים גור קורן. "כיף לי בשנים האחרונות בתיאטרון", הוא מתמוגג. "אני מוצא את עצמי עובד עם אנשים שנורא נעים לי איתם. את יניב ביטון, שמשחק לצידי ב'לצאת מהארון', בא לי לחבק כל הזמן".

את ארבע ההצגות האחרונות שלו בבית ליסין ביים אלון אופיר, ונבון מרגיש שיש לו חלק חשוב בהצלחה שלו. "אני חושב שהוא פנומן", הוא אומר. "הוא יצירתי בטירוף. הוא זורק ממתקים על הרצפה ושחקן שמרים אותם ניצח. הוא פשוט יודע איך לעבוד איתי".

על מופע היחיד שלו נבון חלם כבר 18 שנה, מאז שהפך בפעם הראשונה לאבא והבין שזה ממש לא קייטנה, אבל רק כשפגש בגור קורן הרגיש שמצא את הנפש התאומה שלו, זו שתעזור לו לפרוק את החרדות על הבמה. "כשהילדה הגדולה שלי נולדה, נורא רציתי לעשות סטנד־אפ ולספר את מה שלא סיפרו לי על הקושי להיות הורה", הוא אומר. "לא סיפרו לי אז על חצי הכוס הריקה. לא היה נהוג לספר על הקושי, רק להגיד 'וואי, איזה יופי זה ילד'. אבל המופע נשאר בעיקר בגדר חלום".

היה לך כל כך קשה להיכנס לתפקיד האבא?

"היה לי מאוד קשה. היום אני שמח שצלחתי את זה, ואני מאוד נהנה מהאבהות וכמובן מטורף על הבנות, אבל אז לא הבנתי בכלל למה אני צריך את זה. אתה גם צעיר, ואתה גם לא רוצה שיפריעו לך. אני זוכר שכשאשתי הייתה בהיריון והיו נוגעים לה בבטן ואומרים 'יו, איזה יופי', הייתי שואל 'מה יופי בזה?'. אמרו לי 'תראה, החיים שלך הולכים להשתנות', ועניתי 'אני לא רוצה שהחיים שלי ישתנו. רוצה את החיים שלי ככה. טוב לי כמו שזה'.

"כשהילדה הגדולה נולדה חוויתי דיכאון אחרי לידה אמיתי, עם טיפולים. היה לי קשה לטפל, לדאוג, לחתל, להביא, להאכיל אותה. בשנתיים הראשונות כמעט לא תיפקדתי כאבא. הייתי נרגן וכעסתי על כל העולם. במיוחד על אשתי והבנות. האשמתי את נטע שהיא הכריחה אותי להיות אבא. אבל אחרי טיפולים שעברתי הפנמתי את האבהות".

מה אתה זוכר מאז?

"אני זוכר את הרצון ללכת מהבית כל הזמן. טיפלתי בבנות כמו בתפוח אדמה לוהט. כל פעם שהייתה לי הזדמנות להעיף את זה למקום אחר, הייתי מעיף. תראה, אני סוג של אינפנטיל. נרקיסיסט קטן. לא רואה את ההוא שמולו. זה היה הכי קיצוני כשהבת שלי אמרה לי, כשהיא הייתה צריכה לעשות פעילות פיזית והצעתי לה שנרכב שנינו על אופניים, 'איתך אני לא רוצה'. נעלבתי נורא, 'למה את לא רוצה?', והיא אמרה לי: 'כי אתה כעסן. כי לא נעים איתך'. אמרתי לה, 'לא נעים לך איתי? אני הבנאדם הכי נחמד בעולם', ואז אשתי נטע אמרה לי, 'דבל'ה, קיבלת מתנה. אם תקשיב לזה ותעשה שינוי בעצמך, תהיה במקום אחר. לפני שנפגשנו יצאתי מהפגישה עם המטפלת שלי ושאלתי אותה: 'תגידי, אני בנאדם נרגן?' והיא אמרה לי, 'הגעת אליי מאוד נרגן, אבל היום אתה פחות. אתה נרגן נרגע".

אבל תראה איך שכולם אוהבים אותך. כשאתה עולה לבמה בהצגה "חיית מחמד" הקהל מוחא לך כפיים.

"מחוץ לבית אני כנראה נורא נחמד, אבל בבית הייתי שונה. יש בי צד נורא נוח ומקסים ונאהב, ומצד שני צד חסר סבלנות, עם פתיל קצר, ואני מרשה לעצמי להיות בשני המקומות האלה. כבר חמש שנים אני בטיפול שורש. גם במופע שלי אני מספר על זה ואומר 'אני לא בטיפול, הפסיכולוגית שלי ביקשה שאני אקרא לזה 'התפתחות', כי בטיפול יש התחלה וסוף, והתפתחות זה לנצח. מה שמתפתח בינתיים זה חשבון הבנק שלה", הוא צוחק. "אבל באמת משהו בי נרגע. היום, כשאתה רק אומר את שמות הילדות שלי, מייד יש לי חיוך ענק. אני כל כך שמח שהפכתי לאב בלי שתיכננתי את זה. פשוט מזל. הייתי אטום, והילדות איפשרו לי לראות עולם שלם".

מה נטע, אשתך, אמרה על מופע היחיד שלך?

"שזה הדבר הכי מקסים שעשיתי. חבר שלי ראה את המופע ואמר, 'תגיד לי, נטע ראתה את מה שאתה עושה?'. אמרתי לו 'כן', והוא שאל 'ואיך היא חיה את זה?' הצעתי שישאל אותה. הוא שאל, ונטע אמרה לו 'שזה רק יצליח'. אני לא אוהב את המילה אומץ, אבל זה מופע חושפני. אני רואה איך זוגות וצעירים נטמעים לתוך זה ומתרגשים וצוחקים, וזה משמח אותי. זה בעיקר מופע משחרר. אני עובר שם קתרזיס, והקהל יוצא ממנו עם תגובות כל כך חזקות. הוא לא הולך הביתה אחרי ההופעה אלא נשאר לדבר איתי".

"דב'לה תבוא יותר לטלוויזיה"

אחרי שבשנים האחרונות מיעט לשחק בטלוויזיה, גם שם נבון עושה קאמבק. לא מזמן סיים להצטלם עם אסי כהן ושולי רנד לסדרה "אנטומיות", שכתבו יהונתן אינדורסקי ואורי אלון. בחודשים הקרובים תעלה ב־HOT סדרה אחרת בהשתתפותו, "שבאבניקים". במרכז הסדרה, שכתב אלירן מלכה, עומדים ארבעה תלמידי ישיבה (ישראל אטיאס, אורי לייזרוביץ', דניאל גד ועומר פרלמן־שטריקס) שמצליחים ליהנות משני העולמות: החרדי, והפינוקים וההנאות של החיים החילוניים. נבון מגלם שם את ראש הישיבה.

"טלוויזיה יוצא לי לעשות בגלים", הוא אומר. "שואלים אותי כל הזמן 'לאן נעלמת?', אומרים לי 'תבוא יותר לטלוויזיה'. קשה לשמוע שאלות כמו 'לאיפה נעלמת?'. כשאתה לא בטלוויזיה זה תמיד 'נעלמת'. ואני משחק המון".

אז אתה נהנה מהפרסום?

"להיות מפורסם זה לא בלקסיקון שלי. אני מאלה שעוד עושים דברים כי הם אוהבים אותם, ולא כמו הילדים של היום שרוצים להיות מפורסמים. ואני גם מוכר. פתאום יש לי עדנה גם בטלוויזיה. עשיתי בסדרות האלה תפקידים שהם לא הדברים שישר חושבים שהם מתאימים לי. תפקידים רציניים, ויש עוד כמה הפקות בקנה. רק שיימשך ככה". •

"לצאת מהארון", היום, 20:30, מחר, 12:00, 21:30, שבת 18:00, 21:00, בית החייל תל־אביב